המעשה האחראי עכשיו יהיה כנראה הקמת קואליציית מרכז

רוב הציבור בחר "מרכז" • עכשיו אנחנו צריכים ממשלה שיכולה לחשוב לטווח ארוך ולעמוד בלחצים סקטוריאליים • דעה

בני גנץ, בנימין נתניהו / צילום: איל יצהר, תמר מצפי
בני גנץ, בנימין נתניהו / צילום: איל יצהר, תמר מצפי

החדשות הטובות של הבחירות הן שרוב הציבור הישראלי נמצא במרכז. החדשות הרעות הן שכותרות הבוקר בישרו לנו שבמקום לבחור במרכז ובעתיד של כולנו, הליכוד עומד לבחור בימין ובעתיד של נתניהו ודרעי.

המעשה האחראי יהיה כנראה הקמת ממשלה הנשענת על 70 מנדטים - ממשלה שאינה סחיטה כלכלית. ממשלה שלא תילחם בבית המשפט העליון, כאילו שהוא החמאס, ובחמאס כאילו שהוא בית המשפט העליון. החשש המרכזי בכל מערכת בחירות, הוא הפניית עיקר המשאבים לקבוצות אינטרסים צרות ולא להשקעה בעתיד הכלכלי של כולנו.

אחד המנועים המשמעותיים ביותר המייצרים צמיחה ברחבי העולם הוא הגדלת השוויון או באנגלית ה- catchup affect. המונח מתייחס לצמיחה הכלכלית המדהימה שראינו במדינות המתפתחות, מדינות העולם השלישי. ככל שהן צמחו ויותר אנשים הצטרפו למעמד הביניים, כך צמח הסחר העולמי והשפעתו חלחלה גם אלינו. במקומותינו הדוגמה הפרוזאית ביותר להשפעה אפשרית של הגדלת השוויון היא נשים.

אם השכר הממוצע של נשים יצמח ב-30% ו"ישיג" את השכר הממוצע של הגברים, איזו תרומה תהיה לזה לכוח הקניה והיקף ההשקעה במשק. זו כמובן הדוגמה הבעייתית ביותר שיכולתי לבחור.

הדוגמה המקובלת ביותר במקומותינו היא השקעה בשילוב גברים חרדים ונשים ערביות, שנמצאים ונמצאות מחוץ לשוק התעסוקה. זו הקבוצה שנמצאת כבר שנים מתחת לפנס של כל מי שרוצה הישגים, כי כשהמספרים קטנים באחוזים - השינוי נראה מרשים.

הגדלת השוויון לצד המשך הדהירה של קטר תעשיית ההייטק, ששנים מושך את כלכלת ישראל, מחייב השקעה בחינוך, באוניברסיטאות ובמחקר בסיסי. לכאורה זה מה שכולנו רוצים, אבל בהנחה שהעיתונים צודקים, מונחים על המאזניים הסטת תקציבים לתמיכה בתלמידי ישיבות במקום תמיכה בלימודי ליבה, תקציבים להפרדה במקום תקציבים לשילוב באקדמיה, בדלנות במקום אימוץ סטנדרטים גלובליים.

במילים אחרות תמיכה בקבוצות אינטרסים אל מול יכולתנו השקעה בתשתית להמשך הצמיחה.

כל שר אוצר שיכנס לתפקיד, מבין את הרווח שייווצר מהשקעה בשילוב בכלכלה של הציבור שנמצא בפריפריה החברתית, כלכלית, גיאוגרפית. אבל היסטורית, ממשלה צרה עם קבוצות אינטרסים חזקות מפזרת כוכבים פוליטיים בין הכיסאות.

אנשים שבתסריט האופטימי ייקח להם שנתיים להבין לאיזה משרד הם נקלעו ובתסריט הפסימי הם יחליפו את הצוות הבכיר במשרד באנשי שלומם ולא יבינו עד סוף הקדנציה מה הייתה יכולה להיות תרומתם.

צריך שבמשרדי האוצר, הכלכלה, הבריאות, השיכון וכו', ישבו אנשים שמבינים לאן העולם הולך לא רק מאיפה הוא בא. אנשים שמבינים שכן חשוב שמחירי הסלולר ירדו, אבל שלצד זאת, אם לא יהיו מקורות להשקעה בהתפתחות ופיתוח תשתיות התקשורת, גם הזול יהיה יקר. צריך ששירותי הבריאות במדינת ישראל יהיו נגישים לכל תושבת ותושב, אבל צריך גם להבין שתיירות רפואית יכולה להוות מנוע צמיחה אדיר למשק ולקידום שירותי הבריאות עבור כולנו. צריך שזוגות צעירים יוכלו לקנות דירה, אבל צריך גם להבין שעבור 70% מהמשפחות במדינת ישראל, נדל"ן הוא הנכס הפיננסי העיקרי שהם מושקעים בו.

בעולם פותחו לא מעט מודלים שמגשרים בין הצרכים השונים של שוק הנדל"ן, הבריאות, התקשורת שמאפשרים הרחבת התשתיות הזמינות לציבור הרחב באופן שגם תורם לכלכלה העתידית. זה יקרה גם במקומותינו אם ימונו שרים שיקשיבו לאנשי המקצוע ולא רק לאנשי שלומם.

כל ממשלה, כל שר, כל חבר כנסת נקלע למתח המובנה בין לנצל את התקציב לקניית של תוצאות מידיות לבין ניצול התקציב להשקעה בעתיד. כשהממשלה צרה המתח הזה גובר. הציבור בארץ בחר במרכז, הבחירה שלפחות בהיבט הכלכלי תתרום לכולנו. מה ההסתברות שהפוליטיקאים יקשיבו לקול הבוחר?

הכותבת היא סמנכ"ל פיתוח עסקי IBI

צרו איתנו קשר *5988