לאן נעלמה הכרעת הדין שהרשיעה את עמוס ברנס ברצח? "גלובס" בעקבות התיקים האבודים

רצח החיילת רחל הלר ב-1974 הוא אחת מפרשות הרצח הקשות, המטלטלות והמפורסמות בתולדות המדינה • אך באופן תמוה, הכרעת הדין השגויה שהובילה להרשעתו של עמוס ברנס לא פורסמה מעולם לציבור, וגם מסע החיפושים של כתב "גלובס" חן מענית נתקל בחומה בצורה ודחיות מטעמים שונים - עד להסכמה להעלות את התיק מהגנזך • עכשיו התיק נחשף לציבור

24 באוקטובר 1974, סביבות השעה 09:00 בבוקר. שומר בשם אחמד עלי מורק מוצא את גופתה העירומה של החיילת רחל הלר לצד כביש החוף, בסמוך לקיסריה. על הגופה ניכרים סימני אלימות קשים. חקירת החשד ברצח מתמקדת בעמוס ברנס, שהיה באותה העת רווק בן 31, שהתגורר בעכו והכיר את הלר כשבוע לפני הירצחה. באפריל 1975 מודה ברנס במעשה ואף משחזר אותו. בעקבות זאת, הוא מורשע ב-11 בינואר 1976 על-ידי שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה, אברהם פרידמן, זלמן יהודאי, ואמנון כרמי, ברצח רחל הלר.

■ ■ ■ לקריאת פסק הדין המלא במשפטו של עמוס ברנס - לחצו כאן ■ ■ ■ 

■ ■ ■ לקריאת פסק הדין המלא במשפט השוטרים בפרשת ברנס - לחצו כאן ■ ■ ■ 

זה לא יהיה מוגזם להגיד כי אין אדם במדינה, שחצה את גיל 40, שאינו זוכר את הפרשה שטלטלה את המדינה. בעיקר את האירועים המשפטיים שליוו את הפרשה והובילו בסופו של דבר, 8 שנים לאחר שהחל לרצות מאסר עולם, לזיכויו של ברנס. פרשת רצח רחל הלר היא אירוע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל. והכרעת הדין עסקה באחת מפרשות הרצח הקשות, המדוברות והמפורסמות בתולדות ישראל.

על הרקע הזה, כמעט מוזר ואף בלתי נתפס שבמשך חודשים ארוכים ולמרות מאמצים אדירים שהקדשנו לעניין, כל מאמצינו לאתר את הכרעת הדין בתיק ברנס עלו בתוהו. התיק המטלטל והמשמעותי, בעל החשיבות ההיסטורית - פשוט אינו נגיש לציבור.

עמוס ברנס \ צילום: ראובן קסטרו, וואלה! NEWS
 עמוס ברנס \ צילום: ראובן קסטרו, וואלה! NEWS

מי העלים הראיות מתיק ברנס?

הכרעת דין המדוברת ניתנה ב-1976, והתהפכה רק בדצמבר 2002. זה קרה בעקבות מאבק חסר תקדים שניהל ברנס על חפותו, וסדרה של בקשות חוזרות למשפט חוזר שברנס הגיש.

במסגרת המשפט נערך משפט זוטא, שבו העיד ברנס כי ההודאה ברצח נגבתה ממנו לאחר שלא ישן ארבעה ימים ושלושה לילות, שבמהלכם הוכה על-ידי חוקריו. עוד העיד ברנס כי את השחזור ביצע בניגוד לרצונו וכי נכפה עליו באלימות לשתף פעולה עם החוקרים.
השופטים פרידמן, יהודאי וכרמי, מתחו ביקורת על המשטרה, בשל העובדה שלא ניהלה רישום של מהלך החקירה, אך העדיפו את עדויות השוטרים, וגזרו על ברנס מאסר עולם בשל הרשעתו ברצח. ערעורו של ברנס לבית המשפט העליון נדחה, בנימוק שהודאתו ברצח ניתנה מרצון חופשי.

כעבור שנתיים הגיש ברנס מכלאו בקשה למשפט חוזר, אך העליון דחה שוב את הבקשה. על רקע פניות חוזרות של ברנס, שהמשיך להיאבק על חפותו, בדק ניצב משנה בדימוס עזרא גולדברג את הפרשה, והגיע למסקנה כי ברנס חף מפשע.

גולדברג פנה בעניין לשופט העליון, חיים כהן ז"ל, שנמנה עם השופטים שדחו את ערעורו של ברנס על הרשעתו, ושיכנע אותו בחפותו של ברנס.

ביוני 1983, כשמונה וחצי שנים לאחר שנאסר ברנס, בעקבות פנייתו של השופט כהן שוחרר ברנס מהכלא, לאחר שנשיא המדינה דאז יצחק נבון קצב את עונשו ל-12 שנות מאסר, שמהן נוכה שליש.

במרץ 2002 הורתה השופטת דליה דורנר על קיום משפט חוזר לברנס, ודחתה את טענת המדינה כי הפגמים שנתגלו בחקירתו היו שוליים. השופט חיים כהן התקשר לדורנר והודה לה. דורנר סיפרה מאוחר יותר, שהייתה זו שיחת הטלפון האחרונה שעשה השופט כהן בחייו. כהן הלך לעולמו ב-10 באפריל 2002. אחד מהאנשים שנשאו את ארונו של כהן, היה ברנס.

אולם לברנס, שיוצג על-ידי עורכי הדין דיוויד וינר המנוח ועמי קובו מהסנגוריה הציבורית (כיום שופט בית המשפט המחוזי מרכז) מעולם לא נערך משפט חוזר. הסיבה: ראיות ומוצגים מתיק ברנס פשוט נעלמו או הושמדו, באופן מעורר תמיהה, ובהיעדרם אי אפשר היה לנהל את המשפט מחדש.

בדצמבר 2002 החליט בית המשפט המחוזי בנצרת לזכות את ברנס בזיכוי "אילם", כלומר זיכוי ללא שמיעת הראיות, ובלי לקבוע אם ברנס ביצע את המעשים המיוחסים לו. ההחלטה התקבלה לאחר שהתביעה הודיעה על חזרתה מכתב האישום נגד ברנס, בנימוק שכיום אין לציבור עניין בניהול המשפט.

"עדיף להעלים פסיקה שגויה"

ד"ר אסף פורת, מרצה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה וחבר סגל בקריה האקדמית אונו, אומר כי "מכיוון שהזיכוי של עמוס ברנס היה 'זיכוי אילם' הוא לא איפשר עיון מחדש בראיות, ולכן מדובר ב'זיכוי בעייתי'".

פורת מציין כי "כשאדם מזוכה טכנית, ולא מהותית, הכתם נותר. ברנס מעולם לא הצליח לנקות את הכתם ברמה העובדתית. הסיפור העובדתי טמון בהכרעת הדין המרשיעה של בית המשפט המחוזי בחיפה".

איך ייתכן שתיק כה משמעותי פשוט נעלם, וגם היום לא ניתן לאתרו? כאמור, למרבה התדהמה, כשניסינו לאחרונה לאתר את הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה שהרשיעה את ברנס ברצח, נכשלנו בכך. כמו במקרה של הכרעת הדין בתיק האונס בקיבוץ שמרת (ראו מסגרת), שנעלמה ולא הייתה נגישה לציבור - עד שלאחרונה הועלתה על-ידינו לרשת - גם הכרעת הדין המרשיעה בתיק ברנס פשוט נעלמה. חיפשנו אותה ברשת, במאגרים האלקטרוניים המשפטיים, בספריות. היא לא נמצאה.

גם פניות חוזרות ונשנות שהפנינו לדוברות בתי המשפט בבקשה לקבל את הכרעת הדין, לא עזרו. התשובה היחידה שקיבלנו מהדוברות, שבועות ארוכים אחרי הפנייה שלנו, הייתה: "זה בבירור, אנו מנסים לאתר את התיק על-מנת שנוכל להנחות אותך בהתאם. ברגע שנקבל את כל המידע הדרוש, נעדכן כמובן בהקדם".

לא היינו היחידים שניסו לאתר את המסמך המשפטי החשוב הזה. גם יוצרי הסדרה "צל של אמת" התקשו למצוא את הכרעת הדין המרשיעה של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ברנס, ובכלל זה לאתר מסמכים משפטיים מתיק ברנס.

הסדרה "צל של אמת - רוצח כביש החוף", שמשודרת בימים אלה בערוץ 8 עוסקת בין היתר בפרשת ברנס. הסדרה שנעשתה על-ידי יותם גנדלמן, ארי פינס, ומיקה תימור, מחזירה למרכז הבמה, ובדרך משכנעת למדי, את התיאוריה של קצין המשטרה המנוח, עזרא גולדברג, בדבר חפותו של ברנס. לפי אותה תיאוריה, הלר נרצחה על-ידי רוצח סדרתי שאנס ורצח כמה נשים לאורך כביש החוף, ובשיטה שהיא דומה לאופן שבו נרצחה הלר.

"כשהתחלנו לעבוד על הסדרה לא הבנו ולא שיערנו לעצמנו עד כמה אנחנו עומדים להיתקל בקשיי ביורוקרטיה ובקושי למצוא מסמכים משפטיים", אומרת מפיקת הסדרה, מיקה תימור. "התחלנו בחיפוש רגיל של פסק הדין, נכנסנו למאגרים משפטיים כאלה ואחרים, וכשהבנו שאנחנו לא מוצאים את הכרעת הדין פנינו להנהלת בתי המשפט. לקח הרבה מאוד זמן, היינו צריכים לנדנד להם הרבה פעמים, כדי שהם יחזרו אלינו עם תשובה. בסופו של דבר קיבלנו תשובה סתומה שהם לא מוצאים את פסק הדין".

תימור אומרת כי "מדובר בפסק הדין באחת מפרשות הרצח שהכי הרעישו את המדינה. אחת מהפרשות המדוברות ביותר. יש כאן דור שלם של אנשים שרחל הלר זה שם שמכירים בכל בית, ואת הכרעת הדין המרשיעה של בית המשפט המחוזי אי אפשר למצוא".

גם ד"ר אסף פורת, חיפש לשווא את פסק דין המחוזי שהרשיע את ברנס ולא מצא אותו. פורת, כמו מרצים אחרים למשפט פלילי, נאלץ ללמד את הסטודנטים שלו על פרשת ברנס, כשהוא עצמו מעולם לא קרא את הכרעת הדין שהרשיעה את ברנס. פורת אומר, ש"המסמך ההיסטורי הזה נעלם. עכשיו, זה לא אבן שנעלמת. זה לא בלוק. זו הקומה הראשונה של כל סיפור פרשת ברנס. בהכרעת הדין נכתבו היסודות של סיפור ברנס, והיא לא קיימת".

למה אתה חושב שהכרעת הדין מעולם לא נסרקה והועלתה לאתרים המשפטיים וכל כך קשה למצוא אותה?

"כמו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שזיכה את הנאשמים בתיק האונס בשמרת (שאותו חיפשנו, מצאנו והנגשנו בחלק הראשון של סדרת הכתבות - ח' מ'), גם במקרה של ברנס, מעדיפה מערכת המשפט שהציבור יראה את התיקון ולא את הטעות. המערכת רוצה שתראה את פסק הדין שזיכה את ברנס. היא הרבה פחות מעוניינת שיראו את פסק הדין המרשיע. זה כמו שאם יש תמונה לא מחמיאה שלך בפייסבוק, אתה תוריד אותה או לא תעלה אותה מלכתחילה".

למה חשוב שפסק הדין יתפרסם?

