האם אנו קרובים לרגע דרמטי בשוק התקשורת שיאפשר לבזק להיכנס לתחום הסיבים האופטיים?

האם אנו קרובים לרגע דרמטי בשוק התקשורת שיאפשר לבזק להיכנס לשוק הסיבים האופטיים? אם לשפוט לפי התגובות בבזק ובמשרד התקשורת ואת סדרת ההקלות שיזם המשרד לאחרונה, קיים סיכוי סביר שפרויקט הסיבים בבזק ייצא לדרך בזמן הקרוב. כאשר מדברים על זמן קרוב, זה יכול להיות עניין של חודשים ספורים, וזה יכול להיות שנה הבאה, אבל הדבר החשוב הוא ששני הצדדים מבינים שרק בדו-שיח ולא בדרך של עימות, ניתן יהיה להניע את הפרויקט. 

בשבועיים האחרונים פרסם משרד התקשורת כמה שימועים, שלכאורה נראים על הנייר כשוליים, אבל בפועל הם קריטיים עבור בזק בדרך להחלטה על השקת הפרויקט. קרוב לוודאי שבזק רחוקה מאד מלהשלים עם מה שקבע המשרד ותדרוש להכניס שינויים בהחלטות (שמיד נסביר את משמעותן), אך עצם העובדה שהמשרד הבין שקביעת כללים רציונליים לכלל השוק הוא משהו שלא ניתן להתקדם בלעדיו, היא עדות לשינוי משמעותי שעובר המשרד ביחסו לפרויקט, והדבר קשור למספר גורמים שחברו יחד: נתי כהן, מנכ"ל משרד התקשורת, שהבין שחייבים חשיבה חדשה ואיזון במדיניות אל מול הגישה האגרסיבית של חלק מאנשיו; הכניסה של אסף וסרצוג לתפקיד סגן הממונה באגף התקציבים האחראי על משרד התקשורת; וגם הכניסה של שר התקשורת החדש דודי אמסלם תרמה את תרומתה בעצם העובדה שנכנס שר שבניגוד לקודמו פשוט היה נוכח ולא הסכים להיות חותמת גומי של הדרג המקצועי. יתרה מכך, אמסלם לא מפסיק לדבר על חשיבות פרויקט הסיבים, והוא רואה בו את הנושא החשוב ביותר בעבודת המשרד בעת הזו. 

אתמול (א') פרסם משרד התקשורת שימוע שנועד להסדיר אי-ודאות גדולה בנושא מחירי האינטרנט בישראל, אך עוד לפני שניגע בשימוע האחרון, דווקא השימוע שלפניו - השימוע שנגע לנושא הבאנדל ההפוך, ייתכן והוא זה ששינה את הכף. נסביר: הבאנדל ההפוך - שירות שבו בזק היא זו המשווקת את ספקיות האינטרנט - הוא רעה חולה וצרה צרורה. כבר כתבנו כאן בעבר, הבאנדל ההפוך אחראי לעקמת שפשטה בשוק האינטרנט בישראל שאין דומה לה בשום מקום בעולם: ההפרדה בין ספק האינטרנט לבעל התשתית. במקום שגורם אחד יספק מוצר שלם של אינטרנט ללקוח, בדיוק כפי שקורה היום כאשר לקוח מתקשר עם סלקום או פרטנר וקונה מהן חבילת שירותים, בבזק בגלל ההפרדה המבנית החלה עליה, אסור לספק אינטרנט כמוצר שלם.

קצרה היריעה מלתאר כיצד ולמה זה קרה, אבל בשורה התחתונה הומצא פתרון עקום שאמור כביכול להתמודד עם האיסור, וכך נולד הרעיון שבמקום שספקיות האינטרנט ימכרו חבילות שירותים מלאות, יאפשרו לבזק למכור מוצר נחות שהוא תשתית פלוס ספק אינטרנט. כלומר לקוח שמתקשר לבזק לקבל אינטרנט, חייבת בזק להציע לו ספק אינטרנט חיצוני. 

הלקוח ברוב המקרים אינו מודע למי הספק וגם זה לא מעניין אותו, אלא שהבעיה הייתה בחובה שהוטלה על בזק לפרק את הבאנדל אחרי שנה. החובה הזו שבאה כביכול לעודד תחרות ולגרום ללקוחות לעזוב את הבאנדל ההפוך ולעבור לשוק הסיטונאי - קרי לעבור ולקנות שירותים מפרטנר וסלקום, יצרה כאוס אדיר בשוק התקשורת וסבכה את השוק באופן חסר תקדים כיוון שמאות אלפי לקוחות נותקו מבזק כל שנה מבלי שהייתה להם שליטה על כך, ונדרשו להתחבר מחדש שוב עם ספק אינטרנט חיצוני. 

כפי שאמרנו כבר בעבר, עידן ספקיות האינטרנט תם ונשלם ובטח ובטח אחרי מיסודו של השוק הסיטונאי. אבל כמעט כמו תמיד דווקא למשרד התקשורת לקח שנים עד שהבין את גודל הטעות והחליט לשנות את המדיניות. במקום לבטל את הבאנדל ההפוך לגמרי, החליט המשרד ללכת צעד אחר צעד ושוב בדרך עקומה הותיר את הבאנדל ההפוך על כנו, אבל במקביל הבהיר שהבאנדל ההפוך לא יהיה מוגבל בזמן. כלומר בזק תמשיך למכור אינטרנט ביחד עם ספק חיצוני, אבל שלא מתפרק אחרי שנה. זה אומר שבזק בעצם מקבלת ודאות גדולה מאד לקראת ההשקעה בפרויקט הסיבים. החשש של בזק הוא שמתכונת הבאנדל ההפוך שמתפרק אחרי שנה, תאיץ את הכאוס שנוצר בשוק שכאמור מטרתו הייתה לגרום ללקוחות להתנתק ממנה. להיכנס לפרויקט של מיליארדי שקלים בהשקעות כאשר המשרד מנהל מדיניות שמטרתה לרוקן אותה מלקוחותיה זה היה דבר שבזק לא יכלה להסכים לו. 

כאמור, המשרד הבין שיש כאן בעיה שמחייבת תיקון, אך גם אם לא פתר אותה מן היסוד, ולא ביטל לגמרי את הבאנדל ההפוך, עצם זה שהתמונה התבהרה, יצרה הזדמנות גדולה. בנוסף, המשרד הבין שאי אפשר יותר להחזיק את המקל בשני קצותיו ולהשית מדיניות שוק סיטונאי ביחד עם באנדל הפוך. אחרי שהשוק הגיע למעל 600 אלף לקוחות שוק סיטונאי, אין סיבה שפרטנר וסלקום ימשיכו לקחת לקוחות מבזק במסגרת הבאנדל ההפוך במטרה להעביר אותם לשוק הסיטונאי. ולכן הוסיף המשרד את ההחלטה שמאפשרת לבזק להוציא אותם מהבאנדל ההפוך - כלומר בשל גודלן של החברות והעובדה שצברו מסה של לקוחות בשוק הסיטונאי, החליט המשרד שאם יש סיבה לעזור למישהו זה לא להן, אלא לספקיות קטנות שכל פרנסתן היא על הבאנדל ההפוך.

ההחלטה השנייה שמשנה את המציאות בשוק היא ההחלטה של המשרד לגבי המחירים בשוק האינטרנט. אחת הבעיות הגדולות שנוצרו עקב הפריסה של סיבים על ידי פרטנר וסלקום היא בעובדה שהן פורסות סיבים בקצב מזורז אבל הפריסה שלהן מוגבלת לאזורים מסוימים. הנושא מוכר, שתי החברות פורסות סיבים רק היכן שכדאי להן. במצב כזה מה שקורה הוא שבאזורי המרכז ואזורים בעלי ריכוז גבוה של בניינים רבי קומות, מתגברת התחרות וקצבים גבוהים מגיעים מכל החברות, אך בבניינים הנמוכים ובאזורי פריפריה, לשם לא מגיעה התחרות. זה אומר אפליה קשה כלפי אותם תושבים שאינם גרים בבניינים גבוהים שלא רק שלא מקבלים תחרות, הם לא מקבלים סיב בכלל.

בזק שמחויבת בפריסה אוניברסלית, חייבת לפרוס באזורים לא כדאיים כלכלית בעוד מתחרותיה פורסות רק באזורי שמנת, אך בנוסף היא לא יכולה להוריד מחירים באותם אזורים שבהם יש תחרות בגלל שהיא מחויבת למכור במחיר שווה בכל הארץ. זה אומר שפרטנר וסלקום יכולות להוריד מחירים בקריית אונו ולקחת לה לקוחות והיא מצידה לא יכולה להתחרות בהן, מה גם שהיא לא יכולה למכור חבילות שירותים בגלל ההפרדה המבנית.

הפתרון שמצא לכך המשרד הוא דווקא מעניין. במקום להמשיך ולהגביל את בזק, הוחלט להגביל את פרטנר וסלקום שלא יוכלו להפלות במחירים בין אזורים שונים. במלים אחרות פרטנר וסלקום חייבות למכור שירותים על גבי הסיבים, בין אם שלהן, או בין אם מדובר בסיבים של בזק שיחכרו ממנה - באותו מחיר. שירות אינטרנט שהן מוכרות על גבי הסיבים במרכז יימכר באותה מידה בכל מקום אחר בארץ.

כפי שאנחנו יודעים ומכירים את האכיפה של המשרד, הרי שזה לא פשוט כלל לאכוף דבר כזה, אבל עצם ההחלטה היא חשובה. בסלולר מוכרים חבילות במחירים שונים ואין אחידות מלאה בהצעות אז למה שבנייח זה יעבוד ומי ערב לכך שפרטנר תמכור את אותו השירות באופן שוויוני? ככל הנראה במשרד מבינים שברגע שנקבעה המדיניות המפעילים יישרו קו ולא יהיה קשה לאכוף אפליית מחירים.

נושא שלישי וחשוב שבא על פתרונו הוא סוגיית מחירי השימוש בתשתיות בזק בסיבים. כידוע, משרד התקשורת כפה שוק סיטונאי גם בנושא הסיבים. ספק אם יש מקום בעולם דוגמת ישראל שהמדינה כופה חובת מכירה של תשתית למתחרים אחרי שהשקיעו בה מיליארדי שקלים. בישראל זה כבר נתפס כמובן מאליו, אבל זה כלל וכלל לא מובן מאליו. בזק נאלצה להסכים לכך בעקבות לחץ פיזי מתון, אבל היא לא יכלה להתחיל לפרוס מבלי שתדע מה מחיר השימוש ברשת שלה. כל תחשיב ההשקעות תלוי בכך מכיוון שמחיר שימוש נמוך מדי הופך את הפריסה ללא כדאית, וזה אומר שבעצם היא בונה תשתיות למתחרותיה.

לכן המשרד קבע מחירי שימוש בשימוע מלפני כשבועיים - שיעניקו ודאות לבזק. האחרונה צפויה להתנגד ולדרוש מחירי שימוש יותר גבוהים אבל זו תמיד הייתה המציאות בוויכוחים על שימוש בתשתיות, והסוגיה היא ברת-פתרון.

הנקודה האחרונה שמסייעת לבזק היא ההכרה בכך שהפריסה האוניברסלית של סיבים היא מאד בעייתית. אין מדינה בעולם שסיבים מגיעים לכל בית ולכל יישוב. זה תהליך ארוך שלוקח שנים עד שמושלמת פריסה כזאת והמשרד מבין זאת. לכן מתגבשת תוכנית של חלוקה ביחס של 80 - 20, ולפיה בזק תחויב לפרוס סיבים ב 80 אחוז ממשקי הבית ולגבי היתרה, היא תוכל לספק מהירויות גבוהות שלא דרך סיבים בלבד עד שתושלם הפריסה המלאה. אופציה אחרת היא פריסת סיבים בפריפריה בסיוע ממשלתי או בהענקת בלעדיות למפעיל שיפרוש באותם אזורים. ישנם גם אזורים או בתים צמודי קרקע שניתן לספק להם קצבים של מאות מגה על גבי הנחושת הקיימת, ולכן יש פתרונות שנבחנים כעת במשרד התקשורת וגם כאן הבעיה פתירה. 

בשורה התחתונה, הפערים עוד רחוקים, אבל בפעם הראשונה מזה שנים משרד התקשורת מתחיל להבין שאי אפשר לקבוע רגולציה בלתי מאוזנת וחד-צדדית.