תביעות להשבת הלוואות אינן דבר נדיר. תביעות להשבת הלוואה, שסייעה לפי הטענה ללווה לחמוק מעונש מאסר ממושך - הן עניין שכיח הרבה פחות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתובע שהוא מעצב אופנה ניו-יורקי משגשג, והנתבע הוא אחד מאנשי העסקים המסקרנים בישראל ומי שכונה בעבר על-ידי רשויות האכיפה "מלך השוק האפור".
וזהו גלגולה של התביעה שהגיש אתמול (א') מעצב האופנה הבינלאומי (67) שמקום מושבו במנהטן, אלי טהרי, שיוצא למלחמה נגד בן-דודו, שלי נרקיס. לפי כתב התביעה שהגיש טהרי, לפני 14 שנה הוא סייע לנרקיס לחמוק מעונש מאסר ממושך, כשהלווה לו 9 מיליון דולר, שבהם השתמש נרקיס בעיקר כדי להשיב כסף לקופת המדינה, כחלק מהסדר הטיעון שנחתם עימו. לטענת טהרי, עד היום נמנע נרקיס מלהחזיר לו את ההלוואה; ונכון להיום תפח הסכום שחייב נרקיס לטהרי (בתוספת ריבית והצמדה) ל-56 מיליון שקל.
לפי הנטען בכתב התביעה, מערכת היחסים בין נרקיס לטהרי הייתה בעבר אידילית: בנוסף להיותם בני אותה משפחה ועל אף המרחק הפיזי, שררו בין טהרי לנרקיס קשרי חברות מעולים. לטענת טהרי, נרקיס והוא נהגו להתראות אחת לכמה חודשים ושוחחו בטלפון "באופן רציף". לפי פרסומים קודמים, הווילה בכפר שמריהו (בשווי 3.75 מיליון דולר) שבה החזיק נרקיס, הייתה רשומה על-שמו של טהרי.
לטענת טהרי, יחסי החברות הקרובים בין השניים שימשו גם בסיס לבקשה לא שגרתית שהעלה נרקיס בפני טהרי לפני 15 שנה. נגד נרקיס הוגש כתב אישום חמור בגין עבירות סחיטה, איומים והלבנת הון, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. על הרקע הזה, טוען טהרי, ביקש ממנו נרקיס הלוואה על-סך 9 מיליון דולר, "על-מנת שיוכל להתקשר בעסקת טיעון עם רשויות המדינה".
לטענת טהרי בתביעה, נרקיס נדרש לשלם למדינה "סכום כסף נכבד, בכדי להימנע מתקופת מאסר ממושכת"; ואמר לבן-דודו כי הוא "זקוק נואשות להלוואה", ואף ציין בפניו כי "הוא חושש מאוד שאם לא ייחתם ההסדר, יוטל עליו עונש מאסר ממושך".
"חלפו 10 שנים, ונרקיס מסרב להחזיר"
לפי העולה מכתב התביעה, בתחילה טהרי לא שש להעניק לנרקיס את ההלוואה שביקש; אך נרקיס לא אמר נואש והיה נחוש בדעתו לקבל את הכספים שהיו דרושים לו כדי לחתום על הסדר טיעון. לטענת טהרי, נרקיס, ששהה במעצר עד תום ההליכים באותה העת, הפעיל עליו לחץ רב, הן בעצמו והן באמצעות בני משפחתו, והפציר בו (בטהרי) להעביר לו את הסכום שביקש.
עוד לטענת טהרי בתביעה - שהוגשה באמצעות עורכי הדין אייל רוזובסקי וציון אמיר - "נרקיס התקשר אל טהרי מדי יום והפציר בו שוב ושוב להעביר את ההלוואה המבוקשת"; וכן גם בנו של נרקיס "התחנן בפניו שיעביר את ההלוואה לאביו בהקדם על-מנת שיוכל לחתום על הסדר הטיעון".
עוד מסופר בכתב התביעה כי לבסוף, ובסיומה של מסכת לחצים כבדה, הסכים טהרי להעביר לנרקיס את הסכום שביקש; "על אף דעתם החולקת והנחרצת של הסובבים אותו, התרצה טהרי ונענה ללחצים שהופעלו עליו והביע את הסכמתו להעביר את ההלוואה".
ואכן, היענותו של טהרי לתחנוניו הנטענים של נרקיס סייעה לנרקיס לחמוק ממאסר ממושך. מספר ימים לאחר שהעביר טהרי לחשבון על-שם גרושתו של נרקיס 9 מיליון דולר, הורשע נרקיס, על-פי הודאתו, בביצוע עבירות מס והלבנת הון. על נרקיס נגזרו 33 חודשי מאסר בפועל וקנס של 750 אלף שקל. עוד נקבע בהסדר הטיעון כי נרקיס ישיב לקופת המדינה 27 מיליון שקל.
אלא שמכאן, טוען טהרי, החל הסיפור להסתבך. הסכם ההלוואה בין טהרי לנרקיס לא גובה במסמך כלשהו בכתב (אם כי טהרי צירף לכתב התביעה אסמכתא על כך שהעביר 9 מיליון דולר לחשבונו של נרקיס מספר ימים לפני שחתם על הסדר הטיעון). טהרי מציין בכתב התביעה כי "לאור תחושת דחיפות נוכח חתימת הסדר הטיעון", לא נחתם הסכם הלוואה בכתב, אך טוען כי נרקיס התחייב בפניו להשיב לו את הסכום שהלווה לו בתוך שנה.
אלא שנרקיס לא החזיר את סכום ההלוואה בתוך שנה, ולטענת טהרי, רק לאחר שהוא הודיע לנרקיס כי בכוונתו לנקוט הליכים משפטיים לצורך גביית החוב, חתמו הצדדים שנתיים לאחר נתינת ההלוואה על הסכם הלוואה בכתב. בהתאם להסכם ההלוואה, נרקיס התחייב להחזיר את ההלוואה בצירוף ריבית בשיעור של 4%.
אולם לטענת טהרי, גם את הסיכום הזה נרקיס לא כיבד - "לנוכח טענות הנתבע על מצבו הקשה דאז", סוכם ביניהם כי טהרי לא ינקוט הליכים משפטיים לגביית החוב במשך עשר שנים. לטענת טהרי, בחלוף עשר שנים הוא נפגש עם נרקיס ובנו מספר פעמים ודרש מהם את החזר ההלוואה. אולם "על אף שחלפו עשר שנים מיום חתימת ההסכם, ועל אף פניות חוזרות ונשנות מצד התובע, מסרב נרקיס להחזיר את החוב", כך בתביעה.
"ניסיון לדחות את קץ בירור ההליך"
לקראת סוף שנת 2018 עברה ההתכתשות בין טהרי לנרקיס למגרש המשפטי. בתגובה למכתב מטעם עורך דינו, שבו דרש טהרי מנרקיס להשיב לו את סכום ההלוואה עד סוף שנת 2018, כתב לו נרקיס באמצעות עורך דינו האמריקאי כי הוא "המום" מדרישת טהרי, שאותה הגדיר "חסרת בסיס". בהמשך החליף נרקיס ייצוג. לטענת טהרי, "נראה כי כל מטרתו של נרקיס היא להרוויח זמן".
במקביל הודיע נרקיס לטהרי כי הוא הגיש לבית המשפט בניו-יורק הודעה בדבר כוונתו לפתוח בהליך משפטי נגדו. בהודעה קצרה זו כתב עו"ד אלון הרנוי ממשרד שבלת כי מטרת ההליך היא להצהיר שנרקיס לא חייב כסף לטהרי "בתמורה להלוואה נטענת שלא הוחזרה". לטענת טהרי, גם זאת עושה נרקיס "בניסיון לדחות את קץ בירור ההליך".
שלי נרקיס מסר בתגובה: "מי שמכיר אותי יודע שחייבים לי, אבל אני לא חייב לאף אדם".
נרקיס - מהמלווים הגדולים בארץ
בתחילת דרכו של שלי נרקיס, בשנות ה-90 המוקדמות, החזיק נרקיס בבית קפה בקניון רמת-אביב ובחנות בוטיק בכיכר המדינה. לפי פרסומים קודמים, כבר אז חשדה בו המשטרה כי לא ייתכן שמקורם של סכומי הכסף הגדולים שהוא מחזיק הוא בעסקים אלה אלא מעסקי הלוואות בשוק האפור.
בשנת 1998 ניצל נרקיס מניסיון התנקשות בתל-אביב, כשהמשטרה הצליחה לעצור מתנקשים מחוץ לביתו סמוך לשעת חזרתו לביתו.
לבסוף, הצליחה המשטרה למצוא כספת על-שם נרקיס, שבה התגלו 20 מיליון שקל במזומן. אבל כבר אז העריכה המשטרה כי מדובר בטיפה בים, לעומת ההון הגדול שבבעלותו. לכתב האישום שהוגש נגד נרקיס, צורפו עדויות על איומים ששלח נרקיס למי שלא החזירו לו את כספו, אך במסגרת הסדר הטיעון שנכרת עימו בשנת 2005 (הסדר שאליו מתייחס גם אלי טהרי בתביעתו), הורשע נרקיס בעבירות מס והלבנת הון בלבד.
לאחר שחרורו מהכלא, המשיך נרקיס לעסוק בתחום ההלוואות, אך הפעם עשה זאת באופן גלוי. בין בעלי החוב כלפי נרקיס נמנים, בין היתר, יזמת הנדל"ן ענבל אור, איש העסקים אלי רייפמן (מייסד אמבלייז שפשט רגל) ובעליה לשעבר של חברת הבנייה חפציבה, בועז יונה.
אחת מההסתעפויות של "פרשת 512", פרשת החיסולים בעולם התחתון, נגעה לפשיעה הכלכלית שליוותה את ארגוני הפשיעה הגדולים בישראל. במסגרת חקירת המשטרה התחזק הרושם כי שלי נרקיס, שלא הואשם בפרשה, הוא אחד המלווים הגדולים בארץ, וכי הוא נהג להיות בקשר עם ראשי ארגוני הפשיעה בישראל בכלל, ועם ארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל בפרט.
בהצהרת הון שהגיש נרקיס לחוקרי המשטרה במסגרת חקירת הפרשה, חשף נרקיס כי בעלי החוב כלפיו חייבים לו סכום-עתק של 37.5 מיליון דולר. מההצהרה שהגיש עולה כי נרקיס מחזיק בנכסים בשווי של כ-52 מיליון דולר. כך, מחזיק נרקיס בנכסי נדל"ן גדולים בקריית אריה ובירושלים; בבית מידות בכפר שמריהו בשווי 3.75 מיליון דולר, שמשועבד לחוב של אלי טהרי, שכעת תובע אותו על 56 מיליון שקל; וכן ירושה בשווי של 2.2 מיליון דולר. בנוסף יש לנרקיס שתי דירות בצפת, בשווי 200 אלף דולר, תקבולים בשווי של 4 מיליון דולר המשועבדים גם הם על-שם טהרי וחמש כספות שתכולתן לא פורטה בהצהרת ההון.
אחת מההלוואות המפורסמות שנתן נרקיס בשנים האחרונות, ניתנה לענבל אור, יזמת הנדל"ן שהוגש נגדה כתב אישום, בכפוף לשימוע, בגין הונאת משקיעים והעלמת הכנסות. אור נטלה מנרקיס הלוואה של 7.5 מיליון שקל בריבית שנתית של עשרות אחוזים, למטרת השקעה בפרויקט "ז'בוטינסקי ברמת-גן", שאותו שיווקה כמגדל בן 30 קומות, על אף שבפועל היה בידה היתר לבניית 8 קומות בלבד.
בנוסף, אטר מכרה לנרקיס דירה בפרויקט היוקרה שהובילה בחוף מציצים בתל-אביב; אלא שמאוחר יותר התברר כי הדירה נמכרה פעמיים, וכי גם עופר לוזון רכש אותה מידי אור.
טהרי - התחיל כחשמלאי בבוטיק אופנה
למותג האופנה העולמי והיוקרתי של אלי טהרי, Elie Tahari, יש סניפים ברחבי העולם, כולל בארה"ב - במנהטן (מקום מגוריו) ובלאס וגאס. טהרי,אח לשישה אחים, "בילה" את מרבית ילדותו בבתי יתומים, בעקבות גירושי הוריו. בשנת 1971 היגר טהרי לארצות-הברית. גם הוא, בדומה למצליחנים רבים אחרים, מספר כי בעת שהיגר מהארץ היו בכיסו 100 דולר בלבד. טהרי עבד כחשמלאי בבוטיק אופנה, ולאחר מכן החל לעצב ליין בגדים משלו. בשנת 1974 השיק את חנות הבוטיק על שמו.
לאורך השנים עיצב טהרי בגדי יוקרה, ושמו הפך למוכר יותר ויותר. בתחילת שנות ה-2000 התרחב המותג שלו גם לחנויות של אביזרי אופנה, תכשיטים, הנעלה וכלי בית בארצות שונות.
טהרי נחשב היום לאחד ממעצבי האופנה העשירים ביותר. כך, למשל, בשנה שעברה פורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" כי בכוונתו להוסיף ולשווק שתי קומות למבנה שאותו רכש בעבר, בעלות כוללת של כ-35 מיליון דולר.
לפי אתר האינטרנט של המעצב, בנוסף למספר חנויות בוטיק של מותג היוקרה, נמכרים הפריטים תחת המותג Elie Tahari ביותר מ-600 חנויות הפרושות על פני 40 מדינות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
