שויד, וולדמן ואברהמי בראיון על טכנולוגיה, קשיי ניהול ואתגרי העשור

מהו עתיד הענף, איך משמרים את היתרון של ההייטק הישראלי, מתי צריך להגביל את ענקיות הטכנולוגיה ומתי מתערבים בפוליטיקה: שלושה מנכ"לים שהפכו גם לחברים טובים בשנים האחרונות בראיון משותף נדיר • פרויקט מיוחד

גיל שויד, איל וולדמן ואבישי אברהמי התקבצו יחדיו בסיום הראיון הזה, כדי לעשות ביחד תמונת סלפי, אולי הפעולה החברתית הכי מזוהה עם העשור האחרון. במובנים רבים זה גם היה העשור שלהם, או לפחות זה של החברות שאותן הקימו: צ'ק פוינט, שבראשה עומד שויד, הפכה להיות החברה הישראלית הגדולה בעולם במונחי שווי שוק; וולדמן הוביל את מלאנוקס לאקזיט של 7 מיליארד דולר (שעדיין לא הושלם), השני בגודלו בהיסטוריה עבור חברה ישראלית; ו-Wix של אברהמי הונפקה לפני שש שנים, שוויה זינק מאז פי שמונה והיא הפכה להיות אחת החברות המשפיעות ביותר בהייטק המקומי.

אבל זה לא היה סלפי רק של שלושה מנכ"לים דומיננטיים, אלא גם של שלושה חברים שיצרו חיבור קרוב זה עם זה בשנים האחרונות בעקבות החיפוש אחר אנשים בתפקידים דומים שניתן להתייעץ איתם. או שזה היה בכלל בגלל חיבה לאוכל טוב. וולדמן ואברהמי בילו יחדיו שבוע במלדיביים ("איל קם לרוץ ממש מוקדם, בשש בבוקר", מספר אברהמי). שויד מבשל להם ארוחות ("הוא מכין אוכל ממש טוב, וגם קינוחים מדהימים", אומר וולדמן). כשאברהמי מטייל בחו"ל ורוצה לדעת איפה לאכול, הוא מסמס למייסד צ'ק פוינט. "לא משנה איפה אתה נמצא - גם בעיירה בסוף העולם, אתה יכול לסמס לגיל. הוא יענה לך בזמן אמת איפה לאכול, מי השף ומה המנה המומלצת", הוא מספר.

"יש הרבה דברים טובים בחיים שלנו בתור מנהלים, אבל אלו גם חיים מאוד בודדים", מסביר שויד את הרקע לחיבור. "אנחנו יכולים להתייעץ עם אנשים, אבל בסוף מצפים מאיתנו שיהיו לנו את התשובות ולא את השאלות. לכן תמיד כיף שיש אנשים שאפשר לדבר איתם ולהזדהות לגבי הדברים האלו. טוב לי שיש כאלו מנכ"לים ישראלים, אבל לצערי אין מספיק".

"עדיף שפייסבוק תיקח אחריות, אם לא - שהמחוקק יתערב"

העשור האחרון היה עשור של חברות הייטק, בישראל ובעולם כולו. הן הפכו במהלכו לדומיננטיות יותר, עשירות יותר ומשפיעות יותר. הטכנולוגיה נכנסה לכל היבט בחיינו. מלאנוקס, צ'ק פוינט ו-Wix מייצגות מגמות טכנולוגיות שונות בענף - מלאנוקס מפתחת מוצרי תקשורת שמהווים בסיס להעברת כמויות אדירות של מידע במהירות גבוהה ("עליבאבא מכרו בנובמבר ב-38 מיליארד דולר ביום אחד. אנחנו צריכים לאפשר לזה להיות כפול בשנה הבאה"); צ'ק פוינט דואגת שהמידע שלנו יהיה מאובטח מפני פריצות סייבר ("התחום שלנו עבר לקדמת הבמה"); ו-Wix מפתחת מערכת נגישה לבניית אתרי אינטרנט ("בכל חמש שנים נהיה קשה פי שניים לבנות אתר").

שויד, וולדמן ואברהמי התכנסו יחדיו לראיון מיוחד ל"גלובס", כדי לסכם את העשור החולף ולשוחח על העשור שבפתח. "על החזון לפיו כל העולם יהיה מחובר והמידע והאינטרנט יהיו בכף היד מדברים כבר 30 שנה. זה לא שהטכנולוגיה לכך הומצאה רק בעשור האחרון, אבל עכשיו זה קרה", אומר שויד.

זה הציף גם אלמנטים שליליים - ענקיות הטכנולוגיה צברו הרבה מאוד כוח, הפרטיות שלנו נעלמה והמידע שלנו זמין לכל תוקף. יכול להיות שאנחנו בבעיה?

שויד: "שמעון פרס אמר כבר לפני 10-15 שנה שבעולם המודרני והדמוקרטי, הכוח עובר לחברות הכלכליות ושהממשלות לאו דווקא נשארות הכוחות הכי חזקים. אני לא צריך להחליט אם זה נכון או לא, זה העולם. האם זה מדאיג אותי? לא. הכוח של החברות הרבה יותר מוגבל ותחת שליטה מאשר כוח של רודנים. זה לא שיש חברה אחת ששולטת, ולכן אני לא מודאג. האם צריך לדבר על זה? כן. להתערב? כן, לפעמים זה בהחלט הדבר הנכון".

הענקיות מבצרות את מעמדן הרבה יותר מאשר בעבר.

אברהמי: "אבל יש יותר ענקיות ממה שהיה בעבר, והכוח של ברוני הנפט בארה"ב, למשל, היה הרבה יותר גדול באופן יחסי מאשר הכוח של פייסבוק וגוגל היום. גם עם ברוני הנפט או העולם התעשייתי הרגולטורים לא ידעו להתמודד. היום אנחנו רואים שהיכולת להגיב לפייסבוק ולגוגל היא הרבה יותר מהירה. אני מאוד מסכים עם גיל, אני חושב שהמצב שיש חברות גדולות עם הרבה כוח הוא מאוד טבעי. זה קורה כל הזמן, לפחות מאז המהפכה התעשייתית. אנחנו כן רואים שיש היום יותר רצון להגן על אנשים".

אז אתם חושבים שהמחוקקים צריכים להיות עם יד על הדופק ולהתערב כשצריך.

אברהמי: "ברמה מסוימת כן. תראה, פעם היו שולחים אנשים למות במכרות. היום אפשר להתווכח אם הכתבות בפייסבוק הן אמיתיות או לא. ברור שעדיף שתהיה רמה של בדיקה ואחריות מצד פייסבוק, ואם זה לא קורה אז המחוקק צריך להתערב. אבל רמת האחריות החברתית היא יותר טובה היום באופן משמעותי".

וולדמן: "ממשל שרוצה למנוע פתיחות ודמוקרטיה סוגר את הרשתות האלו ומונע את הגישה לפייסבוק, כמו בסין. גם האביב הערבי, ולא משנה אם הוא הצליח או לא, קרה הרבה בזכות הרשתות החברתיות. הטכנולוגיה הזאת מביאה איתה הרבה דברים טובים, וגם עושה את העולם בטוח יותר. בעתיד לא יהיה כסף מזומן והכל יהיה דיגיטלי - אז לא תהיה כלכלה שחורה. האנשים הרעים פחות יכולים לעשות היום מה שהם רוצים. תחשוב שעוד כמה שנים יהיו רכבים אוטונומיים - רק הבוקר נהרגו בתאונת דרכים שני אנשים ונפצעו שישה בצומת שקרוב לפה, אלו דברים שלא יקרו.

"כן קיימת ריכוזיות מדהימה של כוח בחברות שהיום הן ענקיות. אני בהחלט חושב שכמו שבעבר פירקו את AT&T, צריך לשים לב למה שקורה. אם לא היו מפרקים את AT&T, אז אינטל לא הייתה קמה. ברגע שאתה מגיע לשליטה גדולה מדי, הרגולטור צריך להתערב ולראות שהכוח יתפזר יותר ושטכנולוגיות צעירות יוכלו להתפתח. יש חברות שמגיעות לשווי של מעל טריליון דולר עם הרבה כסף, וצריך לחשוב איך עושים את זה בצורה נכונה".

שויד: "אנחנו רואים את האתגר בדמוקרטיה - כשכל אחד מפיץ מידע, הטענות לגבי פייק ניוז. הענקיות הן רק הערוץ, הן לא מפיצות. בעצם כל אחד יכול להפיץ מידע, לאף אחד אין בעלות, המידע כבר לא שייך לכמה גופים קטנים ששולטים עליו. יש בזה הרבה דברים טובים, וגם הרבה סיכונים. לפעמים מפיצים רעיונות שאנחנו לא אוהבים ולפעמים הם שקריים".

אברהמי, שוייד ו־וולדמן / צילום: שלומי יוסף
 אברהמי, שוייד ו־וולדמן / צילום: שלומי יוסף

"גורל של ילד לא נקבע לפי מקום מגוריו, אלא לפי המוטיבציה מהבית"

באוגוסט האחרון הכריזו כ־200 מנכ"לים של חברות ענק אמריקאיות שהמטרה שלהם אינה עוד רק מקסום השורה התחתונה עבור בעלי המניות. מה ההשקפה שלכם בנוגע לכך?

שויד: "קודם כל אני רוצה להגיד, אני מנכ"ל של חברה ויש פה שני מנכ"לים נוספים - אף אחד מאיתנו לא חושב כל הזמן על השורה התחתונה. אנחנו עושים מה שאנחנו טובים בו ושחושבים שיכול להועיל לעולם. אנחנו כל הזמן דואגים ללקוחות ולעובדים, ולכל בעלי העניין, שכוללים גם את בעלי המניות אבל לא רק".

כלומר כשראית את המכתב הזה חשבת שזה מובן מאליו?

שויד: "כן. העובדים והלקוחות הם אלו שקובעים את גורלך. אם הלקוחות לא קונים אין זכות קיום לחברה, וכדי לייצר דברים כאלו צריך עובדים שמחים ויצירתיים. עברנו לכלכלה שבה זה המשחק. בקפיטליזם הקלאסי היה את אמצעי הייצור שהיה צריך להשקיע בהם הרבה כסף, ולעובדים התייחסו ככלי משחק. היום זה בדיוק ההיפך - כלי הייצור שבו אני צריך להשקיע, ולא רק כספית, זה בני האדם. המשרדים והמכונות הפכו להיות הדבר הקטן והטריוויאלי יותר".

אברהמי: "אני מרגיש שמאוד חשובה היכולת להכשיר את הדור הבא, לדאוג לכך שיהיו מהנדסים ומתכנתים במדינת ישראל, שתהיה פה חקיקה שמאפשרת לחברות גדולות לצמוח ולהיות חזקות. ברגע שיש חברות חזקות עם יכולת כלכלית, הן גם עושות. אחרת אין מי שיעשה. פורום חברות הצמיחה (ש-Wix יזמה את הקמתו ונשיא החברה ניר זוהר עומד בראשו - ע"ז) מקדם מדיניות שמאפשרת לחברות גדולות לצמוח ולהתקיים בישראל בצורה תקינה, משהו שלפני חמש שנים היה ממש קשה. היום זה יותר קל ואפשר לעשות עוד הרבה דברים. דבר נוסף שאנחנו עושים זה 'שעת קוד' שבה אנחנו חושפים ילדים ונוער לתכנות. לדעתי בטווח הארוך יש לדברים האלו חשיבות אינסופית. זה מה שיגרום לכך שבעוד עשר שנים לא יהיו פה 5-6 חברות אלא 60, וזה ישנה את כל היכולת של המדינה ברמה הכלכלית, החברתית ומבחינות נוספות".

