מצעד התירוצים של הח"כים שפיזרו את הכנסת ואז התחרטו. מה הסיכוי שהבחירות באמת יבוטלו?

ב-29 במאי, 74 ח"כים, נשאו באחריות לאחת ההחלטות הציניות והקיצוניות ביותר שהתקבלו אי פעם בישראל • אותם האנשים שהצביעו בעד פיזור הכנסת, מפזרים הודעות ציבוריות רשמיות כאילו הם מתחרטים וכאילו לא ידעו כבר אז, שמדובר בהליך לא חוקתי, יקר, בזבזני ובזוי • פרשנות

פתיחת הכנסת ה 21/ צילום: יוסי זמיר
פתיחת הכנסת ה 21/ צילום: יוסי זמיר

אין היתכנות חוקתית ופוליטית למהלך ביטול פיזור הכנסת, כך אומרים יועצים משפטיים ל"גלובס", ואף על פי כן שורה ארוכה של שרים וח"כים החליטו הערב (ג'), באופן מתואם ומאוחד, לקדם את ההליך הלא-סביר הזה.

לכל אחד מתוך 120 נבחרי הציבור בישראל שיקול דעת עצמאי ונבדל להחליט אם לתמוך בחקיקה או לא. עיקרון המשמעת הסיעתית, אינו מקובע בחוק, אלא נוהג שהתפתח עם השנים בפוליטיקה כדי לחייב חברי כנסת לפעול לפי האינטרסים של מפלגתם. אולם בעשור האחרון, המשמעת הסיעתית הפכה להכתבה וחברי הכנסת ממעטים להפעיל את שיקול דעתם האישי.

אולם ב-29 במאי, 74 ח"כים, נשאו באחריות לאחת ההחלטות הציניות והקיצוניות ביותר שהתקבלו אי פעם בישראל. 74 איש שזה עתה נבחרו לכנסת ה-21, החליטו להצמיד את שיקול דעתם האישי לזה שהוכתב להם על ידי ראש הממשלה נתניהו ולהצביע בשלוש קריאות מלאות בעד פיזור הכנסת ה-21 תוך פחות מ-30 יום מאז הושבעה.

חוק יסוד הממשלה מתווה נתיב אחר לגמרי, והוא החזרת המנדט לנשיא המדינה והטלת מלאכת הרכבת הממשלה על ח"כ אחר. כדי לעקוף את האפשרות הזאת ותוך שהם מבזבזים למשק הישראלי את ההון הכבד ביציאה למערכת בחירות, אותם 74 איש מצאו סעיף חוק מקביל, סעיף 12 לחוק יסוד הממשלה וחסמו את אפשרות החזרת המנדט לנשיא.

כעת אותם האנשים שהצביעו בעד פיזור הכנסת, מפזרים הודעות ציבוריות רשמיות כאילו הם מתחרטים וכאילו לא ידעו כבר אז, שמדובר בהליך לא חוקתי, יקר, בזבזני ובזוי.

מה השתנה בין ה-29 במאי 2019 להיום, ה-25 ביוני? האם לא ידעו כבר אז שבחירות הן יקרות? הם ידעו. האם לא ידעו שמצב המשק הוא גירעוני ושמערכת בחירות מסכנת את מעמדה של מדינת ישראל כפוליטיקה יציבה? הם ידעו. האם לא הבינו כבר אז שמשמעות בחירות היא טריפת כל הקלפים ושחלקם לא יחזרו לכנסת ה-22? הם ידעו.

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, ידע בעת פיזור הכנסת שהוא מוביל ומאשר הליך חקיקה חריג שבחריגים, שלא נעשה אי פעם בהיסטוריה של המדינה. רק במדינה בה אין חוקה, יכולים יו"ר הכנסת וראש הממשלה לכופף את הכללים והחוקים והמנהג בהתאם לצרכים הפוליטיים. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מילא אז ב-29 במאי, כמו גם הלילה עם המחשבה על ביטול הפיזור, את התפקיד של הקמפיינר האישי של נתניהו ולא כאדם העומד בראש הרשות המכוננת.

שר האוצר משה כחלון, היודע היטב את עומק הגירעון התקציבי, ואשר ידע כי מדובר במערכת בחירות חריגה שתטיל עול כלכלי כבד על מדינת ישראל, בחר ב-29 במאי לפזר את הכנסת. מה השתנה בין אותו היום, מהלך הפיזור שניתן היה אז למנוע לבין היום?

כך גם שר החינוך רפי פרץ. ה-29 במאי יכול היה פרץ, עם מעט תבונה, שיקול דעת ואחריות של מנהיג לעצור את המהלך חסר האחריות של פיזור הכנסת ה-21. עומק הגירעון היה ידוע ואין קשר בין הקיצוץ המיועד (אשר אושר אתמול) לבין הליך ביטול הפיזור.

היכן הייתה "האחריות הלאומית לביטחונה, כלכלתה וצמיחתה של ישראל" של השרה גילה גמליאל ביום ה-29 במאי כאשר תמכה בפיזור הכנסת?

ח"כ מוטי יוגב אשר תמך בפיזור הכנסת לא חשב ב-29 במאי ש"אין לנו במדינה את הפריווילגיה לעשות הפסקה שלטונית".

הערב הוא פתאום התעורר ונזכר באחריות שלו ורוצה לגלגל את הזמן לאחור.

גם כל חברי סיעת יהדות התורה תמכו בהליך פיזור הכנסת לפני חודש, אך הערב הם פרסמו הודעה לפיה מדובר ב"בחירות החוזרות מיותרות ובזבזניות שנגרמו בגלל גחמה של איש אחד. אין לנו כל בעיה להתמודד שוב בבחירות ונדע להוכיח את כוחנו בעזרת השם. אם נידרש לביטול הבחירות - נבחן מי ומי השותפים הפוליטיים במהלך כזה ורק לאחר מכן נכריע."

היכן היתה האחריות הלאומית הזו של 74 איש ביום 29 במאי?