היו אמורים לספק אלטרנטיבה נוצצת ונתקעו במפלגה אפורה: מה יעלה בגורל שמולי, שפיר ומיכאלי

לא לפני המון זמן, סתיו שפיר ואיציק שמולי שלהבו מאות אלפי אנשים • לא לפני המון זמן, מרב מיכאלי ושלי יחימוביץ היו מהקולות המרעננים ביותר בפוליטיקה הישראלית • 48 שעות בין חוגי הבית של מפלגת העבודה בראשון לציון, עין השופט ופרדס חנה, חושפים את תמונת המצב העגומה של מי שאמורים היו להיות אלטרנטיבה נוצצת ונתקעו במפלגה הכי אפורה בסביבה

סתיו שפיר בחוג בית בראשון לציון
סתיו שפיר בחוג בית בראשון לציון

מוצאי שבת, חוג בית בראשון לציון, אצל פעילת המפלגה הוותיקה, ציפי שטרק. סתיו שפיר מגיעה באיחור ומהר מאוד מבינים מי כאן הפייבוריטית של בעלת הבית - "אני רק מכינה לילדה שלי משהו לשתות", אומרת שטרק בחיבה. מלבד שפיר, הגיעו חברות הכנסת מרב מיכאלי, רויטל סויד ולאה פדידה, הח"כ משה מזרחי והעיתונאי הנריקה צימרמן, כדי להציג את עצמם לעשרים חברי מפלגה בני גיל הזהב. זה כבר האירוע השלישי של מפלגת העבודה שאני מבקרת בו תוך 48 שעות. מה שמאפשר להסיק כמה מסקנות של אורחת לרגע - הפריימריסטים של העבודה מופיעים בלהקות, חלקם מבינים שאינם מספיק אטרקטיביים כדי להביא קהל לבד, אחרים פשוט עטים על כל אירוע שהם יכולים, כדי להזכיר לבוחרים את קיומם, לקראת ה-11 בפברואר.

הקהל מורכב תמיד מגמלאים או ממבוגרים שמתקרבים לגיל הפנסיה. מי שמוריד את ממוצע הגילאים משמעותית מתגלה די מהר כיועץ או קרוב משפחה של אחד המתמודדים. יוצאת דופן הייתה מתפקדת שחברה בארגון "שומרי הבית" שנאבק בהרחקת אסדות הגז. היא הגיעה עם תינוקת במנשא לפאנל של המפלגה בקיבוץ עין השופט, כדי לבקש מהעבודה להתגייס לנושא, ונראתה יותר כמו כאב ראש מאשר כמו שחר של יום חדש.

אז כן, יש אירועים של המשמרת הצעירה, כמו שטרחו כולם להזכיר לי, וגם בחוגי בית של מפלגות אחרות ממוצע הגילים גבוה, ולו בגלל שהם מתקיימים בשעות שאינן נוחות למשפחות עם ילדים. ועדיין, באירועים פתוחים לקהל הרחב, הרגשתי כמו בשוטטות בין מרכזי גיל הזהב. אפילו בפרדס חנה הטיפה יותר צעירה, שבה גברה נציגת העבודה על ראש המועצה הוותיק, לא נרשמה נוכחות שונה.

חברי הכנסת באים, לרוב באיחור, נותנים את הספיץ' שלהם וממשיכים הלאה, בלי להישאר לשלב השאלות. בזמן שחבריהם מדברים, הם חצי מקשיבים, חצי שקועים בסלולרי. האינטראקציה עם הקהל מועטה. תמיד יש את מי שישאל שאלה לא נעימה, לרוב סביב מנהיגותו של היו"ר. אבל רובם המכריע לא מאתגר אותם, גם כשהוא שומע מהם את אותם מסרים שהם משמיעים שוב ושוב בראיונות ברדיו. אולי עצם המפגש פנים אל פנים מספיק מבחינתם כדי לעורר התרגשות. לעומת הוותיקים, המתמודדים החדשים נשארים יותר, וגם מקפידים להקדים וללחוץ ידיים, בכל זאת הם צריכים להיאבק על מקום ריאלי מול 15 ח"כים מכהנים, כשלפי הסקרים הנוכחיים צפויים למפלגת העבודה כשמונה מנדטים. מה שאומר שגם אם לא יבואו מתמודדים חדשים, יש סיכוי סביר שחצי מהסיעה הנוכחית תלך הביתה.

כן, מפלגת העבודה היא לא בדיוק בימי הזוהר שלה. בין השאר, בגלל היו"ר אבי גבאי, שחתך ימינה, חזר שמאלה ובעיקר הצליח לעשות למפלגה את מה שאפילו בוז'י הרצוג, עם תדמית העסקן-המגה-חנון לא עשה, וזה להפוך אותה למפלגה חסרת עמוד שדרה אידיאולוגי, שהציבור בקושי סופר. וזה חבל, כי יש בה חברי כנסת שעושים עבודה מצוינת, שהולכים לאיבוד בביצה השוקעת הזו.

אבי גבאי אחרי הזכייה בראשות מפלגת העבודה / צילום: רויטרס Amir-Cohen
 אבי גבאי אחרי הזכייה בראשות מפלגת העבודה / צילום: רויטרס Amir-Cohen

התלוויתי לשתיים מתוכם, מרב מיכאלי וסתיו שפיר. לא תמיד הן אהבו שאני שם, וקשה לומר שהן ענו בשיא הכנות על כל שאלה שנשאלו, ודאי בנוגע ליו"ר שרשימת המומלצים שלו, כמו גם השריון שייתן לזה שיבוא אחריו, טרם פורסמו. מה שמשאיר אותן, כמו את מרבית חברי המפלגה, ממושמעים היטב. ועדיין, אפשר היה להבין באמצעותן את תמונת המצב של השטח האמיתי, הפחות זוהר מהתמונות המהונדסות שמועלות לפייסבוק.

גאולה אבן? "זה לא אותו דבר"

חמישי. השעה 15:30 ואנחנו משתרכות בפקקים צפונה, במטרה להגיע בחמש לפגישה עם ראש מועצת מגידו, איציק חולבסקי, חבר קיבוץ עין השופט שהקימה מפ"מ, שזוכר למרב מיכאלי את הייחוס המשפחתי. סבה, נחמיה מיכאלי, היה מזכיר מפ"ם האחרון. את הדרך מנצלת מיכאלי לטלפונים לפעילים. השיחות קצרות, בנות פחות מדקה. "אני מתקשרת לבקש באופן אישי את תמיכתך", היא אומרת לפעילים שמעבר לקו. כמעט כולם משיבים שתמיכתם מובטחת, ומיכאלי משיבה ש"בפינתנו ‘לא מקבלת שום דבר כמובן מאליו', אני בכל זאת מתקשרת. ואם יש משהו שאוכל לעשות, ידעו אותי".

הם לא אומרים את זה לכולם? הרי אין מישהו שאמר לך בפירוש שלא יצביע לך.

מיכאלי פוערת לעברי זוג עיניים. "אני לא מעלה בדעתי שמשקרים לי. אתמול אמר לי מישהו שלא התפנה לזה, והיום אמר לי מישהו שהוא לא קובע את הרשימה, אז אני מניחה שזה סוג של לא, אבל אלה אנשים שנמצאים בקשר איתי, גם לא בפריימריז. ראית שאפילו לא הייתי צריכה להציג את עצמי כי אני מופיעה להם באנשי הקשר".

אז את משכנעת את המשוכנעים.

"אלה אנשים שיש להם מניה במפלגה, ואני מוודאת איתם. חיים כ"ץ אמר לי פעם שבבחירות צריך לדעת לבקש. אני לא מבקשת עזרה אלא תמיכה".

באיזה אזורים את חזקה?

"אני לא יודעת לומר בוודאות. שלי ובוז'י לא נתנו את התוצאות של הפריימריז לפי פילוח של אזורים בתקופות שכיהנו כיו"ר המפלגה".

