הנקראות ביותר

זכות האישה על גופה: מתנגדי ההפלות בארה"ב יודעים שביהמ"ש יעצור אותם. ולשם בדיוק הם מכוונים

אלבמה, ג'ורג'יה, קטנקטי ומדינות נוספות אימצו לאחרונה חוקים נגד הפלות - ואמריקה סוערת • מה מנסים השמרנים להשיג, ואיך זה ייגמר?

מפגינה נגד חוקי הפלות בארה"ב / צילום: Elijah Nouvelage, רויטרס
מפגינה נגד חוקי הפלות בארה"ב / צילום: Elijah Nouvelage, רויטרס

השבוע חתמו במדינת אלבמה חוק מרחיק לכת שנועד להוציא מהחוק כל הפלה, אלא אם חייה של האישה בסכנה. "כשאלוהים יוצר את נס החיים בתוך רחם האישה", הסביר דוחף החוק, "זה לא מקומנו כבני אדם לכבות את החיים". העונש בהתאם: רופא או רופאה שיעברו על החוק, מסתכנים בעונש מאסר של עד 99 שנים.

מספר מחוקקים ניסו להוסיף תיקון לחוק כדי שיכלול חריגים במקרי אונס וגילוי עריות, אך נדחו. כך, המדינה בחרה לקבוע כי הפלת עובר, אפילו אם הוא רק בן שישה שבועות והוא תוצאה של פשע אלים, יביא לעונש גדול יותר מהפשע האלים בעצמו.

החקיקה באלבמה מגיעה אחרי שורה של חקיקות מגבילות אחרות, אם כי לא קיצוניות כמו זו, שעיקרן היא חוק "פעימת הלב". לפי חוק זה, שעבר בשבועות האחרונים בג'ורג'יה, קנטקי, מיזורי, מיסיסיפי ואוהיו (צפון דקוטה הייתה הראשונה להעביר חוק דומה ב-2013, אחריה הגיעה איווה במאי של השנה שעברה), אסורה הפלה מרגע שניתן לשמוע פעימת לב של העובר. אירוע זה מתרחש לרוב בשבוע השישי להריון, נקודת זמן שבה נשים רבות כלל לא יודעות כי הן בהריון.

במדינות אלה הוכנסו חריגים הנוגעים לאונס וגילויי עריות. רופאים עלולים להיאסר לתקופה של עד 10 שנים. במרבית ממדינות אלה, שיעורי תמותת האימהות והתינוקות הם מהגבוהים במדינה, ובחלקן תוחלת החיים היא מהנמוכות בארה"ב. 

גל החקיקה האחרונה צפוי להיתקל במכשולים רבים, ובעיקר פסיקת בית המשפט העליון "רו נגד וויד", שעיצבה את מדיניות ארה"ב בנושא הפלות בחצי המאה האחרונה. זהו קרב שיוזמי החקיקה לא רק מקבלים בברכה, אלא אף הודו כי היה חלק מהסיבה לחקיקה עצמה. "הצעת חוק זו קוראת תיגר על רו נגד וייד והגנה על חיי העובר", אמר מושל אלבמה לאחר שחתם על החוק, "כי תינוק שטרם נולד הוא אדם שמגיע לו אהבה והגנה".

רו נגד וויד

בלואיזיאנה של 1947 נולדה נורמה מקורבי למשפחה מהמעמד הנמוך. אמה הייתה אלכוהוליסטית אלימה, ואביה עזב את המשפחה כשהייתה בת 13. בגיל צעיר עברה מקורבי לטקסס, נפלטה ממערכת החינוך ונכנסה להריון בגיל 15 מבן זוג שהכה אותה עד שנמלטה חזרה לבית אמה. בחייה מקורבי תיכנס פעמיים נוספות להריון, פעם אחת תמסור את התינוק לאימוץ ופעם שנייה תנסה לעבור הפלה - הליך רפואי שבשנות השישים היה לא מוכר במיוחד.

באותה תקופה התחילה "ליברליזציה" של הפלות. החוקים שמנעו אותן נתפסו כשריד לא רלוונטי מהעבר, ומדינות החלו להעביר חקיקה במטרה להעניק הקלות משמעותיות לרופאים ולרופאות לביצוע הפלות.

בניו יורק, אלסקה, וושינגטון והוואי היו החוקים המתקדמים בנושא, ו-13 מדינות אחרות נוספות אפשרו הפלות במקרים מסוימים. הפעילות הפרלמנטרית לא הייתה עניין מפלגתי. מחוקקים רפובליקאים ודמוקרטים פעלו באופן שווה בנושא.

