הנקראות ביותר

לעשירים בלבד: הנחה של 40 מיליון שקל למשקיעים גדולים בהנפקת ישראכרט

נכון שחלק מהמזמינים בהנפקה הם מוסדיים שמנהלים כספי עמיתים, כך שבסוף הנהנים הם עמיתי הקופות וכל הכסף האדיר שבחסכונות הציבור • אבל זו רק תמונה חלקית כי חלק גדול מהמשקיעים הם גופים פרטיים המייצגים אנשים פרטיים • דעה

פתיחת המסחר על ידי ישראכרט  בבורסה/ צילום: גיא אסייג
פתיחת המסחר על ידי ישראכרט בבורסה/ צילום: גיא אסייג

נציגי בנק הפועלים, חברת ישראכרט והבורסה בת"א חגגו היום את פתיחת המסחר של מניות חברת כרטיסי האשראי לאחר ההנפקה המוצלחת. אין ספק, יש סיבה למסיבה לכל אלו שחגגו היום. לבורסה הישראלית שהוכיחה שהיא יכולה לקלוט הנפקות בסדר גודל ענק - כ-1.8 מיליארד שקל ברוטו; לבנק הפועלים ש"זרק" לשוק נתח שוק גדול ממניות ישראכרט - יותר מ-60% - אחת הפעמים הנדירות שבה חברה למעשה "מופרטת" דרך הבורסה; ולישראכרט שמצאה את עצמה, לעת עתה, ללא גרעין שליטה אחרי המכירה הכפויה שלה בעקבות ועדת שטרום. ואפילו הציבור יכול להיות מרוצה - הנה המניות עלו בשני ימי המסחר הראשונים בכ-5% - ולפחות על-פי פתיחת המסחר, מי שהזמין בהנפקה הרוויח יפה, בהתחשב בסביבת הריבית האפסית. אם כולם מרוצים, כולל הציבור שהרוויח, אז איפה הבעיה, אם יש כזו?

יש בעיה והיא נעוצה באיך שמתנהלות הנפקות בישראל, במיוחד בעידן של דמוקרטיזציית המידע בשוק הפיננסים וההתקדמות הטכנולוגית שמאפשרת לציבור, לא דרך נציגיו (מנהלי השקעות וגופים מוסדיים) להיות נגיש למידע ולכלי השקעות. בהנפקת ישראכרט, למשל, כמו גם בהנפקות אחרות, אותו מושג ערטילאי "הציבור" לא ממש שותף להנפקה, בוודאי שלא ישירות.

תשקיף ההנפקה מגלה ש-92% הובטח בהתקשרות מוקדמת עם "משקיעים מסווגים". מה הפירוש של "משקיעים מסווגים"? בקיצור ולעניין: אנשים שהפרוטה נמצאת בכיסם, מנהלי השקעות ותאגידים. לציבור הרחב נותרו פירורים, 8% מהיקף ההנפקה. לא רק שנותרו לו פירורים מההנפקה, הוא גם מקבל מחיר גבוה במקצת בהנפקה משום שאותם משקיעים מסווגים זכאים לעמלת התחייבות מוקדמת בשיעור של 2.5% מהתמורה הכוללת ברוטו בהנפקה. כלומר, המשקיעים העשירים מקבלים הנחה של 2.5% מראש על מחיר ההנפקה. במונחי הנפקת ישראכרט, למשל, מדובר בהנחה של כ-40 מיליון שקל שניתנים ללקוחות גדולים, מסווגים, עשירים - תבחרו איך שתבחרו לקרוא להם. ואני חייב להדגיש שוב: זה לא רק הנפקת ישראכרט, זו כל הנפקה עובדת כך, רק שבישראכרט בגלל ההיקף העצום של ההנפקה - זה זועק לשמיים.

נכון הוא שחלק מהמזמינים הם גופים מוסדיים שמנהלים כספי עמיתים כך שהנהנים, בסופו של דבר, הם עמיתי הקופות, הקרנות וכל הכסף האדיר שיושב בחיסכונות הציבור - ולכן הציבור גם נהנה. אבל זו רק תמונה חלקית מאוד, משום שחלק גדול מאותם משקיעים מסווגים הם בכלל גופים פרטיים המייצגים אנשים פרטיים שמנהלים לעצמם את הנוסטרו או מנהלים לחברות פרטיות נוסטרו. רוצים דוגמאות? בבקשה: אלייד השקעות (אחת מחברות האחזקה הגדולות בישראל שפועלת מתחת לרדאר - הבעלים של יבואנית הרכב צ'מפיון מוטורוס), מורי ארקין (לשעבר בעל שליטה באגיס ומשקיע עצמאי היום), צ'רלטון (אלי עזור), רדיו ללא הפסקה ואחד המשקיעים הבולטים בהנפקה - אבי באום, בעלי השליטה בחילן טק, שקיבל מניות בעשרות מיליוני שקלים.

תנו גישה למידע

לכאורה, יש היגיון בהקצאה מוקדמת ובהנחה למשקיעים גדולים, כי כך זה עובד בכל תחום - משקיעים גדולים, לקוחות גדולים, תמיד מקבלים תנאים מועדפים. יש גם רציונל ברצון של החברה המנפיקה לבטח את עצמה מפני סיכונים שההנפקה תיכשל ולהבטיח באמצעות גופים גדולים את הצלחת ההנפקה. יתירה מזו, בגלל שכושר המיקוח של גופים גדולים גדול, הם יכולים "לכופף" את החברה המנפיקה ולמנוע ממנה להנפיק מניות במחיר מנופח.

אמנם, יש בטענות הללו מן ההיגיון, במיוחד בצד של החברה המנפיקה, אבל הסטטוס קוו רב השנים הזה, משקף את חוסר האיזון בהנפקות - בין הציבור הרחב לבין משקיעים גדולים ועשירים. בעוד הציבור הרחב לא שותף להנפקות, או אפילו לא יודע עליהן, המשקיעים העשירים (כאמור, לא הגופים המוסדיים), יכולים לעשות סיבוב יפה על הנפקות, כמה אחוזים תוך ימים בודדים.

האם זה המצב ואין בלתו? בוודאי שלא, כי אפשר לצפות שהקדמה הטכנולוגית תאפשר לכל משקיע בודד, משקיע פרטי, לא מקושר עם כיסים מפוצצים, רק עם כמה עשרות אלפי שקלים בודדים פנויים - להזמין בקליק על העכבר ממחשבו בביתו. לאיזו הנפקה שהוא רוצה ולא לעבור דרך היועץ בבנק שיזמין לו במכסת המניות הקטנטנה שהשאירה לו החברה המנפיקה.

ויש דרך כזו: למשל, האפליקציה של הבורסה לניירות ערך, שבאמצעותה תכננה הבורסה להנפיק את מניותיה שלה במטרה להנגיש את ההנפקה לציבור הרחב ולא דווקא רק את הגופים המוסדיים.

האפליקציה הזו מאפשרת, קודם כל, את הדבר הבסיסי ביותר: מידע. מידע על השוואת עמלות בין חברי הבורסה, מידע על הנפקות מתוכננות כדי שמשקיע פרטי יוכל לקבל את תמונת המצב בשוק ההנפקות ואת אפשרויות ההשקעה שלו בכל הנפקה, בין אם זו הנפקת אקוויטי או הנפקת חוב. הדבר השני, והחשוב מכל, זו האפשרות להזמין בקליק על העכבר בהנפקות, אפשרות שתלויה בהתחברות של חברי הבורסה לאפליקציה, בראשם הבנקים (הבעיה היא שרק לאומי עשה זאת).

דרוש חינוך פיננסי

בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר בחינוך פיננסי. הטכנולוגיה הפכה ותהפוך את עולם הפיננסים ותמשיך לשבש אותו. הטכנולוגיה היא זו שמניעה חדשנות, היא זו שמאפשרת לצרכנים להשתמש בטלפונים הניידים שלהם לתשלומים, לקניית מוצרים פיננסיים מגוונים באותה קלות של מצרכי מזון במכולת ומאפשרת למיליונים ברחבי העולם להסתדר ללא מזומנים בארנק. היא זו שמאפשרת ותאפשר גם לצרכנים להזמין מניות בהנפקות מהמכשיר הנייד שלהם, למרות שיש גורמים שנהנים מהמצב הקיים ומעדיפים שזה לא יקרה מעולם.

החינוך הפיננסי צריך להניח את תשתית הידע שכל האפשרויות הללו קיימות, וכל משקיע פרטי יבחר לעשות עם המידע הזה ככל העולה על רוחו ולקחת סיכונים המתאימים לו. אבל גם לחברות המנפיקות יש תפקיד בחינוך הפיננסי הזה, לא רק למשרדי האוצר ולמשרדי החינוך (עוד משלב בית הספר). גם הן אלו שצריכות לעודד את הציבור הרחב לקחת חלק ישיר בהנפקותיהן ולא להפוך אותן להנפקות למועדון סגור של גופים פרטיים עשירים בלבד. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות