מיסטר G | פיצ'ר

ביקורת מסעדה: לונא היא מסעדה ערבית מודרנית עם נגיעות של שלמות

מסעדת לונא בנצרת אומנם ממוקמת בקניון, אבל לא לטעות: מדובר במסעדה מצוינת, ששווה לנסוע אליה במיוחד

סינטה במילוי עלי גפן חומוס וסלט פריקי/ צילום: עיסאם חרט'ביל
סינטה במילוי עלי גפן חומוס וסלט פריקי/ צילום: עיסאם חרט'ביל

מסעדות בקניון הן תמיד חשודות. אני לא מדבר כמובן על רשתות כמו מקדונלד'ס, ארומה ושאר הענקיות, אבל אפילו רשתות קטנות יותר, כמו אגאדיר - אם לקחת דוגמה מעולם ההמבורגרים, או רשת בתי הקפה האיכותיים הקטנה קפליקס, לא תיתפסנה בקלות בקניון.

כשזה מגיע למסעדות גורמה, הדברים מסתבכים הרבה יותר. התופעה אומנם קיימת כבר שנים, מאז מסעדת ברונו של אייל שני בעזריאלי. לא זוכרים? אולי זה לא מקרה. מסעדה "רצינית" מסתכנת מאוד כשהיא מחליטה להתמקם במרכז קניות.

קניון הרי מסמל המוניות, מסחריות, שטחיות, מהירות. שום דבר שמסעדה איכותית רוצה להיות מקושרת אליו. עכשיו הוסיפו לכל זה את התואר המורכב והערטילאי "אותנטיות".

מה זה אותנטי? שאלה מצוינת. ובכן, בישראל, אותנטי הוא המון פעמים, ערבי. הקהל, היהודי והערבי, שופט קודם כול עד כמה קרוב הביצוע למה שהוא או זוכר מהבית במקרה הערבי, או מדמיין שהערבי זוכר מהבית, במקרה של לקוחות יהודים. יהודי מדמיין מסעדה ערבית בבוסתן פורח או סמטה בכפר. מקסימום ברחוב ראשי בנצרת. לא בקניון.

אלא שלונא זרייק חושבת כנראה אחרת. עובדה, היא פתחה מסעדה ערבית אותנטית באמצע קניון בנצרת, שנושא את השם "ביג פאשן". קניון גדול ומלא בוטיקים אופנתיים מעודכנים. שום הבדל מקניון איילון או רמת אביב. רק החניה בחינם.

מסעדת לונא / צילום: עיסאם חרט'ביל
 מסעדת לונא / צילום: עיסאם חרט'ביל

המסעדה שוכנת בחלל רחב ידיים, שמצויד במרפסת גדולה בקומת הגג של הקניון, המשמשת גם כעוד מפלס של החניון החינמי. החלל הפנימי מודרני מאוד והקישוטים האוריינטליים על התקרה מאוד מרומזים. מדף הערק, לעומת זאת, לא משחק בנדמה לי, ומציע לא פחות מחמישה סוגים, חלקם לא היו מוכרים אפילו לי, חובב ערק מושבע. הלכתי עם הערק, ולא עם הקישוטים. ערק מצוין מלבנון, הדבר האמיתי. אחרי שלוק אחד נשפכה עליי תכולת הכוס, באשמתי. עשרים שניות, וקיבלתי חדשה, וגם מספר טלפון של מזקק פיראטי במעליא, לא לפני שביררו איתי אם אני אותנטי באהבת הערק שלי.

סלט יוגורט עם עלע נענע/ צילום: עיסאם חרט'ביל
 סלט יוגורט עם עלע נענע/ צילום: עיסאם חרט'ביל

בשלב הזה, אתם כבר מנחשים, כלומר עוד לפני הביס הראשון, זנחתי לאנחות את כל השאלות הפילוסופיות על כן או לא אותנטי. הערק ענה לי על השאלה גם אם לא התכוון. אין לך עיסוק מתנשא וקולוניאליסטי יותר מאשר לשאול שאלות כאלה רק בגלל שזו מסעדה ערבית. ואם זו הייתה מסעדה איטלקית, הייתי שואל? (כן, אגב. אז מה).