כשמקורבי הבינה שבטקסס הפלות אינן חוקיות, אלא במקרה הבודד והחריג כי ההריון מסכן את חייה של האישה, היא פנתה (בהמלצת עורך דין לאימוצים) לשתי עורכות דין צעירות ונלהבות שחיפשו דרך לערער על חוקי טקסס הקיימים. "הן רצו לשנות את החוק", אמרה מקורבי בראיון אחרי שחשפה את זהותה. "אני רציתי הפלה".

העניין הגיע לבית המשפט העליון וברוב של 7 מול 2 ניתנה החלטה לטובת רו (מקורבי בכתב התביעה). בפסיקה, שלא עוררה הדים בזמנו, קבעו כי ההחלטה להפסיק הריון היא "זכותה החוקתית" של האישה ורופאה, לא של המדינה, ושהחוק הקיים בטקסס הגורס כי הפלה היא מעשה פלילי ,אינו חוקתי עד השלב שבו העובר יכול לחיות בכוחות עצמו. מקורבי, אגב, לא קיבלה את ההפלה שביקשה ומאוחר יותר התקרבה לדת והתחרטה בפומבי על חלקה בהחלטה.

בהתאם לפסקה זו, שינו יתר המדינות את החוקים בנושא, ולראשונה הפכו הפלות לנושא של דיון לאומי. החקיקה זכתה לרוח גבית מהתנועה הפמיניסטית של שנות ה-60 וה-70 שדרשו אוטונומיה מלאה על חייהן וגופן, ונתקלה ברוח מתנגדת מצד התנועה השמרנית והאוונגליסטים שמצאו בהפלה מכנה משותף.

אימהות זהו גורלה הבלתי נמנע של האישה

נכון להיום החוקים שעברו בצפון דקוטה, ארקנסו, אייווה וקנטקי נחסמו על-ידי שופטים ברמת המדינה. החוקים באוהיו, ג'ורג'יה ואלבמה צפויים לזכות בהתנגדות דומה. אבל המאבק בבית המשפט הוא, כאמור, בדיוק מה שתומכי ההצעות רוצים, אחרי שבשנים האחרונות מיצו מספר מדינות את האפשרויות להצרת החלטת העליון, לאחר שהקטינו את התקופה שבה מותר לבצע הפלה או התנו הפלות קטינות באישור הורים.

המהלך המשמעותי ביותר התרחש עוד ב-1976 במה שמכונה "תיקון הייד". על-פי התיקון, נאסר על המדינה להעניק כל סיוע לביצוע הפלה, אלא אם חייה של האישה בסכנה ממשית. זאת אומרת הפלה, לא משנה אם מאונס או גילוי עריות, לא תכוסה על-ידי ביטוח הבריאות הממשלתי.

"פשעים איומים בעוצמתם", טענו הפרלמנטרים, "לא מצדיקים רצח"; ואימהות, כך הם קבעו, זהו גורלה הבלתי נמנע של האישה. לא נדבר בכלל על נשים בוגרות שרצו לסיים הריון לא רצוי.

17 מדינות ברחבי ארה"ב הרחיבו את החקיקה המקומית שלהן, כך שהן בעצמן יכסו את עלויות ההפלה, וב-1994 הנשיא קלינטון צמצם מעט את התיקון ואפשר מימון ממשלתי במקרי אונס וגילוי עריות.

בשנתיים האחרונות הצר טראמפ מחדש את התיקון ואסר כל מימון ממשלתי לארגון שמייעץ בנושא הפלה, או אם מקבל מימון לבצע הפלות ממקורות אחרים. דה-פקטו, טראמפ ייבש עשרות קליניקות ברחבי ארה"ב שהעניקו שירות זה והתקיימו על תמיכה ממשלתית.

זו אינה מקריות שגלי החקיקה האחרונים נופלים על כהונתו של טראמפ, אף על-פי שה-CDC (הרשות לבקרה ומניעת מחלות) מצאה כי שיעור ההפלות בארה"ב ירד בין 2006 ל-2015 ב-26% לרמתו הנמוכה ביותר (בעוד שכמות ההגבלות במדינות השונות החלה לעלות ב-2011). טראמפ הוא הנשיא הקולני והלא צפוי מכולם, והוא גם זה שנשען על בסיס אלקטורלי שנושאים אלה בליבתם.

המצב היום

"אני שונא את הרעיון של הפלה", אמר טראמפ בראיון בשנות התשעים, אז עדיין רק אייקון נדל"ן ניו יורקי, "אני שונא את זה. אני שונא את כל מה שזה מייצג. אני מתכווץ כשאני שומע אנשים מתווכחים על הנושא". שנים מאוחר יותר, בקמפיין לנשיאות, המשיך להבהיר את עמדותיו. "אתה יכול לתלוש את התינוק מהרחם ולהרוג אותו", אמר בדיבייט מול הילרי קלינטון, וקנה את ליבם (ו-80% מקולם בבחירות) של כל האוונגליסטים והקתולים השמרניים.

כשנשאל אם יש להעניש נשים שמבצעות הפלה בראיון ל-MSNBS אמר טראמפ "צריך להיות איזשהו סוג של עונש". זמן קצר אחרי שנבחר בראיון ב-CNN אמר "אני פרו לייף (הביטוי שמתאר את מתנגדי ההפלות לעומת pro choice, אלה התומכים בהן - ו"א), השופטים בבית המשפט העליון יהיו פרו לייף".

את העמדות טראמפ מיהר לגבות במעשים. ראשית הוא בחר במייק פנס, פוליטיקאי אולטרה שמרן שכמושל אינדיאנה פעל להגביל משמעותית הפלות. מאוחר יותר טראמפ מינה בהצלחה שני שופטים לבית המשפט העליון, פרו לייף ידועים - ניל גוסץ' ואחר-כך ברט קאוונו. קאוונו, היה גם המינוי שסימל גם את שינוי מאזן השופטים מרוב פרוגרסיבי לרוב שמרני, מה שעלול אולי בבוא העת להפוך את פסיקת רו נגד וויד.

השיח המלהיט של טראמפ הגיע לשיאו כשזה טען שמושל ג'ורג'יה "הצהיר שהוא ייתן לתינוק לבוא אל העולם, ואז יעטפו את התינוק, יתנו לו להרגיש בנוח, ידברו עם האמא, ידברו עם האבא ואז יוציאו את התינוק להורג. יוציאו את התינוק להורג!".

בפועל, בג'ורג'יה רק העלתה הצעה לתיקון חוק שתאפשר לנשים לעבור הפלה בטרימסטר השלישי מסיבות של סכנת חיים באישור רופא אחד, זאת במקום אישור משלושה רופאים. הצעה זו אפילו לא עלתה להצבעה. בפועל, הדיון הוא לא על הפלות מאוחרות שמהוות רק 1.4% והן באופן מוחלט הפלות מהכרח, ולא רצון.

בגל החקיקה האחרון טראמפ שמר על שקט מוחלט ומפתיע. בלי ציוץ אחד לרפואה. היחיד להגיב היה דובר הבית הלבן שמסר כי "בשונה מהדמוקרטים הרדיקלים שמריעים לחקיקה המאפשרת לתינוק להיקרע מהרחם אחרי לידה, הנשיא טראמפ מגן על התמימים והפגיעים ביותר שלנו, מגן על כבוד החיים, וקרא לקונגרס לאסור הפלות מאוחרות". יושבת ראש בית הנבחרים, חברת הקונגרס הדמוקרטית ננסי פלוסי, לא שתקה ואמרה כי מדובר על "התקפה קורעת לב ובלתי חוקתית על חירויות פוריות בסיסיות".

מה עלול לקרות

בית המשפט העליון לא נוהג לדון בנושאים בהם כבר דן, אלא אם השתנה משהו מהותי. רק פעם אחת הסכים בית המשפט העליון לדון בנושא, אז האם זכותה של אישה נשואה להפסיק הריון נשמרת, או שקיים גם לבעל מעמד והוא צד בנושא. שופטי העליון שמרו על זכותה של האישה וקבעו כי אין לו מעמד.

עד שיתברר אם יצליחו אי מאילו החוקים להגיע עד לעליון, אף אחד מהחוקים המדוברים אף לא נכנס לתוקף. אפילו החוק שהעביר סגן הנשיא פנס לפני למעלה משלוש שנים באינדיאנה, נפסל כלא חוקתי, ומנסה למצוא את דרכו לאישור באמצעות ערעורים. החוק האיום של אלבמה, טוענים מומחים משפטיים שונים, סביר להניח לא יראה את אולמות העליון וקיצו יגיע בערכאות נמוכות.

למרות שהחוקים עצמם עדיין לא בתוקף, כבר היום במדינות האלה ורבות אחרות בארה"ב, קשה עד בלתי אפשרי לעשות הפלה בטרימסטר הראשון של ההריון. ישנן מדינות כמו ג'ורג'יה שהייבוש הממוני הותיר מרפאה אחת בודדת פעילה בכל המדינה, ישנן מדינות שהחוקים האחרונים כה מבלבלים עד שכבר בוטלו ההליכים לנשים, ומדינות אחרות שהטילו מגבלות והתניות רגולטוריות וביורוקרטיות כה חריפות עד שלא נותרו רופאים או מרפאות שרשאים לבצע הפלות.

