ההצלחה האדירה של "מן טן טן" גובה את מחירה באיכות

ב-12 ורבע המסעדה ריקה לגמרי. די הגיוני. רבע שעה אחר כך, המקום היה מלא עד אפס מקום ותור קצר אבל עקשן התחיל להיווצר בחוץ. אני אומנם מכיר היטב את אפקט העדר, אבל נדמה לי שהוא מגיע כאן לשיא חדש.

מסעדת "מן טן טן" החדשה-ישנה היא כנראה הלהיט הכי גדול של הסצנה התל-אביבית השוקקת. ה"ראמנייה" הקטנה והצפופה משוק אלנבי-רוטשילד המנוח נטשה את הפסאז' הריק והעצוב שנותר מהשוק שלא צלח. משם עברה מן טן טן לאחד הלוקיישנים הכי לוהטים בעיר - נחלת בנימין בואך אותן שדרות רוטשילד. לא שב"שוק" היו עסקיה של המרקייה הזו חלשים, אבל כאן הם ממש עולים על גדותיהם.

מרק הראמן היפני (שיש הטוענים שהגיע לארץ השמש העולה מסין השכנה), הפך כבר מזמן ללהיט בארץ. יש רגעים שבהם נדמה שהוא כבר מחליף את מרק העוף הפולני המסורתי בתור הפניצילין של העם היושב בציון. ואולי הוא בכלל הוויאגרה שלו. אחרי הכול, קצת קשה לדמיין ערב רומנטי אחרי קערת מרק עוף עם לוקשן. אבל אחרי ראמן, עם כל הביצה הרכה החצויה שלו…? יש מצב.

 מרק הראמן בגרסה עם הבשר / צילום: אנטולי מיכאלו

יחד עם מרק הפו הווייטנאמי, הוא כובש כל חלקה טובה בעיר העברית הראשונה, משאיר אבק למרק הבצל הצרפתי, המינסטרונה האיטלקי ואפילו הוון טון הסיני. שמעו של הראמן של מן טן טן יצא כבר למרחוק ורבים וטובים הכתירוהו, די בצדק, כראמן הטוב בעיר. גם אני ניסיתי אותו ואפילו דיווחתי עליו כאן בשבתו בדוודי הענק שלו בשוק המנוח. הוא היה מוצלח. אולי באמת הכי טוב שהוגש כאן.

יחד עם המעבר לנחלת בנימין, ניצלו פרנסי מן טן טן את ההזדמנות, והגדילו מאוד את המקום שלהם. הוא שוכן עכשיו היכן שהיו כתית והמזללה של מאיר אדוני, ועוד קודם לכן אורקה של ערן שרויטמן. בקיצור, לוקיישן מחייב עם עבר מפואר. יחד עם הגדילה, גדל גם התפריט, וממספר מצומצם של מרקי ראמן, קצת גיוזות ואיזה סלט קטן ליד, צמח למסעדה יפנית של ממש עם סושי, שיפודי יקיטורי ושאר הפתעות אוריינטליות.

 הגיוזות המצוינות / צילום: אנטולי מיכאלו

החלטנו איפה לא רק לבדוק מה שלום הראמן המהולל אלא גם להתנסות קצת בשאר האופציות.לאכזבתנו, גילינו שאולי מלא כאן בצהריים, אבל הסושי והשיפודים (שנשמעים מעניינים במיוחד) מוגשים רק בערב. למה? ככה.

הזמנו איפה בירה קירין קטנה וצלחת חמוצים יפניים. הבירה הייתה מצוינת. ה"חמוצים" קצת פחות. המלפפונים הרגישו כאילו רק עברו לשנייה ליד החומץ. הכרוב והגזר קצת יותר. האצות, לעומת זאת, כאילו שחו בסויה יותר מדי זמן. הוסיפו לכך את מחירה המפולפל של הערכה, 24 שקלים, ותקבלו סוג של אכזבה קטנה. מנת גיוזות החזיר לעומת זאת הייתה מצוינת, כרגיל. עסיסית, חרוכה קלות בצד אחד, לוהטת ומענגת. מנת הקאקוני, בטן חזיר בבישול ארוך מאוד בסאקה וסויה עם ביצה רכה ובצל ירוק, קצת הזכירה את תוכנו של מרק הראמן, בלי הנוזל. גם היא הייתה מצוינת, וטוב שהזמנו אותה למרות דמיונה לתכולת המרק, משום שדי מהר גילינו שתפוצת נתחי החזיר במנות שהוגשו באותם צהריים הייתה קצת משונה. כן בצלחת השטוחה הנ"ל, אבל לא במרק. למה? ככה.

לפני ראמן החזיר ניסינו גם מנת צקמן, ראמן על בסיס שומשום ודאשי, ספק מרק ספק רוטב, ולצדו אטריות קרות שהוגשו על קרח. אתה טובל בזריזות את האטריות ברוטב/מרק ושואב. זה משחק נחמד מאוד, אבל אחרי זמן-מה האטריות מקררות את המרק גם אם אתה זריז מאוד, ולמרק עצמו הולך ונבנה טעם של... טחינה. זה הלך ונעשה מוזר, ובסופו של דבר קצת שעמם ואפילו עצבן את החך, כשציפה אותו במעיין קרום לא מאוד שונה מזה שטחינה כאמור יכולה ליצור. חוץ מזה, המנה הייתה קצת קטנה, אם יורשה לי. מכיוון שנגמרו פיסות החזיר, נעשתה הנחה. גם על הראמן. נחמד.

ראמן החזיר הקלאסי של מן טן טן, הפעם כאמור בלי חזיר, היה כרגיל עשיר וסמיך. חסרונן של פיסות החזיר הורגש, והאטריות והביצה לא הצליחו לפצות עד הסוף. הציר עצמו היה כל-כך סמיך עד שיכולת להעמיד בתוכו כף, ובאיזשהו שלב הפך לטעמנו סמיך וכבד מדי. לא הצלחנו לגמור את המנה. אי אפשר להגיד שהוא לא טעים, אבל נראה לי שקצת נסחפו כאן עם הבישול הארוך והתוצאה הייתה מוגזמת. זה הרגיש קצת כמו לאכול קוביות מרק.

החלל של מן טן טן מצופה עץ מהסוג הזול, מקושט בשלל פריטי קומיקס יפני וטובל במוזיקה רועשת. זה מאוד שמח, צעיר ומגניב ואין לי ספק שבערב אף יותר. אז גם יש כאמור סושי ויקיטורי.

נדמה לי שההצלחה האדירה גובה כרגע את מחירה, וצוות המסעדה פשוט נתפס באותם צהריים עם המכנסיים קצת למטה, כשהוא לא לגמרי מוכן למשמרת. ועדיין, בניכוי האכזבות הקטנות, זה עדיין מקום מדליק וכיפי, מספיק כדי לחפות על המבוכות שהזכרתי. אולי כדאי רק לחשוב פעמיים לפני שמרחיבים שוב, מה שכנראה הולך לקרות בקרוב, ואולי כבר קרה בזמן שכתבתי.