הזמנו חמש מנות פתיחה וביניים, מדלגים על העיקריות, שכללו גם סטייקים ושאר טובין שיכול להיות שהם מצוינים, אבל לא לשמם התכנסנו. היו גם מנות אותנטיות, אבל אגף הקטנות קרץ יותר.

המלצרית הצעירה שאלה, בדיוק כמו בתל-אביב, אם זו הפעם הראשונה שלנו במקום, וכשהודינו באשמה, הסבירה שהם מסעדה חדשה, רק שלושה חודשים (לא משהו שיודו בו אי פעם בתל-אביב) ושזה מטבח ערבי אותנטי עם פרשנות מודרנית או אישית, או משהו דומה. בכיף.

עכשיו הגיע פטיר התרד הענק. משולש בצק שמרים עצום ממדים ממולא בתועפות תרד, בצל וסומאק. בשלב הזה נגמרו כל השאלות. זה היה פטיר אדיר. כן, אומרים פטיר, מתברר, לא פטייר.

ואז הגיע פאטה של חצילים וחומוס - חצילים מטוגנים ברוטב יוגורט וטחינה, מתובל בסילאן רימונים עם גרגירי חומוס ופיסות פיתה מהטאבון הענק של לונא. זה קושט בזלזל של אפונה ריחנית כמנהג ימינו אנו, והיה טעים להחריד. כך גם הפיתות עצמן, שהגיעו על חשבון הבית, לוהטות וממכרות היישר מאותו טאבון.

מנת הילנג'י - עלי גפן* ממולאים באורז, שקדים, גרגירי חומוס ועגבניות ועשבי תיבול - הייתה כבר יצירת מופת. ערימה ענקית של אצבעות דקיקות עם קצת יוגורט לידה. לא יכולתי להפסיק לאכול את זה גם אחרי שנגמר לי סופית המקום.

ילנגי עלי גפן/ צילום: עיסאם חרט'ביל
 ילנגי עלי גפן/ צילום: עיסאם חרט'ביל

מנת המחמ'ר, פיסות עוף צלוי על פיתה עם בצל, הייתה, קצת, ובכן, אשכנזית. כזו של, נו, קניון. למה בצל סגול ולמה כל-כך מעט תבלינים? הפיתה עצמה הייתה מצוינת, והעוף עסיסי. אבל זו בערך ההערה היחידה שלי.

סיימנו את פרק האוכל המלוח במנה של שיש ברק, מנה שאיני יכול לוותר עליה בכל פעם שאני נתקל בה. הכיסונים הממולאים בבשר היו קטנים במיוחד, לא עניין קל טכנית, ומושלמים ממש, שוחים ברוטב יוגורט חם מתובל בנענע. אכלתי כבר כמה שיש ברק טובים מאוד בימי חיי, וזה של לונא לא נפל מאף אחד מהם.

רק בקינוח חווינו טעות ניווט, כנראה באשמתנו, כשהזמנו מה שאני חשבתי שהוא מאפה סולת חם, והתגלה כפודינג סולת קר, קצת מינימליסטי ולא מתוק מדי, אפילו לטעמי הסלחן במקרים כאלה. לונא היא יופי של מסעדה, כזו ששווה נסיעה מיוחדת לנצרת. כן, אפילו רק לקניון ביג פאשן הממוקם ממש בכניסה לעיר. 

* כדאי להכיר: עלי גפן

זוהי עונת עלי הגפן הטריים וזה הזמן לצאת לשווקים (בעיקר בערים המעורבות, אבל לא רק), לקנות רבע קילו, לחלוט בזריזות ברותחין, למלא באורז, שמיר ונענע קצוצים, אפשר נענע מיובשת ותבלינים. לגלגל ולבשל בסיר מרופד בפרוסות עגבנייה, כשעלי הגפן מכוסים במים, שמן זית ומיץ לימון.

פרטים: לונא, קניון ביג פאשן, תאופיק זיאד 53, נצרת, טלפון: 04-8888626. א'-ש' 00:00-11:30.

מחירים: פטיר תרד - 42 שקל, שיש ברק - 29 שקל, פאטה חצילים - 19 שקל, עלי גפן - 24 שקל, מחמ'ר - 53 שקל, כראויה קינמון (פודינג סולת קר) - 32 שקל.