אקזיט המכוניות המשומשות: סוארי רוכש 51% מאוטודיל תמורת 100 מיליון שקל

צמד המייסדים, מאיר אוחיון ותומר דותן, ימשיכו לנהל את רשת הטרייד-אין גם לאחר מכירת החזקותיהם לידי אלייד, חברת ההשקעות שמוביל יצחק סוארי

יצחק סוארי, יו"ר אלייד צילום: תמר מצפי
יצחק סוארי, יו"ר אלייד צילום: תמר מצפי

אקזיט מרשים בתחום המכוניות המשומשות. צמד מייסדי רשת אוטודיל, מאיר אוחיון ותומר דותן, סיכמו על מכירת מניותיהם (51%) לידי חברת ההשקעות אלייד תמורת 100 מיליון שקל - כך נודע ל"גלובס". העסקה משקפת שווי של כ-200 מיליון שקל לרשת הטרייד-אין והסחר במכוניות משומשות, שהוקמה בשנת 1997.  

ביוני 2005 רכשה אלייד, החברה האם של יבואנית הרכב צ'מפיון מוטורס, 49% ממניות אוטודיל מידי השניים,  ולאחר השלמת העסקה הנוכחית היא תחזיק בבעלות המלאה ברשת. אוחיון ודותן (שניהם בני 47) ימשיכו לשמש כמנכ"לים משותפים באוטודיל גם לאחר המכירה, וזאת לצד עסקיהם הנוספים - יבוא רכבי  היוקרה של אסטון מרטין לישראל וכן נדל"ן המוחזק במשותף עם אלייד.

אוטודיל, הנמנית עם החברות הגדולות בתחומה, פועלת באמצעות שתי חטיבות מכירה עיקריות: חטיבת טרייד-אין וחטיבת המכירה הפרטית. החברה מכרה בשנה האחרונה כ-10,000 כלי רכב, ומחזור ההכנסות השנתי שלה עמד על כמיליארד שקל. באוטודיל מועסקים כ-80 עובדים והיא פועלת מארבעה סניפים ברחבי הארץ. מטה החברה ממוקם בבני ברק במתחם הנמצא בבעלותה, אשר משתרע על פני 18 דונם וכולל אולם תצוגה, משרדי מכירות, מחלקות רכש, ומשרדי הנהלה. מלבדו יש לרשת סניפים בחיפה, ירושלים וראשון לציון.

אוטודיל משמשת כנציגת הטרייד-אין הרשמית והבלעדית של החברה האחות צ'מפיון מוטורס, יבואנית מותגי אאודי, פולקסווגן, סיאט וסקודה בישראל, ושל קבוצת סמל"ת, יבואנית מותגי פיאט, אלפא רומיאו ולנצ'יה. בפלח מותגי היוקרה, אוטודיל הינה ספקית שירותי הטרייד-אין של אסטון מרטין ואאודי. 

פעילה שנים רבות בנדל"ן

קבוצת אלייד, בראשות היו"ר פרופ' יצחק סוארי, היא חברת החזקות הפועלת שנים רבות בענפי הנדל"ן, האלקטרוניקה, התשתיות והרכב. בין החזקותיה נמנות מלבד צ'מפיון מוטורס ואוטודיל, גם החברות UPS, ניופאן, מיניליין ועוד.

שווי נכסיה של אלייד מוערך במיליארדי שקלים כשבין היתר בידיה נכסי נדל"ן נחשקים, ביניהם שותפות באדמות במתחם "חוף התכלת" - 480 דונם בין דרום הרצליה לצפון תל-אביב. בחודשים האחרונים החלה אלייד בצעדים לכניסה לתחום התשתיות, עם השתתפותה במכרזי קווים של הרכבת הקלה, רכישת מתקן התפלה באשדוד ועוד. נוסף על כך, היא הפכה לבעלת עניין (5%) בחברת כרטיסי האשראי MAX (לשעבר לאומי קארד).

בשל התרחבות עסקיה, סוארי החליט לפני כשש שנים לעזוב את הפעילות במשרד הייעוץ הכלכלי והערכות השווי שלו, ולהתרכז בעסקיה של אלייד. סוארי מוכר כאחד היועצים המשפיעים ביותר במשק, ומקושר לדמויות בכירות ביותר בשוקי ההון והעסקים.

לפני כשנה נפרדה אלייד מעיקר החזקותיה ומגרעין השליטה של קבוצת הנדל"ן והתשתיות אשטרום, כשמכרה 14.5% מהון החברה תמורת כ-200 מיליון שקל לידי שותפיה בקבוצה, משפחות המייסדים. מניות אלייד באשטרום היו בין החזקותיה הוותיקות של אלייד, שלשותפות בה היא נכנסה בשנת 1965. מאז מכירת ההחזקות ועד כה, מניית אשטרום זינקה בכ-150%. 

"החצר האחורית" של יבואני הרכב בישראל | דובי בן גדליהו

כל מי שניסה אי פעם למכור מכונית משומשת בישראל יודע שמדובר בתהליך טראומטי: המתנה של שבועות עד חודשים ללקוח, הדיפת אינספור טרדנים וציידי מציאות ממולחים והשלמה עם העובדה שכל קשר בין מחיר המחירון הרשמי למחיר השוק בפועל הוא מקרי לחלוטין.

לפיכך, למרות שהסחר הממוסד ברכב משומש נחשב בתור "החצר האחורית" של יבואני ה רכב בישראל, הוא מעניק להם שירות חיוני. בלעדיו רבות מעסקאות הרכישה של כלי חדשים, שמתבצעות באולמות התצוגה הנוצצים של היבואנים, לא היו מתבצעות והדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר ברכבי יוקרה, שהביקוש להם בשוק הרכב המשומש הוא דליל ודורש מומחיות וקשרים מיוחדים.

אבל טרייד-אין הוא רק שירות אחד בחבילה. בשנים האחרונות הפכו "קבלני הטרייד-אין" גם למסלקה של מלאים עודפים של כלי רכב חדשים, שהיבואנים לא הצליחו להיפטר מהם בזמן ואף לא לגלגל אותם לערוץ "האפס קילומטרים" של חברות הליסינג. כלי הרכב "היתומים" הללו נמכרים לעיתים קרובות במחירי הפסד, שהיבואנים לא היו רוצים לפרסם. עם הזמן הפכו קבלני טרייד-אין דוגמת אוטודיל גם ל-One Stop Shop, שמציע חבילה שלמה של שירותי מימון וביטוח לרכב משומש, השבחה של כלי רכב, עסקאות טרייד-אין סיבוביות ואפילו ליסינג מימוני.

מדובר כאמור בשירות חיוני ומשלים אבל יש לו בעיה אחת: הניסיון הנצבר מלמד, שקשה מאוד לייצר בו רווחים כעסק עצמאי. לפיכך בשנים האחרונות ראינו יותר ויותר גופי סחר ברכב משומש שנרכשים, מתמזגים ונטמעים בחברת האם של יבואני הרכב, או אף מוקמים מבראשית כשלוחה עסקית של היבואנים. למיזוג עסקי כזה יש יתרונות. הוא מאפשר, למשל, ליבואן להסתכל על כל שרשרת הערך של כלי הרכב ולמצע את הרווחיות בכלי רכב חדשים, כך שתפצה על ההפסד הפוטנציאלי של המשומשות. הוא מאפשר גם ליבואנים להשתמש במערך השירות והחלפים שברשותם כדי להעניק שירותי השבחה ואחריות לכלי רכב משומשים וכאמור משמש גם כמסלקה.

תיאורטית, גוף טרייד-אין סמי-עצמאי, שבשליטה עסקית של יבואן רכב, יכול לשמש בעתיד כפלטפורמה ליבוא עקיף וזעיר של רכב חדש ומשומש. כלומר יבוא כלי מ"סטוקים" מזדמנים בעולם ולא ישירות דרך היצרנים. האפשרות לעשות זאת נפתחה בעקבות "חוק שירותי הרכב" של יבואני הרכב ועד כה נוצלה, בצורה די מאסיבית, בעיקר על ידי סוחרי רכב עצמאיים.

הנה דוגמה קונקרטית: בשנתיים הקרובות צפויה ישראל לעמוד בפני "בצורת" של אספקת כלי רכב חשמליים והיברידיים מיצרני הרכב בשל שינויי הרגולציה והפליטה באירופה, שגורמים ליצרנים לתעדף שווקים זרים על חשבון ישראל. גוף סמי-עצמאי דוגמת אוטודיל יכול להפוך למקור חיוני של מלאים מבוקשים גם ללא סיוע ישיר של היבואן. אבל כל זה נמצא בינתיים בתיאוריה. בפועל מדובר בעיקר ב"צווארון הכחול" של שוק הרכב.