הנקראות ביותר

"עדיין אין פה תחרות": המנכ"ל הפורש של תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל פותח פה על חברת חשמל

הטייקונים חוגגים ("כשלוקחים סיכונים זה בסדר, אבל כשמתחילים להחזיר את ההשקעה, אומרים שאתה טייקון") • וה"פייק-רפורמה" ("הפקק שנקרא רשת ההולכה זה כמעט עסק לוועדת חקירה, כי מה שווה תחנת כוח אם היא לא יכולה להתחבר?") • איתן מאיר, המנכ"ל הפורש של דלית אנרגיה, מדבר

איתן מאיר / צילום :איל יצהר
איתן מאיר / צילום :איל יצהר

איתן מאיר, המנכ"ל היוצא של תחנת הכוח הפרטית הגדולה בארץ, דליה אנרגיות, מתנצל שעלינו לקטוע את השיחה ולהמשיך אותה מאוחר יותר - אורח חשוב ממני חצה את הגבעות המוריקות באזור כפר מנחם ותל צפית והגיע לסיור. אחד השותפים בבעלות על התחנה, ג'ורג' חורש, בעלי טויוטה ישראל, בא לבקר בנכס שבו השקיע לפני קצת יותר משנה (רכישה של קרוב ל-10%) לפי שווי של כ-2.2 מיליארד שקל.

זה הרגע להציק למאיר ולהגיד לו, תחרות עוד לא הבאתם לנו, מחיר החשמל דווקא בדיוק עלה - עלייה שמותנה רק בזכות הבחירות הקרבות - אבל מי שכן נהנה זה בעלי התחנות העשירים ממילא, הטייקונים, עם כל הגנות הינוקא ורשתות הביטחון שקיבלו. מי שעוד נהנה הם גופים גדולים, חלקם בבעלות בעלי הון אחרים, שקונים חשמל מהיצרנים הפרטיים ונהנים מהנחה של 8%-6% (על חלק הייצור בתעריף חברת החשמל). למשל קניוני עזריאלי, אבל גם נמל אשדוד וחלק מהאוניברסיטאות. אבל אליי זה עוד לא זלג. ועכשיו תחנה כזאת נחשבת כזאת בוננזה, שאחד המשקיעים השקולים והמתוחכמים בארץ החליט ששווה להיכנס אליה על-פי שווי כה גבוה.

ההקנטה פועלת את פעולתה כמו סדין אדום לפני שור: "נכון שמדובר בבעלי מניות פרטיים ובעלי הון, אבל טייקונים זו דרך שלילית לתאר אותם. אני רואה את זה במובן המאוד חיובי וציוני, לסכן 150 מיליון שקל פרטי, לפני סגירה פיננסית, ב-2005, כשכל השטח כאן היה שדה בור, כדי להקים תחנת כוח, בתקופה שבה משק החשמל לא היה פתוח לתחרות, חברת החשמל הייתה מונופול והרגולציה לא הייתה סדורה. הם היו מוכנים לסכן את הכסף - כמובן לצורך רווח - אבל עשו זאת בלי לקחת שקל מהמדינה והקימו פרויקט של מיליארד דולר.

"כשהם לוקחים את הסיכונים זה בסדר, אבל כשמתחילים להחזיר את ההשקעה, אומרים שאתה טייקון. אצלנו במדינה אוהבים לקפד ראשם של כל האנשים כולל אנשים טובים".

אולי הם לא קיבלו שקל לחשבון הבנק שלהם, אבל סל ההטבות שקיבלו שווה לא מעט כסף.

"כשאתה, כמדינה, רוצה לעשות משהו חדש, לשנות כיוון במשק, אתה צריך לעודד את מי שמסתכן. הגנות הינוקא היו מחויבות המציאות, כי אנשים הם לא מתאבדים. בטח לא סקטור פרטי שרוצה להרוויח. ואגב, אם סקטור פרטי רוצה להרוויח - זו לא סיבה למתוח עליו ביקורת. השאלה אם הוא מרוויח באופן מידתי".

