המבחן הראשון של תוכנית טראמפ: שלום אזורי תמורת 50 מיליארד ד'

תוכנית השלום של הנשיא האמריקאי יוצאת לדרך בבירת בחריין - ללא הפלסטינים שהחרימו וישראל ששלחה אנשי עסקים פרטיים בלבד • מדוע נבחרה דווקא בחריין לארח את האירוע, ומה גורם לאמריקאים להאמין כי תוכנית התמריצים הכלכלית תהיה זו שתחסל את האיבה ההיסטורית בין ישראל לפלסטינים

מנאמה בירת בחריין. / צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב
מנאמה בירת בחריין. / צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב

אחרי אינספור עיכובים ודחיות יוצא הערב לדרך באופן רשמי בבחריין הכנס שבו תוצג תוכנית המאה של הממשל האמריקאי. ללוקיישן נבחר מלון ארבע העונות המפואר בבירה מנאמה, והוא צפוי להוות מעין סדנה כלכלית/כינוס אזורי שיזמו האמריקאים כפתיח לקידומה של תוכנית המאה של ממשל טראמפ. התוכנית, שעל כתיבתה שקדו ג’ארד קושנר חתנו של טראמפ, וג’ייסון גרינבלאט, שליחו לאיזור, עוכבה ועוכבה בין השאר בגלל הבחירות בישראל. בדיוק מאותה סיבה החליטו האמריקאים לפתוח במהלך הכלכלי בצורה של סדנה אזורית, לא ממש מחייבת, אבל משהו שמניע את המהלך.

בסופו של יום העניין הוא די פשוט: כסף תמורת הסכם. בתמורה לשחרור הפלונטר מציעה התוכנית 50 מיליארד דולר למדינות שיחתמו.

רשימת המדינות המשתתפות ארוכה - ארה"ב כמובן, המארחת בחריין, סעודיה, ירדן, מצרים, מרוקו איחוד האמירויות ואפילו קטאר, בדרגים של שרי אוצר או פקידים בכירים. באופן מפתיע, שלחו גם רוסיה וסין נציגות לוועידה, אם כי בדרג נמוך. ההשתתפות הזו מעידה כי למרות הספקות הרבים וההתנגדות הפלסטינית, שתי המעצמות לא רוצות להישאר מחוץ למגרש הזה. סין בשל תלותה הגוברת בנפט ובגז המגיעים מהמפרץ, והאינטרסים שלה באזור כולו; ורוסיה כדי לא לאפשר לארצות הברית לנהל לבדה את העניינים באזור. כן משתתפים אנשי עסקים ערבים מכ-15 מדינות, ונציגים של כמה חברות ענק בינלאומיות, כולל השתתפות של מנכ"לית קרן המטבע העולמית, כריסטין לגארד.

גם נוכחות המעצמות לא יכולה להסתיר את העובדה ששני הצדדים שעומדים במוקד הסיפור - ישראל והרשות הפלסטינית - לא באמת יהיו שם. ישראל מיוצגת על ידי אנשי עסקים פרטיים בלבד, שהבולט בהם הוא האלוף (במיל’) יצחק פולי מרדכי, עד לפני חצי שנה מתאם הפעולות בשטחים ואישיות מוכרת היטב בעולם הערבי. הרשות הפלסטינית מחרימה את הכנס כמעט לחלוטין. היא הכריזה על יום שביתה והפגנות מאורגנות בגדה וברצועה. ובכל זאת, איש עסקים פלסטיני אחד נרשם, אשרף ג’עברי מחברון, הידוע בעמדותיו העצמאיות.

ההשפעה הצפויה של תוכנית השלום
 ההשפעה הצפויה של תוכנית השלום

50 מיליארד סיבות להגיד כן

כאמור, 50 מיליארד דולר על הפרק. התוכנית מפורטת ועוסקת ברוב תחומי הכלכלה התשתיות והחברה, ובסך הכול מקצה 28 מיליארד דולר לטובת הפלסטינים ביו"ש וברצועת עזה, ויותר מ-22 מיליארד למדינות ערב האמורות להשתתף - מצרים ירדן ולבנון. מצרים תומכת בתוכנית באופן מובהק, ירדן מהססת אך שלחה נציגות בכירה, ולבנון הודיעה כי לא תגיע.

מאחורי הקלעים לא המתינו הצדדים ליריית הפתיחה הערב. הנציגים השונים מנהלים מרגע הגעתם מפגשים ודיונים חצי-רשמיים, בין היתר היו אלו ראשי המשלחות של מצרים וירדן שנפגשו לשיחה ארוכה. המצרים מבקשים לשכנע את הירדנים כי התמורה הכלכלית עבורם שווה את ההתנגדות מבית למעורבות במיזם האמריקאי.

