הבגידה והתרגיל: מאחורי הקלעים של הצטרפות ניסנקורן למפלגה של גנץ

המהלך הפוליטי של אבי ניסנקורן נרקם זה חודשים. למעשה, מחשבות הכפירה החלו לנבוט במוחו של יו"ר ההסתדרות מיד לאחר שסיים את ההתקוטטות המשפטית עם שלי יחימוביץ על ראשות ההסתדרות לפני כשנה וחצי. "אינני מתכוון להישאר במפלגה שיחימוביץ ממוביליה", נהג לומר למקורביו, שחלקם הפציר בו בשבועות האחרונים לסיים את הקדנציה בהסתדרות בטרם יקפוץ למים הפוליטיים הארציים.

אלא שהאיבה בין ניסנקורן ליחימוביץ לבדה לא יכולה הייתה להחזיק עריקה פוליטית כה מהדהדת. ניסנקורן התקשה להשלים גם עם מהלכיו של אבי גבאי. בחדרים סגורים הוא נהג לומר שהוא איננו מרגיש עוד חלק ממפלגת העבודה ובכל מקרה איננו רואה את עצמו מחויב לברית הפוליטית ההיסטורית בין מפלגת העבודה ליו"ר ההסתדרות.

במונחים של היסטוריה פוליטית, החבירה של ניסנקורן לבני גנץ היא מכה משמעותית למפלגת העבודה. במונחים פרסונליים, המכה הגדולה באמת היא לשר האוצר, משה כחלון. בחודש נובמבר האחרון חשפה טל שניידר כאן ב"גלובס" כי ניסנקורן קיים מגעים עם כחלון להצטרפות למפלגת "כולנו". ניסנקורן וכחלון הכחישו את המידע אולם הוא פורסם לאחר שקיומן של שיחות בנושא הוצלב ואומת על-ידי מספר מקורות בכירים בקרבתם של השניים.

כחלון ידע כל העת על הביקורת של ניסנקורן על יחימוביץ ועל אבי גבאי. למעשה השניים נהגו לחלוק מחשבות על האיבה המשותפת שלהם לגבאי (לשעבר חבר במפלגתו של כחלון). הם הרהרו בחבירה משותפת וכחלון אף העריך (ולא בחלל ריק) שתמיכתם של חלק מהוועדים הגדולים, אלו שלניסנקורן שליטה משמעותית יותר ביחס אליהם, מובטחת לו. האמין והתבדה.

כחלון האמין שיש לו מניות בכורה בזכייתו של ניסנקורן בתפקיד יו"ר ההסתדרות. שר האוצר נהג להתייחס לניסנקורן כאל שותף אסטרטגי. הוא חטף קיתונות של ביקורת על הברית הזו, והוא היה מוכן לשלם לא מעט עליה - (רק השנה יקבלו עובדי המגזר הציבורי תוספות של 3.65% כחלק מהסכמי כחלון-ניסנקורן). על כן מתייחסים בסביבתו להצטרפות של ניסנקורן לבני גנץ במונחים של סכין בגב, בגידה, לא פחות.

הם צודקים. הפגיעה של ניסנקורן בכחלון עשויה להיות אף גדולה יותר מהתועלת שיביא לגנץ. עבור כחלון המדשדש בסקרים הפגיעה היא מוראלית אבל גם אלקטורלית.

ניסנקורן מבקש להציב את עצמו במהלך הזה כאלטרנטיבה לתיק האוצר, והוא מבקש לעשות את זה בלי לקחת שום סיכון - הוא גם ימשיך לכהן בתפקיד הקיים עד שיתברר אם גנץ יכול לספק את הסחורה, וגם יוכל להצניח לכיסא מחליפו את אשר חפצה נפשו, ללא בחירות דמוקרטיות (וכשהוא ממשיך כל הזמן לבחוש גם במפלגת העבודה). למקרים האלו בדיוק נועדו המלים "חוקי אבל מסריח".