יש לכם השקפות שונות בנוגע לנקיטת עמדות פוליטיות וכלכליות־חברתיות בתור חברות. אני בטוח שלא כל עובדי מלאנוקס מסכימים עם העסקת עובדים פלסטיניים מהגדה המערבית, ומנגד, גיל אמר בעבר בהקשר למחאת הלהט"בים כי הוא משתדל שלא להתערב בסוגיות חיצוניות שלא קשורות לעסקיה של צ'ק פוינט.

שויד: "אני דוגל בכך שהדעות הפוליטיות והחברתיות שלי, ויש לי כאלו, לא צריכות להיות נחלת הכלל ושאני צריך לשמור על עצמי ועל האינטרסים של החברה. אני משתדל שצ'ק פוינט לא תהיה שופר לשום דעות פוליטיות, לא באופן ישיר ולא בעקיפין. איל מציג אג'נדה אחרת שאני מאוד מעריך ומכבד".

וולדמן: "אני לא מביע דעות פוליטיות בתוך מלאנוקס, למרות שאני כן מתבטא בצורה חופשית. יש אצלנו עובדים שהם מאוד ימניים ומתנגדים להעסקת ערבים בתוך החברה, ויש גם כאלו שמתקשים לעבוד ביחד. זה בסדר גמור, אין לנו שום אילוץ של דעות פוליטיות, לחלוטין לא. עם זאת, כשאנחנו מסתכלים על מה שנכון לדעתנו במצב הגיאו-פוליטי בתור חברה, אני חושב שהעסקה של השכנים, הפלסטינים, זה דבר מאוד חיובי. אנחנו לא עושים את זה בשביל פילנתרופיה אלא כי יש שם כוח אדם יותר זול ואנשים מאוד טובים שיכולים לתרום למלאנוקס. לאחר מכן זה יכול גם להשפיע מבחינה גיאו-פוליטית על הפתרון של שתי מדינות לשני עמים, או מה שאתה לא רוצה שיקרה".

אברהמי: "וולדמן הכניס גם אותנו לכך, והתחלנו להעסיק עובדים פלסטינים. בסופו של דבר, מלאנוקס היו יכולים למצוא עובדים זולים גם במזרח אירופה ובפיליפינים ובעשרות מדינות אחרות. הסיבה שהוא בחר בזה היא קודם כל בגלל שהוא חושב שזה נכון מבחינה חברתית".

מחאת הלהט"בים / צילום איל יצהר
 מחאת הלהט"בים / צילום איל יצהר

בתעשיית ההייטק מדברים הרבה על שילוב של עובדים מהחברה החרדית ומהחברה הערבית, אבל פחות מדברים על אנשים שבכלל לא נמצאים בעמדת כניסה לתעשייה. למעט חריגים, הגורל של ילד בישראל נקבע באופן משמעותי לפי מקום מגוריו.

שויד: אני אחלוק על הקביעה הזאת. אני חושב שהגורל של ילד לא נקבע לפי מקום מגוריו אלא לפי המוטיבציה שהוא מקבל בבית, מההורים. מערכת החינוך מנסה לדחוף כל ילד, אבל יש גבול למה שהיא מסוגלת לעשות. אני מעורב בהרבה פרויקטים שמנסים באמת לשנות את זה. בתחילת קריירת ההייטק שלי, המנהלים שלי היו שני אחים מרמלה, והם תמיד סיפרו על ילדותם. בצ'ק פוינט מועסקים עובדים מכל יישוב בארץ. אני חושב שמערכת החינוך צריכה לעשות עוד הרבה כדי לתת צ'אנס לילדים שלא קיבלו את הדרייב הזה בבית, אבל אני חושב שבמדינת ישראל, יותר מכל המדינות שאני מכיר, המוביליות החברתית והיכולת של אנשים לשנות את מעמדם הוא עצום. זה נובע מכך שאנחנו מדינה קטנה. צעיר שרוצה ללמוד באוניברסיטה טובה לא צריך לעזוב את בית הוריו ולחזור לביקור פעם בשנה. בשעה נסיעה מביתו הוא יכול להגיע לכל מקום, ואם תהיה לו מוטיבציה הוא יצליח".

אברהמי: "גם אני וגם גיל התחלנו ללמוד לתכנת מגיל מאוד צעיר. אני התחלתי בגיל 11, ביום שיצאו מחשבים אישיים. הייתי צריך להזמין ספרים מארה"ב, וההורים שלי, שלא היה להם הרבה כסף, ממש חסכו לזה. היום אתה יכול לעשות הכל מהבית. אני מסכים עם גיל שמה שחשוב זו המוטיבציה".

וולדמן: "אני חושב שהיום גם הקידום בחברות הייטק מתבסס על הפוטנציאל שיש לך. המוביליות באמת קיימת. ישבו אצלי לאחרונה לוחמים מסיירת מטכ"ל שהתלבטו אם להשתחרר או לא. ישב שם בחור אתיופי מנתניה, ולא נעים לשמוע את זה, אבל כשהוא ישתחרר הוא יחזור להיות אתיופי מנתניה. אני מנסה לראות איך מביאים את הכישרון של אדם כזה גם לחברות שלנו. הצבא כן הצליח בכך שלא משנה מאיפה אתה בא, אתה נכנס לתוך מיקסר ואתה יכול להתקדם למעלה. זה מיקסר מדהים. אנחנו צריכים לעשות מיקסר כזה גם בתוך חברות ההייטק. אם אנחנו ניכנס לתיכונים ונקבל את התוצאות של התלמידים, כמו 8200 וחיל האוויר, נוכל לזהות את הפוטנציאל ולבצע הכשרות - אני לא רוצה להגיד שנבנה מערכת מקבילה לחינוך העל יסודי, אבל צריך לשבת ולחשוב על הנושא הזה".

"אני לא הייתי תלמיד טוב", אומר אברהמי. "גם אני לא", אומר שויד. אחיינו של שויד, מסתבר, דווקא מתקדם יפה - לאחר שעבד בצ'ק פוינט, כעת הוא עובד במלאנוקס. "הוא עדיין תלמיד תיכון. זיהינו שהוא בן אדם מוכשר ולקחנו אותו. עובדים אצלנו היום אנשים ללא השכלה, המוביליות החברתית באמת קיימת ואתה לא צריך לסיים תואר ראשון ושני אם יש לך את מוטיבציה", אומר וולדמן.

מה מצב הנשים בחברות שלכם?

שויד: "לא מספיק טוב, הציבור הכי גדול שלא מספיק מיוצג אלו הנשים".

וולדמן: "אצלנו 20% מהחברה הן נשים. בצוות שלי בהנהלה יש שלוש סמנכ"ליות בכירות ובדירקטוריון יש שתי נשים, אז סך הכל אני מרגיש חצי בסדר".

אברהמי: "אצלנו נשים מהוות 50% מהעובדים, ובכל מה שקשור לפיתוח, כולל מוצר, יש לנו יותר מ-30%. לפי מה שאני יודע אלו מספרים מהגבוהים בתעשייה".

"אנחנו מדברים על מיזוגים ורכישות, על הצעות שקיבלנו, על ניהול"

מה צריך לעשות כדי שתעשיית ההייטק הישראלית תמשיך להיות חזקה?

אברהמי: ההייטק בעולם נהיה תחרותי יותר כל הזמן. לפני חמש שנים בייג'ינג לא הייתה שחקן, והיום היא שחקן ענק. גם אירופה מתחזקת. הדבר הראשון שצריך לעשות זה להכשיר יותר מהנדסים - בשנתיים האחרונות הוסיפו 1,000 מהנדסים בכל שנה, ואנחנו צריכים 10,000. מבחינת רגולציה, עשו בשנים האחרונות הרבה דברים כדי לאפשר לחברות גדולות לפרוח, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. לדוגמא, חוסר היכולת להכניס לישראל רכיבים אלקטרוניים בקלות מונעת מעולם 'האינטרנט של הדברים' להתפתח בישראל".