לגבי הפלסטינים, באופן טבעי הם אלו שאמורים לזכות בתמורה להסכמתם לנתח הגדול והמשמעותי ביותר. בבחינת יסכימו - יקבלו, והרבה. ההשקעות שיוזרמו לעזה ולגדה מחולקות לכמעט 20 תתי סעיפים - מ-6.5 מיליארד דולר שרובם להקמת קו תחבורה, כביש ורכבת בין הגדה לרצועה, וכן הנחת תשתית לנמל ימי בעזה; 2.5 מיליארד דולר יופנו להשקעה בתשתיות אנרגיה, תחנות כוח ורשת חשמל מתקדמת; 2.3 מיליארד דולר בתשתית מים לרבות מתקני התפלה; 2.6 מיליארד דולר בתשתית דיגיטלית מתקדמת; וכך הלאה והלאה.

האמריקאים מאמינים: כסף ינצח עקשנות

בעוד שהציפיות של הפלסטינים נמוכות, אצל יוזמי התוכנית מדובר בחזון גדול שאמור לשנות את פני האזור. השליח האמריקאי גרינבלט הגביר את קצב הציוצים בטוויטר וכתב בין השאר כך: "אנו מצפים לפתיחת הדיונים לקידום חזון השלום והקידמה במזרח התיכון".

דיפלומט אמריקאי שהיה מעורב בהכנת התוכנית ונמצא בקשר עם הפלסטינים, אומר ל"גלובס" כי הוא לא איבד תקווה שהרשות הפלסטינית בסופו של דבר תהיה מעורבת במהלך. "ברור שבלעדי הפלסטינים יהיה קשה מאוד לקדם את רוב חלקי התוכנית", הוא אומר, "אבל כשיתבררו ממדי השינוי הכלכלי והשיפור העצום ברמת חייהם של הפלסטינים בגדה וברצועת עזה - הם יהיו חייבים לבחון שוב את עמדתם. אסור להם ליפול לקלישאה של פספוס ההזדמנויות". הוא ציין כי ההיבט המדיני שלוב בזה הכלכלי, וברור כי לא ניתן לנתק ביניהם. בכך הוא עונה לטענה הפלסטינית כי דבר לא יזוז בלי התקדמות מדינית.

תוכנית השלום
 תוכנית השלום

בישראל אין כאמור נציגות ממשלתית באירוע. גם ההתייחסויות של גורמים פוליטיים הן מינוריות. ובכל זאת, מי שמתבטא יותר לעומק הוא האלוף (במיל’) איתן דנגוט, שהיה מתאם הפעולות בשטחים ומכיר היטב את הסוגיות הכלכליות והמדיניות הפלסטיניות. דנגוט טוען כי "ההקשר הכלכלי הוא הגורם המרסן העיקרי של האוכלוסייה הפלסטינית". לדבריו, "תוכנית טראמפ מעלה את העיקרון הזה לכותרות, בעיקר מתוך הבנה כי בימי אבו מאזן וגם לאחריו קלושים הסיכויים להסכם מדיני עם הפלסטינים. מה שנותר הוא יצירת מציאות חדשה המשפרת עוד יותר את מצבו ומעמדו - הנחשב משופר גם ביחס לאזרחי המדינות הערביות השכנות".

הוא טוען כי "עד כה העולם הערבי לא היה מוכן לתת כמעט כלום, אבל לתוכנית טראמפ יש סיכוי להניע מדינות לפתוח את הכיס, גם בגלל האינטרס המשותף מול איראן וגרורותיה". לדבריו, "הפלסטינים עדיין לא ממש מעניינים את מדינות המפרץ, אבל הצורך בחיזוק הברית מול איראן לרבות ישראל ובחסות אמריקאית, היא מטרה עליונה שתקשור אותם לתוכנית".

ומה לגבי ההתנגדות הפלסטינית לתכנית ולמימשל טראמפ? לפי דנגוט, "החיבור של הפלסטינים לעולם הערבי והתלות הכלכלית בו - יגרמו גם להם, ולו טיפין טיפין לפחות, לבחון את התוכנית. אם הם יראו כסף אמיתי מגיע, הם לא יחסמו את התוכנית".

בינתיים בשטח הכריזו הרשות הפלסטינית וחמאס על יום שביתה והפגנות נגד היוזמה האמריקאית. ההפגנות, שנערכות בכמה מערי הגדה, מאורגנות מלמעלה - ושלטי התמיכה באבו מאזן יכולים להעיד על כך.