צמיחתו של השליט הכול־יכול בדמוקרטיה הגדולה בעולם

נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, הוא אחד מאנשי העשור של "גלובס" • פרויקט מיוחד

נרנדרה מודי / צילום: רויטרס Adnan Abidi
נרנדרה מודי / צילום: רויטרס Adnan Abidi

נרנדרה מודי פתח את העשור ברוח נכאים. מפלגתו עתה זה הובסה בבחירות הכלליות. הוא אמנם היה ראש הממשלה (צ'יף מיניסטר) של גוג'אראט, מדינה בפדרציה ההודית, אבל צילה הארוך של חקירה משפטית איים על עתידו הפוליטי: התפקיד שהוא מילא, או לא מילא, בטבח אלף מוסלמים באמדאבאד, הגדולה בערי גוג'אראט, בשנת 2002. על יסוד החשדות, שורה של ארצות, בהן ארה"ב ורוב מדינות אירופה, סירבו להעניק לו אשרת כניסה.

את העשור הוא מסיים כאיש החזק של הודו, ראש הממשלה רב הכוח ביותר שלה זה רבע מאה, אחד המנהיגים הבולטים ביותר בזירה הבין לאומית. ישראלים ראו אותו מפשיל את תחתית מכנסיו, וצועד על שפת הים בגבעת אולגה לצד בנימין נתניהו. מעטים הם המקומות בעולם שבהם קבלות פנים מלכותיות אינן ממתינות למודי.

שני נצחונות הבחירות שלו, ב-2014 וב-2019, היו קודם כול נצחונות אישיים. הוא חרש את הודו לאורכה ולרוחבה, ונאם באוזני העצרות הגדולות ביותר שנראו כנראה באיזשהו מקום עלי אדמות. לא לשווא הודו, עם 900 מיליון בעלי זכות בחירה, טוענת למעמד הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם.

הזן הדמוקרטי של מודי אינו שייך לקטגוריה ליברלית. הוא לאומן דתי, והאידיאולוגיה שלו הייתה לפנים לצנינים בעיני רוב ההודים. בארץ רבת לאומים ודתות, היא מעניקה בכורה לרוב ההינדואי, לפולחן הדתי שלו, לסמליו וללשונו. במובן הזה, עליית מודי לשלטון לא היתה עוד תנודה אחת של המטוטלת האלקטורלית; היא הייתה מהפכה.

בחודשים האחרונים של העשור ראינו כמה מביטוייה הדרמטיים: מודי פירק את קשמיר, המדינה היחידה של הפדרציה ההודית, שבה היה רוב מוסלמי, השעה את זכויות האזרח בה והטיל משטר צבאי על חמשת מיליוניה. מפלגתו העבירה חקיקה, השוללת זכויות אזרח ממהגרים מוסלמים (במידת הפישוט). בית המשפט העליון הנחיל נצחון גדול למאבק רב שנים של הלאומנים ההינדואיים, וקיבל את דרישתם להקים מקדש לאל ראם על חורבות מסגד מוסלמי שהם הרסו לפני 25 שנה. הנושא הזה הסעיר את הודו במשך שנים.

השינויים הפנימיים בהודו עדיין לא קיבלו ביטוי דרמטי בענייני חוץ. הודו שומרת פרופיל בין לאומי נמוך למדי. היא אינה מתערבת בסכסוכים בין לאומיים, אינה בוחרת מחנות, ומשתיתה את מדיניות החוץ שלה על אוסף של יחסים דו-צדדיים, לא רב-צדדיים.

בדרך כלל צרכים כלכליים הם המנחים אותה. אבל היא מודעת לחולשתה הצבאית ולפגיעותה האסטרטגית. סין, שכבשה ממנה כמעט לפני 60 שנה שטח הגדול מזה של מדינת ישראל, מוסיפה לתבוע ריבונות על חלקים של צפון הודו. פקיסטן היא האויבת המרה, הכופרת בזכותה של הודו לשלוט בקשמיר, ומסייעת על פי החשד לגורמים מוסלמיים חתרניים בתוך הודו (שסך כל אוכלוסייתה המוסלמית מגיעה עד 200 מיליון, אולי יותר, מתוך 1.3 מיליארד).

תחושת הפגיעות הזו שיכנעה את הודו לכונן שיתוף פעולה בענייני בטחון עם ישראל, השני בחשיבותו רק ליחסי ישראל עם ארה"ב. זה קרה עוד שנים רבות לפני מודי, אבל בימי מודי שיתוף הפעולה התהדק. בלשון המימרה השחוקה, "ישראל חדלה להיות פילגש, והפכה לאשה חוקית".

במאי השנה התחיל מודי תקופת כהונה חדשה של חמש שנים. לפי הידוע, בריאותו תקינה. בגיל 69 אין כל סיבה להניח שהוא לא ינהל את ענייני הודו, או לפחות ינסה לנהל אותם, עוד שנים רבות. האופוזיציה חלושה ומפורדת, בשעה שהוא קורן עוצמה אישית, כריזמה, אנרגיה, דמיון והשראה. הודו, במאבק להוציא את הפוטנציאל האנושי העצום שלה מן הכוח אל הפועל זקוקה לכל טיפה של מעלות מודי כאשר יש לה סיבה לחשוש מפני ידו הקשה והסמכותנית, המחלישה את מוסדותיה הדמוקרטיים ואת הפלורליזם שלה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988