לא מעט תלאות עברו על מאיר ועל דליה מאז שעלה הרעיון ועד שהגיעה עד הלום - תחנה המספקת כ-8% מתצרוכת החשמל בישראל, באמצעות 40 עובדים בלבד (ועוד כמה עשרות עובדי שמירה וביטחון, כמתחייב מפרויקט תשתית לאומי). בסך הכול מייצרים יצרני החשמל הפרטיים 38% מתצרוכת החשמל בישראל.

ביום חורף בהיר, מאיר מוליך אותנו בגאווה בין מתקניה - "רק ביפן תראי ניקיון כזה", הוא מתגאה בחדר הטורבינות, אחת של גז והשנייה של קיטור, המגבירה את ניצולת הגז. והוא גם לא מתאפק מלשלוח עין חמדנית אל תחנת החשמל הצמודה, של חברת חשמל. אם רק היה יכול לקנות אותה, הוא נאנח. אם רק הרפורמה במשק החשמל הייתה על-פי הפנטזיות המקוריות. אתם מתלוננים הרבה, יצרני החשמל הפרטיים, אני אומרת למאיר, והוא מתקצף שוב.

"אנחנו לא מתלוננים, אנחנו עושים", הוא אומר. "מה לעשות שיש לנו חילוקי דעות עם המדינה?". חילוקי הדעות האלה כוללים טענות על מערכת ההולכה של חברת החשמל - "נושא כמעט לוועדת חקירה", על-פי מאיר, ואפילו על האם אנחנו עומדים בפני משבר שבו יחסר לנו חשמל. מאיר אומר שזה אוטוטו קורה. חברת החשמל מצדה חושבת אחרת.

נושאת מטוסים זזה לאט

עוד נדבר על שלל המחלוקות בין יצרני החשמל הפרטיים לבין המדינה וחברת החשמל וכל הבג"צים והלובינג שבדרך. אבל בינתיים, אנחנו עושים אתנחתא קלה ונכנסים למרכז המבקרים שהקימו בדליה, אולי כחלק מהפיוס שיצרו עם השכנים - בעיקר כפר מנחם - שכצפוי לא אהבו תחנת כוח בחצר ביתם. מאיר עוטה אפוד צהוב לא מתוך מחאה על מחיר החשמל שיעלה, אלא מסיבות של בטיחות, אבל לשאר הציבור יש בהחלט על מה למחות.

סרטון יפה וחלוצי יש לכם שם במרכז המבקרים, ובעיקר הוא מספר שכל זה נועד כדי להוריד את המחירים לצרכן. אצלי דווקא חשבון החשמל עלה החל מה־1 בחודש.

"אין קשר בין הדברים", מזדעף מאיר, ומסביר איך הדולר התייקר ומחיר הפחם - עדיין מרכיב מהותי לצערנו בייצור חשמל בארץ - עלה, והבלו על הפחם עלה איתו, וגם מדד המחירים לצרכן האמריקאי, שאליו מוצמד על-פי החוזה עם תמר מחיר הגז שקונה חברת החשמל, כך שרשות החשמל, ממש לא הייתה לה ברירה. למזלם של הצרכנים, משרד האוצר והממשלה לא ששו לייקור החשמל וצמצמו את העלייה ל-2.9% בלבד.

"אבל אספר לך סוד", הוא מוסיף, "לפני לא הרבה זמן (כשלוש שנים), בקדנציה של יו"ר רשות החשמל הקודמת (אורית פרקש הכהן), רשות החשמל החליטה להוזיל את התעריף, ואז הסקטור הפרטי, אנחנו, באנו ואמרנו, חבר'ה, התעריף יעלה. כך מעריכים הכלכלנים שלנו. ואם תורידו עכשיו, תהיה לכם בעיה גדולה כי תצטרכו להעלות, והרבה. אבל לא הקשיבו לנו".

אבל לפחות אחד המרכיבים הוא המחיר שחברת החשמל משלמת על הגז מתמר, ויש הטוענים - כמו אבי גבאי למשל - שאת החשמל העלו לי בגלל מתווה הגז.