מרב מיכאלי בעין השופט
 מרב מיכאלי בעין השופט

הדוברת שלה, נטע צ'חנובסקי, מפצה על זה בנוכחות חזקה ברשתות החברתיות. מיכאלי מתעדת עצמה כל הזמן לאינסטגרם ומצלמת סרטונים לכתבה שתשודר עליה בערוץ 12 בסוף השבוע בסגנון א-לה-מחוברים. היא מפיצה סטיקרים בדמותה, והעוזרים שלה מתבדחים שאם היה להם מספיק כסף, היו מציבים גם הולוגרמה מחוץ לקלפיות. דווקא על משמעות החבר הלא וירטואלי שלה, ליאור שליין, מגיש תוכנית הסאטירה "גב האומה", מיכאלי לא ששה להרחיב.

גאולה אבן פרשה כשהוחלט על מועד הבחירות בגלל התמודדותו של בן זוגה גדעון סער.

"זה לא אותו הדבר. ליאור לא מגיש חדשות. גאולה גם עשתה את זה על דעת עצמה, לא הייתה אליה פנייה".

היא הקדימה את המאוחר. תוכנית סאטירה בערוץ מסחרי מעצבת את דעת הקהל לא פחות ממהדורת חדשות מעוטת רייטינג.

"אני לא בטוחה בזה", משיבה מיכאלי, וממהרת לטלפן לפעילים הבאים. אחת מהן תשמח אם יעברו דרכה מחר, בדרך לפאנל של המפלגה בדרום. מיכאלי מציעה את 16:15. האישה נשמעת לא מרוצה. "יהיה לי קשה להביא אנשים בשעה הזו ביום שישי, כולם עוד במטבח. "עדיין מבשלות?", תמהה מיכאלי, והאישה מעבר לקו אומרת שיעשו מאמץ.

לאורך כל הנסיעה מיכאלי נותרת מאופקת מאוד. אחרי כמה שעות כבר תרגיש יותר נוח בנוכחותי, אבל בינתיים היא שומרת על איפוק. "חשוב לי להיות מאוד ממלכתית במובן האחראי של המילה", היא מודה. "השקעתי הרבה מאמצים כשהייתי יו"ר סיעה וגם עכשיו, בסגירת השורות. במחנה המרכז-שמאל יש התמכרות לביקורת עצמית. אם אני לא בדיוק מזדהה עם הפוסט שלך בפייסבוק, אני לא אשתף אותו ואשב לי לבד בבית בחושך. בימין משתפים אחד את השני, מחפים אחד על השני, הם הולכים רחוק מאוד עם סגירת השורות, מגבים ראש ממשלה במצב שהיה מזמן צריך להגיד לו תודה על שירותך".

אולי גם לגבאי צריך להגיד תודה על שירותך.

"אני ביחסים טובים איתו. תמכתי בעמיר (פרץ) ואמרתי לגבאי - אתה נבחרת, אתה היו"ר שלי".

ומקובלת עלייך הדרך שבה סילק את ציפי לבני?

"זו הפררוגטיבה שלו להחליט על המבנה. אני הייתי עושה את זה אחרת. יש לי יחסים טובים מאוד עם ציפי, וצר לי על איך שזה נעשה, אבל מפלגת העבודה צריכה להמשיך, כמות שהיא, בכל הכוח".

"הבעיה שלכם היא הקפטן"

לחולבסקי נגיע רק אחרי 17:30, אבל למיכאלי זה מספיק כדי לסגור את מה שהם צריכים בארבע עיניים, ולהספיק להגיע לפאנל שארגנה המועצה בעין השופט, קיבוצו של חולבסקי. "בשמונה יש פאנל של שלי (יחימוביץ) ועמר (בר-לב) במגדל העמק", הוא מעדכן אותנו. "לא התאמצנו לפרסם אותו יותר מדי, בגלל הפאנל פה איתכם, שבוע הבא תבוא לפה מרצ, ושבוע אחרי, שוב העבודה", הוא מספר בהתלהבות על האודיטוריום הגדול והחדש שנבנה במקום. אבל הפאנל מתקיים בפואיה. בכל זאת, רק חמישים איש באו לשמוע את מיכאלי, שפיר, פדידה, איציק שמולי ויאיא פינק, איך זה יראה באולם בן 500 מקומות? לא משהו. היועץ הפוליטי של מיכאלי, ניר רוזן, יטען בפני אחר כך שספר 74 איש. זה בגלל שכללת בפניי את כל העוזרים הפוליטיים והמלווים, אני משיבה לו, והוא מחייך. אהיה לארג'ית איתך, ונסגור על 60. סגרנו.

מנחה הפאנל, תושב האזור, מזכיר ש"האתגר הוא לפחות 15 מנדטים. היו יו"רים שהודחו על 15, היום אנחנו עומדים על 10-9 מנדטים בסקרים". שמולי משיב שלכן "חייבים חיבור בגוש ולייצר נבחרת. באתי לדבר על למה כן מפלגת העבודה. על הפער בין הח"כים המעולים לבין מה שאומרים על המפלגה. בסוף יש רק מפלגה אחת שנותנת תשובה כוללת לכל תחומי החיים".

הקמפיין לאיחוד / קרדיט: ראובני פרידן
 הקמפיין לאיחוד / קרדיט: ראובני פרידן

מיכאלי מדברת על הסכם מדיני שיביא לשגשוג ושירותים חברתיים בחינם. מדינה דמוקרטית. היה מתאים לך להיות במרצ יותר מאשר במפלגת העבודה של היום, אני אומרת לה אחר כך. מיכאלי לא אוהבת את ההשוואה. "כנראה שלא שמעת את הנאומים של גבאי בכנס לחמישים שנה לעבודה ובכנס הרצליה", היא אומרת. "אחת הביקורות על שלי בזמנו הייתה שקופל הדגל המדיני. לא יעשו פה טעות כזו שוב. העמדות שלי הן העמדות של רבין. מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. מרצ היא אחלה, אבל היא לא תהיה מפלגת שלטון. אפשר לגחך על העבודה, אבל עובדה שבוז'י החזיר אותה ל-24 מנדטים והיא תחזור לזה שוב, כי כל הרשימות האקלקטיות האלה לא מחזיקות מים. לפיד, גנץ, אורלי, כחלון, אלה רשימות של איש אחד, לא מפלגות עם היסטוריה ושורשים". 

שפיר מאחרת בשלושת רבעי שעה, ודופקת הופעה בשמלת ערב. לקהל לא אכפת. הג'ינג'יות והסטאר-קואליטי מפצים על זה. "הנה סתיו", מתמוגגות שתי קשישות שישבו מאחוריי, שלא הפסיקו לתהות בקול איפה היא לפני שנכנסה. היא ויחימוביץ המכהנת גם כיו"ר האופוזיציה מאז פרישת לבני נחשבות לנשים שיתברגו במקומות הגבוהים ביותר ברשימה. אחריהן מיכאלי, ומאחר שבעשירייה הראשונה יש שלושה מקומות משוריינים לנשים, ההערכה היא ששלושתן יצליחו להשתחל, אלא אם כן למפלגת העבודה יהיה יום רע במיוחד ב-9 באפריל. שמולי, שנחשב למי שמסתדר טוב עם כולם, נמצא גם הוא בצמרת. ובחמישייה הראשונה מדברים גם על עמיר פרץ הוותיק, שלפי ההערכות מתמודד שוב כדי להימצא בעמדת פתיחה נוחה בהתמודדות הבאה לנשיאות המדינה.

שפיר מספרת על העתירה, שהגישה יום קודם לבג"ץ יחד עם פרופ' ירון זליכה בדרישה לאפשר לח"כים גישה למערכת ניהול התקציב הממשלתית. הסיפור עושה את העבודה, ובקהל מתמוגגים מרוח הלחימה הג'ינג'ית. "דיברתם יפה", אומר להם אחד האנשים בקהל, "אבל למה אתם לא מצליחים? כל הזמן אתם בירידה. איפה טעיתם? ופעיל אנגלו-סקסי לידו אומר: "הבעיה שלכם היא הקפטן. בחרתם מנהיג לא נכון".

סתיו שפיר בימי המחאה החברתית ב-2011 / צילום: רוני שיצר
 סתיו שפיר בימי המחאה החברתית ב-2011 / צילום: רוני שיצר

"נכון שאנחנו בסערה", משיב שמולי, שמונה ליו"ר הסיעה אחרי פרישת התנועה, "הדבר הכי פשוט זה לקחת את הקפטן ולזרוק אותו מהסירה. אבל אנחנו מאמינים בלכידות פנימית וחיצונית. אם בווייז הפוליטי שלכם מופיע חילופי שלטון, אנחנו נעשה הכול כדי שתישארו אצלנו. אין מפלגה שנלחמה למען הקיבוצים והמושבים כמונו. בני גנץ מוכן להיות שר תחבורה או תשתיות אצל נתניהו, למרות ש-80% ממצביעיו רוצים חילופי שלטון. זו הונאה, כי אנשים מיואשים ורוצים שינוי".