"בתפיסה שלי, כל פסק דין שניתן במדינת ישראל, ראוי שיהיה במאגרים המשפטיים, בכל עניין".

בסופו של דבר, אחרי חודשים ארוכים של חיפוש, הצליחו מיקה תימור וחבריה, להגיע לעותק בודד של הכרעת הדין המרשיעה בתיק ברנס שהיה שמור אצל עו"ד אלי זהר. הכרעת הדין הגיעה לידיו של זהר במסגרת הייצוג שלו את ברנס בתביעת פיצויים שהגיש ברנס נגד המדינה בגין כליאתו, בגין התנהלות המשטרה בפרשה ובגין מסכת הייסורים שעבר לאורך השנים.

באוגוסט 2010 קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי ברנס יקבל פיצוי של כ-5 מיליון שקל מהמדינה.

טעות ביורוקרטית או העלמה מכוונת?

הכרעת הדין המרשיעה של בית המשפט המחוזי בתיק ברנס היא לא המסמך המשפטי היחיד בתיק שקשה מאוד לאתר אותו. ישנו עוד פסק דין בפרשת ברנס שנעלם, ושאליו גם אנשי "צל של אמת" שעבדו על הסדרה שלהם שלוש שנים תמימות, פשוט לא הצליחו להגיע.

מדובר בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהרשיע את ראש צוות החקירה של ברנס, שאול מרקוס, בעדות שקר. אחת הסיבות שבעטיה זכה ברנס למשפט חוזר וזוכה "זיכוי אילם" היא שהשחזור שלו "פוברק" על-ידי חוקרי המשטרה וכי ספג מכות מחוקריו.

שלושת החוקרים של ברנס, סנ"ץ (בדימוס) שאול מרקוס, פקד (בדימוס) יהודה אלבז ופקד (בדימוס) יחיאל פיקהולץ, הועמדו לדין על עדות שקר. ב-7 בפברואר 1982 הרשיע בית המשפט את מרקוס בביצוע העבירה. מרקוס ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון שקיבל את הערעור וזיכה אותו מהאישומים.

בעוד שאת פסק הדין המזכה של העליון במקרה זה היה קל מאוד להשיג, גם בתיק זה היה כמעט בלתי אפשרי להגיע אל פסק הדין המרשיע של המחוזי.

מיקה תימור אומרת ש"המסמך הזה לא קיים. אנחנו לא יכולים לדעת למה הרשיעו את מרקוס, מה היה במשפט, שום דבר". תימור תוהה למה קשה כל כך למצוא את פסקי הדין המחוזיים בתיק ברנס. "האם זה נובע מסיבות ביורוקרטיות וטיפשיות? זה לכשעצמו מכעיס ובלתי נתפס", היא אומרת. "אבל אם יש כאן מערכת שרוצה לטאטא מתחת לפני השטח טעויות שהיא עשתה, אם היא רוצה להסתיר משהו, אז זו בעיה הרבה יותר חמורה".
ד"ר אסף פורת מסכם: "תפקיד מדינת ישראל הוא לאפשר עיון בכל פסק דין שניתן במדינה, ויש חובה לשומרם. פסק הדין המרשיע בתיק ברנס חזר והגיע לבית המשפט למן רגע ההרשעה ועד לשנותיו האחרונות של עמוס ברנס. זה לא פסק דין שנותר במגירות. איפה פסק הדין הזה? מה, הוא נעלם? זה פסק דין שצריך לשמר אותו. זאת פרשת ברנס. מה יותר מזה? יש תיק יותר מפורסם בתולדות המשפט הפלילי של מדינת ישראל?"

אפילוג: 43 שנים אחרי, התיק מועלה מהגנזך

לאחר מאמצים רבים, בסיוע אנשי "צל של אמת", ובסיוע דובר הסנגוריה הציבורית אורי שליו, שהוציא ממעמקי ארכיון הסנגוריה את עשרות הארגזים שבתוכם שמר בא כוחו של ברנס, עמי קובו, את כלל המסמכים הקשורים בתיק - הצלחנו לקבל לידינו עותק מקורי של הכרעת הדין המרשיעה בתיק ברנס.

הכרעת הדין בתיק פלילי 145/75 מדינת ישראל נגד עמוס ברנס נסרקה וכעת אפשר לקרוא אותה במלואה כאן

בארגזי גנזך הסנגוריה הציבורית נמצא אחרי חיפוש מעמיק גם פסק הדין הנוסף שחיפשנו - הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים שהרשיע בעדות שקר את שאול מרקוס, ראש צוות החקירה של ברנס. את הכרעת הדין הזו, תיק פלילי 233/81, אפשר לקרוא במלואה כאן

מדוברות הנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מדובר בתיק משנת 1975 אשר נשמר בארכיון. התיק אותר והוזמן לבקשתך לבית המשפט המחוזי בתל-אביב לבדיקת אפשרות עיון בו. בעת האחרונה נבחנות על-ידי המערכת אפשרויות לשמירת תיקים ישנים והנגשתם". 

מתוך הכרעת הדין שנחשפת: "אין אנו מאמינים לנאשם"

קריאה היום, ביולי 2019, בהכרעת הדין שבמסגרתה הרשיע בינואר 1976 בית המשפט המחוזי בחיפה את עמוס ברנס ברצח רחל הלר, היא חוויה מטלטלת ומצמררת. מדובר במסמך היחיד שדן לעומק בראיות שנאספו בחקירת ברנס. הטלטלה מקריאת הכרעת הדין גדלה לאור העובדה שהנוסח של הכרעת הדין, שאותו קיבלנו מהסנגוריה הציבורית, רצוף בהדגשות ובסימונים שככל הנראה עשו באי כוחו של ברנס, עו"ד דיוויד וינר ז"ל והשופט עמי קובו.

הכרעת הדין המרשיעה בתיק ברנס היא לא ארוכה במיוחד בהשוואה להכרעות דין בתיקי רצח של ימינו, ומשתרעת על פני 48 עמודים. היא כוללת גם אנקדוטות היסטוריות מעניינות - למשל, השופטים פרידמן, יהודאי, וכרמי, מתלוננים על כך ש"הדיון במשפט זה היה ממושך ומייגע, ולא נגזים אם נאמר שהיה זה אחד המשפטים הממושכים ביותר של הרכב זה".

שלושת השופטים מציינים כי נרשמו במהלך בכתב יד מאות דפי פרוטוקול, "עד שבמהלך הדיון עברנו לשיטת הרישום באמצעות רשם-קול, דבר שהחיש במידה ניכרת את הדיון ובאופן זה התאפשר לנו לסיים משפט ארוך זה... יצוין כי היה זה ניסיוננו הראשון בשיטת הרשם-קול, ולצערנו לא עלה הניסיון הזה יפה באשר ההדפסה של הסרט הייתה לקויה".

בהכרעת הדין מסבירים השופטים מדוע השתכנעו כי ברנס הוא הרוצח. זאת, למרות שברנס כפר בעובדות ובטענות נגדו, ולמרות שטען בתוקף שהודאתו ברצח נגבתה ממנו באמצעים פסולים והיא שקרית. בהכרעת הדין נאמר כי "עמדתו של הנאשם לאורך כל הקו ובמשך כל מהלך הדיון הייתה שההצהרות וההודעות אינן מהוות פרי רצונו החופשי, אלא נכפו עליו באמצעים פסולים, בלחץ, במכות, ואיומים. דחינו במשפט הזוטא את טענותיו הנ"ל, אולם גם במהלך הדיון, ובעדותו בשבועה בפנינו, חזר הנאשם על טענתו הנ"ל ועמד בתוקף על כך שהוא לא נפגש בליל הרצח עם המנוחה".

בסופו של דבר כתבו השופטים: "בבואנו לקבוע עמדה באשר למהימנותו של הנאשם, הרי שלאחר שסקרנו, ניתחנו, ושקלנו את כל החומר הראייתי שלפנינו, ובעיקר עדותו של הנאשם, ונוכח התרשמותנו מהופעתו לפנינו, אין מנוס מהקביעה שעדותו - לא היה בה כדי לעורר בנו אמון, ואין אנו מאמינים לו".

שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה, שניהלו את הליך ההוכחות בתיק רצח רחל הלר, לא האמינו לעמוס ברנס והרשיעו אותו ברצח. אבל רבים אחרים כן האמינו לו, והוא נאבק על חפותו, עד שזכה בה.

תיק פלילי 75/145: נקודות ציון מרכזיות בפרשה

● גופת החיילת רחל הלר נמצאת לצד כביש החוף, ליד קיסריה (אוקטובר 1974)
● תושב עכו, עמוס ברנס, אז בן 31, מודה במעשה ומשחזר אותו (אפריל 1975)
● שופטי המחוזי בחיפה מרשיעים את ברנס ברצח רחל הלר (ינואר 1976)
● ברנס יוצא מהכלא לאחר שהנשיא יצחק נבון קוצב את עונשו (יוני 1983)
● השופטת דליה דורנר קובעת לקיים משפט חוזר לברנס (מרץ 2002)
● בית המשפט המחוזי בנצרת מחליט על זיכוי "אילם" לברנס, כלומר ללא שמיעת ראיות (דצמבר 2002)
● בית המשפט המחוזי בתל-אביב פוסק פיצויים בסך 5 מיליון שקל לברנס (אוגוסט 2010)
● בתום חיפושים שנמשכים מספר שנים, מתקבל לידינו עותק מקורי של הכרעת הדין המרשיעה בתיק ברנס (יולי 2019)

פרויקט "פסקי הדין האבודים": ההיסטוריה חייבת להיות שקופה

את פרויקט "פסקי הדין האבודים" התחלנו כמעט במקרה. בתחילת השנה, כתבנו על הרשעות בעבירות מין - ולצורך זה חיפשנו את הכרעת הדין משנת 1992, שבה זיכה בית המשפט המחוזי בחיפה את קבוצת הנערים שהואשמו בביצוע אונס בקיבוץ שמרת (תיק פלילי 290/90).

להפתעתנו, למרות שמדובר בפרשה מוכרת מאוד - נתקלנו בקשיים רבים למצוא את פסק הדין.

אז התברר שפסק הדין, שאמנם התהפך בעליון אבל יש לו חשיבות היסטורית, אינו קיים ברשת האינטרנט, ושהוא לא נמצא גם במאגרים הדיגיטליים, בספריות המשפטיות, בשום מקום. תהינו מהי הסיבה שפסק הדין אינו נגיש לציבור. האם זה בגלל שהמערכת לא מעוניינת שפסק דין כזה בעייתי יהיה חשוף לציבור? או שהסיבה היא פרוזאית בהרבה ושפסק הדין לא נגיש בשל העובדה שניתן מזמן?

בכל מקרה, החלטנו לעשות הכול כדי להגיע אל פסק הדין ולהנגיש אותו לציבור, ולשמחתנו הצלחנו בכך. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק האונס בשמרת נסרק והועלה לאתר "גלובס" והוא זמין לקריאה.

אבל די מהר הבנו, שפסק הדין הזה אינו היחיד שנעלם/קשה מאוד למצוא אותו. ושיש פסקי דין חשובים נוספים שפשוט אינם קיימים ברשת או בספריות. נדהמנו לגלות שאחד מהם הוא פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק שבו הורשע עמוס ברנס ברצח רחל הלר. גם כאן, מדובר בפסק דין בעייתי שהתהפך אחר כך, ושעוסק בפרשה מוכרת מאוד, שפשוט אינו נגיש. שוב יצאנו לחיפוש, שסופו הגיע היום. למען ההיסטוריה, כדי להגביר את השקיפות, ולמען הדורות הבאים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988