יורם שטרית, לשעבר מנכ"ל אטורה, יחזיר לחברה 1.5 מיליון שקל שהוציא ללא סמכות

ביה"ד לעבודה בנצרת קבע כי יורם שטרית עשה שימוש שלא כדין בכספי חברת אטורה העוסקת בייצור בדים • בין ההוצאות: 50 אלף שקל עבור 1,400 בקבוקי יין, 600 אלף שקל עבור נסיעות פרטיות לחו"ל ו-64 אלף שקל עבור 103 עטי יוקרה

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת חייב את יורם שטרית, לשעבר מנכ"ל אטורה, להשיב לקופת החברה 1.5 מיליון שקל. נשיא בית הדין, השופט מירון שוורץ, קבע כי שטרית (71) השתמש בכספי החברה לתועלתו האישית או לתועלת מקורביו באמתלות עסקיות שונות ובניגוד לחובות אמון, נאמנות ויושר כלפי מעסיקתו, זאת תוך הפרת הסכם העבודה והתנהלות חסרת תום-לב.

בין ההוצאות שלגביהן קבע בית הדין ששטרית הוציא שלא כדין ושעליו להשיבן לחברה - 50 אלף שקל ששילם עבור 1,400 בקבוקי יין שנקנו מיקב בנימינה ללא הסבר מניח את הדעת, 600 אלף שקל ששילמה חברת אטורה עבור נסיעות פרטיות לחו"ל שביצע, 300 אלף שקל שהועברו מהחברה לבנו בתלושי משכורת, 64 אלף שקל עבור 103 עטי יוקרה ועוד.

בנוסף לסכומים שישיב, חויב שטרית בתשלום הוצאותיה המשפטיות של אטורה בסך 150 אלף שקל.

סיפורי בדים

אטורה תעשיות היא חברה פרטית הרשומה בארץ, בעלת "ניחוח איטלקי" המתבטא בהיותה חברה-בת של תאגיד אלביס (Alvis) הרשום באיטליה. התאגיד, העוסק בייצור בדים לא ארוגים, נמצא בבעלותם של ג'יאני בוסקולו ובני משפחתו. בוסקולו-האב ושטרית הכירו עוד בראשית שנות ה-80, אז עבד שטרית בחברת נייר חדרה (בשמה הנוכחי), שלה יעץ בוסקולו.

אטורה החלה לפעול בישראל באוקטובר 2002 ויצרה חוטים אלסטיים עבור מוצרי היגיינה. אז גם גויס שטרית על-ידי בוסקולו לתפקיד המנכ"ל. בשנת 2010 הפסיקה אטורה את פעילות הייצור, ומאז היא פעלה מאזור התעשייה באור-עקיבא להקמת מפעל חדש בפארק התעשייה ציפורית שבגליל התחתון.

במהלך 2013 הסתיימה העסקתו של שטרית בפיטורים, שנעשו לטענת החברה על רקע של מעילה ארוכת-שנים ובסכומים ניכרים שביצע לכאורה שטרית בכספי החברה. במכתב הפיטורים שנשלח לשטרית, כתבה החברה כי היא רואה במעשיו של שטרית כהפרת אמונים חמורה ביותר שנעשתה על-ידי מי שכיהן כמנכ"לה וזכה לאמון בעליה.

בשנת 2014 הגישה החברה תלונה למשטרה, שחקרה את הסיפור וגבתה עדויות. אך בסופו של דבר התיק נגד שטרית, שנעצר ושוחרר בערבות, נסגר בהמלצת פרקליטות מחוז צפון, בעילה של חוסר ראיות מספיקות להעמדה לדין. ערר שהגישה אטורה על ההחלטה לסגור את התיק נדחה, תוך שהפרקליטות מציינת כי פנייתה של אטורה נעשתה "בשלב מאוחר, רק לאחר הגשת תביעה אזרחית לבית הדין לעבודה. יתרה מזו, החשד למעילה התגלה עוד בשנת 2011".

בטרם נסגר התיק הפלילי נגדו, הגישה אטורה - באמצעות עוה"ד ד"ר טל רוטמן ועדי ציטרון ממשרד פרל-כהן-צדק-לצר-ברץ - תביעה לבית הדין האזורי נגד שטרית על-סך כ-12.5 מיליון שקל. מנגד הגיש שטרית, באמצעות עו"ד רונן בר-און, תביעה נגדית נגד אטורה ויו"ר הדירקטוריון שלה ג'יאני בוסקולו על סך כ-5.5 מיליון.

בפסק הדין שניתן לאחרונה דחה השופט שוורץ את החלק הארי של תביעת אטורה, שבו נדרש על שטרית להשיב לחברה כ-9 מיליון שקל. זאת, בגין מעילות שביצע לטענת החברה, שהתבטאו בחריגות שכר ועלויות מעסיק נלוות.

בהחלטתו ציין הנשיא שוורץ כי "דרישתה של אטורה כעת, לאחר שנים רבות של עבודה משותפת ויחסי אמון מוחלטים, כי שטרית יוכיח את תנאי שכרו בכתובים, אינה יכולה להתקבל, במיוחד לנוכח התרשמותנו כי אכן, כנטען, התרבות הארגונית, כמו גם מערכת היחסים בין בוסקולו לבין שטרית, התבססה על הסכמות בעל-פה".

עוד ציין בית הדין כי "אין לקבל את עמדת אטורה, שלפיה מוטל על שטרית הנטל להוכיח כל רכיב ורכיב בתנאי שכרו והנלווים לו, כפי ששולמו לו במהלך השנים. לפיכך, אין מקום לתביעת ההשבה של אטורה, ככל שהיא נוגעת לרכיבי השכר והנלווים".

בנימוק דומה דחה בית הדין גם את תביעתו הנגדית של שטרית שעניינה "יתרת בונוס" שלא שולמה לו לטענתו.

קיבל "יד חופשית"

החלק בתביעת אטורה שכן התקבל על-ידי בית הדין מפרט התנהלות פסולה מצדו של שטרית, ולפיה הוא עשה שימוש במשך שנים רבות בכספי החברה לצרכיו האישיים ולצורכי מקורביו. עוד נקבע כי למרות שקיבל "יד חופשית" לכאורה בניהול כספי החברה, אין בכך כדי ללמד על הסכמתו של בוסקולו לכל ההוצאות שהוציא שטרית על-חשבון החברה.

כנקודת מוצא הדגיש בית הדין כי שכל הוצאה של שטרית שלא אושרה על-ידי בוסקולו, ולא הוכח לגביה כי הייתה לצורך עסקי, יש לראותה כהוצאה של שטרית לתועלותיו האישיות או לתועלת מקורביו וככזו שניטלה בחוסר סמכות, ולכן יש להשיבה.

לאחר בחינת ההוצאות שביצע שטרית, בית הדין האזורי קבע כי "מעשיו של שטרית מהווים הפרת אמונים בכלל, ובהיותו נושא משרה בפרט, ויש לראות בהם גם כמעילה בכספים". זאת, לפי תקנון העבודה הכלול בהסכם הקיבוצי שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית.

עם זאת, נראה כי בית הדין ריכך במעט אימרה זו וקבע כי "לכל הפחות" ניתן לראות בהתנהלותו של שטרית כמי ש"הפר משמעת באופן חמור", כקבוע בסעיף 53 א' לתקנון. לפיכך, נקבע כי בדין החילה אטורה לגבי שטרית את הסנקציה המשמעתית של שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ושל ההודעה המוקדמת.

בית הדין נימק קביעה זו בכך שהגיע "לכלל מסקנה כי בהיותו של שטרית מנכ"ל החברה ובשים לב לחובת האמון המוגברת שחלה עליו, אותן רכישות והוצאות שהוצאו, ושהוכח לגביהן כי היו לתועלתו האישית ותועלת מקורביו, וכי צמחה לו טובת הנאה משימוש בכספי אטורה, הן חמורות ביותר".

נפסק כי שטרית פעל בניגוד עניינים, תוך שהוא מנצל את מעמדו כמנכ"ל וכמי שהיה אמון על כספי אטורה בכל הקשור לרכישות והוצאות. לדברי בית הדין, הוכח כי רובן של הרכישות ושל ההוצאות היו לשם אינטרסים אישיים בלבד של שטרית, וכי אטורה לא יכולה הייתה לצפות כי יוציאן.

משכך קבע בית הדין כי "אין מנוס מלקבוע כי שטרית הפר בצורה בוטה וחמורה את חובות תום-הלב, הנאמנות וההגינות החלות עליו כעובד, כלפי אטורה, מכוח חוזה העבודה. גם לפי יתר העילות המוזכרות בכתב התביעה, כדוגמת חובת ההשבה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט וכן עילות נוספות, התוצאה היא זהה - יש לחייב את שטרית להשיב את הכספים שקיבל ואת שווי טובות ההנאה, אשר לא הייתה להן כל זיקה עסקית לאטורה".

בא-כוחו של יורם שטרית, עו"ד רונן בר-און, מסר בתגובה: "שטרית מברך על מתן פסק הדין שניתן על-ידי בית הדין לעבודה, אשר דחה לחלוטין את תביעת אטורה שהוגשה נגדו בגין טענות על מעילה (נטענת) בשכר העבודה ששולם לו. ובהתאמה, בית הדין אף דחה את התביעה בסך של כ-10 מיליון שקל שהוגשה נגד שטרית. בכך קיבל בית הדין את טענת שטרית כי אטורה וג'יאני בוסקולו פיברקו מעילה שלא הייתה!

"למעשה, רובה ככולה של תביעת אטורה וטענותיה נדחו על-ידי בית הדין, כאשר כיום ברור שהצדק יצא לאור, וכי הטענות על גניבה/מעילה בשכר קרסו ולא נותר מהן מאומה.

"בנוגע לרכיבים הספורים (המהווים בסך-הכול 10% מסכום התביעה), שבית הדין קבע כי לא הוכח שהמדובר בהוצאות ששולמו 'בזיקה עסקית', הרי ששטרית לומד את פסק הדין ושוקל בימים אלה את המשך צעדיו בנוגע להגשת ערעור".

עטים יוקרתיים, מצלמות וחשבון הוצאות בלתי נגמר

החגיגה של יורם שטרית בשנים שבהן כיהן כמנכ"ל חברת אטורה כללה הוצאות רבות על-חשבון החברה, אשר את מרביתן הוא לא הצליח להסביר לבית הדין. עניין זה הוביל את בית הדין לקבוע כי על שטרית, ש"קיבל, שלא לומר נטל, שלא על-פי זכות שבדין, טובות הנאה", להשיב את אלה למעסיקתו אטורה. בין היתר נדרש שטרית להשיב דמי שכירות ששילמה אטורה במשך ארבע שנים, בסך כולל של כ-100 אלף שקל, לאישה שבביתה התגורר שטרית ושעימה קיים קשר.

בנוסף, שטרית נדרש להשיב 300 אלף שקל ששילמה אטורה לבנו כמשכורת עבור עבודה שלא ביצע. הוכח כי בתקופה הרלוונטית (בשנים 2005-2010) בנו למד ועבד בחו"ל. עוד הוטל על שטרית להשיב לחברה 600 אלף שקל שהוציא על-חשבונה בטיסות פרטיות לחו"ל, שלא נועדו לצורכי עבודה.

חגיגת ההוצאות לא הסתיימה באלה. לפי פסק הדין, בין השנים 2005-2010 רכש שטרית לא פחות מ-1,400 בקבוקי יין מיקבי בנימינה בעלות של יותר מ-50 אלף שקל. עם קשר או בלי, מי ששימשה באותה העת כסמנכ"לית מכירות ביקבי בנימינה הייתה בתו של שטרית. רכישות בקבוקי היין אושרו לתשלום על-ידי שטרית עצמו וסווגו על-ידו כ"מתנות ללקוחות ולעובדים".

עם זאת, עמדה לו לרועץ העובדה שעד שנת 2010 עבדו באטורה 25 עובדים, והיו לה שני לקוחות בלבד. לפי בית הדין האזורי, רכישת היין "לא הייתה חיונית לפעילותה של אטורה, ושטרית לא קיבל את אישורו של בוסקולו לקניית בקבוקי יין בהיקף שנקנה". באופן אירוני, שטרית ייאלץ להשיב לחברה עוד 26 אלף שקל שלקח ממנה לצורך רכישת שלושה מקררי יין.

סכומים נוספים שהוצאו על-חשבון אטורה במהלך השנים, כוללים עשרות אלפי שקלים שהוציא על הוצאות אש"ל מעבר לקצובה האישית שניתנה לו מהחברה וכן עבור רכישות פרטיות שביצע - כגון נעליים, מזוודה, ביגוד, משקפיים, תיקים, תכשיטים, גרביים ועוד - שהוגשו על-ידו לאטורה כ"הוצאות אירוח בחו"ל".

בנוסף יידרש שטרית להשיב כ-355 אלף שקל עבור רכישות פרטיות שביצע מכספי החברה, לרבות תשלום עבור קורס שיווק לבתו; רכישת ביגוד ספורט ב-73 אלף שקל; רכישת אופניים והליכון בשווי כולל של כ-20 אלף שקל; רכישת 103 עטי יוקרה בשווי 64 אלף שקל; וכן רכישת מוצרי אלקטרוניקה (מכשירי טלוויזיה, מצלמות ומחשבים).