אסדת הגז תמר / צילום: בן יוסטר

"יש המון פולקלור סביב מתווה הגז. קטונתי מלנתח את מחירי הגז, אבל מתוך החוויה האישית שלי אני יודע שכשהתחלתי לבנות את דליה, לא היה פה מאגר גז אחד. נשאנו ונתנו עם המצרים. ואז ביום בהיר אחד - יש כאלה שאומרים מעשה ניסים ויש האומרים אומץ לב וסיכון לא קטן של יצחק תשובה ואחרים - נמצא לו מאגר הגז.

"אנחנו היינו הראשונים מהסקטור הפרטי לחתום על חוזה לאספקת גז, וחברת החשמל חתמה עוד לפנינו וכולם מחאו לה כפיים, כי הגז באופן עקרוני אמור להוזיל ביחס להפעלה בפחם. אבל עכשיו, מותחים ביקורת מאוד קשה על חברת החשמל למה חתמתם במחיר שחתמתם. לא זוכרים שכשהם חתמו, הגז בקושי יצא, הפחם היה הדלק העיקרי של תחנות הכוח והמחיר נקבע על-ידי גורם אחד בשוק, תמר.

"ואם נלך עוד צעד קדימה, מה שיצא ממתווה הגז הוא, שאני במהלך שנותיי בדליה חתמתי הסכמים עם שלושה ספקי גז. אחרי ההסכם עם תמר, חתמתי הסכם עם לווייתן, ולאחר מכן עם אנרג'יאן (בעלת המאגרים כריש ותנין) - במחירים נמוכים בהרבה".

מה ההפרש?

"אם יש סוד, זה המחיר שאני משלם על הגז שלי. לא תוציאי ממני חצי מילה על זה. אבל ההסכם האחרון הוא פועל יוצא של פתיחת משק הגז לתחרות, שהוא בין היתר פועל יוצא של מתווה הגז. אז מתווה הגז הוא לא 100%, ואני לא צריך להתאמץ למתוח עליו ביקורת, יש כאלה שעושים את זה הרבה יותר טוב. אבל הוא הכניס ודאות וסדר.

"אני יודע שיש כאלה שמדברים על פיקוח מחירים בנושא הגז (מתוך מחשבה שהתחרות בין ספקי הגז לא מספיקה כדי להוריד במידה הראויה את המחיר). ה-MA שלי הוא לא בכלכלה, אבל גילי מספיק כדי לזכור שנים שהיה פיקוח על מחירים בישראל, ומה הוא גרם. צריך להביט בתמונה בצורה מאוזנת ולהבין שזו נושאת מטוסים שלוקחת סיבובים לאט".

הגז הוא רק חלק ממחיר החשמל, ונשאלת כאן השאלה איפה רואים את התרומה שלכם, היצרנים הפרטיים, לתחרות, ליוקר המחיה וכדומה.

"את יכולה להיות קטגור יותר גדול שלי ולבוא ולומר שאין תחרות, ואני אענה לך שנכון, עדיין אין פה תחרות. יש רק התחלה שלה".

למה עדיין אין תחרות?

"אני רוצה להחזיר אותך לאיפה שהתחלנו. כאשר מכרנו חשמל לצרכן פרטי הוא פחד פחד מוות שוועד העובדים של חברת החשמל יסגור לו את החשמל במפעל. זה לא סיפורים, זו אמת. היינו צריכים לשכנע באותות ובמופתים לקוחות פרטיים שאם ועד העובדים של חברת החשמל ישבית להם במכוון את החשמל זו עבירה פלילית. אז הדברים האלה לוקחים זמן. אם את שואלת אותי לאן יוביל התהליך בסוף - שזה מה שאני מבין שהרגולטור רוצה וגם אנחנו רוצים, התשובה היא שכמו שאת בוחרת לך מפעיל סלולרי, תוכלי לבחור מי יהיה ספק החשמל שלך".

"עכשיו גם יש בחירות"

יום יבוא. אבל בינתיים, חלוצי התחום מרוויחים יפה. לדליה, למשל, יש מה שנקרא הסכם זמינות קבועה עם חברת החשמל. כלומר, לא משנה כמה חברת החשמל תיקח בפועל, היא משלמת על כל מה שהתחייבה. זוהי רשת ביטחון נוחה מאוד ומרגיעה עבור התחנה שמצמצמת מאוד את הסיכון. כרגע עומד היחס על 70% לחברת החשמל, 30% למכירה ישירה לצרכנים פרטיים, שכמובן מקבלים את החשמל דרך מערכת ההולכה של חברת החשמל, שכן אין - וככל הנראה גם לא תהיה - מערכת הולכה נוספת.

בקרוב תעבור דליה, בעקבות החלטת בעליה, ליחס אחר לחלוטין: החלק הנמכר לחברת החשמל ירד ל-40% ואילו חלק הלקוחות הפרטיים יגדל ל-60%. הלקוחות הפרטיים מקבלים כאמור הנחה ויש תחרות מסוימת בין יצרני החשמל הפרטיים על לבם ובעיקר על כיסם. אבל שיעור ההנחה שהם מקבלים רחוק מלשקף עד כמה זול יותר לייצר חשמל בתחנה מודרנית יעילה ועם עובדים מעטים, יחסית לייצור החשמל שעושה חברת החשמל על כל כובדה, עובדיה והתחנות שחלקן ישנות ופחות יעילות.

גם חברת החשמל מקבלת הנחה - כלומר רוכשת את החשמל במחיר נמוך יותר ממה שהייתה רוכשת מעצמה - אבל בשיעור נמוך יותר.

עובדי חברת החשמל / צילום: יוסי וייס חברת החשמל

"לא אכחיש", אומר מאיר, "שהיצרנים הראשונים שנשאו על גבם את פתיחת המשק לתחרות ולקחו סיכון וקיבלו הגנות ינוקא - הצליחו והם מרוויחים. בלי שום בושה. דבר שני, השאלה היא למה את משווה את הרווחיות. בזמינות קבועה כמו שדליה בחרה יש רשת ביטחון, אבל הרווח נמוך יותר מאשר מודל הזמינות המשתנה שבו אתה מעמיד את החשמל שלך לטובת הצרכנים הפרטיים. דליה אנרגיות כבר שלוש-ארבע שנים מרוויחה פחות ממה שיכלה להרוויח".

כי המכירה ללקוחות פרטיים מאוד כדאית, מפני שאת רוב פירות היעילות אתם לוקחים לעצמכם ונותנים הנחה די מצומצמת?

"גובה ההנחה נקבע גם מתוך העובדה שהוצאנו כסף על להרים תחנת כוח, ולאור זאת אני צריך להחזיר הלוואות, ואני לוקח את זה בחשבון. מצד שני, הנחה אני הרי חייב לתת, אחרת אין לי זכות קיום. מתוך זה אני מגיע לטווח ההנחה שאני יכול לתת. מה שמשחק לטובתי הוא, שכסקטור פרטי יש לי יתרון: אני לא נותן הנחה שווה לכולם, אלא קובע אותה לפי טיב הלקוח, כמה חשמל הוא צורך, והאם הוא חותם איתי הסכם לזמן קצר, בינוני או ארוך".

טוב, זה שאתה יודע להרוויח כסף, כבר הבנתי.

"אני יודע ואני לא מתבייש בזה".

אתה אכן מזוהה עד אחרון נימיך עם דליה. אז למה החלטת לעזוב?

"זה התפקיד הכי ארוך שעשיתי בחיי. חיפשתי מועד שבו אני פורש בשיא. התוכנית המקורית, בתיאום עם הבעלים, הייתה לפרוש שנה לאחר ההפעלה. אבל היו לנו תקלות קשות, טורבינות שהושבתו, ולקח שלוש שנים להגיע למישור. השנה הזאת אנחנו נמצאים במקום טוב מבחינת הפעלה והשאת רווח לבעלים, וזה הזמן הטוב לפרוש".

ומה אתה מתכנן לעשות?

