הנקראות ביותר

מקום של אוכל אמיתי: הבלקני של "בארוד" בירושלים

מי שתוהה איפה כדאי לאכול בירושלים, כדאי לו להכיר את "בארוד", בר-מסעדה עם אוכל בלקני שכבר לא פוגשים בשום מקום

סוטלאץ', דייסת אורז סמיכה /  צילום: איל יצהר
סוטלאץ', דייסת אורז סמיכה / צילום: איל יצהר

דניאלה "צובטת" פסטליקוס. היא יושבת ליד שולחן קטן צמוד לבר, ובריכוז אינסופי ממלאת כיסוני בצק בתערובת בשר וצנוברים. אחר כך מכסה אותם בעוד עיגול בצק קטן וצובטת את שוליו לכדי דוגמה מושלמת ושובת לב. דומני שאין מראה יפה מזה. כל אוהב אוכל אמיתי מייחל לרגע שבו יפגוש בבעל הבית מכין במו ידיו את מנת הדגל שלו. והרגע הזה כל-כך נדיר.

דניאלה לרר ממלאה פסטליקוס ב"בארוד", הבר-מסעדה הירושלמי שלה, כבר כמעט רבע מאה. מ-1995 היא יושבת בחצר פיינגולד הרומנטית, או שמא הרומנטית לשעבר, מוזגת גינס, מכינה פסטליקוס ובויקוס כמו שלימדה אותה אמא (עם קצת תיקונים) ומארחת דורות של בוהמיינים ירושלמים (אם עוד נשארו כאלה) וגם סתם תל-אביביים סקרנים. המילה "מוסד" קצת קטנה על בארוד.

מסעדת בארוד/ צילום: איל יצהר

בצהרי שבת שמשיים גם אנחנו הופכים לשעה קלה לאותם תל-אביבים. שנים לא היינו כאן. אבל כלום לא השתנה. וטוב שכך. אותו חלל אפלולי למחצה, עמוס מזכרות - כוסות מיוחדות, אוסף פותחנים ותמונות שחלק מהן צויר במיוחד למקום. אנחנו מתיישבים, מזמינים גינס טובה הנמזגת ביד אומן, צלוחית פול מטוגן וקערית שקדים ירוקים כבושים. ועכשיו מגיעים הפסטליקוס. הייתי יכול לכתוב ספר, או לפחות כתבה שלמה רק עליהם, אם הייתי יודע איך. שחומים וריחניים, עמוסים בבשר ובצנוברים, חצאי חמינדוס לצדם וקערית סלט בצל סגול כבוש. המלצר מסביר שאנחנו צריכים לעשות סנדביץ’ משלושתם, ואנחנו מצייתים בשמחה. וטוב שכך. מדובר ביצירת מופת קטנה, לא פחות. מנה שהייתי שמח לאכול כל יום או לפחות לקחת עשרה כאלה הביתה. אבל אחרי שראיתי כמה עבודה מושקעת בכל אחד, לא היה עולה על דעתי אפילו לבקש. או לתהות מדוע כל זוג כזה עולה 45 שקלים. שווה כל גרוש.

והנה גם הבויקוס. דסקיות מאפה גבינות ריחניות ולצדן סלסת פלפלים. לא פחות מושקע, לא פחות טעים ובעיקר לא פחות נדיר. מטבח בלקני במיטבו כמו שאי אפשר לפגוש כבר בשום מקום, ולא בטוח שאי פעם אפשר היה מחוץ לבתיהן של סבתות מוכשרות במיוחד. דניאלה היא כנראה מין "סבתא" כזו. אני אוזר אומץ ומבקש לצלמה ממלאת פסטליקוס. "רק את הידיים" היא עונה. אחר כך היא מתרצה ומסכימה שאצלם גם אותה.

עכשיו מגיעות מנת הקלמרי המטוגן ומנת הספייריבס שהזמין בננו הצעיר. אומנם לא ממש קשור למטבח הבלקני שלכבודו הגענו, אבל לא פחות טעימות. הקלמרי המטוגן הוא מהפריכים והנעימים שפגשתי כבר זמן רב והספייריבס מהעסיסיים והנימוחים שבהם. מנות ענק נדיבות.