"זה לא ייאוש, זה כעס", אומר לו השואל מהקהל. "הרווחנו את זה מכם ביושר", אומר לו שמולי, "אבל כל עוד הפיצול נמשך, זה לא ישתנה. אי אפשר להפיל הכול על העבודה. צריך שניים לטנגו".

בהמשך יאמר לי שמולי: "אף אחד לא חף מטעויות, אבל אנחנו במאני-טיים, צריך להתרכז במטרה של חילופי השלטון ולא לשים רגליים לחברים שלך. וגם אם ב-13 בפברואר תהיה לי ביקורת, אני לא אירה בתוך הנגמ"ש. 

"עשרת הימים שבין הפריימריז שלנו ל-22 בפברואר (יום אחרי סגירת רשימות המתמודדים לכנסת) יהיו חלון ההזדמנויות של המחנה הזה, בעיקר אם תיבחר נבחרת חזקה של פייטרים. גבאי הופך כל אבן בדרך לאיחוד".

איציק שמולי/ צילום: תמר מצפי
 איציק שמולי/ צילום: תמר מצפי

הוא מוכן לוותר על המקום הראשון?

"לא יודע, אני לא הדובר שלו", שמולי מסתבך קצת, "והוא גם לא צריך לוותר כשאחד אומר שהוא לא עוסק בחרמות (לפיד), שנייה שאין לה בעיה לשבת עם ביבי (לוי-אבקסיס), ושלישי שעוד לא התחיל לדבר (גנץ)".

במפלגה אחרת, יכולת להיות היום שר בכנסת הבאה, ובמקום זה אתה מדשדש באופוזיציה.

"לא באתי לעשות אקזיט בפוליטיקה. אם הייתי מחפש קיצורי דרך, יכולתי להבטיח לי תפקיד ביצועי בכנסת הזו או הבאה, אבל באתי לקדם רעיון. ואם ממשלה מקדמת סיפוח או פוגעת בזכויות הקהילה הגאה, אני לא יכול לשבת בה ולהגן על המדיניות שלה. אני לא קדוש טהרן, אבל אני רוצה להיות בממשלה שלפחות חלק מהעמדות שלה תואמות לשלי".

"שישי חי" - מה זה?

לפני הפאנל בסניף המפלגה בפרדס חנה, אנחנו עוצרות במתחם של אורוות האמנים לפגוש את שמגר חגי, מאנשי השטח של המפלגה במקום. "מרב חזקה אצלנו", הוא אומר, "קיבלה מחיאות כפיים יפות בחדרה כשבאה בעבר, אבל בלי קשר אליה או ליו"ר, העבודה חזקה כי הרשימה המקומית חזקה", הוא מכניס דברים לפרופורציות.

מיכאלי עוצרת להציץ בסירים המתבשלים במסעדה ההודית. אפשר מזלג לטעום מהסיר לפני שנחליט? היא שואלת, וההיפסטר שמנהל את המקום שולח לעברה מבט מופתע. את מחזירה אותי לימים של תוכנית הטלוויזיה שלך "שישי חי", אני אומרת לה. לאיש שמעבר לדלפק אין מושג על מה אנחנו מדברות. גם אין לו מושג שמי שלפניו חברת כנסת. עוד פרופורציות. ייאמר לזכותה של מיכאלי, שהיא מקבלת הכול בקלילות, לא עושה עניין ולא דורשת כבוד.