"אני עוד לא יודע, הכול פתוח. הדבר היחיד שברור הוא שאני לא מתכוון לפנסיה. העזיבה הזאת שונה מהפעמים הקודמות שבהן עזבתי בכך שהפעם עוד לא החלטתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. אני יודע שאנשים בעלי ניסיון, גם אם הם לא נחשבים צעירים ביולוגית, יכולים לתרום בצורה משמעותית במה שהם עושים, ושגם יש תודעה הולכת ומתפתחת לכך.

"עכשיו גם יש בחירות, אולי צריך לעזור למי שצריך להיבחר. אני רוצה לתרום ואני יכול להרשות לעצמי להקדיש לכך כמה חודשים. אני בן אדם שאוהב לתרום. שלושה חודשים אחרי צוק איתן לקחתי את הפקלאות וירדתי לגור בנחל עוז למשך שנה וחצי, והייתי שותף בהקמה של מכינה לצה"ל שם".

פייק רפורמה?

מאיר, 67, נולד בפרדס חנה לאב קצין משטרה. בשלב מסוים יצא האב עם משפחתו בשליחות מטעם מדינת ישראל, לסייע להיילה סלאסי בחבש, כיום אתיופיה. מאיר הנער שהה שם שנה והחליט לחזור ארצה לבדו. "הייתי בגיל ההתבגרות והרגשתי שאני מפסיד. זו הייתה חברה מאוד מצומצמת וחד-גונית במובן האפשרויות שהיא מציעה לנער".

הוא חזר לארץ ועבר לגור במושב בית יצחק אצל בני דודים. כאשר היה במסגרת שירותו הצבאי בהכנה לקורס קצינים, נפצע קשה במארב בעזה והיה "כמה חודשים טובים" בבית חולים. כאשר יצא מבית החולים, עם פרופיל נמוך בעקבות הפציעה, הגיע למערכת החינוך של צה"ל למדור לידיעת הארץ, תקופה שהוא זוכר כנפלאה בשל העיסוק בהדרכת חיילים ובהכרת הארץ.

הוא הגיע לדרגת רב סרן והחליט לשוב לשריון, עשה את כל המסלול מהתחלה, דרך קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים, הגיע לאוגדה 36 ברמת הגולן שאביגדור קהלני היה מפקדה, ואז חזר למערכת החינוך, לעסוק בתחומי הסברה ומנהיגות.

עם שחרורו התקבל לעבוד בקבוצת תעבורה, אצל משפחת לבנת. אבל יומיים לאחר שהתקבל, נפתח המכרז למשנה למנכ"ל עיריית ירושלים, וזה קסם לו. הוא זכה במכרז, הלך להתנצל לפני בונדי ובני משפחת לבנת ("לזכותם ייאמר שלא כעסו עליי") והחל לעבוד כמשנה למנכ"ל - אחראי לכל תחום התשתיות ולבניית הרכבת הקלה, פרויקט לאומי שהוא גאה בו עד היום. שמונה שנים היה משנה למנכ"ל תחת ראש העיר אהוד אולמרט. לאחר מכן היה חמש שנים מנכ"ל העירייה תחת ראש העיר אורי לופוליאנסקי.

אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי בימיהם בעיריית ירושלים/ צילום: אריאל ירוזולימסקי

מתבקש לשאול על אולמרט. אתם בקשר?

"לא נשארנו בקשר. כל אחד הלך לדרכו, נו הארד פילינגס. זו דרכו של עולם, אנשים נפרדים והולכים לדרכם".

ועם לופוליאנסקי?

"אני בקשר. הוא היה ראש העיר שבחר בי כמנכ"ל".

בתום חמש שנים כמנכ"ל, הגיעה תקופת בחירות עירוניות ו"לא רציתי להיכנס לתקופת בחירות". הוא החליט לעזוב, והרקורד של מי שהקים פרויקט תשתית רציני משך את עיני בעלי דליה - מי שיצר את הקשר היה ירון קסטנבאום מקרן תשתיות ישראל, שהיה בשעתו מעורב בפרויקט הרכבת הקלה מצד האוצר והכיר את מאיר משם. יחד עם יאיר המבורגר, מבעלי הקרן, הציע לו את התפקיד.

