צמצום פליטת גזי חממה: האם ישראל יכולה לעמוד בהבטחותיה הצנועות?

בניגוד לטראמפ, השר להגנת הסביבה זאב אלקין דבק בהתלהבות בהסכם האקלים של פריז • אבל כמה שאפתניות היו ההתחייבויות של ישראל מלכתחילה, והאם סביר שנעמוד בהן בתאריך היעד - 2030? • המשרוקית של גלובס

זאב אלקין / צילום: תמר מצפי
זאב אלקין / צילום: תמר מצפי

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע לאחרונה כי ארה"ב פורשת מהסכם פריז - הסכם האקלים שבו התחייבו רוב מדינות העולם לצמצם את פליטת גזי החממה התורמים להתחממות כדור הארץ. בישראל, שהייתה בין החותמות על הסכם ב-2016, עדיין דבקים בו. בראיון לרשת 13 הביע השר להגנת הסביבה זאב אלקין צער על ההחלטה האמריקאית ואמר: "אני חושב שהסכם האקלים נכון. ישראל הצטרפה להסכם פריז, אשררה אותו ופועלת על-פיו, ויש מספר החלטות ממשלה שעברו".

הצהרת הנאמנות הזו של אלקין היא הזדמנות למבט מהיר על היישום הישראלי של הסכם האקלים. זו תמונה מורכבת, וכאן נצייר אותה רק בקווים גסים. רבים מהפרטים שלה מוצגים ביתר העמקה בסיקור השוטף של "גלובס".

למה התחייבנו?

היעדים בהסכם פריז הם וולונטריים. כל מדינה בחרה את מידת ההפחתה של גזי חממה שבכוונתה להשיג עד 2030, והתחייבה להעביר לאו"ם דיווחים על תוכניותיה ועל השפעתן. אין סנקציות. המטרה המוצהרת היא שהטמפרטורה הממוצעת בעולם בשנת היעד לא תהיה גבוהה ביותר מ-1.5 מעלות מזו ששררה טרם המהפכה התעשייתית. 

ישראל קבעה לעצמה יעדים במונחי פליטות לנפש: מ-9.2 טונות בשנת החתימה על ההסכם (CO2 וגזים "שווי ערך" ל-CO2), ל-8.8 טונות ב-2025, ו-7.7 טונות ב-2030. מומחים טוענים כי אלה לא שאיפות גדולות בהשוואה למדינות המפותחות. דוח שפרסמה בחודש שעבר הקרן האקולוגית העולמית (FEU-US), ארגון מחקר ללא כוונת רווח, דירג את התחייבויות המדינות בהסכם פריז בארבע רמות. ישראל נמצאת רק ברמה השנייה מלמעלה - "מספיק חלקית" (הפחתה של 20%-40%) - שבה גם מדינות כמו קנדה ויפן. מדינות האיחוד האירופי קיבלו "מספיק" (40% ומעלה). 

היעדים של ישראל עדיין טובים ביחס ליותר משני שלישים ממדינות העולם, רבות מהן מעוטות הכנסה. עם זאת, הסכם פריז בכללותו זכה לביקורת בגלל מטרותיו הצנועות. הפורום הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, למשל, העריך ב-2018 כי גם אם ייושמו כל ההתחייבויות של המדינות השותפות, ההפחתה תגיע רק לחצי מהיעד.

בארגון אדם טבע ודין מזכירים עוד כי הפחתה בפליטה לנפש, בהתחשב בגידול האוכלוסייה בישראל, בכל זאת תביא לעלייה בפליטות. דוחות המשרד להגנת הסביבה מאשרים כי גם אם יושגו היעדים, ב-2030 ייפלטו בישראל 81 מיליון טון של גזי חממה - כ-2 מיליון יותר מאשר ב-2016. 

אלקין, בהודעה לתקשורת בשבוע שעבר, הצהיר כי ישראל לא רק מסרבת לסגת מהסכם פריז, אלא שמשרדו מתכוון "לעדכן את היעדים ל-2030", ובפרט להעלות את היעדים לקידום אנרגיה מתחדשת. השאלה היא אם אפילו היעדים הקיימים יושגו.

פריז רחוקה - פליטת CO2
 פריז רחוקה - פליטת CO2

מה כבר עשינו?

לקראת החתימה על הסכם פריז אישרה הממשלה תוכנית לאומית ליישום היעדים להפחתת פליטות גזי חממה. האמצעים נחלקים לשניים: ייצור אנרגיה בשיטות נקיות יותר; ושימוש בפחות אנרגיה. בהתאם לכך, התוכנית פירטה שורה ארוכה של צעדים שאמורים להביא, מצד אחד, להגדלת ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ב-17%, ומצד שני - להפחתה של 17% בצריכת החשמל ושל 20% בנסיעה ברכב פרטי. באדם טבע ודין מזכירים לנו כי המספרים האלה אינם נמדדים ביחס למצב הקיים, אלא למה שיקרה בתרחיש "עסקים כרגיל", ללא התוכנית. יחסית להיום מדובר רק בבלימת ההידרדרות. 

כפי שציין אלקין, הממשלה אכן קיבלה כמה החלטות בעקבות התוכנית הלאומית. התוכנית עצמה כללה מגוון צעדים, החל בעידוד בנייה ירוקה, עבור במיפוי "רגישויות בעלי כנף" שיקל על הקמת טורבינות רוח, וכלה בשורה של סובסידיות ומענקים לעידוד שימוש יעיל יותר באנרגיה. הביצוע של כמה מהם החל: המשרד להגנת הסביבה מסר לנו כי כבר בשנים 2017-2016 אישרו כמה משרדי ממשלה מענקים של 190 מיליון שקל לסיוע במאות פרויקטים של התייעלות אנרגטית, וציין עוד עשרות מיליוני שקלים שאושרו השנה. 

אבל האפיק החשוב ביותר להפחתת הפליטות הוא ויתור על פחם בייצור חשמל, המקור לכמחצית מהפליטות. הדוח האחרון של מערך המעקב שהקים המשרד להגנת הסביבה, שפורסם לפני שנה, מצא ירידה מסוימת בפליטת גזי החממה בישראל - 6.2 מיליון טונות ב-2016 ו-7.6 מיליון טונות ב-2017 - ותלה אותה בעיקר במעבר לאנרגיות מתחדשות או נקיות יותר במשק החשמל. כל תחנות הכוח הפרטיות שהוקמו בשנים האחרונות מופעלות בגז טבעי, והממשלה החליטה לפני שנה לסגור עד אמצע 2022 ארבע יחידות ייצור בחדרה.

איפה טעינו?

שני האפיקים האחרים, ייעול בצריכת האנרגיה והפחתת הנסיעה ברכב פרטי, מדשדשים. אשר להתייעלות אנרגטית, במשרד של אלקין מדברים על "פער גדול בעמידה ביעדים" - הפחתה של אחוז בלבד מתוך 17% שתוכננו עד 2030. גם הפחתה של חמישית בנסיעה ברכב פרטי נראית רחוקה. לכן, ההערכה הרשמית היא ש"ישראל תצליח לעמוד ביעד ל-2025 בעיקר לנוכח ההצלחה בהפחתת הפחם והעלייה במתחדשות", אבל לא ביעד ל-2030 בהנחה הסבירה שהיעדים באפיקים האחרים לא יושגו. 

מומחי המשרד בכל זאת מציינים פתרון שיאפשר לישראל לעמוד בהבטחותיה: "סגירה של כל התחנות הפחמיות ועמידה באמנת קיגאלי להפחתת השימוש בגזי קירור" - שני צעדים שלא אושרו עד היום. ההמלצה הראשונה מדגימה את הקונפליקטים בתוך הממשלה שמקשים על יישום ההסכם, ובהם המשרד להגנת הסביבה נאלץ לעתים למלא תפקיד לעומתי. 

נסביר: עד כה לא הוחלט לסגור שתי יחידות פחמיות בחדרה וארבע באשקלון. דוח של רשות החשמל שהזמין שר האנרגיה יובל שטייניץ עורר בשבועות האחרונים ביקורת חריפה לא רק בארגוני סביבה, אלא גם במשרד של אלקין, שכן הוא לא המליץ לסגור כליל את התחנות, אלא רק לצמצם את השימוש בפחם לטובת מערכת מקבילה שתופעל בגז. "המסמך מנציח את השימוש בפחם בהתבסס על הנחות שגויות" - כתבו במשרד להגנת הסביבה. עמיתנו עמירם ברקת כתב כאן על הפרשה, שעדיין לא ברור איך תסתיים, אף ששטייניץ הודיע השבוע שאימץ את ההמלצות. 

התביעה להחליף את הפחם בגז ממחישה במקביל את הביקורת של מי שסבור שיעדי הממשלה - גם אם יושגו - צנועים מדי. גז טבעי מזיק פחות מפחמן דו-חמצני, אבל רק יחסית. כש"המשרוקית" בדקה באפריל את טענת שטייניץ ש"גז טבעי - אפס זיהום", כתבו לנו במשרד להגנת הסביבה שהגז מזהם במידה מסוימת, ולכן הם רואים בו רק "חלופת ביניים". אבל באדם טבע ודין מבקרים את הפשרה הזאת. לדבריהם, "מאחר שמתקני ייצור אנרגיה מגז טבעי יפעלו במשך שנים, בפועל נקבעות עובדות שטח שמקבעות את תמהיל האנרגיה המיושן לשנים ארוכות". 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988