יש דברים שמפחידים אותנו כי הם קופצים עלינו ועושים לנו "בו" בחושך. יש דברים שמפחידים אותנו כי הם באמת מאיימים על איכות החיים או אפילו על החיים עצמם. ויש דברים שיוצרים בנו אי-נוחות, פשוט כי הם מוזרים. אפשר לקרוא לזה - קריפי. פרויד אמר שהתחושה של מוזרות, נוצרת במפגש בין בן האדם לבין משהו שהוא כמעט בן אדם, כמעט חי וכמעט תבוני, אבל לא בדיוק.
המינוח המדויק הוא "עמק המוזרות". ולא, לא מדובר על עמק יפה וקסום כמו שאתם מכירים, אלא עמק מוזר בין החי לדומם, שבו מסתתרים כל הדברים שהם על הגבול בין שתי האפשרויות. למשל אם ניתקל בלי הכנה, אולי אפילו בחדר קצת חשוך, בבובת שעווה דומה מאוד למציאות, ורק אחרי כמה שניות נבין שזו בובה. או למשל, אם נדבר עם מישהו באינטרנט, ורק אחרי כמה ימים נבין ששוחחנו עם בוט? לא נעים. צעצוע של כלב רובוטי שהילד זרק מתחת למיטה, ולרגע היה נדמה לנו שהוא קורא בשמנו. קריפי.
צורה נוספת לעורר את תחושת המוזרות היא לתהות האם אנחנו בעצמנו חיים. אולי אנחנו כרגע בתוך חלום, ולא באמת קורה לנו מה שנדמה לנו שקורה? יכול להיות שמישהו השתלט על המוח שלנו באמצעות תוכנת מחשב זדונית, ורק נדמה לנו שאנחנו מקבלים את ההחלטות שלנו בעצמנו? ואולי ראינו יותר מידי סרטי מדע בדיוני?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