שויד: "בתור תעשייה האתגר הראשון שלנו לעשור הבא הוא להיות הרבה יותר תחרותיים, חדשניים וגלובליים. לא קל ממדינת ישראל להשתלב ולהבין את הלקוח שלנו, שהוא מתרבות וממנטליות אחרת. האתגר השני הוא של המדינה - היא השכילה במשך מספר עשורים להיות אטרקטיבית כך שחברות לא רק יתחילו פה אלא גם יישארו פה, ישמרו פה את המסה הקריטית ויביאו לפה את הרווחים. הפכנו להיות מקום לא תחרותי, לא באשמת הממשלה שלנו, אלא יותר בגלל ממשלות אחרות שהפכו להיות מאוד תחרותיות. אנחנו קצת מאחור בתגובה לכך. מאוד מפחיד אותי שבעוד 5-10 שנים החברות הגדולות הבאות שיקומו בישראל כבר לא יהיו ישראליות".

וולדמן: "בחלק מהסטארט-אפים מחליטים שהמנכ"ל לא יהיה בישראל. אני מאוד שמח לראות ששלושתנו כן מנהלים חברות ציבוריות גדולות ולאורך זמן מישראל ומראים שהדבר באמת אפשרי ומצליח בגדול. צריך לדאוג שיהיה באמת אטרקטיבי לגדול בתור חברה ישראלית, ושלא נראה את הסטארט-אפים מתחילים בניו יורק או בסיליקון ואלי ושמים פה רק את המו"פ. יש תחרות אמיתית מסין ומהודו, בעיקר מסין, ברמה של פיתוח טכנולוגיה. אנחנו רואים למשל שהסינים פיתחו את המחשב הכי טוב בעולם שכל הסיליקון בו סיני, חוץ מהתקשורת שהיא של חברה ישראלית. אנחנו בהחלט צריכים לרוץ יותר מהר, להכשיר את האנשים בצורה מאוד טובה ולדאוג שיהיה אטרקטיבי להיות חברה ישראלית".

דיברנו על זה שאין הרבה מנכ"לים בסדר גודל שלכם בהייטק המקומי, ושזה גם מה שעומד מאחורי החיבור ביניכם.

אברהמי: "לפני שהנפקנו את החברה ביקשתי להיפגש עם אנשים שעשו את זה, ונפגשתי עם איל. הוא לא הכיר אותי, אבל ישב איתי שעתיים ועבר על כל נושא. ואז הוא עשה משהו מדהים - חודשיים-שלושה לאחר מכן הוא הזמין אותי לארוחת צהריים ושאל 'מה הולך, מה אני יכול לעזור?', ואני זוכר שחשבתי 'איך בן אדם עם לו"ז כל כך עמוס מפנה שעתיים רק כדי לשמוע אם ההוא שהוא נתן לו עצה צריך משהו?'. מאז אנחנו מדברים הרבה על מיזוגים ורכישות, על הצעות שקיבלנו, על ניהול. הוא גם נותן לי המון דחיפה לצד החברתי".

וולדמן: "להיות מנכ"ל זה באמת להיות לבד. עצם זה שאתה צריך להתמודד עם כל הנושאים שאתה צריך לטפל בהם, ואין לך הרבה אנשים להתייעץ איתם. אתה יכול להתייעץ עם הצוות שלך עד רמה מסוימת, כי גם אתה נמצא ברמה מסוימת של חוסר ודאות. לכן כשיש לך נושאים שמעיקים עליך אתה יכול לבוא לאנשים כמו גיל ואבישי ולהגיד להם, 'אני מתמודד עם זה ועם זה, איך אתה היית מתמודד?'. זה חשוב גם שבדירקטוריון יהיו אנשים עם ניסיון כמנכ"לים של חברות ציבוריות.

