זה מסוכן: בישראל מחכים לטיפול נפשי כחצי שנה בממוצע

למרות שהתקציב עבור טיפול נפשי במרפאות גדל פי שניים, הרי שמספר המטופלים ממש לא גדל בהתאם, רק ב-15%. למה החולים לא מגיעים לטיפול נפשי?

"במרפאות בכל הארץ יש תורים של חודשים ארוכים לטיפול נפשי. טיפול הוא תרופה, והמתנה של חודשים משמעותה סבל מתמשך". מי שכתבה את הדברים החריפים האלה היא לא אחרת מאשר הפסיכיאטרית במשרד הבריאות שהובילה את הרפורמה בבריאות הנפש מ-2015 - ד"ר טל ברגמן-לוי.

במכתב נסער ששלחה באחרונה למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, והגיע לידנו, היא טוענת: הרפורמה לא עובדת.

איך קרה שהרפורמה החשובה הזו השתבשה כל-כך?

גלובס עושים סדר.

המטרה ברפורמה הייתה שיותר אנשים יוכלו לקבל טיפול נפשי ללא עלות, בתוך הקופות, ובזמינות גבוהה. כמו שרואים רופא. מה קרה בפועל? למרות שהתקציב עבור טיפול במרפאות גדל פי שניים, הרי שמספר המטופלים ממש לא גדל בהתאם, רק ב-15%.

למה אנשים לא באים? כי כדי לקבל טיפול נפשי במרפאה, צריך לחכות כחצי שנה בממוצע. כן, חצי שנה. זה מה שמצא משרד הבריאות עצמו.

כמו תמיד, זה עניין של כוח-אדם. חסרים לפחות מאות מטפלים בקופות. פשוט אין מספיק תקנים.

ולמה אין? הרי הקופות קיבלו כ-2 מיליארד שקל בשנה עבור הרפורמה!

כי הכסף הזה לא צבוע. הקופות לא חייבות להשתמש בו עבור בריאות הנפש, והן באמת לא משתמשות, בהיקף של עשרות אחוזים מהתקציב. הקופות מעדיפות להביא עוד רופא משפחה, לא עוד פסיכולוג.

אז מה צריך לעשות? לוודא שהתקציבים המיועדים לבריאות הנפש - הולכים, באמת - לבריאות הנפש; ובעיקר - לקבוע סטנדרט לזמן המתנה מקסימלי לטיפול נפשי. בדנמרק, בריטניה, הולנד, קנדה צרפת, אנשים לא מחכים יותר מ-6 שבועות כדי לקבל טיפול. ובישראל? מי שיש לו כסף, מסתדר. משלם מאות שקלים לטיפול. ומי שלא, ממשיך לסבול. וזה יכול גם לעלות בחיים.