זה לא אומר שאלה הנאבקות (והנאבקים) למען זכותה של האישה לבחור, נחות על זרי דפנה. או שיש נחמה מספיק גדולה לנוכח הניסיון להחליט בגסות כי זכויותיו של עובר בן שישה שבועות, גדולות מאלה של נניח של אישה שנתקפה ונאנסה, ונכנסה להריון.

בניו יורק למשל, החליטו לחזק בעצמם את החקיקה המקומית, ולשמור על זכותה של האישה להחליט על גופה, גם אם תבוטל רו נגד וויד. בינואר חתם המושל קומו על "חוק הפוריות" שמאפשר הפלות עד שבוע 24. ברמה האזרחית, חברות הפקה ושחקנים (מה שפנס כינה "קורטוב של ליברלים הוליוודיים) הודיעו כי הם יצאו בחרם כלכלי על ג'ורג'יה - לוקיישן פופולרי במיוחד מסיבות של מיסוי - בכל הקשור לעשיית הסרטים שלהם. אך המהלך המהותי ביותר הגיע אתמול מכיוונה של הסנאטורית הדמוקרטית והמועמדת למרוץ לנשיאות אליזבת וורן.

וורן הציעה להעביר חוק ברמה הפדרלית שיעגן את זכותן של הנשים לבצע הפלה. היא קראה ליישב את הדיון ארוך השנים הזה באמצעות פוליטיקה, ולא רק התפלפלויות חוקתיות. כפי שנהוג במדינות מערביות רבות ברחבי העולם כמו אירלנד למשל שרק לאחרונה אישרו באירלנד הפלות. חקיקה מסוג זה, טוענת בצדק וורן, יכולה, לבטא טוב יותר את רצון הבוחרים, ולא של קבוצות אינטרס קטנות.

אם להסתמך על סקר של גלופ מ-2018 שמצא כי 77% מהאמריקאים סבורים שהפלה צריכה להיות חוקית במקרים של הריון כתוצאה מאונס או גילוי עריות, ונראה מהלך כזה יסייע לפעילי הזכות לבחור. למעשה, הקונצנזוס נראה אף רחב מזה: מנתוני סקר American National Election Studies מ-2016, שנחשב לסקר המוביל לדעת קהל, עולה כי באף אחת ממדינות ארה"ב אין רוב לאסור הפלה.

סקר אחר של חברת PerryUndem מצא כי 52% ממצביעי טראמפ לא רוצים שבית המשפט העליון יבטל את רו נגד וויד. באותו הסקר, כששאלו מי צריך להחליט עד מתי ניתן לבצע הפלה, ולאחר מכן העניקו את האפשרויות: רופא, ממקצוע הרפואה, האישה, בית המשפט העליון, פוליטיקאים ברמה הפדרלית או פוליטיקאים ברמת המדינה (ונתנו להם לבחור כמה אפשרויות שרצו), 10% בחרו בפוליטיקאים הפדרליים, 16% בבית המשפט, וכל היתר כתבו כי זה לא עניינים של מוסדות המדינה להחליט בנושא.

כמובן שהסקרים האלה בעייתיים משום שמחצית מהנשאלים מתבקשים לתת את דעתם על מה ראוי או מותר לאנשים (נשים) אחרים לעשות בגופם.

"האם אתה יכול לחשוב על חוק כלשהו שמעניק לממשלה את הכוח לקבל החלטות על הגוף הגברי?" שאלה הסנאטורית קאמלה האריס את קאוונו בשימוע למינויו. "אמ..", ענה קאוונו, "אני לא חושב על אף אחד כרגע". קאוונו, שופט מוערך, לא הצליח לחשוב על חוקים מסוג זה משום שהם לא קיימים.

עד כמה ששאלה זו היא אבסורדית, כך גם עצם הדיון על היקף השליטה של אישה על גופה, על-ידי אלה שכיפפו את אותו הגוף למרותם ותועלתם. ואם קיים ספק למי שחושב שלא מדובר בשליטה, צריך רק לשים לב לצידוק שנתן הסנאטור הרפובליקאי מאלבמה מדוע החוק האיום לא חל על עוברים כתוצאה מהפריה חוץ-גופית. "הביצית המופרת במעבדה לא נחשבת, היא לא באישה, האישה לא בהריון".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות