העליון במסר לפרקליטות: יש להגביל חילוט רכוש בזמן ובסכום

הערעור שהגישו אהוד יפרח וחברת "אהוד מאיר שאיבות" התקבל חלקית, והשופטת ענת ברון קבעה: יש להגביל את הצו הזמני לתפיסת רכושם של יפרח והחברה, בעיקר לאור העובדה שעברו חמש שנים מתפיסת הרכוש, וחלפו כשנתיים וחצי מאז הוגש כתב האישום

השופטת ענת ברון / צילום: שלומי יוסף
השופטת ענת ברון / צילום: שלומי יוסף

בית המשפט העליון שולח מסר לפרקליטות ולמשטרה: לא ניתן לחלט רכוש של נאשמים בפלילים לסכום בלתי מוגבל ולזמן לא מוגבל.

העליון קיבל היום (א') באופן חלקי ערעור שהגישו אהוד יפרח וחברת "אהוד מאיר שאיבות", שעומדים לדין פלילי בפרשת השוחד ותיאום המחירים בתאגיד "מי אביבים", והפחית את היקף החילוט של רכוש ששייך להם מ-35 מיליון שקל לחילוט רכוש בשווי של עד 18 מיליון שקל.

לדברי השופטת ענת ברון, יש להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ולהגביל את הצו הזמני לתפיסת רכושם של יפרח והחברה בשווי של 18 מיליון שקל, לעומת שווי של 35 מיליון שקל שקבע המחוזי, "על-מנת להשיג איזון ראוי בין האינטרס הציבורי שבהבטחת מימוש תכליות החילוט לבין זכויותיהם הקנייניות של המערערים".

לדברי השופטת, צמצום היקפו של הצו הזמני מתבקש בראש ובראשונה לנוכח חלוף הזמן של חמש שנים מעת תפיסתו של הרכוש עוד בשלב חקירתם של המערערים, ובשים לב להתמשכותו הצפויה של ההליך הפלילי בעניינם. "כפי שכבר הוברר, חילוט רכושו של אדם טומן בחובו פגיעה קשה בזכות הקניין הנתונה לו, והפגיעה מתעצמת ככל שתקופת החילוט מתמשכת. על כן, במסגרת בחינת מידתיות החילוט הזמני נדרש בית המשפט לבחון את פרק הזמן שבו צפוי הצו הזמני לעמוד בתוקף - הן פרק הזמן שחלף והן צפי הזמנים לסיום ההליך".

ברון ציינה, כאמור, כי רכושם של המערערים תפוס כבר כ-5 שנים; והגם שחלפו כשנתיים וחצי מאז הוגש כתב האישום (9.1.2017) - בשלב זה נחקרו עדים בודדים בלבד, בעוד רשימת העדים מונה קרוב ל-400 עדים. "בנסיבות אלה, ובהינתן חזקת החפות העומדת למערערים, דעתי היא שנדרש לצמצם את היקף החילוט שנקבע".

עוד כתבה ברון בפסק הדין כי היא נתנה משקל לכך שעל-פי התשתית הראייתית הלכאורית, אומנם המערערים זכו במכרזים שלא כדין ובאמצעות מעשי מרמה - ואולם הם ביצעו את עבודות הסלילה והפיתוח שהתחייבו לבצע על-פי מכרזים אלה, נראה שלשביעות-רצונה של מי אביבים, ויש להניח כי נשאו בעלויות לא מבוטלות לשם כך. "גם בעובדה זו יש כדי להוביל לכלל מסקנה כי נדרש לצמצם את היקף החילוט", נקבע.

השופטת ברון גם עמדה בהחלטתה על ההבדלים שבין חילוט לקנס. "ככלל, סנקציה עונשית כלכלית מוטלת במחוזותינו בדמות קנס; ואומנם חלק מעבירות המקור המנויות בחוק איסור הלבנת הון, וכמוהן עבירות לפי חוק זה עצמו, עלולות לגרור הטלת קנס, וזאת בנוסף על הוראת החילוט. ואולם התייחסות לחילוט כמעין קנס, עלולה לטשטש את ההבדל בין שני כלים אלה שהם נפרדים ושונים", כתבה והתריעה ברון.

השופטת הבהירה כי קנס וחילוט אינם אמצעים עונשיים חלופיים. "קנס מהווה עונש פשוטו כמשמעו - ואילו חילוט נועד להוציא מידי עבריין רכוש, או שווי רכוש, שהגיע לידיו שלא כדין. זאת ועוד, חילוט, בשונה מקנס, ניתן להבטיח באמצעות סעד זמני המאפשר תפיסה של הרכוש עוד טרם שהוכרע הדין, כאשר הנאשם נהנה מחזקת החפות. הפגיעה ברכושו של אדם על-ידי נטילתו ממנו, על-מנת להבטיח אפשרות חילוט בעתיד, היא פגיעה ברכושו ובקניינו, ולפיכך יש לנקוט אותה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכך יש לעשות על-פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו".

לפי החלטת ברון, בהינתן זכות הקניין של הנאשם ברכושו, "נדרש לערוך איזון ראוי בינה לבין האינטרס הציבורי שבהבטחת החילוט בסופו של ההליך הפלילי, ובשלב הסעד הזמני יש לנקוט זהירות ומידתיות בקביעת היקף החילוט". 

מהפכת החילוטים
 מהפכת החילוטים

מסכת חמורה של מעשי שחיתות

כתב האישום שהוגש נגד שני הנאשמים האמורים ונגד 12 נאשמים נוספים מגולל מסכת חמורה של מעשי שחיתות בקשר עם ביצוע עבודות קבלניות שהוזמנו על-ידי תאגיד המים של עיריית תל-אביב, מי אביבים.

כתב האישום נפרש על פני עשרות עמודים ונסמך על עדויותיהם של קרוב ל-400 עדים; הם מואשמים בעבירות של קבלת דבר במרמה, שוחד, גניבה, עבירות מס והלבנת הון.

על-פי כתב האישום, בשנים 2010-2013 התרחשה במי אביבים מסכת שחיתות שלטונית, במסגרתה שורת עובדי ציבור בתאגיד מי אביבים חברו לחברות קבלניות שזכו במכרזי התאגיד וקיבלו שוחד בהיקף של מיליוני שקלים.

כך, נטען כי הנאשמים עובדי מי אביבים ביקשו וקיבלו שוחד מהנאשמים, באופן קבוע, במשך תקופה ארוכה. בעד השוחד שקיבלו, העלימו הנאשמים עובדי מי אביבים עין מחריגות של הקבלנים מתנאי המכרז ופעלו, בין היתר, לאישור מהיר של ריכוזי החשבונות שהגישו הזוכות למי אביבים לצורך קבלת תשלום, להגדלת היקף החיובים שהגישו הזוכות באמצעות חיובים פיקטיביים ואף לסייע לזוכות לשמר את כוחן בתחום תשתיות המים והביוב בתל-אביב.

כתב האישום מתאר בנוסף פעולות מרמה בנסיבות מחמירות שביצעו לכאורה אהוד יפרח והחברה שבבעלותו, ביחד עם חברות נוספות, כדי להשתלט על עבודות הביוב והתיעול שבוצעו בעיר תל-אביב.

המערערים מיוצגים על-ידי עורכי הדין ציון סהראי, ינון סרטל וניר לזר. 

*** ההליך המשפטי בתיק מי אביבים עודו בעיצומו. הנאשמים מכחישים את המיוחס להם, ועומדת לזכותם חזקת החפות.