העימות הדמוקרטי הראשון: מי יצטייר כפטיש שיכה את טראמפ?

אחרי שנתיים וחצי של חריקת שיניים, מתחילה המפלגה הדמוקרטית להיערך למאבק קשה שיסתיים - כך היא מקווה - בשליפת דונלד טראמפ מהבית הלבן ובתיקון מהיר של מה שהיא מגדירה כ"קלקוליו". בשני עימותים טלוויזיוניים, היום (ד') ומחר, במאיימי, ינסה כל אחד מ-20 המתמודדים לשכנע את הבוחרים הדמוקרטים, שלה, או לו, יש הפוטנציאל הגדול ביותר לשלוח את טראמפ הביתה (או לבית-הכלא) בשנה הבאה.

לקראת הבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, מצפים הדמוקרטים, לאו דווקא בכליון עיניים, לעימות בין-דורי ולמחלוקות אידיאולוגיות בשורותיהם. הגווארדיה הוותיקה - ברני סנדרס, אליזבת וורן וג'ו ביידן, שלושתם בעשור השביעי של חייהם - מול הגווארדיה הצעירה (חלק מהמועמדים בני פחות מ-40). ה"סוציאליסטים", שמאלנים אם תרצו, נגד ה"פרגמטים". מתנגדי הכיבוש הישראלי לעומת אלה שמבינים את רגישויותיה הביטחוניות של ישראל.

מחלוקות כאלה או אחרות צצות בכל אחת משתי המפלגות הגדולות כל ארבע שנים, כאשר הבחירות המקדימות מתחילות לתפוס תאוצה. אבל דמוקרטים רבים מאמינים, שבתהליך הפריימריז של מפלגתם ב-2019-20, לא ירשו הבוחרים לעצמם ליהנות מהמותרות של הצבעה בעד מתמודד מסוים רק מפני שהוא מוצא חן בעיניהם. לא יהיה די בכך שהבוחר יזדהה עם האידיאולוגיה שמקדם מועמד א', או שהבוחרת תסמוך על הניסיון שצבר מועמד ב' בעשרות שנות כהונה בקונגרס.

לא, לא הפעם. בבחירות המקדימות האלה אמת המידה היחידה של דמוקרטים רבים תהיה היכולת החזויה של המתמודד הנבחר להשכיב את טראמפ על הקרשים (הווירטואליים) בעימותים הטלוויזיוניים עמו בשנה הבאה, ולעקור אותו מהלשכה הסגלגלה בעוד שנה וחצי. כל השאר לא חשוב. צעיר או זקנה; משפטנית שחורה או הומו שיצא מהארון; סגן נשיא לשעבר או מי שהיה ראש עיריית ניו-יורק - העיקר שהמועמד/ת הדמוקרטי/ת לנשיאות יוכל/ תוכל לספק את הסחורה, כלומר להיפטר מהנשיא המכהן. מי יהיה המשיח הדמוקרטי? זה יהיה המתמודד שישכנע את הבוחרים הדמוקרטים, כי הוא האנטי-טראמפ שהם מייחלים לו.

זה מה שחברי הבייס הדמוקרטי רוצים, ובהחלט לא רק הם. יש הרבה משטמה לטראמפ בשטח, והסקרים מאששים זאת. טראמפ מוסיף להיות אחד מהנשיאים הכי פחות פופולריים בתולדות ארה"ב מפני ששלוש השנים שחלפו צרבו בתודעה הציבורית את דימויו כבריון מכור לטוויטר, אדם לא ישר, בלתי יציב ונרקיסיסטי, כדברי האנליסט השמרני צ'רלס סייקס, ששוטם את טראמפ בדיוק כמו הליברלים השרופים ביותר (והוא, אגב, רחוק מלהיות השמרן היחיד שחש כך).

התוצאה היא, ש-57% מהאמריקאים הצהירו כי הם בהחלט לא יצביעו בעד טראמפ ב-2020. הוא היה מפסיד למועמד הדמוקרטי הפונטציאלי ביידן בכל מדינות המפתח, ובמקרים רבים בשיעורים דו-ספרתיים, לו הבחירות היו נערכות עתה. למעשה, הסקרים מראים שהוא היה נופל שדוד גם לרגלי כמה מהמועמדים הדמוקרטים המרכזיים, לרבות אליזבת וורן ה"סוציאליסטית" ופיט בוטג'ג', בן 38 וההומו המוצהר הראשון שרץ לנשיאות.

ולמרות זאת, טראמפ עדיין עלול לנצח ב-2020, בין היתר מפני שמתמודדים דמוקרטים, בלהיטותם להוכיח את טהרנותם הרעיונית ואת היותם ההיפוך המושלם של טראמפ, עלולים לגלוש - ולעיתים גולשים - למחוזות התמהונות. הם משמיעים הכרזות אקסצנטריות, שמאלניות מדי, ליברליות מדי. הם שוכחים שלמרות ההתבטאויות הקיצוניות של מחוקקים דמוקרטים מסוימים בבית-הנבחרים, כאילהאן עומאר או ראשידה טלאיב (לאו דווקא בנושאים שקשורים בישראל), רוב הדמוקרטים מגדירים עצמם מתונים. נכון, הם שונאים את טראמפ אבל הם אינם שמאלנים שרופים.

סייקס מספר כי כותב שמרני ידוע, ג'ורג' וויל (שפרש מהמפלגה הרפובליקאית בגלל איבתו לטראמפ) נוהג לשאת עמו פתק קטן ובו ציטוטים מהתבטאויות של דמוקרטים, התבטאויות שהניעו את הציבור האמריקאי לומר: "האנשים האלה מוזרים. הם אינם מדברים על נושאים שקרובים ללבי". כדברי וויל: "האזרחים שומעים את הדברים והם אומרים, כל אחד לחוד: אני לא בעד זה".

ובכל זאת, מתמודדים דמוקרטים על הנשיאות יצאו בהצהרות שסחררו את ראשיהם של דמוקרטים מן השורה: טרוריסטים בעלי אזרחות אמריקאית, שמרצים עונש מאסר בכלא, צריכים ליהנות מזכות הצבעה בבחירות; להוציא אל מחוץ לחוק את החברות הפרטיות לביטוח רפואי; לתת שילומים לאזרחים שחורים בגין עוולות העבדות שנגרמו לאבות אבותיהם וכך הלאה וכך הלאה.

זה יהיה מבחנם הגדול של 20 המתמודדים הדמוקרטים בעימותים היום, מחר ואלה שיבואו בשבועות ובחודשים הקרובים: איך להתבדל בלי להסתמן כקיצונים שמאלניים? איך להפגין נחישות במאבק נגד טראמפ בלי להצטייר כדון קישוט? איך למתוח ביקורת על המתמודדים האחרים בלי שהעימות יראה כמו כיתת יורים מעגלית שקוטלת את כל חבריה? טראמפ השפיל ללא רחם את המתמודדים הרפובליקאים האחרים בעימותים ב-2016 ("תראו את ג'ב בוש, אין לו טיפת אנרגיה") וזה עבר לו בשלום. אבל רוב העולם אינו טראמפ. מה שהאיש הזה יכול להרשות לעצמו אחרים אינם יכולים. לא הוגן, מרתיח אפילו, אבל זו המציאות שנכפית על המתמודדים הדמוקרטים היום ומחר.

יהיה צפוף, צפוף מאוד על בימת האולם שבו ייערכו העימותים. 25 דמוקרטים נרשמו כחוק למירוץ לנשיאות. 20 עמדו בקריטריונים שנדרשו כדי להשתתף באירוע והמפלגה הדמוקרטית נאלצה לערוך שני עימותים כדי לתת לכל מתמודד לפחות כמה דקות חשיפה. אבל גם בעימות שבו משתתפים 10 אנשים, החשיפה תהיה מינימלית. כל מתמודד יצטרך למצוא גימיק כדי להתבדל, להתבלט, ולטעת בציבור האמריקאי רצון לשמוע ממנו/ה יותר. רק מעטים יצליחו. חבורת המתמודדים תצטמק בהדרגה.

עוד לפני העימות הראשון מצביעים הסקרים על השביעייה המובילה: בראש צועד ג'ו ביידן, סגן הנשיא לשעבר עם תמיכה בשיעור 34%-38%. במקום השני ניצב הסנטור ברני סנדרס ("דמוקרט סוציאליסט", כהגדרתו) עם תמיכה של 27%. במקום השלישי, הרחק מאחוריו, נמצאת הסנטורית אליזבת וורן, ענקית אינטלקטואלית שהפיקה עשרות ניירות עמדה על רוב הסוגיות שעומדות על הפרק ("יש לי תכנית לזה", היא אחת מסיסמאות הבחירות שלה), עם 14%.

במקום הרביעי: קאמלה האריס, משפטנית שחורה, עם לשון חריפה ומזג תוקפני; אולי המתמודדת היחידה שעשויה לרסק את טראמפ בעימות פנים אל פנים, עם 7%. במקום החמישי - פיט בוטג'ג', ראש עיריית סאות-בנד, אינדיאנה, לשעבר לוחם בעיראק, והומו מוצהר, עם 6% תמיכה. במקום השישי: קורי בוקר, לשעבר ראש עיריית נוארק, ניו-ג'רזי, שהצליח לקנות לו שם בהתבטאויות קיצוניות נגד שדולת בעלי הנשקים (NRA), שעלולות לשלהב את הפלחים הליברליים בבייס הדמוקרטי, אבל להרחיק דמוקרטים מתונים, עם 3% תמיכה. במקום השביעי, בטו אורורק, פוליטיקאי כריזמטי, שכמעט הביס את סנטור טד קרוז בבחירות לסנט בטקסאס הרפובליקאית ב-2018, עם 1% תמיכה (7% על פי סקר אחר).

התמיכה בכל המתמודדים האחרים נעה בין 0% ל-1%. לכן כדאי להתמקד בשמות למעלה ולזכור אותם: אחד מהם יהיה המועמד הדמוקרטי לנשיאות עם סיכוי בהחלט לא רע להיכנס לבית הלבן בינואר 2021. הכסף החכם אומר שזה יהיה ג'ו ביידן, אבל הכסף החכם גם אמר לפני שלוש שנים שהילארי קלינטון תהיה נשיאת ארה"ב ותראו איפה היא ואיפה דונלד טראמפ.