אנחנו הולכים על הגביע הקדוש. בספיישלים של היום יש תבשיל זנב עם גרגירי חומוס. אוי, כמה זה טוב. עשיר, כבד, משביע, ו...נו, המילה האיומה הזו שאין ברירה אלא להשתמש בה הפעם. מנחם.

ליד המנות העיקריות אנחנו מזמינים גם סלט פטוש פשוט אבל חכם, עם תוספת של גרגירי רימון לירקות הרגילים. מגיעות גם תוספות. פירה עשיר וביתי ואורז עם אטריות. איזה כיף. עכשיו מכבדת אותנו דניאלה גם בטעימה מתבשיל בקר עם פרסה (כרישה) ושזיפים מיובשים. זה כל-כך טעים.

אנחנו מקנחים בעוגת גבינה מצוינת, סוטלאץ’ קצת כבד ודחוס מדי עם שערות חלבה שאפשר היה גם בלעדיהן, ומנה נוספות שגורמת לנו להזיל דמעה של אושר, משמשים מיובשים שהושרו כנראה קלות כדי לרככם ומולאו בקאיימק. קצת פיסטוקים מפוזרים מעל וסירופ סוכר מסביב, והרי לכם קינוח פשוט להפליא שאפשר להכין גם בבית אם רק תמצאו קאיימק כזה.

עכשיו מתגלה עוד הפתעה קטנה: את כל האוכל הטעים הזה (חוץ מהפסטליקוס) מכין בכלל אורי, בנה של דניאלה, שהוא אולי גבר, אבל עם ידיים ונשמה של זקנה. אין מחמאה גדולה מזו בלקסיקון שלי.

חצר פיינגולד איכלסה עד לא כל-כך מזמן את מיטב מסעדות ירושלים. בעבר היותר רחוק שכנו פה גם סאקורה היפנית המצוינת של בועז צעירי, ופיני בחצר הקלאסית של פיני לוי. והיו גם אחרות. לפני זמן מה נסגרה כאן המסעדה האחרונה בשרשרת, ועכשיו דניאלה יושבת כאן לבדה, בחצר האבן ההיסטורית היפה, אבל הכה מוזנחת. לא ברור לי מדוע נותנת העירייה למקום להתדרדר כך רק בגלל שמדובר בשטח פרטי לכאורה.

הירושלמים, כך שמעתי, מדירים את רגליהם מן החצר ומחפשים ריגושים קולינריים אחרים אצל בוגרי תוכניות ריאליטי או השד יודע מה. ההפסד כולו שלהם. אבל אתם, קוראיי הנאמנים, אתם, אל תעשו בבקשה את הטעות הזו. אוכל תחרויות הבישול הטלוויזיוניות יחכה. הוא הולך להישאר כאן עוד זמן רב, לצערי. אוכל כמו של דניאלה לא תפגשו בשום מקום. אני לפחות לא פגשתי כזה כבר שנים ואולי מעולם לא. זכרתי שהאוכל כאן טוב, אבל לא עד כמה, ואולי מעולם לא ידעתי עד הסוף. זו הייתה אחת הארוחות הכי טעימות, חכמות, מלאות מסורת והיסטוריה ומרגשות שאכלתי מימיי. אוכל ספרדי, בלקני, ירושלמי קלאסי או איך שלא תרצו לקרוא לו. אוכל אמיתי.

בשירותים רשם מישהו, "אם אשכחך ירושלים, זה בגלל תל-אביב". אל תעשו את הטעות הזו.

בארוד | יפו 31, ירושלים (חצר פיינגולד]. 02-6259081. ב’-ו’ 17:00 - אחרון הלקוחות, שבת 13:00 - אחרון הלקוחות | מחירים: פסטליקוס - 45 שקל, בויקוס - 49 שקל, קלמרי מטוגן - 65 שקל, פטוש - 49 שקל, זנב וחומוס - 110 שקל, ספייריבס - 115 שקל, סוטלאץ’ - 24 שקל, עוגת גבינה - 32 שקל, שני שלישים של גינס - 64 שקל

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמת"נפצעתי קשה ומצאתי את עצמי בלילה בלי נשק כשסביבי גופות ופצועים"