סטודנטים בינלאומיים - מנוע כלכלי בהישג יד

מוסדות אקדמיים מחזרים אחרי הסטודנטים הבינלאומיים כמקור הכנסה כדאי במיוחד

סטודנטים בספרייה / צילום: שאטרסטוק
סטודנטים בספרייה / צילום: שאטרסטוק

בשנים האחרונות הנושא של סטודנטים בינלאומיים תופס תאוצה. לפני נתוני אונסקו, ב-2017 למדו 5.3 מליון סטודנטים במדינות בהן אינם אזרחים, בעיקר בצפון אמריקה, ארצות-הברית ומערב אירופה (3.3 מליון). אפילו בישראל הקטנטונת למדו בשנת 2014 (אין נתונים מאוחרים יותר מאונסקו), 10,471 סטודנטים בינלאומיים. המספרים מרשימים למדי ומעלים שאלות רבות לגבי התופעה, ביחוד לאור העובדה כי מספר הסטודנטים הבינלאומיים עולה בכל שנה. מאמר דעה זה מתמקד בנקודות הנוגעות בהיבט הכלכלי של התופעה.

ראשית, יש להבין כי העיסוק בהשכלה הגבוהה הפך להיות שירות שיווקי לכל דבר ועניין - המוסדות האקדמיים מנסים לשכנע את המועמדים הפוטנציאליים לרכוש שרותי השכלה גבוהה במוסד שלהם. לאור שיפור התעבורה, נכנסו כמתחרים מוסדות בחו"ל שלא היו נגישים בעבר ואילו היום העולם הוא כפר גלובלי מבחינה זו. יש תחרות רבה יותר על סטודנטים בין מוסדות להשכלה גבוהה לא רק מהארץ אלא גם מחו"ל.

חשוב לציין כי שכר הלימוד שמשלמים הסטודנטים הבינלאומיים גבוה משמעותית משכר הלימוד של סטודנט מקומי. לכן, מוסדות אקדמיים מחזרים אחרי הסטודנטים הבינלאומיים כמקור הכנסה כדאי במיוחד. יתרה מזאת, במרוצת השנים חלה ירידה בהשקעות הציבוריות בהשכלה גבוהה אשר חייבו את הסטודנטים הבינלאומיים לשלם שכר לימוד גבוה יותר וכך הם מהווים מקור רווח, בעוד שסטודנטים מקומיים מהווים לעתים הפסד כלכלי עבור המוסד בו הם לומדים. אם כן, לימוד בחו"ל עשוי להוות חלופה רק למועמד בעל יכולת לשלם שכר לימוד גבוה (ביחס למקומי) תוך לקיחה בחשבון של עלויות המחיה שעלולות להיות גבוהות מאשר בארץ המקור. כדי למשוך סטודנטים בינלאומיים, לעתים מוקצים מענקים ומלגות המיועדים עבורם. לדוגמה, ישראל מעניקה תמריצים כלכליים על מנת למשוך אליה סטודנטים מאסיה הלומדים לתארים מתקדמים בלבד. ההשקעה הכלכלית משתלמת שכן הללו חוזרים לארצם לעמדות מפתח וכך מתאפשר ביסוס קשרים כלכליים ומדיניים חשובים לאין שיעור. בנוסף, יוקרת ישראל כמדינה שהנה חוד חנית במחקר, מסייע להשקעות עתידיות בה.

שנית, מתרחשות מגמות של שינוי בפיזור הסטודנטים על פני הגלובוס. למרות שארצות-הברית עדיין מובילה במספר הסטודנטים הבינלאומיים הבאים בשעריה (מעל 907,000) חלה נגיסה מתמשכת בחלקה היחסי באירוח סטודנטים אלה. מכאן שהענף הכלכלי המניב הזה, הולך ומצטמצם עבורה. לעומת זאת, יש עליה מתמדת במספר הסטודנטים הפונים לאוסטרליה וניו זילנד וכן לאסיה. בנוסף, בשנים האחרונות נכנסו מתחרים חדשים לשוק ההשכלה הגבוהה שתופסים נתחי שוק גדלים והולכים כדוגמת אבו דאבי, סינגפור, מלזיה ועוד. הללו השכילו לזהות את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בסטודנטים הבינלאומיים ולמשוך אותם, בין היתר, על ידי בניית מרכזים איזוריים להשכלה גבוהה (Educational Hubs) הכוללים אוניברסיטאות ומכללות מקומיות, שלוחות של מוסדות אקדמיים מחו"ל, תעשיה, מרכזי מחקר ועוד. יתרה מזאת, סטודנטים רבים עברו ללמוד באוניברסיטאות בארה"ב ובמערב אירופה בגלל היוקרה של מוסדות הלימוד שם ואפשרויות ההעסקה העתידיות בארצות מפותחות אלה, אך בשנים האחרונות הסטודנטים מקבלים החלטת לימודים בחו"ל באופן שמזכיר "תייר" והסיבות ללימודים בחו"ל נעוצות בדברים שמעבר ללימודים (כמו אקלים נוח ואטרקטיביות תיירותיות, דת משותפת ורצון להתנסות בתרבויות אקזוטיות ואורח חיים אחר). למשל, לאחר מתקפת הטרור במגדלי התאומים, סטודנטים מוסלמים רבים החליטו ללמוד במלזיה שקיבלה אותם בזרועות פתוחות. לגבינו, הסטודנטים הבינלאומיים המגיעים לישראל עושים זאת משתי סיבות עיקריות: 1. ללמוד מאומת הסטארט-אפ איך לקדם חדשנות טכנולוגית ויזמות; 2. להתקרב לשורשים היהודיים (עבור סטודנטים יהודיים המגיעים מחו"ל). בנוסף, השפה האנגלית שהינה בינלאומית, נתנה יתרון ללימודים במוסדות בארה"ב ובבריטניה, אך בקרוב לא ברור אם סינית או הודית לא ידרשו יותר ולכן הראשונות מתחילות לאבד את כוחן בקרב סטודנטים בינלאומיים. ניתן לראות את חשיבות השפה בבחירת מקום לימוד עד היום, למשל, השפה הצרפתית הקנתה יתרון למוסדות אקדמיים בצרפת בקרב צעירי צפון אפריקה ואחרים ששולטים בצרפתית (בהתאם לאזורי הקולוניאליזם בעבר).

אחרון, סטודנטים בינלאומיים חיוניים לתעסוקה ומחקר במדינה המארחת גם לאחר סיום לימודיהם. הצורך של מדינות מערב אירופה, בעלות הילודה הנמוכה, הוא בכוח תעסוקה נגיש, משכיל, בעיקר כישרונות (טאלנטים). הסטודנטים הבינלאומיים מהווים מאגר משמעותי לשם כך. יתרה מזאת, בחלק ניכר מארצות המערב (ארה"ב, בריטניה, איטליה ועוד) יש ירידה במספר הסטודנטים בכלל (גם המקומיים) כך שהתלות שלהם בסטודנטים בינלאומיים הולכת וגוברת גם לצרכים כלכליים וגם לשימור מערך ההשכלה הגבוהה שלהם.

לאור זאת, ממליצה לישראל, שעיקר משאביה הם ההון האנושי של אזרחיה: 1. לעודד סטודנטים ללמוד בחו"ל לפרקי זמן קצובים כדי להעשיר את אופני מחשבה, הנסיון והקשרים הנחוצים להמשך; 2. לפתח סטודנטים מקומיים, בעיקר במקצועות חיוניים לעתיד ולנסות לנתב את המועמדים לשם (כמובן על בסיס כישוריהם); 3. להקצות תקציבים למשיכת סטודנטים בינלאומיים, בעיקר מארצות שברצוננו לבסס עימן יחסים דיפלומטיים וכלכליים כאחד; 4. להפנים את הקשר בין השכלה גבוהה לתיירות ולהפנות משאבים לשיתוף-פעולה בין השניים; 5. להשקיע בתעשיה ובמוסדות להשכלה גבוהה (בעיקר במחקר) כדי למתג את ישראל באופן שימשוך אליה סטודנטים מחו"ל ויעשיר את קופתה. זוהי תעשיה בפני עצמה.

באופן זה נבטיח גם שלא מתקיימת בריחת מוחות מישראל אלא רק תנועה מחזורית, ואלה היוצאים גם חוזרים וממשיכים לפתח את ישראל כי יש להם אופק תעסוקתי ומחקרי כאחד. השקעה באקדמיה הישראלית תאפשר לבוגריה להיות אליטה אינטלקטואלית המשרתת את טובת ישראל מבחינה כלכלית וחברתית ישירות (בעזרת בוגריה הישראלים) ובעקיפין (בעזרת בוגריה הבינלאומיים).

הכותבת היא מרצה בכירה בבית הספר למדעי ההתנהגות באקדמית נתניה. מומחית להתנהגות ארגונית ומשאבי אנוש. מאמר הדעה נסמך בחלקו על ספר בנושא מוביליות של סטודנטים בינלאומיים הנכתב בימים אלה בשיתוף עם מר אור שקולר

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988