הסטיקרים מהוואטסאפ של מרב מיכאלי / צילומים: יובל וייצן
 הסטיקרים מהוואטסאפ של מרב מיכאלי / צילומים: יובל וייצן

בסניף ממתינים כ-30 איש, רובם נושקים לגיל הפרישה. מלבד מיכאלי ואיתן כבל, שמגיע באמצע, מופיעים מועמדים שאינם ח"כים כמו לילי בן-עמי מתחום החינוך, הרב הרפורמי גלעד קריב, יאיא פינק ואמיר חניפס הדרוזי. מיכאלי עם בקבוק המים הגדול שהיא נושאת איתה, והפך לסימן ההיכר שלה במפלגה, נעלמת למקום צדדי עד שמגיע תורה לדבר. "הסתכלתי עלייך ונראית מותשת או לפחות עם כאב ראש", אני אומרת לה. "מה פתאום, אני פרח", היא משיבה, "נראה לי שאת משליכה מעצמך". כשמגיע תורה, היא מפרגנת ל"נבחרת האדירה שעל הבמה. איזה חלום מדהים, שאתם תהיו הסיעה ואנחנו הממשלה". שזה מצד אחד מפרגן לנבחרת, אבל גם מבהיר באלגנטיות מי כאן עם פז"ם ורקורד. היא מתגאה בהיותה "מחוקקת מספר אחת באופוזיציה", ומספרת על חקיקות לטובת האזרח בתחום ההוצאה לפועל - "טיפלתי בחצר האחורית של מדינת ישראל, אבל אלה לא התבטאויות משיחיות, אז זה לא פותח מהדורות".

כבל מדבר על הקדנציה שלו בוועדת הכלכלה ומתפאר בשיבוצו ברשימות המשפיעים של העיתונות הכלכלית. הוא מתלהב והטונים עולים. למה אתה צועק, אומרת לו מישהי, וכבל שכנראה הגיע עצבני עוד מקודם, עונה: "אני מתלהב מעצמי, מותר לי. אם גבירתי לא אוהבת את זה, היא יכולה להתרחק, אני לא מתכוון להשתנות". על ההתנגחות עם גבאי בוועידת מפלגת העבודה אמר כבל שנלחם על חייו הפוליטיים: "מפלגת העבודה זה הבית שלנו. אני לא רק מסייד, אני מחויב לבית".

בחזרה לתל אביב. בדרך הלוך ביקשה מיכאלי מהגולשים באינסטגרם להציע שאלות לכתבת המסתורית שמתלווה אליה לנסיעה. היא מעיינת בשאלות ופוסקת שהן משעממות. אחת מהן דווקא לא משעממת. מה דעתך על יו"ר המפלגה שלך, מציעים לי לשאול. כבר שאלתי, אבל ענית מאוד פלקטי, אני אומרת לה. הנה הזדמנות לשאול שוב. "גבאי הוא המועמד שלי לראשות הפלגה, אני רק רוצה שהוא ינצח. הוא סלף-מייד, איש שבנה את עצמו בצורה מרשימה, כולל המקום שהוא נמצא עכשיו".

לא מעט אנשים יצביעו למפלגה למרות היו"ר, בגלל ח"כים מן השורה.

"אף מפלגה כמפלגה לא מעניינת. אם התיאוריה שלך נכונה ויצביעו בגלל הח"כים, סימן שהצלחנו כמפלגה בצורה בלתי רגילה, כי אנשים מצביעים למפלגות אחרות רק בגלל הראש".

"מאוד אוהבת את ציפי"

בחזרה לשבת. 19:30 בדרך לחוג בית בראשון לציון. הפעם עם סתיו שפיר. כשאני תוהה באוזניה אם היא לא מתבזבזת במפלגה שוקעת, היא מתעצבנת. "אני לא הולכת לפני הבחירות לקניון לבחור לי מפלגה. אני נמצאת בעבודה בגלל האידיאולוגיה ומאמינה שנעשה היסטוריה בעתיד".

כרגע אתם רחוקים מלהוות מפלגת שלטון.

"כי אנחנו עדיין לא מאוחדים. אני מסתובבת המון בארץ. הציבור מצפה לראות את האנשים בדור ההנהגה הנוכחי - רמטכ"ל לשעבר וראשי מפלגות מהווים אלטרנטיבה יחד. כולם מבינים שבהיעדר איחוד ביבי ינצח. מי שיש לו אחריות לאומית מבין שצריך להתאחד. גבאי מבין שיש לו אחריות גדולה".
אני לא רואה את גבאי מוותר על המקום הראשון בשם האחריות הלאומית.

