"תפסתי אותו גונב מהמכשירים שלי כל מידע שהוא יכול": הכירו את האלימות נגד נשים גם בחסות הטכנולוגיה

הפלטפורמות הדיגיטליות והמכשירים החכמים הפכו אותנו ליותר חשופים לפגיעה מהאנשים הקרובים אלינו • מחקר של ויצו, שנערך לרגל יום המאבק הבינ"ל למניעת אלימות נגד נשים, מתאר סוג נוסף של אלימות, שמופנה בעיקר כלפי נשים אך לא זוכה למספיק התייחסות של הרשויות

אלימות טכנולוגית נגד נשים / צילום: shutterstock
אלימות טכנולוגית נגד נשים / צילום: shutterstock

"בעלי לשעבר עבד בחברת הייטק מתחום הסייבר. הייתה לו גישה לכל מיני אמצעים טכנולוגיים שאני לא מכירה ואני משערת שהוא לא בחל בשימוש בהם כדי לרגל אחריי", כך אומרת אילנה (שם בדוי), שהייתה קורבן לאלימות מצד בעלה. אותה אלימות התבטאה באופן מילולי, פיזי וכלכלי, אך אילנה מספרת כי לאחר הלידה של אחד מבניה דפוסי ההתנהגות המתעללת כלפיה קיבלו רובד נוסף. "קלטתי שבכל פעם שאנחנו רבים, הוא אמנם יוזם את השיחה, אבל פתאום משתתק כשאני מתחילה לדבר ופשוט מקליט אותי עם הטלפון שלו.

"תפסתי אותו גונב מהמכשירים שלי כל מידע שהוא יכול. עוקב אחרי השיחות, ההודעות, ההתלבטויות והמהלכים שלי. כשכבר היינו בהליכי גירושים, שמתי לב שהוא חוזר על משפטים שאמרתי בשיחות סגורות - משפטים שלא הייתה לו דרך לדעת עליהם, ואף יודע לצפות בכל פעם כמה מהלכים קדימה. אז הבנתי שהוא גם התקין על הטלפון שלי האזנה ומעקב אחרי מיילים שאני כותבת. את מכשיר הטלפון הזה הוא קנה לי, אבל לא תיארתי לעצמי שזה מתוך רצון לראות מה אני עושה".

חלק מהפרטים בכתבה טושטשו כדי להגן על הנשים המרואיינות.

התופעה שאילנה מתארת נקראת "אלימות טכנולוגית". השימוש הנרחב בפלטפורמות ומכשירים כמו סמארטפונים, מחשבים ניידים, רשתות חברתיות, חשבונות מייל ועוד אמנם הפכו את חיינו לפשוטים יותר, אך גם הופכים אותנו לחשופים יותר למעקבים ולפגיעה. בעוד שעולה המודעות לסכנות מהמידע הרב שאוספות אודותינו חברות טכנולוגיה, מדליפה של פרטים כמו פרטי אשראי לידי האקרים ועוד, דווקא המודעות מהפגיעה הפוטנציאלית מהקרובים לנו ביותר עדיין נמוכה.

"עד היום הכרנו ארבעה סוגי אלימות - פיזית, מינית, כלכלית ורגשית. אלימות טכנולוגית היא קרובת משפחה של האלימות הרגשית", מסבירה רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בארגון ויצו. נוימן מתארת מגוון רחב של פעולות שנופלות תחת הגדרת האלימות הטכנולוגית במסגרת היחסים הזוגיים: הטרדה באמצעות הודעות או שיחות תכופות באופן שפוגע בשגרת החיים; שימוש בטכנולוגיות מעקב לניטור שיחות או פעולות במחשב ובטלפון; מעקב אחרי מיקום הטלפון הנייד; התקנת מצלמות ברחבי הבית וצפייה בבת הזוג; הפעלה מרחוק של מצלמת המכשיר הנייד; הפצה או איום בהפצה של מידע אישי או צילומים אינטימיים ברשת; פריצה לחשבונות המייל או הרשתות החברתיות, התחזות לבת הזוג ומענה בשמה; הטרדה באמצעות פרופילים מזויפים; פרסום פוסטים שמעודדים אחרים להטריד, להתעלל ולצחוק עליה, ועוד. לאלימות טכנולוגית קיימים גם ביטויים מחוץ למסגרת הזוגית, למשל בהטרדה מינית בפלטפורמות מקוונות שונות.

האלימות הטכנולוגית יכולה להיות גם ביטוי מתוחכם לאלימות כלכלית, כפי שמסבירה נוימן. "כשנעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים כדי לבצע פעולות ללא הרשאה בחשבונות בנק וכו’- בין אם זה על-ידי פריצה לשירותים הדיגיטליים, או אפילו בקשה של הסיסמה מהאישה - היא עשויה לתת אותה ממקום מאוד מאוים, כדי לא לסרב ולהגיע למקום שהגבר אלים כלפיה. האלימות הטכנולוגית כלפי אימהות עוברת גם דרך הילדים. בעבר, כשאישה וילדיה היו מגיעים למקלט, הייתה שליטה על הזמנים בהם האב נפגש או מדבר בטלפון עם הילדים. היום האבות בקשר מתמיד עם הילדים כי לכל ילד יש מכשיר חכם, הם יודעים איפה הילדים נמצאים ומשתמשים בהם כדי להקליט את האימהות ולהעביר מסרים מאיימים, הם אפילו משחקים משחקי מחשב מרחוק עם הילדים ובזמן המשחק המשותף שואלים גם על האמא".

נוימן מדגישה את המסוכנות של האלימות הטכנולוגית, ואומרת כי "היא יכולה להביא לאלימות פיזית ואף לרצח. לגברים אלימים יש צורך בשליטה שנובע מסיבות פסיכולוגיות מורכבות. ברגע שהגבר האלים מוצף במידע, מעגל האלימות נהיה נפיץ ואינטנסיבי יותר, כי המידע מעורר את החרדות, הרצון בשליטה, האלימות, התקפי הקנאה והרכושנות. אם פעם עברו ימים עד שבועות בין כל התקף אלימות, קיצרנו את הטווחים. אני חוששת שיסתכלו על האלימות הטכנולוגית כעל משהו רך, כמו שבעבר הסתכלו על אלימות כלכלית - כאילו זה לא פוגע. אבל זה כן פוגע אם לא קונים לתינוק גרבר או טיטולים, או לא מאפשרים לאישה להדליק דוד והיא צריכה להתקלח בחורף עם מים קרים. יש לזה השלכות בעולם הפיזי. גם האלימות הטכנולוגית לא רכה בכלל. היא עוצמתית וההשלכות שלה קשות". 

רבקה נוימן מארגון ויצו / צילום: כפיר סיון
 רבקה נוימן מארגון ויצו / צילום: כפיר סיון

"יש התעלמות טוטאלית מהתופעה"

נכון להיום, בשל המודעות הנמוכה אין נתונים רבים אודות היקף תופעת האלימות הטכנולוגית במסגרת הזוגית, אך ככל הנראה היא פוגעת יותר בנשים. במחקר השוואתי שערכה חברת Lexidale עבור ויצו הוצגו נתונים לפיהם בקנדה 14% מהנשים בגילאי 23-15 אמרו ב-2014 כי חוו מעקב מקוון, לעומת 9% מהגברים. בגילאי 54-45 שיעור הנשים שהיו מושא למעקב מקוון עמד על 7%, כמעט כפול משיעור הגברים שעמד על 4%. המחקר מציג גם נתונים לפיהם ב-2013 אחד מכל עשרה בני זוג לשעבר בארה"ב בין הגילאים 54-18 איים על בת זוגו שיפיץ תמונות אינטימיות שלה ברחבי הרשת, ו-60% מהם אכן מימשו את האיום. באוסטרליה, אחד מכל עשרה תלמידים שיתף תמונה או סרטון עירום של אישה עם צד שלישי ללא הסכמתה.

נוימן אומרת כי "בעיניי זו האלימות עם העוצמה הכי חזקה, שדורשת אפס השקעה - לא צריך לקום מהכיסא. פעם אבות היו נוסעים אחריי ברכב כדי למצוא את המקלט בו הנשים נמצאות. היום אפשר לנטר מרחוק את התנועות, הקשרים החברתיים, מה שקורה בעבודה של האישה". היא מוסיפה כי "האישה חיה בתחושת שבי ופחד. מופעלת כלפיה שליטה מוחלטת - ואין לה לאן לברוח. יהיו גברים שיגידו שזה נעשה בהסכמה, אבל זה לא, כי את לא יכולה להיות בזוגיות אלימה ושתהיה לך בחירה חופשית באמת".

למרות זאת, מהמחקר של חברת Lexidale עולה כי נשים נוטות לפעול באופן פחות נחרץ נגד אלימות טכנולוגית, על אף שהיא עשויה להיות תמרור אזהרה מפני אלימות פיזית עתידית. "הסיבה היא שכחברה עדיין לא הגדרנו לעצמנו שהפעולות האלה הן אלימות. רשויות האכיפה לא תמיד יודעות לקרוא לזה בשם. לכן גם הנשים עוד לא מגדירות זאת כאלימות, לא מבינות שזה לא בסדר ולא פועלות", אומרת נוימן.

האלימות הטכנולוגית עלולה להמשיך גם אחרי הפרידה בין בני הזוג. אילנה מספרת כי אחרי שהבינה שבעלה לשעבר מרגל אחרי הטלפון שרכש לה, היא החליפה טלפון - אך הריגול לא פסק. "שמתי לב לסימנים שקראתי באינטרנט שמראים שיש סוס טרויאני או תוכנת ריגול על הטלפון - הטלפון מתחמם מהר, שיחות מתנתקות, פתאום נשמע הד בשיחה, הסוללה נגמרת מהר. היום אנחנו גרושים כבר כמה שנים, החלפתי כבר כמה מכשירי טלפון, ועדיין אני אומרת דברים בבית ורואה בשטח שהוא יודע אותם, ושהוא יודע להיערך בעקבות זה. גם משפחה, חברים ומכרים שלי שמכירים את הסיפור שמים לב לדברים האלה, כך שזו לא פרנויה. הוא יודע שאני קולטת את זה וזה מעין איום, זו הדרך שלו להשליט טרור. יודעת מה? לא אכפת לי גם אם הוא שומע גם את השיחה הזאת. כי לי נמאס. יש גבול לכל ההתעללות הזו".

אילנה מספרת גם על חוסר מענה של הרשויות לנושא. "ניסיתי למצוא כתובת שאפשר לפנות אליה כדי לבדוק את זה. מדינת ישראל חזקה מאוד בתחום הטכנולוגיה, אז אמור להיות הכי בסיסי שיהיה גוף כזה להגנה על האזרח. אבל יש התעלמות טוטאלית מהדברים האלה. לא מצאתי דרך להוכיח את זה או גוף שאפשר לפנות אליו".

אלימות טכנולוגית לא תמיד מצריכה שימוש באמצעים מתוחכמים כל כך. שני (שם בדוי) מספרת גם היא כיצד בעלה לשעבר עקב אחריה, באמצעים פשוטים בהרבה: "זה היה לפני בערך עשור, כשעדיין היינו נשואים. עוד לא היה לי פייסבוק, אבל הוא היה נכנס להיסטוריית הגלישה שלי ללא ידיעתי ומצא תכנים ששיתפתי. לא הבנתי איך הוא יודע מידע עליי.

"בקשר שלנו היה כל סוג של אלימות. אלימות נפשית, מילולית, התקפי זעם, אלימות פיזית כלפי הילדים, אלימות מינית כלפיי. הייתה גם אלימות כלכלית - הוא סגר לי את חשבון הבנק, ביטל לי כרטיסי אשראי. כשרציתי להתגרש, שאלתי באינטרנט שם של עורך דין טוב - והוא פשוט ידע הכול. מי היו עורכי הדין, מתי פניתי אליהם. רק אחרי שהוא עזב, אחד הילדים שלי הראה לי יום אחד מה זה היסטוריית גלישה כדי לנסות למצוא קישורים שחיפשתי, ואז נפל לי האסימון".

המטרה: חקיקה ייעודית בנושא

בכתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" בשנה שעברה תוארו גם מקרים בהם הופעלה אלימות טכנולוגית כלפי נשים באמצעות הפעלה מרחוק של מכשירי בית חכם, בבית בו נמצאה האישה לאחר שהגבר עזב אותה - על מנת להטריד, להפחיד ולהראות שליטה. נשים סיפרו על קוד כניסה לבית שהיה משתנה בכל יום, פעמון דלת שצלצל שוב ושוב על אף שאיש לא היה שם, מוזיקה רועשת או חום גבוה שהופעל בבית ללא שליטתן. פעמים רבות, הקורבנות לא ידעו איך הטכנולוגיה עובדת, איך להתמודד עם התוקף מבחינה משפטית או לגרום לו להפסיק. אחת מהמרואיינות בכתבה, רופאה מעמק הסיליקון שנשואה למהנדס, אמרה כי "הוא שולט בתרמוסטט, באורות ובמוזיקה. מערכות יחסים מתעללות נוגעות לכוח ושליטה, והוא משתמש בטכנולוגיה עבור זה". בכתבה אף צוין כי אם הקורבן תבטל את ההתקנה של אחד המכשירים בן הזוג המתעלל יוכל לראות זאת - מה שעשוי להביא לאלימות מוגברת.

בויצו מעוניינים להילחם כעת בתופעה בשתי צורות: קידום חוק שיגדיר את התופעה כדי לסייע לנשים ולרשויות להתמודד עימה, ובמקביל הפעלת מרכז מידע וסיוע לנשים שמופעלת כלפיהן אלימות, ובין היתר גם אלימות טכנולוגית. בשלב זה, המרכז יפעל במשך כמה ימים במתכונת של פיילוט, לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים המצוין השבוע.

הרצון של ויצו לקדם חוק להגדרת התופעה נעשה במקביל לניסיונות לחקיקה ייעודית בנושא בעוד מדינות בעולם, בהן ארה"ב ואנגליה. נוימן מסבירה כי "היום אישה צריכה לסיים תואר במשפטים כדי לתרגם לרשויות האכיפה ולעצמה מה היא עוברת. זה מטורף. כשנגדיר את התופעה בחוק, גם נשים ילמדו להגדיר את זה לעצמן. בנוסף, ברגע שתהיה חקיקה יהיה קל יותר לפעול - להגיע לבתי משפט, להגיע לשוטר שיידע בדיוק איזו תלונה לקחת. היום אין בארץ חקיקה ייעודית לעניין, אלא סעיפים במגוון חוקים שונים שמתייחסים לאלמנטים שונים של אלימות טכנולוגית, כמו החוק נגד הטרדה מאיימת, פגיעה בפרטיות ועוד. אנחנו נרצה לפעול לקידום החוק כשתהיה הכנסת הבאה, במהרה בימינו אני מקווה". 

איך תמנעו הפצה של תמונות אינטימיות שלכם בפייסבוק? תשלחו לה אותן בעצמכם

זווית נוספת של אלימות טכנולוגית נוגעת לשיתוף ברשת של תכנים ויזואליים גרפיים ללא הסכמת המצולמת, המכונה "פורנו נקמה". רק בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד אורן ומאור עוזיאל, שני אחים מקריית אתא, לפיו הפיצו לכאורה תמונות וסרטונים מיניים של נשים ונערות ישראליות לקבוצות בטלגרם, בהן אלפי חברים.

באותו שבוע פורסמה כתבה של NBC שפירטה את מאמציה של הענקית פייסבוק להתמודד עם התופעה, תוך הדגשת החשיבות: בעוד שאין זו סוגיה ייחודית לפייסבוק, כאשר תכנים מסוג זה משותפים בפייסבוק או אינסטגרם, נחשפים אליהם גם החברים, המשפחה, הקולגות ושאר המכרים של הקורבן.

"אנשים עשויים להניח שאם זה רק ברשת, זה לא נורא. אבל זו חוויה מאוד טראומטית", אמרה ל-NBC ראדהא פלמב, שעומדת בראש תחום מחקר מדיניות המוצר של פייסבוק. "חלק מהקורבנות דיברו על מחשבות אובדניות או חיים בפחד מההשפעה על המוניטין האישי והמקצועי שלהן. זה שינה את הדרך שהן ראו את העולם סביבן, וגרם להן לחיות בפחד ובפרנויה לגבי מידע נוסף שעשוי להיות משותף ללא הסכמתן".

לפי הכתבה, בכל חודש מגיעים לפייסבוק חצי מיליון דיווחים על תכנים כאלו. החברה בנתה צוות מחקר בשנה שעברה של 25 עובדים שמטרתו לטפל בסוגיה ולהבין אותה טוב יותר. הצוות ראיין קורבנות וארגונים שעוסקים בתחום ממדינות שונות (בין היתר גם בגדה המערבית), ובעקבות הראיונות פייסבוק שינתה את הניסוח במדיניות ובכלי הדיווח כדי שהקורבנות ירגישו שיש להן תמיכה, פישטה את תהליך הדיווח, הפכה דיווחים על תכנים כאלו לדחופים לטיפול עבור מסנני תוכן, ומוחקת חשבונות של מי שהפיץ תוכן כזה.

בנוסף, בחברה למדו כי שינויים גאוגרפיים, תרבותיים ודתיים משפיעים על מה שנתפס כתמונה אינטימית, ולכן גם תכנים שלא מכילים עירום ולא מפרים את מדיניות העירום של הרשת עשויים להיות משותפים כדי להטריד מישהו.

בחברה מפתחים פתרון שיעביר את הטיפול בתכנים מסוג זה לבינה מלאכותית בעתיד, ואף מאפשרים למשתמשים במדינות מסוימות לשלוח לחברה תכנים אינטימיים שלהם מרצונם, במטרה שכך הפלטפורמה תוכל למנוע שיתוף של תכנים כאלו ללא הסכמת המשתמש. לאחר קבלת תכנים אלו, הם מקבלים טביעת אצבע דיגיטלית שתמנע שיתוף שלהם בפייסבוק, אינסטגרם ומסנג’ר, באופן דומה לטיפול בתמונות של פגיעה מינית בילדים. שבוע לאחר מכן, פייסבוק מוחקת את התמונה המקורית. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988