בתקופה ההיא, שנת 2007, מה שהיום הוא תחנת הכוח דליה היה שדה חיטה, ומשק החשמל מצדו היה סגור לתחרות. היוזמה להקמה הגיעה שנתיים קודם לכן, והבעלים הראשונים והיזמים היו שלושה יוצאי חברת החשמל שהקימו את חברת סיגמא אפסילון. הם נזקקו כמובן למימון ופנו למשפחת לנדאו, לאחר מכן צורפו משקי הקיבוצים, ואחריהם קרן תשתיות ישראל. משפחת לנדאו נאלצה לעזוב מפני שהייתה בעלת מאגר גז (כלומר מסיבות רגולטוריות) ונכנסו גורמים נוספים, שהאחרון שבהם כאמור בתחילת הכתבה, הוא ג'ורג' חורש.

לדליה ולמאיר עצמו מערכת יחסים סבוכה מאוד עם חברת החשמל, כצפוי. במסגרת המאבקים של עובדי חברת החשמל נגד הרפורמה במשק החשמל, הם החליטו פעם אחת להשבית את בניית התחנה על-ידי הפסקת אספקת החשמל, שהייתה דרושה כמובן לבנייה, ופעם אחרת עצרו את התשלומים עבור החשמל שסופק. "אז גם היינו בבתי משפט, לא קל להקים תחנת כוח במשק מונופוליסטי טוטלית", הוא אומר. "היום זה כבר מתחיל להשתחרר".

לא שיצרני החשמל הפרטיים יושבים בחיבוק ידיים. הם מביעים את קולם שוב ושוב בכל דרך אפשרית נגד מה שהם רואים בו פספוס ברפורמה, שהייתה אמורה להפריד בין חברת החשמל לבין ייצור החשמל, כלומר לא להקים תחנות כוח חדשות. מעשית, זה לא קרה, וחברת החשמל קיבלה למשל אישור לבנות מתקנים לייצור 1200 מגה-ואט בחדרה בגז במקום התחנות הפחמיות שיפסיקו לפעול, ויש קרב מאסף על כל תחנה נוספת שחושבים להחליף.

כשאתה מוכר לחברת החשמל חשמל יותר זול, באיזו מידה זה זולג למשק?

"אני לא האיש לשאול אותו את השאלה, אבל זו באמת שאלה גדולה. אפילו שהשאלות הללו כבר לא רלוונטיות, כי רואים את המגמה. כבר לא יעזור כלום, הרכבת יצאה מהתחנה, וחברת החשמל תגיע בסוף לשלב שהיא תפסיק להקים תחנות כוח חדשות.

"אני האחרון שצריך להגיד, היה חוק (לשינוי משק החשמל) ובגלל פשרות עם העובדים שינו אותו. אני בוכה על זה. אל תצפי שאשב ואגן על הממשלה. אבל אני רואה את התמונה הכללית. חברה שהייתה מונופול של 100% במשך 90 שנה, אי אפשר ביום אחד לסגור אותה (כלומר למנוע ממנה לייצר, ולהסתפק בהולכה והפצה). צריך להיות גם הגונים בסיפור הזה".

בעבר הגדרת את הרפורמה כ"פייק רפורמה". אתה עדיין חושב כך?

"באה הממשלה ואמרה, עם כל הכבוד לכם, יצרני החשמל הפרטיים, יש פרמטרים אחרים שצריך לקחת בחשבון. למרות דעתנו, הוחלט מה שהוחלט ולכן הרפורמה פחות טובה ממה שאולי היה אפשר להשיג. אז יש פה מרכיב של פשרה, אני מבין אותו, ואני גם מסכים עם הקביעה שהסקטור הפרטי מייצג אינטרס. אבל הממשלה אמורה לייצג אינטרסים של כולם. אני לא חושב שוועד עובדים של חברה, תהיה מונופוליסטית וחשובה ככל שתהיה, הוא זה שצריך להכתיב מדיניות".