"אנשים שאכפת להם מהמדינה ידעו לעשות את זה. יש הרבה דרכים להחליט מי יוביל. הצעתי בעבר פריימריז פתוחים להנהגה. אפשר להחליט שהמפלגה שתהיה הכי גדולה תוביל. כל האנשים שאת רואה פה על השלט צריכים להתאחד", היא אומרת כשאנחנו חולפות באילון ליד אחד משלטי החוצות שקורא למנהיגי השמאל-מרכז לשלב ידיים. "השלט חוסך לי להגיד את השמות של כולם".

מופיעה בו גם לבני, שגבאי הדיח מהסיעה.

"אני מאוד אוהבת את ציפי ואת השותפים שלנו מהתנועה. הם חברים טובים שלי, ואני מצפה שהיא והם יהיו חלק מאיחוד עתידי".

את מסכימה עם הדרך שבה נעשה המהלך?

"לא שיתפו אותי במהלך", מתעצבנת שפיר, "את כבר שמעת מה העמדה שלי. צריך לשים את זה מאחורינו ולעשות הכול כדי להתאחד".

בשלט מופיע גם אהוד ברק. דרך איזו פלטפורמה הוא יתאחד? הוא חוזר לעבודה?

שפיר מתחילה לאבד את זה, והדובר שלה מחליט לענות במקומה: "סתיו היא ח"כית, היא לא פרשנית פוליטית. אין סיבה שהיא תענה על זה". ושפיר מוסיפה: "אני מאוד מתפלאת עלייך. לא חשבתי שאת מהכתבים האלה, שמחפשים את העבודה".

זו שאלה לגיטימית להבין איך הסיסמאות על איחוד יתורגמו למעשים. אני לא מחפשת אתכם. אני כותבת עליכם. את מדקלמת מסרים על איחוד, אבל היו"ר שלך נמצא במקום הגרוע מבין השלושה. לא בטוח שרוצים אותו, וגם לא נראה שהוא מוכן לוותר על מקומו. אז איך זה יקרה?

"אני מבינה שאם אני לא נותנת לך רכילות על יו"ר המפלגה זה לא נחשב? אני מצפה שהמפלגות האחרות ייקחו אחריות. איחוד לא אומר שחייבים לעבוד כמפלגה אחת, אלא לאחד את הרשימות".

מגיעים לחוג הבית. החידוש היחיד מהאירועים הקודמים נובע מכך שהמתמודדים פותחים בפרגון זה לזה, משל היו גלעד ארדן באחד הסרטונים שהעלה לפייסבוק. לא ברור לי אם זו יוזמה מפלגתית או שמישהו התחיל ולאחרים לא היה נעים לפגר אחריו. כולם מקשיבים בנימוס לרויטל סויד שמספרת על המאבק שניהלה כנגד ניסיונותיו של נתניהו לפגוע בשלטון החוק, עד שאחת הנוכחות אומרת לה בפרץ של כנות: "יש מצביעי עבודה שלא יצביעו לכם, תסתכלו על הפרצוף שלכם ותראו איך אתם נראים".

"אחד הגברים בקהל מהסה אותה: "מה יש לך, הם נראים יפה מאוד". סויד מתעקשת: "אנחנו הפנים והחזית האחידה מאחורי היו"ר. אתם השגרירים שלנו. גבאי הוא היחיד שהודיע שלא יישב עם נתניהו ועובד על החיבורים". את אותה אישה זה לא משכנע. "אנשים רואים את הסקרים וליבם נופל".

משה מזרחי, שנכנס לכנסת אחרי התפטרותו של זוהיר בהלול באוקטובר, מנסה להציל את כבודו של היו"ר. "אני לא זוכר עוד ראש מפלגה שחורש את השטח כמו גבאי. גם כשהסקרים על הפנים יש לנו 44 מתמודדים, יותר מאשר בבחירות הקודמות". אלא שגם מזרחי יודע שכוכבים לא מתדפקים על שערי המפלגה. המתמודדים החיצוניים אולי אנשים איכותיים, אבל אנונימיים לציבור הרחב.

