שר התחבורה גרף לייקים בפייסבוק על הקלת הצפיפות בקו החוף. מה הוא שכח?

"בשורה חשובה לנוסעי קו הרכבת נהריה-חיפה-תל-אביב", הכריז לפני שבוע בפייסבוק שר התחבורה ישראל כ"ץ. "מאתמול התווספו לקו קרונות כפולים, שמאפשרים תוספת מאות מקומות לכל נסיעה, שמקלים מאוד על הצפיפות וגם תוספת תדירויות לקו. צעד זה מתאפשר אודות [כך במקור] ליישום הנחייתי ע"י הנהלת הרכבת, ובעיקר בשל ביטול עיצומי ועד העובדים שמנעו את הביצוע. אני נחוש להעלות את רכבת ישראל מחדש על הפסים - לטובת כלל המשתמשים". הפוסט גרף עד כה כ-2,000 לייקים, 92 שיתופים ו-250 תגובות מלאות דברי שבח והודיה.

הפוסט של כ"ץ נכתב יום אחרי שהרכבת עדכנה את לוח הזמנים של הקו לנהריה, קו החוף, והוסיפה כ-19 נסיעות שיוכלו לשרת עוד 12 עד 15 אלף נוסעים ביום. מי שקורא אותו מתרשם שמדובר בשיפור היסטורי שקרה בזכות השר. אף על פי כן, בתוך ים השבחים התחבאו כמה תגובות ספקניות. "לא בדיוק האמת", העיר קורא בשם אריה טסלר, "משרד התחבורה והרכבת לקחו את הקרונות לרכבת לירושלים, כי אחרי 10 שנים הקו לירושלים פתאום הופיע בהפתעה מוחלטת".

ואכן, כ"ץ סיפר רק חצי סיפור. מצוקת הנוסעים בקו החוף של הרכבת החלה ב-15 בספטמבר, 10 ימים לפני שנחנך קו הרכבת בין נתב"ג לירושלים. מאחר שהרכבת סובלת ממחסור בציוד חדש, ומאחר שבקו לירושלים יכולים לנוע רק קרונות דו-קומתיים, כ-60 קרונות דו-קומתיים הועברו למסילה אל הבירה ממקומות אחרים - ובהם קו החוף. מנכ"ל הרכבת שחר איילון, שנאלץ לפרוש מאז, טען שהדבר נעשה בהוראתו הישירה של השר כ"ץ. במקום הדו-קומתיים הובאו לקו החוף כמה קרונות חד-קומתיים כחולים, אבל הם היו רחוקים מלהספיק. התוצאה: תדירות קו החוף ירדה מארבע נסיעות בשעה לשלוש, צמצום של כ-20 רכבות ביום.

ההשפעות היו קשות: צפיפות, איחורים, מחאות של נוסעים. הרכבת ביטלה את האפשרות להזמין מקום מראש בקו, ובסוף הרבעון השלישי הודיעה על הפסד שנבע בחלקו (הקטן) מירידה במכירת כרטיסים לקו. ועדת הכלכלה של הכנסת דנה במחדל כמה פעמים.

כדי לצאת מהמיצר קידמה הרכבת פתרון שהתבסס על "הצרחה" בין הקרונות של קו החוף לאלה שבקו אחר, כרמיאל-חיפה. הקו לכרמיאל נוסע בדרך כלל חצי-ריק, אבל הקרונות שפעלו בו היו דו-קומתיים. התוכנית הייתה להעביר את הקרונות החד-קומתיים מקו החוף כרמיאל, ולקבל תמורתם קרונות דו-קומתיים רבי-קיבולת. אבל כאן צצה בעיה ראשונה. שר התחבורה אמנם לחץ לקדם את הפתרון, שממילא מצריך את אישורו בגלל הסכמי ההפעלה בין הרכבת למדינה, אבל משרדו דרש לבחון קודם כל עניין טכני: האם הקרונות החד-קומתיים יכולים לנסוע במסילה לכרמיאל. זאת משום שבאמצע הקו עוברת המסילה במנהרת גילון, ועדיין לא הוכח שהקרונות האלה יכולים לעבור בה בביטחון.

כאן נכנס לתמונה סכסוך העבודה ברכבת. הנהלת הרכבת תכננה לקיים במנהרת גילון ניסוי בפברואר, אבל ועד עובדי הרכבת התנגד. בוועד טענו שההתנגדות נבעה מדאגה לבטיחות - למשל שהרכבות ארוכות מדי ולא מותאמות לגובה הרציף. ההנהלה גורסת שהוראת הוועד לא לקיים את הניסוי הייתה אחת מעשרות צעדים ארגוניים שנקטו העובדים. הצדדים הגיעו לבית הדין לעבודה, ורק ב-18 באפריל - יום לפני ליל הסדר - הורה בית הדין לעבודה להקפיא את העיצומים. דובר הרכבת אמר למשרוקית שהניסוי בוצע בו-בערב, "כי ההנהלה חששה שהועד יגיש צו מניעה לניסוי".

כעבור חודש הותקנו בקו החוף הקרונות הדו-קומתיים. מאחר שכל קרון כזה מכיל כ-140 מושבים, לעומת כ-60 בקרונות הקודמים, אפשר היה לפצל את הקו למספר גדול יותר של רכבות שבכל אחת פחות קרונות, וכך להוסיף עוד נסיעה בכל שעה. התדירות שבה פחות-או-יותר למה שהייתה 8 חודשים לפני כן, טרם פתיחת הקו לירושלים בהוראתו של כ"ץ.

בשורה התחתונה: דבריו של כ"ץ מטעים. אכן, הוראתו הביאה להוספת כ-20 נסיעות ביום לקו חוף, והניסוי שאפשר את ביצועה נערך בעקבות הקפאת עיצומי ועד העובדים. אבל הצעד רק החזיר את הנסיעות שנגרעו בעקבות הוראה קודמת של כ"ץ להעביר קרונות מקו החוף לקו לירושלים.

* מהו ציון מטעה: ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות.