גם רווחי, גם חברתי: האם המגזר הרביעי יביא למהפכה בשוק העבודה?

דוח חדש של דלויט מסמן את עלייתו של הארגון החברתי כאחת המגמות החזקות בשוק העבודה, אבל בישראל מיזמים חברתיים למטרות רווח עדיין מתקשים למשוך אליהם את בני הדור הצעיר • פרויקטים חדשים מנסים לשנות את התמונה

סטודנטים בתוכנית IDC Beyond במרכזהבינתחומי הרצליה / צילום:  אודי רוזן
סטודנטים בתוכנית IDC Beyond במרכזהבינתחומי הרצליה / צילום: אודי רוזן

המשבר הכלכלי של 2008 וגל המחאות החברתיות שבאו אחריו בעולם וגם בישראל טמנו את הזרע לצמיחתו של סקטור חדש בשוק העבודה - המגזר הרביעי, הכולל עסקים חברתיים למטרות רווח. ביטול ההפרדה המסורתית בין ארגון כלכלי לארגון חברתי, בין עשיית רווח לעשיית טוב, מתחיל לחלחל בעולם גם לארגונים "רגילים", שהמטרות המוגדרות שלהם הן צמיחה בהכנסות וברווחיות אבל הם מקבלים על עצמם את התפקיד של מקדמי "אזרחות טובה" ומבקשים לשים את האדם ואת החברה הכללית בלב האסטרטגיה העסקית שלהם.

דוח מגמות וטרנדים בתחום ההון האנושי 2019 של פירמת הייעוץ וראיית החשבון Deloitte מדגיש את עלייתו של הארגון החברתי כמגמה מרכזית. לפי הדוח, הסיבה להתפתחות המגמה הזאת היא האכזבה מהפתרונות הפוליטיים לבעיות חברתיות והציפייה מהעסקים לסייע בהתמודדות עמן. המעורבות הגוברת של ארגונים בסוגיות פוליטיות, חברתיות, כלכליות וסביבתיות היא חלק מהמגמה הזאת.

המונח "ארגון חברתי" הוא רחב. הוא יכול להתייחס לאחד משלושה מרכיבים: הראשון הוא מי נכנס לעסק, כלומר, מיהם העובדים, הספקים ואחרים, האם הם בעלי לקות או אנשים עם נכות. המרכיב השני הוא למי מופנה המוצר או השירות. האם הוא פונה לאוכלוסייה עם צרכים מיוחדים או מוחלשים. והמרכיב השלישי הוא התהליך הארגוני - איך מארגנים את החברה כך שתהיה חברתית וקהילתית יותר. לדוגמה, חלק מהרווחים מוקצים למטרה חברתית או סביבתית, או שמקפידים על העסקה הוגנת וצורכים שירותים מעסקים מקומיים או מהקהילה שבה פועלים.

לדברי ד"ר מיה אימברמן, ראש תחום הייעוץ בהון האנושי, Deloitte ישראל, "אנו רואים פרדוקס מעניין בארגונים בישראל. בדומה לעולם, בישראל מטמיעים עקרונות חברתיים בחזון, בייעוד ובמדיניות. לעומת זאת, קיימת שונות ביישום עקרונות אלו בחוויית היומיום של העובד. לדוגמה, העברת הכשרות בנושאים חברתיים (בישראל 23%, בעולם - 38%) ושילוב נושאים חברתיים במותג המעסיק (בישראל 8%, ובעולם - 26%). הפער מבטא רמת בשלות נמוכה יחסית של ארגונים בישראל בהובלת הארגון החברתי הלכה למעשה. הפערים בין ארגונים בישראל לעולם, נובעים מתפיסה ניהולית שמרנית בארץ.

"בעולם כבר משלמים מחירים על כך שלא מטמיעים עקרונות חברתיים בארגון. לדוגמה, הקשיים שארגונים חווים במשיכת הטאלנטים הרצויים למימוש היעדים העסקיים. בנוסף, לפי הסקרים של Deloitte, מתחזקת מגמה של אכזבה מהעשייה החברתית של ארגונים. בשל כך, בעולם הצורך בשינוי הפך לאקוטי וניתן דגש על יישום עקרונות חברתיים".

הארגון החברתי בישראל
 הארגון החברתי בישראל

לחשוב מחדש על כלכלה וחברה

"העולם השתנה", אומר פרופ' בני גידרון, מומחה לעסקים חברתיים, ראש רשות המחקר במכללה למינהל ופרופ' אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון. "ובעקבות השינוי הזה חלו התפתחויות בכלכלה ובחברה. המשבר הכלכלי הראה שיש התעשרות קלה של מעטים ורמיסה והישארות מאחור של רבים, והמצב הזה נכון גם בתוך ארצות וגם בין ארצות. אנחנו עדיין בין הארצות הכי לא שוויוניות ב-OECD. הכלכלה פורחת והתל"ג גדל, אבל גם חוסר השוויון. בהתחלה הדברים קיבלו ביטוי של מחאות, אבל אחרי שזה נרגע, אנשים יצירתיים ישבו וחשבו מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב בלי לעשות מהפכות סוציאליסטיות. הדרך לשינוי עוברת דרך החשיבה החדשה על הקשר בין כלכלה לחברה".

מה החשיבה הזאת אומרת?

"בתפיסה שהתפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה, של מדינת הרווחה, הייתה הפרדה בין כלכלה לרווחה. ארגונים כלכליים וארגונים חברתיים היו שני דברים נפרדים ולא היה שום קשר ביניהם, מלבד העובדה שהארגונים הכלכליים תרמו לארגונים החברתיים. הרווחתי כסף ואת העודפים אני נותן למישהו אחר, שאינו דומה לי בכלל. את השיטה הזו ניסו לאתגר בעיקר אחרי 2011 והמחאה החברתית. למה צריך לעשות הפרדה בין חברה לכלכלה והאם אפשר באותו ארגון עסקי לשקול גם שיקולים חברתיים ולהיפך. זו המהפכה".

גידרון, מחבר הספר "הכלכלה החברתית החדשה בישראל" (יחד עם יסכה מוניקנדם־גבעון, ענבל אבו ואורן קפלן), נותן כדוגמה את ארגון " Call יכול" הפועל בראשון לציון. המוקד הטלפוני, המספק מענה לחברות מסחריות כמו בנקים וחברות סלולר, מעסיק 220 עובדים עם מוגבלויות, מתוך תפיסה שההזדמנות הניתנת להם הופכת אותם לעובדים טובים יותר, וזה משתלם לכל הצדדים. "כשאדם נכה מגיע לראיון עבודה בחברה, הסיכוי שלו להיות מועמד בכלל הוא אפס", אומר גידרון. "ב-Call יכול אומרים למועמד, 'זה בסדר, אנחנו יודעים שאתה נכה', ומלכתחילה הוא יכול להציג את הכישורים שלו. עבור עובד כזה, שמגיע אחרי היסטוריה של ניסיונות להתקבל לעבודה במקום רגיל, זה פותח אפשרויות. העובד הזה יהיה נאמן יותר, הוא יעשה מאמצים לעזור לארגון והתחלופה של העובדים תהיה נמוכה. נאמנות ושימור של עובדים שווים הרבה כסף".

דוגמה אחרת הוא מיזם אלסנאבל ("שיבולים" בעברית) ביישוב חורה שבנגב, המספק הזנה לילדי בית ספר ומעסיק נשים בדואיות בבישול ארוחות צהריים. בעבר הפעיל את מפעל ההזנה קבלן שזכה במכרז, עד שקמה יזמת בשם אמל אלסאנע אלחג’וג’ ופיתחה מודל, בשיתוף עם ראש המועצה, להעסקת נשים שיודעות מה הטעם של ילדיהן והן יכולות לעבוד ליד הבית. "אחת הנשים סיפרה שבמשכורת הראשונה שלה היא קנתה מחשב לבן שלה. זו הוכחה לכך שתעסוקה מתאימה עושה קפיצת מדרגה משמעותית", אומר גדרון. המפעל נמצא בבעלות חלקית של העובדות (20%), ובכל שנה הן מקבלות את חלקן ברווחי המיזם ומחליטות כיצד לחלקו. לרוב, הכסף מחולק כמלגות לימודים לילדים ולמימון הכשרה לנשים חד הוריות ועובדות המפעל.

"עסק חברתי עדיין נתפס כתחביב"

המהפכה שגידרון מדבר עליה מתרחשת לאט, כך נדמה. הדורות הצעירים, שנכתב רבות על החשיבות שהם מייחסים לערכים חברתיים, לא נוהרים בהמוניהם לעסקים כאלה ומעדיפים להשאיר את העיסוק בכך לשעות הפנאי. 

"לכאורה זה היה אמור להיות המתכון המנצח של שוק העבודה. מה יותר טוב מלהרוויח כסף בשביל מטרה טובה? זה מצב של win win", אומרת פרופ' דפנה קריב, סגנית נשיא המכללה למינהל, שהקימה את NOVUS, אקסלרקטור ייחודי לסטודנטים במכללה שמעוניינים להקים סטארט-אפים חברתיים, בשותפות ומימון של קרן דואליס וקרן רוטשילד קיסריה. בין היתר הצמיחה התוכנית את אפליקציית התשלומים פייבוקס.

"הדור הזה הוא מאוד מודע, ובכל זאת יש פער בין האוריינטציה שלו לבין ההירתמות לתחום בתוך שוק העבודה. זה נראה משהו כמו תחביב, אבל כשצריך לעבוד בשביל הקריירה הם ילכו לעסקים לא חברתיים. אנחנו רואים בכל העולם כמה קשה לדחוף את הנושא של היזמות החברתית לעוצמות שהיינו רוצים לראות. התחום הזה סובל מסטיגמות שזה שוק שאי שאפשר להתפתח בו, שיש בו תקרת זכוכית מבחינת שכר, שזה לא המגזר העסקי. יש התוויה של אוכלוסיות מסוימות לתחום הזה. יש בו יותר נשים, למשל".

וזה אוטומטית מוריד את השכר.

"לשוק העבודה יש העדפות: במקום שרואים יותר נשים, יותר קשישים, יותר אנשים עם צרכים מיוחדים, אנשים מעדיפים פחות לבוא לשם. רואים את זה מאוד חזק בארה"ב, במערב אירופה קצת פחות. רמת ה'קוליות' של העסקים האלה נמוכה יותר".

איך אפשר להגביר את האטרקטיביות של העסקים האלה?

"צריך להכניס אליהם הרבה יותר טכנולוגיה. הרי אין בעיה להכניס לתחומים האלה למידת מכונה ובינה מלאכותית".

לדברי קריב, בחממה השאיפה היא לחבר בין שני פרופילים של אנשים - היזם והמודע-חברתי. "אנחנו עובדים במודל היברידי. עובדים איתם על העשייה היזמית והעסקית ובמקביל מזמנים להם אפשרות לקבל השראה מאנשים חברתיים, פונים לארגונים חברתיים שיבואו להיות חלק מהאקוסיסטם שלנו, שיציעו אתגר שמפריע להם בתוך הארגון החברתי שלהם ויעודדו את הסטודנטים לתת פתרונות יצירתיים".

לאיזה אתגר, לדוגמה, נדרשו הסטודנטים שלכם?

"הגיעו אלינו אנשים מארגון שמסייע לילדים בסיכון בעזרת כדורגל. הם ניסו להגיע ל'אחים בוגרים', מנטורים, שיחנכו את הילדים האלה. קבוצת סטודנטים השתמשה בטכנולוגיה של למידת מכונה כדי לאפשר לאתר את החונכים האלה. הפתרון הזה היה לא רק ספציפי למיזם החברתי הזה אלא ביזנס למנטורינג בכלל.

"אתגר נוסף היה חיבור של נכים למקומות עבודה. אחת הבעיות היא נגישות של ארגונים, ואז אנשים עם מוגבלויות לא יכולים אפילו להתמיין לתפקיד. אחד המיזמים בחממה שיתף פעולה עם חברה בתחום המציאות הרבודה, כך שכל מועמד היה יכול לראות את המקום לפני שהגיע לראיון, כדי לדעת אם יש לו בכלל סיכוי לעבוד שם".

"זה לא מבייש לדבר על כסף"

אחד האתגרים של החממה הוא לחבר יזמים חברתיים לכסף. "אנחנו עובדים הרבה על תהליכי מימון ומעודדים שיתופי פעולה אסטרטגיים עם חברות, מביאים מנטורינג מעולם המימון, מעודדים אותם לגבות כסף על סדנאות שהם עושים", אומרת קריב. "מגיעים אליי אנשים עם ברק בעיניים. חלק מהם אומרים, 'זה חברתי אז אני לא צריך כסף', אני עושה משהו במקום הממשלה ואני לא צריך לחפש כספים בקרנות הון סיכון. אני אומרת להם, ברור שאתם צריכים לחפש! זה לא מבייש לדבר על כסף. ככל שנשכיל ונדע לדבר על הכסף, היוקרה תגדל ויגיעו אנשים עם יכולות יותר גבוהות, תיכנס יותר חדשנות לעולם הזה".

במרכז הבינתחומי הרצליה פועלת תוכנית IDC Beyond, המיועדת לבוגרי מוסדות השכלה גבוהה שהבינו אחרי כמה שנים בתעשייה שהחיידק היזמי מכנן בהם. לדברי ד"ר יוסי מערבי, סגן דיקן בית ספר אדלסון ליזמות, "המוח שלהם מתפוצץ מרוב רעיונות. יש להם מוטיבציה וכישורים, אבל חסרים להם המון דברים: צוות, רעיון אחד מגובש, כלים וידע, רשת קשרים, גישה למשקיעים וכסף.

"כל התוכנית הזאת היא יזמות אימפקט: בחלק הראשון אנחנו חושפים אותם לאתגרי המאה ה-21, כמו אוכלוסייה מזדקנת וגלובליזציה, ומקווים שדרך החשיפה לאתגרים המשמעותיים ולטכנולוגיות פורצות דרך, הם יוכלו לחשוב על בעיה. התוצאה היא שאחרי עשרה שבועות יש להם צוות ורעיון. ב-20 השבועות הבאים הוא בונים מודל עסקי. החלק השלישי הוא פרה-אקסלרטור, שנועד להפוך את הרעיון לעסק. מגיעים אלינו אנשים שעדיין עובדים, ומי שמסיים את התוכנית מסיים עם פיילוט ולפעמים עם לקוח ויכול להחליט אם הוא עובר לשלב הבא, עוזב את העבודה כשכיר ומתמקד בעסק".

איזה מיזם מעניין יצא מהתוכנית?

"מהמחזור הראשון שלנו יצא פתרון לכוורות דבורים: טכנולוגיה שמנטרת כוורות ומזעיקה את הדבוראים במקרה של כשל וכך מונעת תופעה ידועה שהכוורות קורסות לתוך עצמן בגלל כל מיני תופעות אקלימיות וסביבתיות. מיזם נוסף פיתח מערכת לניהול עגינה של יאכטות, כמו Airbnb, שיאפשר צמצום בשטחי עגינה".

"לשים על המפה את ההייטק החברתי"

אחד הפרויקטים המעניינים בתחום היזמות החברתית הוא "כרמל 6000" המכשיר בנות שירות לאומי למסלול של "הייטק חברתי". מי שהקימו את הפרויקט הם יזמי הייטק, ובראשם יוסי צוריה, מייסד ומנכ"ל התוכנית, מייסדי חברת NDS הירושלמית, שלימים התמזגה לתוך סיסקו ולאחרונה הפכה לחברה עצמאית בשם Synamedia, המתמחה בהצפנה ואבטחת וידיאו.

במחזור הראשון של הפרויקט השתתפו 29 צעירות שהשיגו ציונים גבוהים במבחנים פסיכוטכניים ואישיותיים, הציגו יכולות מתמטיות וטכנולוגיות והראו יכולת למידה עצמית ופוטנציאל מנהיגות ויזמות. בנות השירות הציגו לאחרונה את הפיתוחים שלהן באירוע שקיימה חברת Synamedia, שבמשרדיה גם פועל מרכז הפיתוח הראשון של כרמל 6000.

"הבנות באות לשנתיים, שבהן הן מצליחות לפתח מוצרים נדרשים. לוקחים אותן אחרי התיכון, לפני שהתחילו לחשוב על העתיד התעסוקתי. בנות יוצאות בגיל 20-21, אחרי חמישה פרויקטים, ללקוחות. זה המחזור הראשון. יש לנו בנות שיסיימו באוגוסט את השנה השנייה וכבר רואים את התוצאות".

לדברי צוריה, קיים פוטנציאל ענק בשוק העסקים החברתיים עבור קשישים, ילדים עם אוטיזם, פגועי נפש ואנשים נוספים עם צרכים מיוחדים. הפוטנציאל של התחומים האלה לא ממומש וההחזר שמחכה בסוף הדרך ליזמים הוא גדול, הוא אומר. "אנחנו רוצים להכשיר את כוח האדם שיהיה לו החיידק של הייטק החברתי. אנחנו עובדים עם החבר'ה שנמצאים בשירות הלאומי והאזרחי. בנות דתיות ובעתיד גם בני מיעוטים וחרדים, שמקבלים פטור מצה"ל. האוכלוסייה היא בתת-ייצוג בעולם ההייטק, ואנחנו חושבים שדווקא ההייטק החברתי יכול להיות אפיק נוסף ואפילו מרכזי בשבילם. תחומים אחרים בהייטק חסומים עבורם, כמו תעשיות ביטחוניות. המטרה שלנו היא לשים על המפה את ההייטק החברתי".

ומה המדינה יכולה לעשות כדי לקדם את הנושא? לדברי פרופ' גידרון, יש צורך ברגולציה. "המדינה צריכה לתת לעסקים החברתיים תנאים שיאפשרו להם לעשות מה שהם עושים. כשאתה מעסיק נכה יש לך הוצאות מיוחדות כמו רמפות, מגרש חניה יותר גדול בשביל המכוניות. המדינה צריכה ליצור רגולציה שתעדיף חברות כאלה במכרזים, שתיתן פטור ממס. בחלק מהרשויות המקומיות נותנים פטורים מארנונה, אבל זה לא אוניברסלי. המדינה צריכה להגיד יש פה win win. אלה ארגונים חשובים לחברה. הדבר השני שצריך לקרות זה שהציבור יתמוך בארגונים כאלה. יש מחקרים שאומרים שאנשים מסכימים לשלם עד 10% יותר על המוצר או השירות אם הוא נעשה במסגרת שיש לה תשתית חברתית. הציבור צריך להצביע ברגליים, כי בסוף זה ארגון כלכלי שצריך לשרוד".