אלה החומרים שמהם עשויה מנהיגות בעידן החדש: מה אפשר ללמוד משריל סנדברג

שנה קשה מאוד עוברת על ענקית הרשתות החברתיות פייסבוק ובכיריה. רצף המחדלים והשערוריות, הפרת חוקי הרגולציה, חוסר הקפדה על פרטיות המשתמשים והיחס הנדיב כלפי מפתחי אפליקציות שמפירות את הפרטיות הזו, שלא לדבר על השימוש שהצליחו לעשות האקרים רוסים בחשבונות הגולשים, מכניסים את המייסד מארק צוקרברג, ואת מס' 2 שלו והאישה החזקה בחברה, שריל סנדברג, שוב ושוב לעמדת מגננה.

בעוד צוקרברג הפך לאחת הדמויות השנויות במחלוקת במרחבים הדיגיטליים ומחוצה להם, סנדברג עדיין מעוררת התפעלות. היא מצליחה להעצים את הפופולריות שלה ברחבי העולם, ולשמר את מעמדה כאישה הדומיננטית בעמק הסיליקון. הישירות שלה מייצרת אפקט מרכך, ואולי משום כך נשלחה להתייצב בחזית. גם היחס האוהד שלה כלפי דרישות הרגולציה שמציגים הממשלים השונים עוזר לה לבסס את מעמדה. זו הסיבה שבחודשים האחרונים היא נמצאת בעיצומו של סיבוב 'הופעות' לשיפור תדמיתה של הרשת החברתית הגדולה בעולם (כ-2.4 מיליארד גולשים).

בלי למצמץ היא נרתמה לנסות להוציא את החברה מהתסבוכות והסכימה לקבל עליה את ההאשמות עם חשיפת ההתנהלות הכושלת. שיטת ההתמודדות שלה עם הסיטואציה הבעייתית קבועה: קודם כל מתנצלת, ואז מגינה על המהלכים שננקטו. בין היתר, היא עשתה זאת מעל הבמה של כנס הפרסום הבינלאומי בקאן, שם הודתה, "הלוואי שהיינו מבינים בזמן את ההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב, אבל פספסנו את זה. עבדנו קשה כדי להתקדם מהנקודה הזו, ואני חושבת שתפקדנו הרבה יותר טוב בבחירות לאיחוד האירופי ובבחירות אמצע הכהונה בארה"ב. יש לנו, יש לי, אחריות להגן על הפרטיות של אנשים שמשתמשים בשירותים שלנו".

סנדברג גם הוסיפה: "היינו איטיים בתגובה שלנו למחדלים. זאת אחריותנו, והפרה של כללי החברה וכללי הדמוקרטיה. לחברה כמו שלנו אסור להיות יותר מדי עצמאית, ולקבל החלטות לבד. אנחנו מודעים לכך, ורוצים לקחת חלק בחקיקת חוקי האינטרנט החדשים".

היא נפגשת עם ראשי מדינות, ורק לאחרונה פרסמה פוסט בדף הפייסבוק שלה על פגישתה עם ראש ממשלת איטליה, ג'וזפה קונטה, שבה דנו השניים בענייני רגולציה. החודש היא תגיע לישראל כדי להשיק חממת סטארט-אפים בתל-אביב, ובכירי הקהילה העסקית הוזמנו לערב שבו היא אורחת הכבוד.

 צוות בלתי מעורער. סנדברג עם סגן נשיא פייסבוק, דן רוז, ומייסד החברה, מרק צוקרברג / צילום: דרו אנגרר, גטי אימג'ס

בראש כוח המשימה

לאורך כל שנות עבודתם המשותפת התנהלו צוקרברג וסנדברג כצוות בלתי מעורער. צוקרברג היה זה ש'משך' אותה מגוגל, ודאג לקדם אותה בתוך הארגון, כשהוא מטיל עליה עוד ועוד משימות ותחומי אחריות. לאורך השנים חלוקת העבודה ביניהם הייתה כזו שהוא התרכז במוצר של פייסבוק, ובקידום החברות שהחברה רכשה, וואטסאפ ואינסטגרם, ואילו היא התמקדה בעסק ששמו פייסבוק, כלומר במכונת הפרסום המאסיבית של הרשת החברתית.

צוקרברג היה הראשון לתמוך בסנדברג לפני ארבע שנים, כאשר בעלה מת בפתאומיות באמצע טיול למקסיקו, כשהיה בן 47 בלבד. עשרה ימים אחרי שמצאה אותו ללא רוח חיים, חזרה סנדברג לעבודה מלאה. "בזכות מרק ואשתו, אני עומדת על הרגליים ומתפקדת. התמיכה והאהדה שאני מקבלת מהם הן מהנדירות ביותר", סיפרה אז בפוסט חושפני במיוחד. גם אחרי חשיפת הפרשות הבעייתיות של פייסבוק, אמר צוקרברג כי הוא מקווה להמשיך לעבוד עם סנדברג עוד שנים רבות.

עכשיו זה הזמן שלה 'להחזיר' לו טובה, ולעשות כל שביכולתה כדי להשיב לגולשים את תחושת הביטחון ולזכות באמון הרגולטורים. לא בכדי הוא מינה אותה לאחרונה לעמוד בראש 'כוח המשימה לזכויות אזרח' שהקימה פייסבוק - מהלך נוסף לשיפור התדמית. לצורך זה משתמשת החברה במעמד העל שיצרה סנדברג בשדה המנהיגות הנשית העולמית. איך היא הצליחה לייצר עליונות כזו?

התשובה נעוצה באופן פעולתה ובאופן שבו היא מפגינה פגיעות משולבת במוחצנות. לא רק שהיא אינה נרתעת מחשיפה, אלא גם נמשכת אליה באופן שאינו מוכר בזירה העסקית. היא פתוחה לקבל ולהכיל ביקורת, ומתאמצת להימנע מעימותים. יחד עם זאת, ככל שמעמיקים בבחינת ההתנהלות שלה, מגלים שיש לה דפוסי פעילות קבועים. היא מציגה את אותן אמירות, תובנות ודרכי פעולה, באופן שמעלה לא מעט שאלות על האותנטיות שלה.

 מתייצבת בחזית, ומקבלת עליה את האשמה. סנדברג בזמן עדותה בוועדת המודיעין של הסנאט, בספטמבר האחרון / צילום: דרו אנגרגר, גטי אימג'ס

הדחף להצטיין

סנדברג, 49, נולדה בוושינגטון הבירה וגדלה במיאמי. במהלך לימודיה בתיכון ניגשה לתחרות מתמטיקה. היא הצליחה בתחרות, אך הבחינה מיד בבעיה. "כולם שם היו בנים", סיפרה. "הוריי עודדו אותי ואת אחיי ואחיותיי לעשות כל דבר שנראה לנו, ולכן ניגשתי למורה למתמטיקה שלי ואמרתי לו שאני רוצה ללמוד מתמטיקה למרות ש'בנות לא עושות את זה'. 'את צודקת', הוא ענה, 'ואני אבין אם גם את לא תרצי ללמוד'.

"הוא היה גבר מדהים וממש דחף אותי למתמטיקה, אבל התשובה שלו הייתה צריכה להיות אחרת. הוא היה צריך לומר לי 'נכון, את צודקת, וזאת בדיוק הסיבה שאת צריכה לעשות את זה'. למזלי, היה לי את הכוח הדרוש לצמוח מהמקום הזה, ולהגיע להישגים. זה דחף אותי להצטיין בכל מקום שאליו בחרתי להגיע".

יש לה תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת הרווארד. במהלך לימודיה הקימה את ארגון 'נשים בכלכלה ובממשל', ופגשה את המנטור שלה, פרופ' לארי סאמרס (שמאוחר יותר כיהן כנשיא האוניברסיטה). עם מינויו לכלכלן הראשי בבנק העולמי, הוא בחר בה לעוזרת המחקר שלו. את הקריירה הניהולית החלה כראש מטה משרד האוצר האמריקאי, ומשם עברה לתפקידים בכירים בגוגל. בסוף 2007 פגשה את צוקרברג במסיבת חג המולד, ומאז 2008 היא בפייסבוק, כסמנכ"לית תפעול. ב-2012 היא הפכה לאישה הראשונה במועצת המנהלים של החברה, וכיום מוערך הונה בכ-1.7 מיליארד דולר.

את הפריצה המשמעותית לתודעה הציבורית עשתה בהרצאה שנשאה לפני כמעט עשור, תחת הכותרת 'מדוע אין מספיק נשים מנהיגות'. המטרה שלה הייתה להשמיע את קולה כאישה בעולם העסקי שמנוהל ומובל על ידי האימפולס הגברי, אבל העצה שקיבלה לפני שעשתה זאת הייתה נחרצת: "את לא יכולה להיות מנהלת בכירה ולדבר על היותך אישה. אף אחד לא ייקח אותך ברצינות, ואנשים יחשבו שאת מבקשת יחס מיוחד כאישה".

סנדברג לא שעתה לעצה. "אמנם פחדתי לעמוד ולדבר על היותי אישה בעולם העסקים, כי גדלתי בעולם הזה ואף פעם לא דיברתי בפומבי על הנושא כדי שאנשים לא יחשבו שאני מתלוננת, או גרוע מזה, שאני עלולה לתבוע אותם". אבל היא החליטה לשים את הפחדים בצד, ולספר את האמת על הקשיים, חוסר הביטחון, נישואיה הראשונים שכשלו, הבכי ותחושות האשמה, כאישה וכאם, שליוו אותה מדי יום. נאמנה לערכי השיתוף החברתי שספגה בפייסבוק, היא חשפה את עצמה, ועשתה זאת בגובה העיניים.

"הלוואי שיכולתי לומר לבת שלי, 'קחי בעלות על ההצלחות שלך', אבל זה לא כזה פשוט", הודתה. "אף אחד לא מקבל את המשרד הפינתי אם הוא יושב בפינה ולא ליד השולחן. אף אחד לא מקבל קידום אם הוא לא חושב שהוא ראוי.

"אם תשאלו גבר מדוע הוא הצליח במשימה, הוא יאמר 'אני מדהים'. ברור, לא? אם תשאלו נשים, הן תמיד יציינו שמישהו עזר להן, או שהיה להן מזל. ברוב המקרים, גבר יזקוף את ההצלחה לעצמו ואישה לתמיכה שקיבלה".

להשאיר את הרגל על הגז

בין התכונות המנהיגותיות של סנדברג בולט מקדם החוסן הגבוה שלה. היא הוכיחה יכולת לקום ממשברים, לשתף, לקבל עזרה ולקחת אחריות מלאה על טעויות שעשתה בדרך. היא אינה תופסת עמדה קורבנית וגם לא מאשימה, אלא משקיעה במציאת פתרונות ואלטרנטיבות.

היא לא נבהלת משקיפות, ואינה מתרגשת או נפגעת בפומבי כשמטיחים בה האשמות וביקורת. ההתנהלות הזו אפשרה לה להתברג בעמדות הבכירות ביותר בכלכלה העולמית.

לצד חספוס ואסרטיביות, התמקדות במטרה ועבודה קשה, סנדברג מכירה בצורך של נשים בתמיכה הדדית בדרך למעלה. במסריה היא טוענת שהן צריכות להישען על המעגלים הקרובים שלהן על מנת לנווט במים הסוערים של המשולש העכשווי של קריירה-משפחה-אינדיבידואליזם. היא גם טוענת ש"גברים מנצלים הזדמנויות הרבה יותר מנשים. כל אישה צריכה למצוא משרה מאתגרת ומתגמלת מספיק, על מנת לחזק את הערך העצמי שלה, ולקחת בעלות על ההצלחות שלה כדרך חיים".

כדי לגרום לנשים להציב את הקריירה שלהן במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות, היא מפמפמת שלושה מסרים מרכזיים. הראשון, 'שבי ליד השולחן' - נשים ממעטות 'לדחוף' את עצמן פיזית למרכז שולחן הדיונים. הן מוותרות על יחסי ציבור אישיים, וכמובן, ממעטות לנהל משא ומתן על שכר ותנאים.

השני הוא 'הפכי את בן הזוג שלך לשותף אמיתי למסע' - התרבות הארגונית כיום מפעילה לחץ על גברים להגיע לתוצאות והישגים, במקום לדאוג שיהפכו גם לשותפים להצלחות של בנות זוגם. והשלישי, 'אל תעזבי לפני שאת עוזבת' - נשים רבות מתכננות כבר עם תחילת נישואיהן כיצד יבנו משפחה ויציבו אותה בראש סדר העדיפויות. כבר אז הן מתחילות להיפרד מנטלית מהמשרה הנחשקת שזה עתה השיגו. סנדברג מבקשת מהן להשאיר את הרגל על דוושת הגז לפחות עד היום שבו אכן ילדו, ורק אז להחליט מה ברצונן לעשות.

ההרצאה שלה גרפה כ-2 מיליון צפיות, והעלתה לסדר היום העולמי את נושא המנהיגות הנשית, תוך שהיא מסמנת אותה כמי שמציעה סוג חדש של פמיניזם. הבאזז שהיא יצרה עורר מחדש את השיח על קריירה והורות, וגל של נשים הידפקו על דלתה כמקור השראה. במקביל גם חטפה ביקורות נוקבות על הפריווילגיות שלה כאישה לבנה בעלת אמצעים, שכל ההזדמנויות מונחות בפניה.

שלוש שנים אחרי אותה הרצאה ויראלית פרסמה את ספרה 'Lean in' ('לפרוץ קדימה'), שהפך מיד לרב מכר, עם מכירות של יותר ממיליון עותקים בשנה הראשונה. בספר התוודתה על הטעויות שעשתה, ההחלטות השגויות שקיבלה והאתגרים שאיתם היא מתמודדת, על מנת לעודד נשים לקחת אחריות על חייהן. גם הספר עורר לא מעט מחלוקות, בקרב נשים וגברים כאחד.

המבקרת הבולטת ביותר הייתה מישל אובמה, הגברת הראשונה של ארה"ב לשעבר. בדצמבר האחרון יצאה אובמה באופן בוטה נגד המסרים של סנדברג, וטענה כי הספר לא מתייחס כלל לקשיים ולאתגרים שחוות נשים חד הוריות או כאלה שאינן לבנות, ולכן במקרים רבים ההמלצות שבו אינן מעשיות. "נשים כאלה אפילו לא מצליחות להגיע לחדר הדיונים, כך שהעצה של שריל, 'שבי ליד השולחן', לא רלוונטית למסגרת האפשרויות שלהן", אמרה אובמה בכנס בברוקלין מול כ-20 אלף איש. מעבר לכך טענה כי בפועל, "אין בארה"ב כל התקדמות בנושא של שוויוניות זוגית, והדרך להכרה בשוויון הזדמנויות לאימהות עדיין ארוכה".

סנדברג בחרה לא להגיב לביקורת הנוקבת של הגברת הראשונה. צריך לזכור שאובמה יצאה נגדה בזמן שקידמה את ספרה האוטוביוגרפי 'Becoming', שבו, מעבר לסיפור חייה ולתקופתה בבית הלבן, גם הציעה סט עצות ופתרונות לנשים שרוצות להצליח בקריירה. אגב, למרות השוני, בין אובמה לסנדברג יש גם לא מעט קווי דמיון: שתיהן חושפות את חולשותיהן ומרשות לעצמן פגיעות ואינטימיות עם הקורא, במטרה לייצר תחושת נגישות.

לקחת אחריות על השמחה

נראה כי סנדברג כבר מיומנת בעולם העסקי, כאילו בצורה כמעט מתוכנתת היא בוחרת מתי ואיך ללחוץ על הכפתורים הנכונים, על מנת לרתום את דעת הקהל למטרותיה. כל משבר, היא מבינה, יכול לייצר קהל ותהודה.

כך, לאחר פרסום הספר היא ייסדה את LEAN IN, פלטפורמה דיגיטלית ליצירת הזדמנויות שוות לנשים שמעוניינות להפוך למנהיגות. הארגון מונה כיום כ-40 אלף מעגלי נשים בכ-169 מדינות, שבהם נשים תומכות אחת בשנייה דרך למידה ושיתוף חוויות.

אבל סנדברג לא רוצה להיות מתויגת כמי שפועלת למען נשים בלבד. היא מקפידה להשתייך לארגונים המייצגים מגזרים רחבים, ואינה מזניחה את דעת הקהל הגברית. "המטרה הגדולה שלי היא שיום אחד לא נדבר יותר על מנהיגות נשית, אלא פשוט על מנהיגות", הסבירה לאחרונה. "אני רוצה לקחת חלק בשינוי המתבקש גם עבור גברים. כבר מגיל קטן מחנכים בנים שאסור להם לבכות, ושהם צריכים לגדול ולהיות חזקים ומובילים. אני רוצה לתת לגברים את אפשרות הבחירה בין קריירה למשפחה. צריכים להיות פתרונות גם לזוגות שמחליטים שהאישה תקדם את הקריירה שלה, ובן זוגה יהיה זמין יותר לילדיו".

עם מותו המפתיע של בעלה, נקלעה למשבר קשה. התגובות הרבות שקיבלה אחרי שחשפה את תהליך האבלות שלה, הכאבים והאתגרים, גרמו לסנדברג להבין שנגעה בפצע מדמם. זה הוביל אותה לכתוב את הספר 'אופציה ב'', יחד עם הפסיכולוג אדם גרנט. "מה שטלטל אותי והחזיר אותי למסלול קרה דווקא באחד הטיפולים הקבועים שלי עם אדם, שאותו פגשתי באופן שוטף אחרי מות בעלי", סיפרה. "באותו טיפול הודיתי בפניו שאין יום, רגע ושנייה שאני לא בוכה על דיוויד. ואז הוא איפס אותי ואמר, 'את יודעת, זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. תארי לך שהאירוע היה קורה בזמן שדיוויד היה מסיע את ילדייך ברכב. היית יכולה לאבד גם אותם'.

"הייתי מזועזעת מהאמירה הזו, אבל זה היה הרגע שהבנתי שגם בשכול הכי כבד שלי אני צריכה להבין שאני בת מזל ולהודות על כך שיש לי ילדים ומשפחה. הבנתי ששום דבר אינו מובן מאליו, ושאנחנו שוכחים לשים לב לדברים הכי פשוטים. מכאן לקחתי אחריות על השמחה והאושר שלי ממה שקיים".

עם פרסום הספר הקימה סנדברג תנועה חדשה לתמיכה מנטלית באנשים שעוברים משברים. בהופעות הפומביות שלה לא היססה להזיל דמעות, לחשוף שוב את פגיעותה לאור הזרקורים. מהמקום הזה, כאלמנה, הודתה שהיא מבינה את הביקורות על ספרה מצד אימהות חד הוריות נטולות תמיכה שמאפשרת להן להגשים את חלומותיהן - מה שהוביל אותה להחלטה לעדכן את מודל הארגון, ולקדם זכויות לנשים חד הוריות.

קמפיין תמורת קמפיין

הסדק במעטפת הפמיניסטית שלה נבקע עם פרשת קיימברידג' אנליטיקה, שתייגה אותה מחדש כמי שתעשה הכול על מנת להגן על תדמית החברה שהיא מייצגת ופגמה בתדמיתה המוסרית. אלא שאז הגיע קמפיין Me Too#, וסנדברג התעוררה מחדש. "הדבר האחרון שנשים צריכות עכשיו זה עוד סיבות לבידוד וריחוק בתוך העולם העסקי, המנוהל עדיין על ידי רוב גברי", אמרה סנדברג. היא גם הציגה נתונים שלפיהם כיום כ-60% מהגברים מרגישים לא בנוח ליד נשים לעומת 28% ב-2018, וטענה כי גברים פוחדים לקיים שיחות אישיות עם עובדות, להזמין אותן לארוחות או לנסיעות עסקיות. קמפיין Me Too#, הסבירה, נתן לגברים במוקדי קבלת ההחלטות לגיטימציה 'להשתבלל' פנימה עוד יותר, מתוך הפחד למצוא עצמם בעמדת הנאשמים.

לדבריה, ההשלכה הישירה של כל זה היא פגיעה מיידית ביכולת של נשים לקבל קידום או הזדמנויות שוות, כיוון שרק בשיחות אישיות ניתן לבקש העלאה בשכר או תנאים. כך שלצד הקמפיין החשוב ביותר בשנים האחרונות נוצר שוב פער, והנפגעות הישירות הן שוב הנשים. סנדברג החלה להרצות בנושא, ולקחה על עצמה למצוא פתרונות יצירתיים. למשל - לקיים פגישות אישיות בחדרי ישיבות עם חלונות זכוכית, או במקומות ציבוריים שבהם השולחנות גלויים לעין.

היא עצמה פיתחה שיטה לקבלת מועמדים לעבודה: "בזמן שמקבלים קורות חיים לצורך ראיון, צריך להתעלם מהנתונים האישיים כמו גיל, מין ומצב משפחתי, ולהתייחס רק לקורות החיים עצמם. זה עושה פלאים. אני לא יכולה לומר כמה פעמים נבחרו כך נשים, או אנשים הסובלים מאפליה תעסוקתית על רקע לאום, גזע, מין וצבע עור, לתפקידים שעד כה לא היה להן ולהם כל סיכוי. זה שינוי שהובלתי בחברה, ואני מנחה את יתר המנהלים לעשות זאת גם".

על הטענה שרק 35% מהמועסקים בפייסבוק הם נשים היא אומרת, "זה נכון, אבל אם נפרק זאת לתחומים, המספרים משתנים. במערך התפקידים הלא טכנולוגיים, יש לנו ייצוג של 55%. הצלחנו להגיע לאחוזים יפים מאוד ביחס למה שקורה מסביב, ועל זה אני מאוד גאה. בצד הטכנולוגי, לעומת זאת, לצערי הרב יש רק 19% נשים, וזה נובע מהעובדה שאין מספיק נשים בתחום מדעי המחשב. הן מהוות בסך הכול 18% מכלל הסטודנטים שלומדים מדעי המחשב בארה"ב. כך שבעצם, אנחנו די מיושרים עם ההיצע הקיים בפועל.

"אחת מהמטרות שלקחתי על עצמי היא להעלות את המספרים הללו באמצעות הרצאות ומתן כלים. היעד שלי הוא 50%-50%. מדובר במשרות המתגמלות ביותר, וחבל שנשים לא נמצאות במוקדים האלה. מה שעצוב הוא שב-1985 הנשים היוו 35% מסך הסטודנטים למדעי המחשב, והיום זה ירד לכמעט חצי מזה. דווקא בתקופות שהמקצועות הללו לא זכו לתגמול הולם היו נשים, ואילו כיום הן מדירות עצמן מהמשרות הכי נחשקות בעולם".

הנתונים של סנדברג מראים שנשים שיש להן מנטור קבוע מצליחות להתקדם הרבה יותר מנשים שאין להן סיוע פנים ארגוני. ממצאי הסקרים שהציגה מצביעים על כך של-62% מהנשים הלא-לבנות אין סיכוי להתקדם ללא ליווי ניהולי בכיר. גם כאן היא ידעה לנצל את ההזדמנות, ולרכוב על הגל המתוקשר - היא השיקה את קמפיין MentorHer#, המעודד מנהלים בכירים לא להירתע מקידום נשים ולהפוך 'מעניקי חסות' לנשים המיועדות לעמדות ניהול. היא הצליחה לרתום למהלך, בין היתר, את מייסד LinkedIn, ריד הופמן, והמנכ"ל שלו ג'ף ויינר; מנכ"ל יוניליוור, פול פולמן; מנכ"ל דיסני, בוב איגר; וכמובן, מנכ"ל פייסבוק, מרק צוקרברג.

"אחד הגורמים המרכזיים לכך שנשים לא מציעות את עצמן לתפקידים בכירים הוא רמת האמון שלהן בעצמן", היא מסבירה. "במחקר שנערך בנושא גילינו באופן בולט שנשים מגישות מועמדות למשרות רק כאשר הן בטוחות שהן עונות על כל הקריטריונים הנדרשים. גברים, לעומת זאת, לוקחים סיכון כבר במעמד הגשת המועמדות. זה נראה זניח, אבל עושה את כל ההבדל. נשים לא חייבות ללכת על בטוח כל הזמן. במקום הלא בטוח נמצאות הרבה אפשרויות".

יש הטוענים כי למרות הקסם האישי הרב שלה ויכולתה להניע מהלכים חיוביים, הפמיניזם שלה 'תאגידי' - היא מטיפה להעצמה נשית פרטנית ואישית במקום העבודה, ולא כפעולה חברתית קולקטיבית למען כלל הנשים.

סנדברג משכה את תשומת-הלב הציבורית גם כשנעדרה ממצעד הנשים השנתי הגדול בעמק הסיליקון ב-2017, שהיה חלק מסדרת ההפגנות שהתקיימו באותה עת במספר מדינות ברחבי ארה"ב. "היא מכרה מיליוני ספרים לאותן נשים שהיא לא מוכנה לעמוד לצדן ולייצגן ברגע האמת", אמרו עליה נשים שחשו שהבחירה שלה לא לתמוך במצעד הייתה אקט פוליטי מובהק. עם זאת, לאחר האירוע היא פרסמה התנצלות, שבה כתבה "אני חושבת שזו הייתה טעות מצדי. זו הייתה הפגנת תמיכה מדהימה בנשים בכל רחבי העולם".

לאורך השנים נשמעו גם טענות ביחס לאנמיות וליבשושיות שלה. האם היא עצמה פקפקה אי פעם בכישוריה כמנהיגה? "כשפספסנו את מה שקרה בבחירות, וכשלא הגבנו מהר מספיק לפרשת קיימברידג' אנליטיקה, כמובן", השיבה.

מתקשים לגייס עובדים

כדור השלג של פייסבוק החל להתגלגל בעקבות פרשת קיימברידג' אנליטיקה - חברת הדאטה שהתגאתה בכך שהצליחה לחדור ליותר מ-50 מיליון חשבונות פייסבוק, במטרה לאסוף מידע ולהשפיע בצורה סמויה על דעת הקהל בארה"ב לקראת הבחירות לנשיאות. בחודש שעבר נקנסה פייסבוק על ידי נציבות הסחר הפדרלית של ארה"ב (FTC) בלא פחות מ-5 מיליארד דולר, במסגרת הסכם פשרה. צריך לזכור שהאיחוד האירופי עדיין לא אמר את דברו, וישנן עדיין חקירות פתוחות.

מאז המשבר ובעקבות כל הפרסומים על שימוש לרעה במידע על הגולשים, פייסבוק גם נתקלת בקשיים לשמר עובדים, ולגייס מוחות וטאלנטים חדשים. לפי סקר שנערך בחודש מאי בקרב בוגרי תארים טכנולוגיים באוניברסיטאות המובילות בארה"ב, שיעור המועמדים שביקשו להתקבל לעבודה בפייסבוק במשרה מלאה ירד מ-85% בממוצע בשנים 2017-2018 ל-35%-55% בלבד כיום. גם שיעור מהנדסי התוכנה שנענו להצעות העבודה של החברה ירד מ-90% ב-2016 ל-50% ב-2019.