הסיפורים העסיסיים גברו על הדיווחים הענייניים

התקשורת שוב עסקה בטפל: התנהלות שרה נתניהו במטוס והשלכת החלה לקרקע

שרה נתניהו / צילום: עמית שאבי, "ידיעות אחרונות"
שרה נתניהו / צילום: עמית שאבי, "ידיעות אחרונות"

מאז המריאו ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה לביקור מדיני באוקראינה, קיבלנו סיקורים על שני אירועים במיוחד. הראשון - התנהלות רעיית ראש הממשלה בעת הטיסה, כשלפי פרסומים נוצרה מהומה כשהטייס לא בירך את גברת נתניהו בבואה למטוס; השני - התנהלותה שח שרה נתניהו בעת רדתה מהמטוס, כשמוללה את חתיכת החלה שהוגשה לה והשליכה אותה.

מה עוד קרה בביקור המדיני - את מי פגשו ראש הממשלה ופמלייתו? על מה שוחחו? האם וכיצד ישפיעו השיחות על חיי האזרחים בישראל ובאוקראינה? אם תרצו לדעת את אלה, כנראה תצטרכו לחכות לאוטוביוגרפיה של ראש הממשלה, שתצא לאור בעתיד, או לסיקור עיתונאי שולי יחסית - שתי פסקאות שידווחו לקראת סופ"ש.

בסיקור הביקור, בדומה לכמה אירועים אחרים בעבר, נראה שהתהפכו היוצרות בין מה שחשוב ומעניין לדברים אחרים. תקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע כי "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שירות מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות".

האם תיאור האירוע בטיסה היה מקצועי, מדויק, הוגן ואחראי? גם העיתונאים שהיו במטוס חלוקים בנושא: חלקם צייצו בטוויטר על מהומה, וחלקם הכחישו שאירע משהו חריג. קשה לומר ששני הדיווחים הסותרים היו מקצועיים ומדויקים. אחד מהם בוודאי לא היה כזה.

על השלכת פיסת החלה שהוגשה לשרה נתניהו, איננו זקוקים לעדויות מכלי שני. המצלמה צילמה, התקשורת דיווחה, והרשת חגגה. השאלה היא - האם המעשה שווה את הזמן, המשאבים והסיקור המקיף?

תחת הכותרת "נאמנות לאמת" קובע תקנון האתיקה של מועצת העיתונות כי "לא יימנעו עיתון ועיתונאי מלפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו, לרבות בשל לחצים פוליטיים, כלכליים או אחרים, וכן בשל חרם או איום בחרם מודעות".

"עניין ציבורי" הוא נושא שיש לציבור אינטרס לגיטימי לדעת עליו ותועלת בידיעתו. זאת, לשם גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים או לשינוי אורחות חייו. מנגד, ישנם נושאים הנכללים תחת הקטגוריה של "עניין לציבור". תחת מטרייה זו ניתן להכניס סיקור שיש בו כדי לעניין אדם, ולו גם מטעמי סקרנות ויצר רכילות. הבחנה זו קיימת בתקשורת הישראלית ובאתיקה העולמית.

אני, בדומה לאזרחים רבים, היינו רוצים שהתקשורת תסקר ותפרסם מידע שיכול לעזור לנו כאזרחים לגבש את דעתנו בנושאים העומדים על הפרק. למשל: האם באמת היה חשוב שנתניהו ייסע כעת לאוקראינה - או שמא נרתמו מעשים מדיניים לצרכים פוליטיים? האם כתוצאה מהביקור המדיני יתחזק מעמד ישראל בזירה העולמית - או שמא הדבר פגע ביחסי ישראל ומדינות אחרות, חשובות, כמו רוסיה? אבל נראה שלא נמצא עניין לעסוק בכך.

אם חלילה היה מתגלה כי בעקבות מעשי הגברת נתניהו קשרי ישראל-אוקראינה נפגעו, הייתה חובה אתית מקצועית לפרסם את התנהגותה. אך לא הוכח כי נפגעו הקשרים, וכי הייתה חובה לפרסם זאת בהבלטה.

לכל אלה המצטטים את מנהיגי האופוזיציה באוקראינה, המחפשים לבקר את השלטון, ומפרנסים את הכותרות בעיתונות הישראלית, אזכיר שאלה ואלה מבקשים לגרוף הון: הפוליטיקאים - הון פוליטי וקידום מעמדם בעיני תומכיהם, אבל לא חייבים להתרגש מכל אמירה פוליטית אופוזיציונית. גם הכותרות הרועשות בארץ אינן חייבות לזעזע. עיתונות היא גם עסק כלכלי, עיתונים רוצים שייקנו כמה שיותר עותקים, כשם שאתרי אינטרנט רוצים שיותר אנשים יגלשו בהם. לכן התקשורת מחפשת לעתים את מה שמעניין, במקום להתמקד בחשוב. כך שאולי הרווחנו סיפור מעניין, אבל הפסדנו את מה שחשוב.

הכותב הוא מומחה לאתיקה מקצועית מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988