"התחנה הבאה גריבניצה" (Griebnitzsee), הכריז הקול בגרמנית. "הדלת תיפתח מצד שמאל". ירדתי. על הרציף הייתי אמורה לפגוש את מיכאל. לא ידעתי איך הוא נראה, אבל ידעתי שאזהה אותו לפי תמונה ששלח לי. קבוצה גדולה של סטודנטים צעירים התפנתה במהירות לכיוון הקמפוס וקבוצה אחרת של חותרי קייאקים פנתה לעבר היציאה השנייה, הקרובה לאגם. על הרציף נותר גבר עם בלורית כסופה - מיכאל.
מיכאל הוא ה-Greeter שלי בברלין, מקבל הפנים. "גריטרס" הוא ארגון בינלאומי של מתנדבים האוהבים את עירם וישמחו לחלוק אהבה זו עם מי שרוצה בכך. אני רציתי יותר מכול להכיר עיר דרך עיניים של מקומי והרחק מהמסלול השחוק. יצרנו קשר במייל, ומיכאל הציע חמישה מסלולים חלופיים לבחירתי, כולם מעניינים ומפורטים. בחרתי מקום שלא שמעתי עליו דבר קודם לכן - בבלסברג (Babelsberg). בקצה הדרום-מערבי של העיר, מרחק חצי שעה נסיעה ממרכז ברלין, קרוב לפוטסדם.
במייל של מיכאל הסיור שלנו תואר כך: הגבול בין גרמניה המזרחית לברלין המערבית עד 1989, המטה הראשי של הצלב האדום הגרמני בתקופת השלטון הנאצי, אולפני הקולנוע בבלסברג - ההוליווד של גרמניה, הווילות של עשירי ברלין ושל כוכבי קולנוע מפורסמים על גדות אגם גריבניץ, מגוריהם של שלושת מנהיגי העולם בזמן ועידת פוטסדם ב-1945: סטאלין, צ’רצ’יל וטרומן, ולסיום - ארמון בבלסברג של הקיסר ווילהלם הראשון עם נוף לגשר גלינקה, הידוע יותר כגשר המרגלים.
זאת ועוד, הבטיח הגריטר שלי. הבטיח וקיים. עם רדת הערב, בתום שמונה שעות סיור מגוון ומרתק, כשאני רצוצה אך נפעמת מהחוויה, הבנתי שעברנו מסלול שאורכו כ-3 ק"מ בלבד, כל זאת בגלל שהסיור שלנו היה גם מסע בזמן. זיגזגנו בין ההווה לעבר כמו פלשבקים בסרט רחב יריעה.
הצלב האדום וצלב הקרס
זהו אזור האגמים של ברלין. פיסת טבע שקרובה לעיר. בעבר היו כאן יערות ונבנו ארמונות קיץ עם גנים מרהיבים. בעקבותיהם, הגיעו לכאן העשירים והמפורסמים שבנו וילות מפוארות על שפת האגם וכוכבי קולנוע ניצפו במכוניות מנקרות עיניים - ואז כל גלוית הנוף הפסטורלית הזאת התנפצה לרסיסים.
בלסברג / צילום: *shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב
נפגשנו כאמור בתחנת הרכבת גריבניצה הקרובה לאגם באותו שם. הסיור שלנו התחיל כבר על הרציף. כשמיכאל שלף קלסר עם עשרות עמודים מנוילנים שהכין במיוחד לכבוד הסיור שלנו, הרגשתי מיד שאני בידיים טובות. תחנת הרכבת גריבניצה הייתה לפני איחוד הגרמניות התחנה האחרונה במזרח גרמניה לפני חציית הגבול לברלין. לכאן הגיעו רכבות ממערב גרמניה. בפלשבק מהיר ל-1955 אפשר לדמיין קרון עמוס, אין עולה ואין יורד. מהחלון נשקפים שוטרים חמושים בליווי כלבי שמירה. גדרות תיל מסביב. אווירה מתוחה. בדיקת מסמכים. הרכבת ממשיכה.
החומה שהקיפה את ברלין המערבית עברה גם כאן. היא זיגזגה בין שכונות ואגמים, מחלקת חיים לשניים, לעיתים באופן שרירותי נשארו מובלעות שהגישה אליהן בלתי אפשרית. היוצא מהתחנה ביציאה הדרומית מגיע היום לקמפוס שוקק חיים, שהוא חלק מאוניברסיטת פוטסדם. בעבר היה זה מטה הצלב האדום של גרמניה. עיר שלמה תוכננה כמרכז לוגיסטי כדי לספק את כל צורכי הצבא בזמן המלחמה.
היום הפך הבניין ששימש כאפסנאות לבגדי אחיות לספרייה של אוניברסיטת פוטסדם. הבניין הראשי המהודר, שממרפסתו הקדמית נישאו בתקופת הנאצית נאומים חוצבי להבות, משמש את תלמידי המשפטים. הקמפוס השלו כיום היה בתקופת מלחמת העולם השנייה גם נקודת ריכוז לעובדי כפייה ולאסירים שנשלחו למחנה זקסהאוזן.
תחת השלטון הנאצי איבד ארגון הצלב האדום את עצמאותו, והארגון ההומניטרי שנועד להביא מזור ומרפא, אויש באנשי אס.אס. אוסוואלד פוהל, שהורשע במשפטי נירנברג בפשעים נגד האנושות והוצא להורג, היה מנהל הכספים של הארגון.
ארנסט גרוויץ, מי שהיה אחראי לרציחתם של פגועי נפש ועריכת ניסויים רפואיים במחנות הריכוז, מונה על-ידי הימלר לרופא הראשי ולראש הארגון בפועל. הוא זה שהמליץ להימלר על השימוש בתאי גזים. את סופו מצא גרוויץ בסוף המלחמה, כשפוצץ את כל משפחתו בעזרת רימון יד בווילה סמוכה, שנעבור לידה בהמשך הסיור.
הוליווד של גרמניה
הפער בין ההווה הרגוע להיסטוריה המדממת קשה לעיכול. אתנחתא מסוימת, גם אם בערבון מוגבל, אפשר למצוא כמה מאות מטר מהקמפוס. אולפני בבלסברג הם ההוליווד של גרמניה. הכניסה אינה מרשימה במיוחד, אבל בתוך המתחם הענק הזה נמצא כל מה שצריך להפקת סרטים, סדרות טלוויזיה ועתה גם משחקי מחשב: אולפני קול, בתי מלאכה לבניית תפאורות, מתפרות, חדרי עריכה וכדומה.
מאז 1912 מפיקים באולפנים סרטים. בימאים ענקיים כמו ארנסט לוביטש, פריץ לאנג ויוזף פון שטרנברג פעלו כאן בתחילת המאה ה-20. היצ’קוק עצמו העיד כי כמתמחה צעיר בשנות ה-20 למד שם כל מה שהוא יודע על עשיית סרטים. ברוח חופש היצירה והקדמה של ברלין בשנות ה-20, הופקו כאן סרטים פורצי דרך: ב-1927 הסרט האילם "מטרופוליס" - סרט המדע הבדיוני הראשון, בבימויו של פריץ לאנג ובהשתתפות 36 אלף ניצבים. ב-1930 "המלאך הכחול" המתירני עם מרלן דיטריך, שהפך אותה לכוכבת-על.
אולפני בבלסברג. פסלה של מרלן דיטריך בהשראת סרטה "המלאך הכחול" / צילום: , רויטרס - Thomas Peter
ואז, גם כאן החגיגה הסתיימה. עם עליית הנאצים לשלטון ועד סוף מלחמת העולם השנייה הפכו אולפני הקולנוע לשופר של המפלגה הנאצית בניצוחו של שר התעמולה יוזף גבלס. כ-1,000 סרטים הופקו באולפנים בתקופה הנאצית. הידוע שבהם היה סרטה של לני ריפנשטאל "ניצחון הרצון" - תיעוד מעריץ של המפלגה הנאצית. מפורסם לא פחות היה "היהודי זיס" מ-1940, הסרט האנטישמי של כל הזמנים, שצפו בו והושפעו ממנו כ-20 מיליון איש. לאחר המלחמה נשפטו חלק מבכירי האולפנים, והם כמובן פטרו את מעשיהם במשפט השחוק כי הם רק מילאו הוראות.
כ-2,000 אנשי קולנוע יהודים - במאים, מפיקים, שחקנים, תסריטאים ועוד - נכנסו לרשימה השחורה של גבלס ונמלטו מגרמניה הנאצית. פריץ לאנג, בילי ויילדר ואחרים הצליחו מאוד גם בארה"ב. יש אומרים שההגירה הזאת בנתה את הוליווד, אבל בעוד שאחדים זכו לתהילה, רוב הפליטים היהודים של עולם הקולנוע הגרמני, מוכשרים ככל שהיו, נאבקו עם הבדלי תרבות ושפה ושרדו בקושי.
אולפני בבלסברג/ צילום: צילומים: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
אחרי המלחמה, האולפנים היו חלק מגרמניה המזרחית. מלבד סרט אחד, "יעקב השקרן", על תקופת השואה, שהיה מועמד בשעתו לאוסקר, מעט מאוד סרטים בעלי משמעות הופקו פה בתקופה זו. אבל האולפנים שרדו את הנאצים, את הקומוניסטים ואת המשבר הכלכלי על סף פשיטת רגל, ובשנים האחרונות חזרו לשגשג. עכשיו הם בבעלות פרטית ועובדים בהם גם במאים בינלאומיים.
בין הסרטים שהופקו כאן בשנים האחרונות ניתן למצוא את "ולקירי", "נער קריאה" , "ממזרים חסרי כבוד", "גראנד בודפסט הוטל" וכמובן "גשר המרגלים" של סטיבן ספילברג עם טום הנקס, שעוד נחזור אליו בסוף הסיור. לא ניתן לסייר באולפנים. פארק שעשועים לכל המשפחה בנושא קולנוע נמצא בסמוך, אך אל תצפו ל"יוניברסל סטודיוס".
גשר גלינקה גשר המרגלים / צילום: *shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב
הכתובת הכי טובה בעיר
היציאה המרכזית של תחנת הרכבת גריבניצה נמצאת ממש על שפת האגם. בכניסה לתחנה חנות להשכרת אופניים וקיאיקים - שתי דרכים מומלצות לחקור את האזור. אנחנו ממשיכים ברגל לעבר רחוב קרל מרקס, שם קצת מוזר לרחוב של וילות, אך זה מה שקורה כשקומוניסטים משתלטים על רחוב שנקרא קייזרשטראסה, רחוב הקיסר, הצמוד לאגם ובנויה עליו שורה ארוכה של וילות מפוארות.
בסוף המאה ה-19 החל להתבסס בברלין מעמד בורגני עשיר. המקום הנחשק עבורם לבנות בו את בית חלומותיהם או את בית הקיץ שלהם היה בסמוך לארמון הקיסר. שכונת נוי בבלסברג (בבלסברג החדשה) הוקמה בהמשך לארמון בבלסברג, ארמון הקיץ של הקיסר וילהלם הראשון. בהתאם לכך, נקרא הרחוב בשם הראוי קייזרשטראסה. כתובת הולמת לבנקאים, תעשיינים ומצליחנים, חלקם יהודים.
אם תרצו, זו בברלי הילס מקומית, כי עם התבססות אולפני הקולנוע, התגוררו במקום גם אנשי קולנוע מפורסמים. כל אחד בנה את ארמון חלומותיו בסגנון אחר - שוויצרי-אלפיני, מראה דמוי מבצר, סגנון טיודור או וילה טוסקנית. הכול הולך. הקיסר מצידו ביקש שהחזיתות לא תנקרנה עיניים ולכן החזית המפוארת יותר פונה אל האגם, וההולכים ברחוב אינם חוזים בה. שייטי הקיאיקים וספינת טיול היוצאת מואנזה עושים בדיוק את סיור ההצצה הנדרש.
בין היהודים העשירים שהתגוררו בשכונה: משפחת גוגנהיים, יצרני משי, גרו ב"וילה גוגנהיים", וגם לבנם הנס בנו וילה מפוארת אחרת ברחוב ממול. ראשי תיבות שמו עדיין מעטרים את שער הכניסה. אם לבחור רק סיפור אחד מני רבים על היהודים העשירים שהתגוררו ברחוב, קבלו את זה של הבנקאי, הפילנתרופ ואספן האמנות יעקב גולדשמידט. בנקאי מחונן ועשיר כקורח. יהדותו, עושרו ואורח חייו הפזרני יצרו עוינות וקנאה כלפיו.
אחד הסיפורים עליו גורס כי הוא התקין טלפון על עץ בגן ביתו (לפני 90 שנה!) כדי שלא יחמיץ את הנעשה בבורסה וכדי לתת פקודות קנייה ומכירה תוך כדי המסיבות הראוותניות שערך. שכשברח מגרמניה לשוויץ ב-1933, הצליח להבריח במכוניתו חלק מאוצרות האמנות שלו, יצירות של פיקסו ורנואר. יתר היצירות הוחרמו על-ידי הנאצים (ואחר כך נתבעו על-ידי יורשיו). שאר יהודי השכונה נאלצו למכור את רכושם בפרוטות כשעלו הנאצים לשלטון.
עם חלוקת גרמניה בתום מלחמת העולם, עבר הגבול בין ברלין לברנדנבורג (מזרח גרמניה) באמצע האגם. חומה נבנתה בקצה הגנים היפים של הווילות שאיבדו את זוהרן למשך 40 השנים הבאות.
כאן הסתיימה מלחמת העולם
הסיפור הגדול של הרחוב הזה מתרכז בשבועיים וחצי בלבד בחודש יולי 1945, בזמן ועידת פוטסדם. שלושת מנהיגי המעצמות הגדולות - סטאלין, טרומן וצ’רצ’יל - הגיעו לוועידה שקבעה סדרי עולם חדשים בעקבות המלחמה. סטאלין, שפחד מטיסות, הגיע ברכבת ממוסקבה. טרומן היה בראשית כהונתו שעדיין לא מלאו לה 100 ימים. צ’רצ’יל היה בסוף דרכו הפוליטית. הוא הגיע מחופשת ציור בדרום צרפת ובאמצע הוועידה קיבל את הידיעה שהובס בבחירות על-ידי מנהיג הלייבור קלמנט אטלי.
ועידת פוטסדאם סטאלין טרומן וצ'רצ'יל / צילום: מתוך ויקיפדיה
חודש קודם לכן, הסובייטים פינו עבור המנהיגים ופמלייתם 100 וילות, ופשוט זרקו את הדיירים לרחוב. מנגנון צבאי ענקי עמד לרשות שלושת המנהיגים. המנהיגים ארחו זה את זה בווילות היפות, כשעוזריהם דואגים לקוויאר, לוודקה ולפינוקים. לחלק האמנותי בסוף הערב הוטסו במיוחד נגנים מחו"ל. בכל אירוח הועלה הרף והתחרות ביניהם גברה. כל זאת, בתום מלחמת עולם עקובה מדם כשגרמניה כבר מובסת אך יפן עדיין לא נכנעה.
במהלך הוועידה, קיבל טרומן הודעה כי ניסוי גרעיני שנערך בניו מקסיקו לבדיקת פצצת האטום עבר בהצלחה. בזמן שהתארח ב"ווילה טרומן" על גדות אגם גריבניצה, החליט טרומן להטיל את פצצות האטום על הירושימה ונגאסקי. כזכר לכך נקרא הרחוב "הירושימה-נגאסקי פלאץ" (כיכר). תום ועידת פוטסדם ציין במידה רבה את תום מלחמת העולם השנייה, תחילתה של המלחמה הקרה ומרוץ החימוש הגרעיני.
קרל מרקס שטראסה מסתיים בפארק של ארמון בבלסברג. מהגן רחב הידיים נשקף נוף נפלא - אגמים ונהר שגשר חוצה אותו. אבל שוב, כמו כדי לנפץ את התמונה הפסטורלית, זהו גשר גלינקה המוביל לפוטסדם, והוא מזכיר כי כאן עבר פעם הגבול בין מזרח גרמניה למערבה, ופה הוחלפו בכמה מקרים מרגלים בין המזרח למערב. ב-1986, במסגרת אחד החילופים הללו, שוחרר על הגשר גם אסיר ציון נתן שרנסקי. המחשה אפשר לראות בסרטו של ספילברג "גשר המרגלים" בכיכובו של טום הנקס. כאן מסתיים הסיור ונסגר המעגל. אני נפרדת ממיכאל ומקווה להחזיר לו סיור בעירי ובארצי.
מידע מעשי
הדרך הטובה ביותר לראות את האזור היא להגיע לתחנת Griebnitzsee ומשם לשכור אופניים או קייאקים, או ללכת ברגל לאורך קרל מרקס שטראסה עד לפארק בבלסברג. אפשרות נוספת, פחות אקטיבית, היא לקחת שיט מאגם גריבניצה או מאגם ואנזה (זה של הוועידה המפורסמת) הנקרא "שיט שבעת האגמים" (tour-of-7-lakes-from-wannse.) ולראות את האזור מכיוון המים.
השכרת אופניים וקיאיקים בתחנת גריבניצה: www.pedales.de
אין אפשרות לבקר באולפני הקולנוע. אפשר לבקר עם ילדים בפארק שעשועים למשפחות בנושא קולנוע ליד אולפני בבלסברג (זה לא "יוניברסל סטודיוס"):www.filmpark-babelsberg.de
ארגון ה"גריטרס":www.globalgreeternetwork.info
כתבות
ני"ע
