המהפכה החוקתית שיריב לוין רוצה להוביל כשר משפטים

"כשקבוצה מסוימת של אנשים מנסה לנכס לעצמה את היכולת לקבוע מה מידתי ומה סביר, מה נאור ומה לא, זו תמצית הדיקטטורה - והיום יש קבוצה רדיקלית שמאלנית ששולטת בבית המשפט העליון". את הדברים הללו אפשר היה לשייך בקלות לשרת המשפטים, איילת שקד, שמנסה מאז תחילת כהונתה במשרד המשפטים לשנות את פניו של בית המשפט העליון ולהפוך אותו לשמרני יותר.

אבל לא שקד חתומה על הציטוט הזה. את הדברים אמר בראיון ל"גלובס" ב-2012 חבר הכנסת יריב לוין, היום שר התיירות, שאינו מסתיר את שאיפתו לרשת את שקד ולקבל לידיו בממשלה הבאה את תיק המשפטים.

לוין, משפטן ותיק וחריף, לוטש עיניו אל משרד המשפטים כבר שנים. ההערכה הרבה לה הוא זוכה מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו, העובדה שהוא הגיע למקום השביעי, הגבוה, בפריימריז בליכוד ועובדת היותו משפטן בעל תפיסת עולם מגובשת ביחס למערכת המשפט, שהולכת ומתחבבת על-ידי נתניהו, מביאות לכך שהשאיפה של לוין עשויה להתממש. זאת, כמובן, בתנאי שמפלגת הליכוד תצליח לזכות בקדנציה נוספת בשלטון.

מאזן הכוחות בין הרשויות צפוי להשתנות

הגשמת שאיפתו הפוליטית של לוין תהיה במידה רבה מימוש הסיוט הגדול של כמה מבכירי מערכת המשפט בהווה ובעבר. הם, שלא התאוששו עדיין מכהונתה השנויה במחלוקת של שרת המשפטים איילת שקד, רואים, ובצדק, בלוין כמי שצפוי להמשיך את דרכה של שקד בהחלשת מעמדם של בג"ץ ושל היועצים המשפטיים לממשלה, בפוליטיזציה במינוי שופטים ובמאבק נגד זכויות של מסתננים ומיעוטים. מבחינתם, עוד זאת מדברת, וזה בא.

הציטוט שהבאנו בפתיח ממחיש היטב את יחס לוין לבג"ץ וליועצים המשפטיים. בדומה לשקד, לוין רואה בשופטים וגם ביועץ המשפטי לממשלה וביועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, כמי שמציגים את עצמם כשומרי הסף של מדינת ישראל מפני הכרסום ביסודות הדמוקרטיים שלה על-ידי הממשלה והכנסת, אך הם בעצם רוצים למשול בעצמם במקום השלטון הנבחר.

"ההנחה שצריך 'שומרי סף' שיקדישו מרצם לשימת כבלים על נבחרי הציבור ובלימתם, עד כדי כך ששיקול-הדעת של השופט מה נחשב 'סביר' יגבר על שיקול-הדעת של נבחר הציבור - היא אנטי-דמוקרטית במהותה", אמר לוין, למשל, בראיון לאתר "מידה".

תפיסת העולם הזאת של לוין זהה לזו שהציג לאחרונה עו"ד גיל ברינגר, העוזר של שקד, שפרסם מאמר שבו תקף את האופן שבו לטענתו היועצים המשפטיים ניכסו לעצמם סמכויות כשומרי סף. מעניין יהיה לראות האם לוין ידבוק בגישה הזו גם מכיסא השר הממונה ולא יהסס לקצץ את כנפיהם של הכפופים תחתיו?

לוין ושקד היו בכנסת הנוכחית שותפים גם לניסיון להרחיב את היקף המינויים הפוליטיים במשרדי הממשלה. השניים עמדו גם מאחורי יוזמה להגבלת החקיקה הפרטית של חברי הכנסת. לוין, כמו שקד, סבור כי הכנסת היא היום מוקד של פופוליזם והקצנה, שהאובססיה שלה לחקיקה פרטית פוגעת בממשלה. אבל צריך לשאול האם שינוי כזה לא יפגע עוד יותר במעמדה של הכנסת, שגם ככה נחלשה לאורך השנים ביחס לממשלה. הפרדת רשויות היא הרי אבן-יסוד במשטר דמוקרטי.

אצלו, בג"ץ כבר לא יבטל חוקים

לוין כשר משפטים צפוי להחריף עד לנקודות קיצון את הוויכוח הסמכויות בין מערכת המשפט בכלל בית המשפט העליון בפרט, לבין הממשלה - ויכוח שקיים כאן כבר שנים והחריף בתקופות של פרופ' דניאל פרידמן ושקד כשרי משפטים. לוין הוא מתנגד חריף למה שמכונה "האקטיביזם של בג"ץ" והביקורת החוקתית של בג"ץ על חוקי הכנסת, עד כדי ביטולם. סמכות שאינה מעוגנת בחוק והשתרשה במסגרת "המהפכה החוקתית" שהוביל נשיא העליון אהרן ברק בשנות ה-90.

דוגמה בולטת למה שצפוי להביא עמו לוין למשרד המשפטים אפשר למצוא בתגובותיו לעתירות שהוגשו נגד חוק יסוד: הלאום, שלוין הוא אחד ממוביליו. חוק הלאום נועד לעגן בחוקה של ישראל את העיקרון שישראל היא מדינה יהודית, ולתת ביטוי לרצונו של העם היהודי שחזר למולדתו לחדש בה את הריבונות הלאומית שלו.

הליך החקיקה של חוק היסוד: בכנסת עורר כזכור את זעמו של הציבור הערבי בארץ ובעיקר את זעמו של הציבור הדרוזי, שטוען כי העידר סעיף שמדבר על שוויון בחוק היסוד, גורם להדרתם ולהפיכתם לאזרחים סוג ב'.

אחרי שההנהגה הערבית וגופים נוספים הגישו עתירות לביטול חוק הלאום, נשיאת העליון אסתר חיות קבעה כי בג"ץ ידון בהרכב מורחב של 11 שופטים בעתירות. לוין יצא בתגובה בעוד מתקפה קשה על בג"ץ ועל עצם הניסיון לבטל את החוק או לשנותו. 

הוא אמר כי "הניסיון לפסול את חוק הלאום הוא אירוע חסר תקדים במערכת משפט כלשהי, והוא בבחינת ניסיון נואש אחרון של חלק מראשי מערכת המשפט לשמר את המהלך הדיקטטורי להשלטת השקפת עולמם על הציבור כולו". לוין קרא לשופטי בג"ץ להתעשת, "בטרם ידהרו עד קצהו של המדרון לתהומות שאף דמוקרטיה מערבית לא מעלה על דעתה להתקרב אליהן".

גם שיטת מינוי השופטים על הכוונת

גם אחרי שנחשפה פרשת אפי נוה, ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, החשוד כי קידם מינוי של שופטת בתמורה לשוחד מיני, בחר לוין לצאת במתקפה דווקא נגד אנשי מערכת המשפט. "רואים כאן מפגן צביעות מדהים סביב הסיפור הזה. כולם כל-כך מזועזעים, מופתעים, מודאגים, וראשי מערכת המשפט ממהרים לדבר על דבר נורא שקרה אבל לא מאפיין את כל המערכת", אמר לוין.

הוא הוסיף וטען כי המקרה של נוה הוא רק "סימפטום קטן, קצה קרחון לשיטה פסולה מהיסוד. שיטה של 'חבר מביא חבר'. מינויים בחדרי-חדרים, ממניעים לא עניינים, מציאות שבה שכביכול אלה שאמורים להיות נקיים מאינטרסים - קרי השופטים, הנציגים המקצועיים, המשפטנים של לשכת עורכי הדין - הם נגועים באינטרסים אישיים". 

אם לוין ימונה לשר משפטים, הוא ישאף לא רק לצמצמם את כוחם של היועצים המשפטיים ושל בג"ץ, אלא גם לשנות את האופן שבו ממונים שופטים בארץ. לשיטת לוין, יש לבטל כליל את הוועדה לבחירת שופטים, שמורכבת מנציגי מערכת המשפט, נציגי הכנסת והממשלה ונציגי לשכת עורכי הדין. לוין מאמין ששופטים צריכים להתמנות בהליך של שימוע פומבי בכנסת, בדומה למודל הנהוג בארצות-הברית. ובמלים אחרות, שהשופטים ימונו לפי עמדותיהם הפוליטיות.

אלא שמינוי שופטים בדרך האמריקאית נוגד לאתוס של מערכת המשפט הישראלית מראשית ימיה, לפיו השופטים ממונים אך ורק פי רמתם המקצועית המשפטית. לוין, כשר משפטים, רוצה להצמיח כאן אתוס חדש למערכת המשפט. אמריקאי יותר, מרוסן יותר, פוליטי יותר. הכי רחוק שאפשר מהאתוס של אהרן ברק.

השאלה היא מה יקרה לאמון הציבור במערכת המשפט אם השופטים יהיו מזוהים עם הפוליטיקאים שבחרו אותם.

לוין הוא לא הפוליטיקאי הראשון שמבקש לחולל מהפכות במערכת המשפט. שורה ארוכה של פוליטיקאים - שכוללת בין היתר את ראובן ריבלין, מאיר שטרית, חיים רמון ודניאל פרידמן - ניסו ונכשלו, כל אחד מסיבות אחרות. איילת שקד אמנם הצליחה במידה מסוימת, אבל השינויים הגדולים שהיא ביקשה לבצע, כמו חקיקת פסקת ההתגברות או שינוי שיטת בחירת השופטים, נותרו על הנייר. השאלה הגדולה היא האם לוין יצליח היכן שאחרים נכשלו וישנה את מאזן הכוחות בין הרשויות.