100+14+42+104 ימים של שכרון חושים. 104 ימים עד יום הבחירות ב-9 באפריל. עוד 42 ימים למשא ומתן קואליציוני, תוספת 14 ימי הארכה שהנשיא רשאי לתת, אחר כך 100 ימים לפחות להתארגנות השרים, העוזרים, המנהלים והמקורבים על הכיסאות הרמים במשרדים הנחשקים, יותר או פחות. בשלהי הקיץ עוד לא תהיה פה ממשלה מתפקדת. בזבוז זמן משווע. הכנסת הבאה נדרשת לשנות את החוק, לחתוך את 90 הימים הקבועים בחוק מפיזור הכנסת ועד מועד הבחירות, ל-30 יום בלבד.
3-2 מיליארד שקל כבר הובאו בחשבון התקציב, לא משנה אם בנובמבר או באפריל. עוד סיבה לקצץ מסיבית את הזמנים. הם התאימו לימי קום המדינה ולאינטרס של מפא"י לעבור בתקופת הבחירות בכל יישוב ובכל מעברה. היום אפשר ליצור קשר עם עשרות ומאות אלפי בוחרים בלחיצה מהירה על כפתור send.
שידורי התעמולה נקבעו בחוק מאז 1959 ברדיו ובעיתונות כתובה, ומאז 1967 גם בטלוויזיה. מגוחכים, יקרים, הכי לא רלוונטיים בימים של רשתות חברתיות סוערות, בדיוק כמו שלטי מועמדים משופצים נעדרי-קמט ושערה לבנה בגיליונות נייר שמטנפים את הארץ. מישהו הושפע פעם מתשדיר, תעמולה או שלט? לא הגיע הזמן לגמור עם זה?
בסוף 2016 החלו חקירות ראש הממשלה. 1000, 2000, 3000, 4000 וגם 5000 (פרשה הקשורה להעברת מכון וולקני מראשון לציון לצפון הארץ). מאז, כמעט בכל שבוע, מדברים-דנים-מנתחים את האינטרס של נתניהו בהקדמה ו/או אי הקדמת הבחירות בגלל החקירות ו/או בגלל עוטף עזה, גבול סוריה או לבנון. אתמול (ב') אמר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט: "העבודה על תיקי נתניהו תימשך כרגיל". היום נודע כי היועץ ופרקליט המדינה מתחילים לדון ב-800 העמודים של מסמכי נתניהו וכי מנדלבליט מתכוון לפרסם דוח מלא בעניין החלטתו עוד לפני הבחירות - אבל אם זה יהיה קרוב מדי לבחירות אז ייתכן שלא. שנתיים וחצי חלפו מאז החלו החקירות - ואפשר שהציבור ילך לבחירות בלי לדעת את ממצאי החקירות.
"רקביבי" נגד "רקלאביבי" זו מהות הבחירות הבאות. ושום דבר אחר לא. עוד יקראו לזה ביטחון, מוסר, חוק, כלכלה, עוני, אי שוויון, חרדים - אבל כל זה לא באמת יעניין ב-104 הימים הבאים. מה שהיה הוא שיהיה: הכול סביב נתניהו. הוא נהנה מזה - ואלה שלא רוצים אותו נהנים מזה. הקולות שלו באים מזה - וגם של מתנגדיו.
הסקרים. התירוץ של הסוקרים על הפאשלות בבחירות האחרונות היה העובדה שבשעתיים האחרונות ליום הבחירות נהרו לקלפיות כ-10% מהבוחרים. ידע אישי: נסקרים, בעיקר מהימין, מרמים את הסוקרים כי הם שמחים להטעות את השמאל.
תומכי ליכוד. הם לא "סתומים" כפי שרומזים בשמאל, גם לא "מושחתים בפוטנציה" שמוכנים לקבל ראש ממשלה תחת חקירות. רוב התומכים, גם הקולניים, לא בוחרים בנתניהו כי הוא נתניהו האהוב והמועדף. הם בוחרים בו כדי להצהיר-להפגין שהם לא בוחרים באחרים, כדי להוכיח לאותם "אחרים" שהגמוניית האליטות הוותיקה הגיעה לסוף דרכה.
אהוד ברק. מיום ליום מקצין את מילותיו ואבחנותיו הפסיכיאטריות. הוא כמעט מקלל אך מתעקש: "אני מסרב לעסוק בעצמי. אני לא העניין, אני לא עד כדי כך צנוע שאני לא חושב שאני יכול להיות ראש ממשלה". מה הוא רוצה? שיבקשו-יתחננו אליו להוביל את גוש שונאי נתניהו.
בנימין גנץ. בני? הלו? הגיע הזמן להחליט. גם הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון - מי שרוצה אותו שיגיד. עכשיו.
יוקר מחיה. גם אחרי שיוכיחו שוב ושוב שהמחיר לא גבוה, שהוא בכלל ירד, שאם יורידו מחירים הקופאית במרכול תהיה מובטלת והחקלאי יאלץ לנטוש אדמתו (נחשו מי ישתלט עליה..), תישאר עובדה אחת: השמיים הפתוחים, טיסות הלואו-קוסט ואתרי המכירות מוכיחים שפה הכול הרבה יותר יקר. ופה הרי הכי שונאים להיות פראיירים. ססמאות המועמדים מימין ומשמאל: נפתח לתחרות, נבטל מכסים, נפרק אינטרסים של מכון התקנים, נבייש, נעליב, ניפגש עם מנהלי אסם (והם יעכבו את עליות המחירים), נבטל את המס על הפחם (כדי לעקוף את רשות החשמל) - כבר לא עובדות. המועמדים נדרשים להודיע איך יתמודדו גם עם התוצאות הפנימיות של הורדת מחירים. איך עושים סדר חדש במערכת הציבורית-ממשלתית הכבדה מדי, ביורוקרטית מדי, יקרה מאוד מאוד ומרביתה מזלזלת בציבור שהיא אמורה לשרת.
הפקרת הפריפריה. איך תתנהלו מול האבסורד שבמדינה שאורכה 555 ק"מ יש פער של שלוש שנים בתוחלת החיים בין המרכז לפריפריה? תוספות תקציביות - זה לא פתרון, כי הכסף של הבריאות, כמו זה של החינוך, הרווחה, המלחמה בעוני - בהחלט לא הולך לאן שצריך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