"פעם באתי לגיל להתייעץ על כך שאינטל החליטה שהיא נכנסת לתחום שלנו, היא רצתה להרוג את האינפיניבנד, שזאת הטכנולוגיה שלנו, והמשמעות הייתה להרוג את מלאנוקס. גיל סיפר לי שבעבר מיקרוסופט אמרה שהיא רוצה לעשות פיירוול (חומת אש, התחום של צ'ק פוינט - ע"ז). מניית צ'ק פוינט ירדה ב-30%, אבל אחרי שנתיים-שלוש הייתה להם אפס נוכחות בתחום. הוא אמר לי, 'זה שחברה ענקית יוצאת בהצהרה זה לא אומר בהכרח שזה יקרה. אם אתה תרוץ מהר יותר אז אתה יכול להמשיך לנצח'. יצאתי מאוד מעודד כי בסך הכל אתה די נכנס לחרדות, אבל אינטל באמת סגרו את הפעילות שהתחרתה בנו אחרי שהם השקיעו בה לדעתי 2 מיליארד דולר. עצות כאלו עוזרות מאוד כי בסוף אתה לבד".

לא קורה לכם לפעמים שאתם קמים בבוקר ואומרים 'בא לי לעזוב'?

שויד: "הרבה פעמים נשאלת השאלה הזאת. בתור מנהל, רוב העיסוק שלי הוא בפתרון בעיות. לכן זה לפעמים מאוד קשה, ואתה שואל את עצמך למה אחרי כל כך הרבה שנים אתה צריך להתעסק כל פעם בבעיות עם עובדים או לקוחות. ואז אני עונה - זה החיים שלי, זה הבית שלי, זאת המשפחה שלי, זה מה שאני יודע לעשות וכנראה שום דבר שאני אעשה לא ייתן לי יותר סיפוק. כל מי שרוצה להגיע להישגים בחיים מבין שאתה מגיע אליהם כשאתה מתאמץ ומתעמת עם הגבולות שלך. באורח חיים שאנחנו בחרנו זה אומר לעשות את זה כמעט כל יום".

אברהמי: "בפעם ההיא שבאתי לוולדמן לדבר איתו על ההנפקה, הוא הוציא ממני הבטחה שלא למכור את החברה, אמר שזה מאוד חשוב למדינה. עד היום כל פעם שאני קם בבוקר ומאוד קשה אני זוכר את זה".  

מה המהפכה הטכנולוגית שתשנה את חיינו בעשור הקרוב?

אברהמי: "לדעתי שלושה דברים גדולים הולכים להגיע: יכולות קוונטיות - זה נשמע מאוד רחוק, אבל זה כבר פה. נתחיל לראות למשל מערכות של שינוי מגנטים למוח, מכ"מ קוונטי ופרוטוקולים של תקשורת ודברים שבמכה אחת משנים סדר גודל של מה שניתן לעשות. גם הנושא של דיבור למכונה ימשיך לגדול בצורה אקספוננציאלית ונראה שהמון מהעבודה שלנו מול מחשב וטלוויזיה תהיה בעצם מול מכונות שניתן לדבר איתן; והדבר האחרון שאני מקווה שנתחיל לראות את ההתחלה שלו בדור הזה, שישפיע כמו האייפון, אלו רובוטים ביתיים".

שויד: "קודם כל הלוואי שהייתי יודע. יש המון טרנדים טכנולוגיים מעניינים ומרתקים שלכולם יש פוטנציאל אדיר. אני בטוח שכולם יקרו, השאלה מה באמת ישנה את החיים שלנו. אני בטוח שנהיה יותר מחוברים, ושאיומי הסייבר ימשיכו להיות דבר יותר משמעותי כי ככל שאנחנו יותר מחוברים האימפקט הולך וגדל, אז אני מקווה שלנו תהיה עוד הרבה עבודה והרבה אתגרים".

וולדמן: "לדעתי מה שישנה את חיינו זאת הבינה המלאכותית. המחשבים יהיו הרבה יותר חכמים, יכירו אותנו טוב יותר, יכירו את גוף האדם ויהפכו אותנו ליותר בריאים. ישתמשו בבינה מלאכותית בסייבר, בנהיגה אוטונומית, ברפואה. תראו שאנשים יהיו יותר בריאים ויהיה ניתן להבריא אנשים בגלל שהמחשבים יידעו להסתכל עשרות שנים אחורה ולהקיש מזה דברים שלנו בתור בני אדם קשה לזהות".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובס טק?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988