אבל לא ועד עובדי חברת החשמל, אלא הממונה על ההגבלים העסקיים מיכל הלפרין חשבה שצריך להגביל את חלקכם בייצור החשמל, שלא יעלה על 40% (לכל אחד מהיצרנים).

"תתפלאי, אבל מבחינה עקרונית אני מסכים איתה. אני חושב שזה ברור לכל בר דעת שאנחנו רק עכשיו אחרי פירוק הפירמידות למיניהן. ראינו מה הפירמידות האלה ‘תרמו' למשק, במירכאות כפולות ומכופלות. ובנוסף, אם תחום של אספקה חיונית נמצא בידיים פרטיות בהיקף גדול מדי, הוא הופך להיות גורם שבהגדרה איננו תחרותי. הבעיה שלי אחרת: בסיס הרפורמה היה צריך להיות מה שכתב בזמנו הממונה על ההגבלים הקודם, פרופ' דיוויד גילה - אפס ייצור לחברת החשמל, 100% פרטי".

ישראל תעמוד בביקוש?

דליה לא שוקטת על השמרים והיא כבר חתמה על חוזה עם ג'נרל אלקטריק, המפעילה את התחנה, להקמת 200 מגה-ואט בתחנות פיקריות (כלומר תחנות שנועדו לצריכה משתנה, בעיקר שיאי צריכה, ונכנסות לפעולה רק כאשר זה נחוץ). אבל כן, גם כאן חברת החשמל עומדת בדרך.

"אנחנו כרגע בוויכוח מר עם רשות החשמל ועם חברת החשמל, האם אנחנו יכולים להתחבר לרשת ההולכה או לא. הטענה היא שאין מקום. אבל כשאומרים שאין מקום, השאלה היא למה אין מקום. יכול להיות שאין מקום פיזית, ויכול להיות שזה נובע מסדרי עדיפויות אחרים. רשת ההולכה בהחלט מהווה חסם תחרותי".

שאתה רומז שהוא לא חסם אובייקטיבי, אלא חסם שמישהו עשוי לבחור להציב?

"לא תוציאי ממני משפט כזה, אבל הפקק שנקרא רשת ההולכה זה כמעט עסק לוועדת חקירה, כי מה שווה תחנת כוח אם היא לא יכולה להתחבר? הרפורמה, יש בה בשורה רק אם תוכל להתממש, רק אם יגידו לחברת החשמל, גברת נכבדת, תתמקדי ברשת ההולכה, תפתחי אותה, ולזה תקבלי כסף.

"אין ספק שרשת ההולכה צריכה להמשיך להיות מונופול של חברת החשמל, אבל לא כתוב בעשרת הדיברות שקו מתח עליון לא יכול להיות מוקם על-ידי קבלנים פרטיים, שיבנו חלקים מהמקטע".

וחברת החשמל להוטה לקדם את התחרות?

"על-פי הכרזת מנכ"ל חברת החשמל בעקבות הרפורמה ובעקבות התקציבים המובטחים לה, היא להוטה. המבחן הוא בתוצאות וביעילות ההקמה. כשאני מסתכל דרך העיניים של דליה, אני רואה שאנחנו בהמתנה. סקטור פרטי בהמתנה זה לא טוב לא לו, לא למדינה ולא לכלכלה".

למה דליה ממתינה, מעבר לכך שיאשרו לה לחבר את התחנות הפיקריות לרשת ההולכה?

"דליה רוצה קודם כול לממש 850 מגה-ואט על הזכויות בקרקע שיש לה בצפית, כלומר להרחיב את התחנה, ודליה אנרגיות באמצעות החברות בנות שלה מתמודדת על המכרז של תחנת הכוח אלון תבור. אם היא תזכה, אז זהו זה, בשל המגבלה של הממונה על ההגבלים. אם לא תזכה, אני מניח שהבעלים ירצו ללכת למכרז הבא.

"יש חמש תחנות של חברת החשמל שיוצאות למכרז (כלומר נמכרות במסגרת הרפורמה). אבל אילו תחנות יוצאות? הכי ישנות. למה? ההיגיון הכלכלי מכתיב למכור תחנות חדשות, כי רמת הסיכון יותר קטנה בהן ולכן הפרמיה שהסקטור הפרטי ייקח על הסיכון יותר קטנה, אבל החליטו על הישנות".

