נסיגת ארה"ב מסוריה מסכנת את הכורדים ורק הנפט והגז עוד יכולים להציל אותם

הנסיגה האמריקאית מסוריה מפקירה את הכורדים הסורים, החולשים על צפון המדינה, לחסדי נשיא טורקיה ארדואן שצפוי לתקוף אותם שוב • לפי הערכות, הכורדים ייסוגו מהגבול עם טורקיה אל שטח האוטונומיה הכורדית בצפון-עיראק, שמשגשגת בזכות הנפט והגז שלה הזוכים לביקוש הולך וגובר ברחבי העולם

נשים כורדיות מפגינות בגבול סוריה-טורקיה בשבוע שעבר / צילום: Rodi Said, רויטרס
נשים כורדיות מפגינות בגבול סוריה-טורקיה בשבוע שעבר / צילום: Rodi Said, רויטרס

הכורדים נחשבים לקבוצה הלאומית הגדולה ביותר שאין לה מדינה של ממש. הם מפוזרים בארבע מדינות - טורקיה, סוריה איראן וכמובן צפון-עיראק, המקום שבו הוקמה הלכה למעשה המדינה הכורדית העצמאית, גם אם היא מוגדרת עדיין אוטונומיה. בפיזור הזה בין ארבע מדינות נעוץ אסונם של הכורדים, המאחד את ארבע ממשלות אלה באינטרס למנוע מהם הקמה של ישות עצמאית. כולן בשלב כלשהו בהיסטוריה דיכאו את המיעוט הכורדי, כשהבולטים שבהם הם סדאם חוסיין ומתקפת הגז בחלפצ'ה במארס 1988 שחיסלה כפר כורדי שלם על אלפי תושביו, והמלחמה המתמשכת של הטורקים ובעיקר ארדואן נגד ארגון פ.ק.ק הכורדי הבדלני, הפועל בעיקר במזרח המדינה בואכה הגבול עם כורדיסטן העיראקית.

במהלך מלחמת האחים בסוריה מהווים הכורדים הסורים, המאוחדים תחת מטריית המפלגה הכורדית הדמוקרטית YPD, כוח משמעותי השולט על חלקים נרחבים בצפון המדינה. ארדואן רואה בהם איום ותקף אותם מספר פעמים. המבצע האחרון נגדם נפתח בינואר השנה, ובמהלכו צבא טורקיה הפציץ ללא אבחנה, בארטילריה וממטוסים, כפרים ועיירות כורדיים בסוריה והרג מאות אזרחים.

הנוכחות האמריקאית בסוריה, שמטרתה העיקרית מאבק בדאעש, התמקדה בשיתוף פעולה עם המיליציות הכורדיות, חימוש, הדרכה ומודיעין. הנוכחות הזו מיתנה במידה מסוימת את המתקפות של ארדואן, אך כעת הנסיגה האמריקאית מסוריה, שעליה הכריז הנשיא טראמפ בשבוע שעבר משמעה הפקרת הכורדים לחסדיו של השליט מאנקרה. לפי הפרסומים בשיחה בין טראמפ לארדואן, אמר לו הנשיא האמריקאי משהו כמו: "אנחנו בחוץ, סוריה כולה שלך". באנגלית קוראים לזה - license to kill - רישיון להרוג.

שוב, כפי שקרה לא אחת בהיסטוריה של העת החדשה, מעצמות המערב ובראשן ארצות הברית הפקירו את הכורדים בשל חששן מעימות עם המעצמות האזוריות. הפעם זה כואב אף יותר, לאחר שהמיליציות הכורדיות בסוריה ובעיראק הקיזו את דמן במלחמה בדאעש והיו כמעט היחידות שהנחילו לארגון המדינה האסלאמית תבוסות, בניגוד לצבא עיראק שברח והפקיר את מוסול.

ארדואן חושש מישות מדינית כורדית בסוריה

ארדואן יתקוף את הכורדים הסורים ארדואן צפוי להרחיב את מתקפתו נגד הכורדים הסורים, כדי למנוע מהם להקים ישות מדינית בדומה לזו שבצפון-עיראק. מנהיגי הכורדים, שהבינו כי מטראמפ לא תגיע הישועה, כבר פנו לרוסיה בבקשה שתתערב ותרסן את ארדואן. אבל בהנחה שהמתקפה תתקיים, לפי ההערכות הכורדים ייסוגו מהגבול עם טורקיה דרומה אל עומק השטח הסורי, וגם מזרחה אל שטח האוטונומיה הכורדית שבצפון-עיראק. 300 אלף פליטים כורדים מסוריה כבר הגיעו לכורדיסטן העיראקית בשנים האחרונות, והמספר הזה צפוי לגדול מאוד לנוכח המתקפה הטורקית הצפויה.

הסכנה שהעימות ינדוד גם אל גזרה זו קיימת, אך ההנהגה הכורדית שם הצליחה לאורך שנות קיום האוטונומיה להימנע מעימות של ממש עם טורקיה, בעיקר בשל הימנעותה ממתן תמיכה ללוחמי הפ.ק.ק - המחתרת הכורדית בטורקיה. כך, בתחילת החודש ממשלת כורדיסטן אסרה על פעילותן של מפלגות המזוהות עם פ.ק.ק בשטחה שלה.

ואיך כל זה מתקשר לכלכלה? כרגיל באזורנו, לנפט, ובשנים האחרונות גם לגז, חשיבות מכרעת על קבלת ההחלטות, ומרבצי הנפט והגז הטבעי בכורדיסטן העיראקית הם המסד הכלכלי והמדיני של הכורדים באזור. על פי הערכות, יש באזור שבשליטת הכורדים 30% מרזרבות הנפט של עיראק. כורדיסטן מייצאת לפחות 400 אלף חביות נפט ביום דרך צינור לנמל צ'ייהאן שבטורקיה, שם מוטען הנפט על המכליות ומופץ למדינות הרוכשות. הנפט מופק מכמה שדות, בעיקר על ידי חברת הנפט הנורבגית DNO, ובחודש שעבר שודרג הצינור המוביל את הנפט לנמל צ'ייהאן. הטורקים, אגב, גובים עמלה גבוהה מכל חבית נפט כורדי העוברת דרכם.

העולם מגלה את הגז הכורדי
 העולם מגלה את הגז הכורדי

לאחר שדאעש פלש לפני ארבע שנים לצפון-מערב עיראק וצבא עיראק נמלט מהאזור, הכורדים שלחמו בדאעש יצאו משלושת המחוזות שלהם בסולימניה, ארביל ודוהוק, והשתלטו גם על מחוז כירכוכ, שבו מרבצי נפט וגז גדולים, וחידשו את תפוקת הנפט שם. חבל זה חזר לידי הממשלה המרכזית של עיראק לפני יותר משנה, כאשר משאל העם לעצמאות שנערך בכורדיסטן עורר את זעמן של טורקיה ואיראן, והן הודיעו כי יסייעו לצבא עיראק לכבוש את אזור כירכוכ. הכורדים נלחמו בתחילה, אך החליטו לסגת ובארות הנפט שם חזרו לידי ממשלת בגדד. מאז, אגב, לא חודשה הפקת הנפט בשל חילוקי הדעות בין בגדד לממשלה הכורדית.

בסך הכול עלתה תפוקת הנפט הכורדי בשנים האחרונות בקצב מהיר - מ-280 חביות ביום בממוצע ב-2015, ל-400 אלף ב-2016. שנה אחר כך קפץ מספרן לממוצע של קרוב לחצי מיליון חביות ביום, בזכות השדות בכירכוכ, והשנה הוא עובר את סף 400 אלף החביות ביום ללא השדות בכירכוכ שהיוו כמחצית מהתפוקה קודם לכן. ההכנסות מהנפט מוערכות ב-750 מיליון דולר בחודש, כלומר 9 מיליארד דולר בשנה. עיראק ניסתה לאורך השנים למנוע את יצוא הנפט הכורדי, בטענה שהכורדים היו מחויבים להסכם חלוקת הכנסות, אך בעולם נמצאו מספיק קונים (ויש אומרים שגם ישראל בתוכם) לנפט זה, שנמכר במחיר נמוך יותר ממחיר השוק של הנפט המזרח תיכוני.

כורדיסטן העיראקית מתפתחת במהירות

השדות הכורדיים מניבים עוד סחורה מבוקשת - גז טבעי. טורקיה זקוקה לו, ומקווה להחליף את התלות בגז היקר המגיע אליה מרוסיה ומאיראן. הגז הכורדי עשוי לסייע גם לאירופה להקטין את תלותה באנרגיה רוסית. החברה הנורבגית DNO מפתחת את שדות הגז הללו יחד עם חברות רבות נוספות הנוהרות לאזור. לפי פרסומים בטורקיה, יש כבר חוזי אספקה חתומים בין אנקרה לממשלה הכורדית. מנתוני אופ"ק עולה כי בשדות שהתגלו בכורדיסטן יש עד 6 טריליון ממ"ק גז טבעי (כ-90% מכל הגז הטבעי בעיראק). יצוא הגז הוכפל ב-2018 לעומת 2017, והצפי הוא שהעלייה תימשך בקצב מהיר בשנים הקרובות (ראו גרף).

וכך, האוטונומיה הדי עצמאית של כורדיסטן העיראקית מבססת לעצמה מקור הכנסה קבוע, וביחד עם השקט היחסי שמעניקים כוחות ה"פשמרגה" - צבא כורדיסטן - הדרך להתפתחות הכלכלית המהירה פתוחה. ואכן, הערים הכורדיות התפתחו וצמחו, והן מלאות קניונים גדולים, שדרות רחבות ושירותים סבירים לאזרח, טובים יותר מאשר ברוב מדינות המזרח התיכון. מסעוד ברזאני, נשיא כורדיסטן עד לפני שנה, התגאה כי מספר המיליונרים הכורדים בסולימניה לבדה, עלה מבודדים בעשור שעבר לכמה מאות.

המשמעות של התבססותה המדינית והכלכלית של כורדיסטן העיראקית היא הפיכתה לאבן שואבת למיעוטים הכורדים ממדינות הסביבה ובעיקר מסוריה, שם הם צפויים לעימות קשה עם צבא טורקיה.

ישראל, ששמרה על קשרים ארוכי-שנים עם הכורדים בעיראק, הייתה היחידה שתמכה בזכותה למשאל עם ולעצמאות, אך בהיעדר מטרייה אמריקאית היא תתקשה לתת סיוע של ממש לכורדים. היעדר קשר יבשתי או אווירי ישיר מונע כמעט לחלוטין חיבור מסחרי כלכלי ממשי בין שתי המדינות. 

מחאת יוקר המחיה, גרסת הפלסטינים

הפלסטינים יוצאים לרחובות, אבו מאזן מבקש עזרה בינלאומית

בשבוע שעבר פרצו בעזה הפגנות. לא, לא נגד ישראל או הרשות הפלסטינית, אלא הפגנות סטודנטים נגד העלאת שכר הלימוד. הנהלת אוניברסיטת אל-קודס הפתוחה הודיעה כי תעלה את שכר הלימוד החודשי בשני דינר ירדני (כעשרה שקלים) לתלמידיה ברצועה, ובחמישה דינר (25 שקלים) לתלמידים תושבי הגדה. ארגוני הסטודנטים התאחדו במחאה נגד העלאת המחירים, ואת עיקר הביקורת ספג אש"ף, ארגון הגג הפלסטיני שהאוניברסיטה שייכת לו. הנהלת האוניברסיטה הודיעה כי תסייע לכל סטודנט שאינו מסוגל לשלם את שכר הלימוד, אבל ההפגנות נמשכות.

בתחילת החודש הגיע לשיאו ברמאללה גל הפגנות מחאה אחרת. המחאה הזו היא נגד חוק הביטוח הלאומי, האמור להיכנס לתוקף, ולפיו כל עובד פלסטיני, גם מהמגזר הפרטי, יפריש ממשכורתו אחוזים בודדים לצורך אגירה לפנסיה ולגמלאות נכות ועבודה. עוד קובע החוק, כי כל קרנות הפנסיה יעברו לשליטת המוסד הפלסטיני לביטוח לאומי. אבל חוסר האמון של הפלסטינים בהנהגתם מונע למעשה את יישום החוק. אלפי פלסטינים הפגינו נגדו כבר לפני שנתיים כשפורסם, אבל למרות זאת הוא אושר לבסוף. בחודש האחרון ההפגנות תכפו וההמונים יצאו לרחובות תחת הסיסמה: "מושחתים, הכסף הזה של האזרחים".

המפגינים ביטאו את החשש מהמערכת השלטונית המושחתת ברשות הפלסטינית, העשויה להעלים את חסכונותיהם לאורך השנים. "אתם תשבעו מהכסף שלי והילדים שלי יהיו רעבים?", זעמה אחת מהדוברות בהפגנה. ראש הממשלה ראמי חמדאללה הוא הדמות המושמצת העיקרית - ואחת מהקריאות הבולטות בהפגנה הייתה "מוות לחמדאללה". המחאה הזו מעניינת במיוחד על רקע האירועים ברצועת עזה, שלא הצליחו להוציא את הפלסטינים בגדה להפגנות תמיכה באחיהם ברצועה.

אבו מאזן לא נכנע עד כה לדרישות המפגינים, והכריז לאחרונה כי החוק נועד להיטיב עם הציבור ולכן ימומש. בינתיים הוא מרכז את מאמציו לכסות את הבור התקציבי שנפער בתקציב הפלסטיני בשל עצירת כספי הסיוע האמריקאיים, הן אלה המגיעים לאונר"א - כ-300 מיליון דולר - והן אלה המגיעים ישירות לרשות הפלסטינית בהיקף של יותר מ-200 מיליון דולר. בנוסף, ישראל מאיימת לחתוך עוד כמיליארד שקל מכספי המסים שהיא גובה עבור הפלסטינים בעקבות חוק קיזוז משכורות מחבלים שעבר בכנסת בקיץ.

אבו מאזן נפגש לאחרונה עם נשיא צרפת עמנואל מקרון והשיג הבטחה להגדלת הסיוע מצרפת ב-70 מיליון אירו בשנה, אך חשוב מכך - מקרון הודיע כי יפעל לכינוס מדינות תורמות שבו יגויס הסכום הנדרש במקום הכספים שקיצצה ארצות הברית. לפי מקורות פלסטיניים, מקרון הבטיח גם כי יפנה לראש הממשלה נתניהו בדרישה כי לא יישם את החוק לקיזוז משכורות מחבלים, הנוגד לטענת הפלסטינים את הסכמי פריז מ-1994 שקבעו את כללי המשחק הכלכליים בין ישראל לרשות הפלסטינית.

בינתיים מסיימת הרשות הפלסטינית את השנה בגירעון עמוק, כשהשנה הבאה נראית רע אף יותר. הנחמה היחידה היא כי את נטל תשלום המשכורות לעובדי הממשלה ברצועת עזה, נטלה קטאר על עצמה במקום הרשות.

הגירעון הממשלתי עומד בניגוד גמור לפריחת המסחר בשטחי הרשות. מנתוני הבנק העולמי עולה כי ברבע הראשון בלבד השנה התרחבה הכלכלה בגדה ב-5%, גידול המוסבר ברובו בעלייה עצומה בצריכה. כלומר, בידי הציבור יש כסף, חלק ניכר ממנו מעבודה בישראל, והוא משתמש בו לצריכה שוטפת מוגברת. ברצועת עזה, לשם השוואה, הצטמצמה הכלכלה ב-6% ברבע הראשון השנה. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988