העמימות בכחול לבן נמשכת, והרכבת של אבי ניסנקורן נוסעת לשום מקום

"ברמת הכישורים יש לי את הכישורים לכל תיק כלכלי בכיר, ברור שאני מעדיף את תיק האוצר", זה מה שאמר אבי ניסנקורן, המועמד מספר 5 במפלגת כחול לבן, ומי שנושא (גם) באחריות על השביתות והעיצומים הפראיים, אם כי חלקיים וקצרים, ברכבת.

בהתחלה אמר ניסנקורן שהמעמד שלו הוא כמו של שר או ראש ממשלה בממשלת מעבר, שהוא לא יצא לחופשה ללא תשלום, אבל הוא רושם את השעות שהוא מבלה במפלגת כחול לבן ולא מקבל עליהן שכר. אחרי שניסנקורן הבין שמדובר בתשובה לא רצינית, הוא החליט לצאת לחופשה ללא תשלום מההסתדרות ומחליפו, מי שנקבע למעשה על-ידו, הוא ארנון בן-דוד. כל ההתנהלות הזו המחישה עד כמה ניסנקורן מנסה לאחוז את המקל בשתי קצותיו.

מצד אחד, הוא חושב שהוא כמו שר בממשלת מעבר, כלומר, עדיין מתפקד כיו"ר ההסתדרות לכל עניין ודבר (עם שעון, בלי שעון, בחופשה ללא תשלום או עם תשלום וכל המושגים הממש לא רלוונטיים האלה), כי השפעה עדיין יש לו - ומצד שני הוא מסרב להתפטר באופן רשמי מההסתדרות. ניסנקורן מחכה כנראה לתוצאות הבחירות ולשיבוצו, אם בכלל, בממשלה הבאה, כדי לכלכל את צעדיו. אני לא אתפלא אם יבין שמשרת חלומותיו כשר האוצר מתרחקת ממנו (וזה מה שנראה כרגע) או כל משרה כלכלית משפיעה אחרת (שר הכלכלה או שר הרווחה, נניח), הוא יחזור לחיקה החמים והנעים של ההסתדרות.

מה שקרה ברכבת נפל כמובן כפרי בשל לידיו של נתניהו והליכוד. איך הגיע ניסנקורן ומפלגת "כחול לבן" למצב שהם מזוהים עם לחלוטין עם ההסתדרות ועם השביתות הפראיות ברכבת? כיצד קרה שניסנקורן, שהפנים לאורך כהונתו ששביתות פראיות רק מזיקות לעבודה המאורגנת ובלם כמעט כל שביתה כזו, לא מצליח במשימה זו, דווקא ערב הבחירות? מה זה אומר על "כשירותו" של ניסנקורן לכהן כשר אוצר, אם כיו"ר הסתדרות הוא לא מצליח לפתור סכסוך עבודה שנמשך כבר כמה שבועות? ומה יקרה, אם התסריט הדמיוני בכל זאת יתרחש, וניסנקורן ימונה לשר אוצר? האם הוא יתקוף את וועדי העובדים שהיו תחת אחריותו? ומה אומרים על כך כל יועצי התקשורת והתדמית של "כחול לבן" שמפעילים, כך נדמה, את הפוליטיקאים ב"כחול לבן" כמו בובות על חוט?

אחרי בליץ הראיונות של ניסנקורן עם הצטרפותו לחוסן לישראל בזמנו של בני גנץ, אחרי הגז שלא צריך לחפור אותו ויישאר באדמה של מיקי חיימוביץ', יועצי התקשורת של "כחול לבן" הבינו היטב שהצהרות בולשביקיות והסתדרותיות המשקפות את כלכלת מפא"י ההיסטורית אינן כוח אלקטרולי, הם נטל אלקטרולי. זו הסיבה שניסנקורן וחיימוביץ' הורידו פרופיל תתקשורתי, בין אם התבקשו לעשות כך או הבינו זאת בעצמם לפי רוח המפקד. לכל בר בי רב ברור שמשתדלים "להחביא" את ניסנקורן וחיימוביץ' ואת הדעות הכלכליות שהם מייצגים כי זה לא מתקבל יפה אצל הבוחרים הפוטנציאלים של "כחול לבן".

אלא שהבעיה לא נעלמת גם אם מנסים "להחביא" אותה. לניסנקורן היתה היום הזדמנות פז להוכיח את מנהיגותו, לדפוק על השולחן, להצהיר באופן הכי חד-משמעי ששביתות פראיות שמשבשות את סדר החיים של מאות אלפי אזרחים אינן באות בחשבון יהא הסכסוך מוצדק ככל שיהיה, לפתור את סכסוך העבודה ברכבת אחת ולתמיד, לעשות זאת במישרין או בעקיפין באמצעות יורשו בתפקיד ולהוכיח שהוא אכן "כשיר" לכהן כשר האוצר. ניסנקורן לא עשה זאת, הוא ממשיך לנהוג בעמימות, כמו מפלגתו, כמו בכל נושא, במיוחד בנושאים כלכליים.

אני לא אתפלא אם לאחר הבחירות, שחלומו של ניסנקורן להתיישב על כיסא שר האוצר לא יתממש, שהוא יבין שיקבל במקרה טוב תיק לא בכיר ובמקרה הרע יהפוך לחבר כנסת מן המניין, ניסנקורן יקטע את חופשתו ללא תשלום מההסתדרות ויחזור אליה. שיטת מצליח, מה רע?