משום מה, הוא מזכיר את הציוץ של מיקי רוזנטל, חבר סיעתם שהחליט לפרוש מהפוליטיקה, וכתב שלושה ימים קודם בטוויטר כי "סתיו לא עצרה אפילו שקל אחד בוועדת הכספים". מזרחי אומנם מבטל את דבריו ומדבר על העבודה היפה שעשתה שפיר, אבל לא ברור למה בכלל היה צריך להעלות את הנושא. שפיר מנשקת אותו לאות תודה, ולאה פדידה מצטרפת: "רוזנטל לא ידע לפרגן כשהיה בפנים, אז שיעשה את זה בחוץ?".

"אז הוא צייץ בטוויטר"

שפיר מדברת על מאבקה ליצור שקיפות בתקציב המדינה ובהסכמים הקואליציוניים, מתארת שוב את הדיון בעתירה שהגישה לבג"ץ, ועוקצת את אורי אריאל מהבית היהודי. בצעד שנראה לי בהתחלה כמו התאבדות, היא מספרת למי שיכלו להיות סבא וסבתא שלה, איך הייתה בת תשע כשרבין נרצח. אבל אז, כאיזון, היא מזכירה שסבא שלה לקח אותה לומר לרבין שלום בכנס של ותיקי הפלמ"ח, מה שמצביע על השורשים הנכונים.

"בחודשים האחרונים התאהבתי באינסטגרם, מכירים?", היא שואלת, וכמה ראשים מהנהנים בקהל. "אני מדברת שם עם בני 15-14, מעבירה להם מעין שיעור בדמוקרטיה, בזמן שנתניהו בסרטון הבכורה שלו באינסטגרם, מריץ איתם בדיחות על קבלת שוחד".

מרב מיכאלי מנסה גם היא להראות שההצבעה לעבודה היא ההצבעה לצד של הטובים, שלא מוערכים מספיק. "אני באה הביתה כולי באורות, וליאור שואל מה קרה? ואני מספרת לו, ונופלות פניו, עוד פעם הצעת חוק. יש מקום לכל הרגשות השליליים שלכם, אבל אתם זוכרים שפעם, לפני ששלט בליכוד הדיקטטור הגדול, הרעש לא הגיע ממפלגת העבודה המנומסת, אלא מאירועים כמו ליל המיקרופונים בליכוד. אז הגיעו 2,500 איש לוועידת מפלגת העבודה והתווכחו, ואנחנו אומרות איזו בושה. למה? אז התווכחו. אנחנו המפלגה היחידה שהיא באמת מפלגה ולא רשימה. שלא בוחרים בה רק את הראש, אלא שורשים ותשתית".

בדרך חזרה אני שואלת את שפיר איך בדעתה להגיב לדבריו של רוזנטל. "אני לא מגיבה לרכילות", היא פוטרת אותי, "גם אם תשאלי אותי על זה עכשיו במשך חמש דקות רצוף, אני אמשיך לומר שזו רכילות".

כל שאלה שלא נראית לך תפטרי כרכילות?

"למה את לא שואלת אותי על ההישגים שלי, במקום להיגרר לשאלות האלה?".

אני שואלת על ההתנהלות שלך בוועדת הכספים, שאותה את משווקת בכל חוג בית ובכל ראיון. זה הטיקט שלך. למה לא להגיב עניינית?

"אז הוא צייץ בטוויטר".

ב"מקור ראשון" עשו מזה כתבה נרחבת עם נתונים על הופעותייך בוועדה.

"אין לי מושג, לא קוראת את העיתון הזה".

אז בואי נגגל, אקריא לך ותתייחסי.

"הסתכלת בפרוטוקול של ועדת הכספים?"

הוא לא מול עיניי כרגע. מה כתוב בו?

"אני לא אגיד לך".

אז איך נתקדם מכאן?

"חשפתי 150 מיליון שקל מבוזבזים שיכלו להגיע לסל התרופות, תראי מי ישב בוועדה ונלחם ומי לא. הציבור, לא מעניין אותו רכילות על פוליטיקאים, הוא רוצה שיילחמו בשבילו. גייסתי 3,000 צעירים. אני הולכת לבנות את המפלגה מחדש. אני מעבר לקריאות הייאוש".

צרו איתנו קשר *5988