בתי ספר | דעה

תפקיד המורים משתנה; ההכשרה שלהם - לא ממש

עוד שנת לימודים מסתיימת, כשהלחץ על המערכת ועובדיה לא מאפשר להתקדם

תלמידים בכיתת לימוד./ צילום: איל יצהר
תלמידים בכיתת לימוד./ צילום: איל יצהר

אף שבישראל תמיד יש מה שדחוף, צריך להיזהר מהזנחת החשוב, הרי ידוע שהזנחה היא מסוכנת. שמעתי לא פעם את הטענה כי השקעה במורים, היא דרך עקיפה ולא יעילה מספיק - 'למה לטפל במה שדחוף בשטח דרך השקעה במורות ומורים? צריך לטפל ישר בילדים, בטח במקומות שיש בהם בעיות' - זה המסר.

המורות נתפסות כחולייה שקופה בדרך, לא מאד רלוונטית ולעיתים אף מכבידה. אבל בכדי לחולל שינוי חברתי אמיתי, יש לטפל במעמד המורה. מורים הם סוכני שינוי חברתיים - המעמד החברתי שלהם קריטי, הטיפול בו הוא צו שעה, וכדי לעשות בו שינוי ממשי, יש לטפל בארגון מחדש של תפקידם במאה ה-21, זאת מעבר לטיפול ההכרחי בסוגיית השכר.

בית הספר אינו יכול להיות עוד מה שהיה, העולם השתנה ומשתנה בקצב מסחרר. האם הסדירויות בהן פועלת המורה יכולות להיות אלה של העולם הישן? יש לטפל בממד הזמן: האם נדרשת חלוקה לשיעור והפסקה? האם שיעור הוא 45 דקות? כיצד נראה שיעור? מהו אורכו של יום למידה?

כמו כן יש לטפל בממד המקום: האם בית הספר הוא מרחב פיזי או מסגרת-על ללמידה בקהילה? למידה טכנולוגית מרחוק? כיצד נראית כיתה? מהו חדר הצוות ולמה? כל עוד בית הספר אינו מותאם למאפייני התקופה - גם המורות אינן רלוונטיות ומעמדן ילך וידרדר.

המורה עובדת תחת מכבש לחצים, רובם מעולם המדידה. המדידה האינטנסיבית והקונבנציונאלית של ההישגים צריכה להתחלף בהערכה אפקטיבית ורלוונטית, ומרחב העצמאות של המורה כמומחית בתחומה חייב להתרחב. כל עוד המורה היא "קבלנית ביצוע" של תוכניות מגבוה, היא תמשיך להישחק.

רק הכשרה, שתשנה את רף בעלי המקצוע, תוכל להביא לשינוי בסטטוס המורה. עד כאן - מוכר וידוע. אולם, תוכן ומהות ההכשרה כמו גם המשך ההתפתחות המקצועית, שהיא מרכז הכובד של הלמידה לאורך הקריירה, חייבים להיות מחוברים לאתגרים בשטח.

תארו לכם רופא שעובר הכשרה לרפואה של המאה הקודמת ואז מתמודד עם רפואה של המאה ה-21. כיצד יצליח ומה יעלה בגורל שמו המקצועי הטוב? רק הכשרה ופיתוח מקצועי מתקדמים, כאלה שיעניקו כלים ויכולות שיאפשרו למורים לפעול כדמויות רלוונטיות מול תלמידיהם וסביבתם יקדמו את מעמדם בשטח.

במקביל לטיפול השורש בתפקיד המורה במאה ה-21, יש לטפל בסטטוס המורה ללא דיחוי. מעמד נמוך של מקצוע החינוך, משמעותו הישירה, החרבה של חינוך ילדינו.

מורה לא תוכל להעניק לחניכיה רווחה נפשית, כל עוד היא לא תקבל כזו. בכל מסגרת חינוכית פוגשת המורה התמודדויות חברתיות-רגשיות של תלמידיה. המורה זכאית לליווי רגשי-חברתי מקצועיים ורציפים. מורה בטוחה, מוגנת ובעלת מודעות רגשית - תהיה בהכרח מורה מצוינת יותר.

עשייה חינוכית מצמיחה פירות עומק, כאלה שאינם נראים מיד לעין ובמקרים רבים הם בלתי ניתנים לבידוד מחקרי ולהערכה אפקטיבית. המאפיין הזה, מול ההשפעה האדירה שיש לחינוך, יוצרים דיסאוננס קשה.

כאן צריכה להיכנס תקשורת שתחקור ותדווח על הנעשה בשטח. לסיקור תפקיד חברתי בעל פוטנציאל עצום של השפעה חיובית ומשמעותית על מעמד המורה. כדי לעשות זאת יש להמטיר על הציבור את החינוך, להעלות אותו לסדר היום ממקום שמשקף את התוכן. לא מתוק מידי ולא 'על הפנים' - מציאות של תוכן מהותי, של מורכבות ושל השפעה.

שר החינוך החדש יידרש לאתגר גדול. מעמד המורה והחינוך עשוי להפוך לעניין בוער אם לא יטופל באומץ בהקדם. 

הכותבת היא מנהלת פדגוגית בקרן לעידוד יוזמות חינוכיות