ומה לגבי נבואת הזעם שלך שבמהלך השנים הקרובות יחסר חשמל בישראל?

"השאלה כמה יגדל הביקוש. דליה אנרגיות הגישה לרשות החשמל עבודה על הביקושים הצפויים ל-2025-2030. גם חברת החשמל הגישה עבודה משלה, ורשות החשמל ביקשה מחטיבת המחקר של בנק ישראל שיעשה עבודה משלו. מבין שלוש העבודות, חברת החשמל היא זו שחשבה שהביקוש יהיה הכי נמוך, בנק ישראל קבע משהו באמצע, ודליה הגישה עבודה עם הביקוש הגבוה ביותר, כי היא לקחה בחשבון את חשמול הרכבת וגורמים נוספים כמו כלי רכב חשמליים.

"אבל כך או כך, תהיה עלייה בביקוש לחשמל של כ-3% כל שנה (2.5% על-פי הממעיטים, 3.5% לפי העבודה שבוצעה עבור דליה), ובנוסף, ייגרעו מהמערכת 3,400 מגה-ואט כתוצאה מסגירת תחנות פחמיות. זה אומר שיצטרכו עוד 7-6 תחנות כוח כמו דליה. זה מה שמצופה מהסקטור הפרטי להקים בשנים הקרובות, אבל צריך לתת לו להתקדם, כי לוקח עשר שנים לבנות תחנה. ואנחנו גם טוענים כלפי רשות החשמל שעדיף לה שיהיה עודף חשמל מאשר חוסר. כי לא צריך להסביר בכלל מה המשמעויות של חוסר בחשמל". 

"חברת החשמל היא לא הבעיה אלא הפתרון" | תגובות חברת החשמל ורשות החשמל לדבריו של איתן מאיר 

מחברת החשמל נמסר בתגובה: "מנכ"ל דליה אנרגיות בוחר משום מה להציג מידע חלקי ומטעה כנגד חברת החשמל פעם אחר פעם. פורום היצרנים הפרטיים שבו הוא חבר מרכזי נכשל פעם אחר פעם בניסיונותיהם לחבל בתהליך הרפורמה החשוב.

"בפועל, חברת החשמל חיברה עשרות מתקנים לרשת ההולכה, תמיד מוקדם מהנדרש, בהיקף של אלפי מגה-ואטים והכינה תשתיות נוספות לעוד אלפי מגה-ואטים. החברה תמשיך להשקיע מיליארדים רבים בפיתוח הרשת, כך שהמהפכה במשק האנרגיה תימשך על בסיס תוכניות הפיתוח, שהגישה החברה לאישור משרד האנרגיה בהתאם ליעדים המשקיים, ולא של יזם כזה או אחר, כולל שילוב אנרגיות מתחדשות בהיקפים חסרי תקדים. חברת החשמל היא לא הבעיה אלא הפתרון לכניסת הייצור הפרטי".

מרשות החשמל נמסר בתגובה: "פיתוח רשת ההולכה יבוצע על-ידי חברת החשמל בהתאם לתוכנית פיתוח ההולכה לשנים 2018-2022. התוכנית אמורה לתת מענה לחיבור הספקים הדרושים למשק בהתאם לגידול בביקושים לחשמל וליעדים הממשלתיים לחיבור אנרגיות מתחדשות. רשות החשמל מבצעת בקרת ביצוע על חברת החשמל בנוגע ליישום התוכנית על מנת לוודא שהרשת מוקמת בקצב הנדרש".

איתן מאיר | אישי: 67, נשוי בשנית, אב ל-3, סב ל-5, מתגורר בתל אביב | השכלה: תואר שני במדע המדינה מהמכללה לביטחון לאומי של צה"ל | תחביבים: "אופניים ופילאטיס שאני משתדל לעשות. אבל זה לא באמת תחביב. אני לא אוהב את זה, אני עושה את זה כדי לשמור על אורח חיים"

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות