"צריך להפסיק את הנוהג שבמסיבות רווקים או שחרור מנצלים מינית נשים"

הבית

"זה מטה המאבק בסחר בנשים ובזנות", מצביעה ניצן כהנא, ראשת המטה נגד סחר בנשים ובזנות, על פינת עבודה סטודנטיאלית שבכניסה לדירתה השכורה בת"א. מהפינה הזאת - שכוללת שולחן עבודה, מחשב לא-חדש ותזכורות וטפסים המוצמדים לקיר מתקלף - נוהל אחד המאבקים הציבוריים החשובים של השנים האחרונות: חקיקת החוק לאיסור צריכת זנות, המוכר כ"החוק להפללת צרכני הזנות".

בשלוש השנים האחרונות כהנא היא הפנים של המאבק לסחר בנשים ובזנות, אך כשמביטים בה לא רואים את הלילות ללא שינה, המאבק העיקש והסיזיפי לפרקים שהיא מובילה לטובת הנשים השקופות, ואת הנחישות שבה הופיעה בכל ועדה בכנסת ודיון מול בכירי המדינה, שרים וח"כים. מה שרואים זו ילדה צעירה, בעלת 'בייבי פייס' וחיוך נעים.

גם הדירה התל-אביבית ששוכרים היא ובן זוגה במרכז ת"א מסגירה עד כמה היא צעירה. "את הארון הזה שיפצתי במו ידיי", היא מצביעה על ארון מטבח ישן (מאוד) בגוני קרם וטורקיז, כשהיא מכינה לי קפה במטבח הפצפון.

כשאני שואלת אותה על ילדותה ועל חייה, היא נאנחת אנחה כבדה. "למה האנחה? את הכי צעירה שנכנסה למדור הזה", אני אומרת. והיא עונה: "שלוש השנים האחרונות במטה מרגישות לי כמו 20 שנה. מה שראיתי ושמעתי לא פשוט, העבודה הייתה אינטנסיבית, אז הילדות נראית לי היום רחוקה".

רגע לפני שאני שומעת את סיפור חייה, ואת ההספק האדיר עד גיל 31, לוכדת את תשומת ליבי תמונה התלויה בכניסה לבית - של אביר בתחתונים סגולים היושב בשירותים. "זו תמונה שצייר חבר ילדות שלי, דוד, שנפטר מסרטן כשהיינו בכיתה ט'. אני אוהבת את 'האביר בשירותים'. בעיניי הוא הפרופורציות, ומראה שגם אביר עם שריון, גדול, חזק, הולך לשירותים כאחד האדם. אם יום אחד אהיה בכנסת, הוא יהיה תלוי במשרדי, כי זה הרגע להיזכר שבסוף כולנו בני-אדם, ואיש לא מרומם מאחרים".

הזיכרון הראשון

"נולדתי בהולנד, כשמשפחתי הייתה בשליחות. אני הקטנה בין ארבעה אחים. כשהייתי בת שנתיים וחצי משפחתי חזרה לארץ. הוריי גרו במושב בדרום, בעוטף עזה. אבי, אברהם, היה חקלאי. הוא התחיל לעבוד באגרקסקו, במועצת הפרחים, ונשלח להולנד כאחראי לשליחויות הפרחים. אמי, אריאלה, הייתה מורה. בהולנד היא בעיקר גידלה אותנו, וכשחזרנו לארץ אמי חזרה לעבוד כמורה, ובהמשך הייתה מנהלת בתי ספר.

"אבי הגיע מבית חרדי. סבי היה הרב קלמן כהנא, מהחרדים המוכרים (מחותמי מגילת העצמאות, ח"כ וסגן שר החינוך והתרבות מטעם "פועלי אגודת ישראל", א' ל"ו). אבי לא המשיך בדרך החרדית. הוא שירת בצבא, וגדלתי בבית של הציונות הדתית".

"הזיכרון הראשון בחיי הוא שאמי מודיעה לי שאבי נפטר. הייתי בת 5, וזה האירוע המכונן הראשון והמשמעותי בחיי. לא עיכלתי מיד את המוות. אבי נפטר בגיל 44 מהתקף לב מסיבוכי עישון. רק עכשיו כשאני מתבגרת, אני מבינה שהוא היה אדם צעיר.

"גדלתי בבית עם רווחה. היום, בדיעבד, אני מבינה איזו אישה חזקה הייתה אמי, שדאגה שלא יחסר לנו דבר, שהקריבה ועשתה רבות כדי שיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים ורוצים. בזכותה גדלתי בבית שמח למרות רצף הטרגדיות שפקדו אותנו".

בין הזהויות

"סבי נפטר שנה לפני אבי, והוא היה דמות משמעותית בחיי, כי תמיד הרגשתי שאני נמצאת במרכז של המון זהויות בחברה הישראלית. סבי היה רב ציוני, ממקימי המדינה, חתם על מגילת העצמאות, הקים קיבוץ, אבל דודים שלי נכנסו לעולם הלימוד התורני ופחות לעולם העבודה. אז יש לי משפחה חרדית ענפה, ובצד השני - המשפחה של אמי, דתיים-לאומיים, מתנחלים, כשאנחנו עצמנו היינו במיינסטרים, דתיים בסביבה חילונית.

"אני מדברת את שפת העולם החרדי ומאוד מכבדת ואוהבת אותו; ועדיין התעסקתי בחיי הבוגרים בדברים שנוגדים תפיסות של העולם הזה, כמו להילחם בקווי ההפרדה שבהם נשים יושבות מאחור.

"שאלו אותי פעם מה סבי היה חושב על דרכי, ואני רוצה לחשוב שהוא היה אוהב אותה, אבל אוסיף בכנות שייתכן שהייתה בינינו מחלוקת. אני אדם ליברלי, לא דתייה, פמיניסטית. אבל בגלל שאני נכדתו היחידה שמתעסקת בפוליטיקה, אני תמיד מקושרת לסבא. כשעושים אירועים ל"חותמי מגילת העצמאות", אני נציגת המשפחה, אף שאיני מרגישה כנציגה קלאסית שלה.

"מורשת סבי היא לעשות יחד מתוך אהבה, מתוך כבוד הדדי, וגם אני לא מאמינה במלחמות בין קבוצות בחברה. קל, למשל, להדביק לשמאל, שאליו אני משתייכת, שנאת חרדים. אבל אני לא שונאת חרדים, אני אוהבת חרדים, ואני חושבת שגם חבריי לא שונאים חרדים. יש זרות ואי-היכרות בין העולמות, ואני מרגישה שלפעמים אני גורם מגשר ומקשר".

אני אהיה רה"מ

"רבין נרצח שנתיים וחצי אחרי שאבי נפטר, והדברים טיפה התערבבו אצלי. לקחתי ללב את הרצח. הרגשתי שלקחו לי מישהו קרוב. בבוקר שאחרי אמרתי לאמי, 'אמא אני רוצה להחליף אותו, אני אהיה ראש הממשלה, אהיה במפלגת העבודה, ויהיה פה שלום'. אמרתי לה שאני רוצה להיות חלק מהמשימה להביא שלום. לא דמיינתי אז שאחרי הרצח איש לא ינסה יותר להביא שלום. חשבתי שיום אחד, כשאהיה גדולה, אצטרף למפלגת העבודה ואעזור להמשכת המשימה.

"למרות שסבי היה ראש מפלגה, ביתנו לא היה מאוד פוליטי, אבל מרגע שאמרתי כך לאמי, הייתי שמאלנית. אמרתי בכל מקום שאני שמאלנית. חייתי בחינוך הממלכתי-דתי ובבני עקיבא, גם כמדריכה, והייתי שמאלנית, ואיתנה בדעתי, בעיקר בנוגע לסוגיות מדיניות. מאוד רציתי שלום.

"קצת לפני ההתנתקות עזבתי את בני עקיבא, כי לא יכולתי להמשיך שם. הרגשתי שההתנתקות היא מהלך ימני, שבא לא מהידברות, ואמרתי שחיילים ימשיכו למות".

שחקנית, עורכת דין, פוליטיקאית

"במקביל למודעות הפוליטית, פיתחתי תחביב אחר משמעותי - המשחק. מכיתה ג' עליתי על במות, הופעתי בטקסים, שרתי, רקדתי ושיחקתי. אהבתי את הבמה, אמרתי שייעודי הוא להיות ראש ממשלה או שחקנית, ושקודם אהיה שחקנית. עשיתי בגרות בתיאטרון והתכוננתי להילחם באמי שהתנגדה שאהיה שחקנית, והעדיפה שאהיה עורכת דין או משהו מכובד אחר, שאפשר להתפרנס ממנו.

"אחרי הצבא טיילתי בעולם; וכשחזרתי נפרדתי מחלום המשחק ונרשמתי ללימודי מדע המדינה והוספתי גם משפטים ברגע האחרון, שיהיה. אחרי חודשיים עזבתי את מדעי המדינה, ונשארתי עם משפטים.

ביום הראשון ללימודים הצטרפתי לתא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה. שבועיים אחר-כך נבחרתי לאגודת הסטודנטים למשפטים, ובסוף השנה ליו"רית תא אופק - תא סטודנטים ברוח ערכי תנועת העובדה, וגם הייתי חברת הוועד-המנהל של אגודת הסטודנטים. לא למדתי. הייתי עסוקה. קיבלתי מהאוניברסיטה הכי הרבה שאדם יכול לקבל בפן הפוליטי.

"כשסיימתי ללמוד משפטים, התמחיתי בפרקליטות המדינה במחלקה הכלכלית, אצל עו"ד דן אלדד, שמועמד לתפקיד פרקליט המדינה. כבר כמתמחה אמרתי שיום אחד האיש יהיה פרקליט המדינה. הוא אדם חכם וישר בצורה יוצאת דופן. זו הייתה שנה מופלאה, שנתנה לי כלים לחיים".

הביקורת על הפרקליטות

"השלטון עושה היום סיבוב רציני על הפרקליטות, וזה בלתי נסבל. יש שם אנשים ישרים והגונים. אם לא תהיה פה מערכת סדורה של כללים, נאכל אותה, כל המדינה. אין לי מילים אחרות להסברת המצב המסוכן שאנו נמצאים בו. זה מתחיל להיות מסוכן כשמבקר המדינה מדבר על לא לשתף פעולה עם המשטרה, וכשהשלטון תוקף את מערכות המשפט. פחד אלוהים.

"לצעוק שיש סכנה לדמוקרטיה זה לא מזמין את הציבור להתעורר, זה נשמע כמו 'געוואלד', וזה מה שקורה היום. מפלגת השלטון, שרוצה להגן על ראש הממשלה, שנאשם בשלושה כתבי אישום חמורים, מנסה לפורר אותנו לאט-לאט, צעד-צעד. כמי שהייתה קצת במערכת, אני מבועתת ממה שעלול לקרות. כל פעם לוקחים עוד ביס קטן מהדמוקרטיה, עד שהיא תיפול. דמוקרטיה לא נופלת ביום אחד, אבל שמחלישים כל שומר סף ומחליפים אותו - לא לעולם חוסן.

"שר המשפטים אמיר אוחנה הוא חסר אחריות. הדרך שבה הוא מדבר על הפרקליטות היא לא תיאמן. אסור לתת לזה להימשך.

"הייתה תקופה שכדי להגיד דברים שמאלניים, הייתי צריכה להוכיח קודם שאני ציונית, והייתי מסבירה שסבי חתם על מגילת העצמאות, ששירתי בצבא ואפילו בקבע. לא קל להביע עמדה שמאלית, בטח לא בפומבי. אתה מותקף ישר, אבל אסור לשתוק".

פמיניזם

"עד התקופה הסטודנטיאלית אמרתי ש'אני לא פמיניסטית', כי פמיניסטיות היו נשים שלא מורטות שיער בבית שחי ועוד סטיגמות. ואז הלכתי ברחוב בירושלים וראיתי שלט של אופנת 'הוניגמן' שתלוי גם בת"א, עם הדוגמנית סנדי בר בבגדי החברה, אבל בירושלים היה רק הגוף, בלי הראש. הורידו לה את הראש. זה היה רגע מכונן. חשתי איזה ניפוץ בועה. אמרתי לעצמי 'מישהו מנסה להעלים אותנו. הנשים'. מאז התחלתי את פעילותי הפמיניסטית.

"ישבנו חבורה סטודנטיות קטנה, וכל אחת הביאה דוגמאות, של ילדות שעולות לטקס פתיחת גשר המיתרים עם שקים עליהן, שלא יראו אותן רוקדות, ועוד-ועוד דברים, וראינו שמוחקים אותנו. זה לא היה סיפור על הגבר שעושה גרפיטי לכסות מודעה; אלה חברות אופנה ששמות פרסומים רק של גברים. ואז הבנתי שאני אישה פמיניסטית.

"אמי חינכה אותי שאוכל להיות כל דבר, ובמידת מה היא צדקה. אני אישה לבנה, גדלתי בכוכב יאיר, ההזדמנויות שלי יותר גדולות משל רוב הנשים. אמנם יש מעליי תקרת זכוכית, שהרגשתי בכל הצמתים בחיי, אבל לא בצורה דרמטית, כי אני בדיוק התקן הזה של אישה אחת בין חבורת גברים. אבל כסטודנטית בירושלים הבנתי עד כמה אנחנו רחוקות משוויון".

לא נולדתי להיות עו"ד

"כשסיימתי התמחות, התחלתי לעבוד במשרד עוה"ד כבירי-נבו-קידר-בלום, כי אמרו לי שהוא מאוד חברתי. כשהגעתי לראיון, ראיתי על הקיר אות הוקרה שקיבל המשרד מהמטה למאבק בסחר בנשים וזנות, ואמרתי 'מדהים. הגעתי הביתה'; אבל הבנתי מהר שמשרד פרטי, גם חברתי, הוא בסוף משרד פרטי לעריכת דין, ושאני בסוף אישה שיושבת מול מחשב ועושה דברים ללקוחות פרטיים. בכיתי מהיום הראשון עד שעזבתי, לאחר כשנה. כשעזבתי, ישבתי לקפה עם עו"ד אורי קידר, בעלי המשרד. הבנו שלא נולדתי להיות עורכת דין, וגם ידענו שעוד נעשה משהו גדול ביחד. בהמשך, הצטרפתי למטה המאבק בזנות ובסחר בנשים, שהוא הקים יחד עם הרב לוי לאור, והמעגל נסגר.

"כשעזבתי את המשרד, הייתי מבולבלת וחסרת כיוון. התחלתי להתייעץ עם נשים פמיניסטיות שהערכתי, בהן יופי תירוש וגלית שאול, שכולן מדהימות, פתחו לי את הבית והראו לי את הדרך. ראיתי נשים שאוהבות את מה שהן עושות, ופורחות. גם אני רציתי להאמין במה שאני עושה.

"הלכתי לעבוד בכנסת עם ח"כית איילת נחמיאס-ורבין, ובהמשך עבדתי בקמפיין של שלי יחימוביץ' לבחירות להסתדרות. הקמתי את מטה השטח לבחירות של 500 אלף מצביעים, ויצאתי מהבחירות מוכת הלם. לאחר מכן נפגשתי עם הרב לוי לאור, מנכ"ל עמותת עצו"ם, שהקים ביחד עם עו"ד אורי קידר את המטה למאבק בזנות ובסחר בנשים, ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעבוד עם האיש הזה.

"הוא חשב שהוא מביא אותי להיות אחראית על אכיפת החוק לאיסור צריכת הזנות, ואני שאלתי אותו 'על מה אתה מדבר? יש לך חוק?' הוא השיב שהחוק עוד מעט עולה לקריאה טרומית, ותוך חודשיים-שלושה יש חוק, אחרי 10 שנים לקידומו. הוא נעלב שצחקתי לו בפנים. אמרתי לו 'מצטערת, אבל לא חושבת שיש לך חוק תוך חודשיים-שלושה. מהר מאוד נכנסתי לטירוף העבודה כדי להעביר את החוק. זה לקח שנתיים קשות, אינטנסיביות, ללא הפסקה, ואני עדיין לא מאמינה שהצלחנו".

הזנות בישראל

"ממדי הזנות במדינה הם אדירים. יש 14 אלף נשים וגברים בזנות, מתוכם 3,000 קטינות וקטינים שמנוצלים. יש כמיליון ביקורים בחודש בבתי בושת, ואישה נאלצת לקבל בממוצע חמישה וחצי גברים בלילה. יש נשים ברמה הגבוהה של המקצוע שמקבלות לקוח או שניים בלילה, ויש שמקבלות שבעה לקוחות, וזה יכול להגיע גם ל-20-30 בלילה. עשיתי חשבון שבכל לילה צורכים זנות 26,500 פעמים. זה מספר מבהיל. אדיר ממדים. זה לא נורמלי. במקביל למדתי על המצוקה האינסופית שבזנות.

"מי שמסתכל בעיניים פקוחות על התופעה, חייו טיפה משתנים, כי אתה בעצם פוקח עיניים על המקום הכי אפל וחשוך בחברה. העוסקות בזנות, כמעט כולן, הן נשים שעברו פגיעה מינית קשה ומתמשכת בילדות, שמיום שהן נולדו, גבר אכזר, לרוב האב או דמות אב, סיפר להם במעשים שהדבר שהן הכי שוות בשבילו הוא הניצול המיני. אלה ילדות שלפי דוח מבקר המדינה נכנסות לזנות בגיל 13, כך שדור-אחרי-דור הופקרו פה.

"יש ילדים שקמים בבוקר והולכים לביה"ס, ואיש לא רואה שהם נפגעי מינית בבית. בסביבות כיתה ז' מתחילים לנצל אותן או אותם, במה שאני מכנה 'זנות אפורה', תמורת טרמפים, ג'ינסים, אייפונים, ואיש לא שם לב. מדביקים לילדות שמות - 'השרמוטה' עם ההתנהגות המינית הלא מותאמת. ילדים יודעים לאתר אותן, צרכני זנות יודעים לאתרן, המורים אומרים 'הנה זאת ששוב נעלמת לכמה שעות וחוזרת', זאת שלא פעם בגדיה מרופטים וקרועים, ופתאום יש לה אייפון חדש.

"אני לא מאשימה את המורים שהם לא רואים, כי איש לא מדבר איתם על זה, ולא מכשיר אותם לראות. אם את המהפכה הזאת היו עושים מהיסוד, אנשי החינוך היו יודעים לזהות את הילדים האלה, ולעזור להם לצאת מהבתים הפוגעים. אני מכירה המון שורדות-זנות שמספרות שהאדם הראשון שהושיט להן יד היה סרסור. לא ייתכן שברגע המצוקה האדיר, שהגיע בגיל 17 או 21, כשהן נכנסות לזנות הממוסדת, ברגע משברי כלכלי ונפשי, החברה תמשיך להתעלם מהן. 

"מטריף אותי ששנים הדחקנו זאת, סיפרנו סיפורים, רצינו לחשוב שזו עבודה לסטודנטיות ושהן עושות כסף קל וטוב להן. זה נתן לנו לישון בלילה. יותר קל לא לחשוב על זה, ולהגיד 'בסדר יש זונות בעולם וסבבה להן', מלהגיד אלה נשים שעוברות ניצול מיני לילה-לילה, שמתמכרות לסמים כדי לא להרגיש, שיציאתן מהזנות היא כל-כך סיזיפית שהיא נראית כמשימה בלתי אפשרית; ואנחנו ממשיכים כמדינה להדחיק, לא לדבר על זה".

חלק מהנשים בעולם הזנות נאבקו נגד החוק שקידמת, ועדיין נאבקות נגד היוזמות שלכם. לטענתן, את פוגעת להן בפרנסה, ומחליטה מה טוב בשבילן.

"אני לא מחליטה בשביל איש. לעסוק בזנות בישראל זה חוקי. יש המון נשים בעולם שתומכות במאבק, שורדות-זנות. נשים שהיום מנסות לאסוף את שברי חייהן ולצאת החוצה, והלוואי שלא אני הייתי בפרונט של המאבק. הוא היה מתקדם יותר מהר, ויותר טוב, אם הייתה עומדת בקדמתו שורדת-זנות.

"האם זה פטרנליסטי לעשות את זה? נראה שכן, אבל אם מסתכלים בנתונים, יש שניים שלא מניחים לי: הראשון, שגיל הכניסה לזנות הוא 13. אישה בגירה יכולה לבחור בעצמה, אבל ילדה לא בחרה; והשני, רשימת 94 הקורבנות מ-2010. קוראים את נסיבות חייהן והמוות, ונחנקים.  גיל הפטירה המוכר בזנות בישראל הוא 46. זה הרגע שעל החברה להגיד 'עד כאן'. אנחנו לא שולחים נשים למות. לא ייתכן שנגיד 'מאחר שיש נשים שבסדר להן בזנות, נשכח מהרוב שהן קורבנות".

"יש עוד הרבה מה לעשות. צריך, למשל, להפסיק את הנוהג שמסיבת רווקים עוברת דרך מועדון חשפנות או ניצול מיני. לא יכול להיות שזה חלק מהתרבות שגבר בדרך לחתונה או כשהוא משתחרר מהצבא, יגיע לו לנצל אישה זרה.

"לפעמים אתה מבין במקומות הכי לא צפויים עד כמה אנחנו רחוקות משוויון. כשהייתי בכנסת, אחד המאבקים שקידמנו היה ייצוג נשי בדירקטוריונים, להעלות את תקרת הזכוכית כמה שיותר גבוה, ובזמן שאני יושבת שם בישיבות, הבנתי שיושבים מולי נציגי ציבור וח"כים שמדברים מליצות על כמה חשוב ייצוג נשי ופמיניזם, ואחר כך אותו ח"כ נוסע בלילה לתחנה המרכזית, זורק 20 שקל על אישה ומנצל אותה מינית. אין מצב שהוא חושב שאנחנו שוות. כולנו בפוטנציאל זונות בעיניו, רק שאנחנו שפר עלינו מזלנו ואנחנו לא בתחנה המרכזית, אנחנו פשוט יותר יקרות".

להסתכל מעבר לכתף

"היו ויש תקופות ארוכות בתוך המאבק בסחר בנשים שאני מסתובבת ומסתכלת מעבר לכתף. אף פעם לא קיבלתי איום ישיר לפגיעה פיזית, אבל אני מזהה בתוך השיח מולי ניואנסים ורגעים מאיימים, שבהם למשל מגיעות לדיון 20 נשים שעוסקות בזנות ממקום שנסגר, ובמקום לדבר על נושא הדיון הן מדברות רק עליי באופן אישי ואומרות שבגללי אין להן יכולת להיות יותר בזנות ושפגעתי להן בפרנסה; ואני שואלת את עצמי אם יכול להיות שהבעלים של המקום שנסגר, הוא זה ששלח אותן לדבר עליי.

"גם השיח ברשת הוא קשה. התגובות האישיות לפעמים מגיעות לרמות מאוד אלימות, מאוד פוגעניות. רוב הזמן אני מרגישה מספיק בטוחה, אבל לפעמים זה מבהיל. בכל מקרה אני לא מספיק חשובה בשביל שיפגעו בי. המאבק הוא הרבה יותר גדול ממני. לאיים עלי, לפגוע בי או להבריח אותי, זה לא יזיז למאבק הזה במילימטר. הרכבת כבר יצאה".

METOO#

"מהפכת ה-METOO# שינתה את כל השיח על הטרדות מיניות מקצה לקצה והביאה סוף סוף להבנה הבסיסית ש'את לא אשמה'. בעבר לא הייתה פריווילגיה להגיד בקול רם 'זה קרה גם לי'. אם אמרת את זה, אז את חלשה, וזה גם מביך. היום כולם מבינים שכל אישה מוטרדת מינית בחייה, וכל אישה שלישית מותקפת מינית.

"גם אני הוטרדתי והותקפתי מינית. הפגיעות המיניות שעברתי הן בנאליות, לא עברתי אונס, ברוך השם, אבל לא פעם חוויתי הערות מיניות והיה גם את הגבר שנגע. עברתי גם תקיפה אחת יחסית משמעותית, שרק שלוש שנים אחר כך הבנתי שהיא קרתה. ממש הדחקתי אותה ברמות הכי קשות, והיא פתאום צפה בתקופה שהייתי מתמחה בפרקליטות המדינה. ישבתי בחדר של המאמן שלי, עם צוות שכלל ארבעה גברים ואותי, והגברים התווכחו בתיק על 'למה המתלוננת לא דיברה?', ופתאום נפל לי האסימון על הפגיעה ששנים הדחקתי, ואני שומעת את עצמי אומרת בקול רם 'גם כשאני נפגעתי, לא אמרתי כלום. הייתי כבר סופר-פמיניסטית, ולוחמת כשזה קרה לי, ולא עשיתי כלום'.

"אז המהפכה התחילה, אבל כדי שהיא תושלם עברייני מין צריכים להיענש בחומרה רבה, מה שלא קורה בישראל. וזה לא מאבק של נשים נגד גברים, כי אנחנו לא יכולות לנצח לבד. הסיפור לא צריך להיות הוצאות להורג בכיכר העיר, אבל גברים שתוקפים מינית צריכים להיענש בחומרה על ידי בתי המשפט. צריך להפסיק את הנוהג שאנסים סדרתיים מקבלים עונשים מגוחכים".

סדר יום אופייני

"סדר היום שלי בשנה האחרונה שונה מאוד מזה שהיה לי כשהייתי כנסת וכשקידמנו את החוק נגד צרכני הזנות. עולמות שונים לחלוטין. בשלוש השנים האחרונות אני עובדת מהבית, אני לבדי זה 'המטה'. אני קמה בבוקר, מתקלחת ואחרי חמש דקות אני כבר על המחשב.

"אני מאוד אוהבת פיג'מות, אז אני יושבת ועובדת בפיג'מה כל היום. אני עובדת המון-המון שעות. אני משתדלת לישון שעה בצהריים, ואני גם מבשלת לעצמי במהלך היום, אבל יום העבודה לא נגמר. אני קמה ומתחילה לעבוד כשבא לי, אבל אני לא יודעת לשים סוף ליום העבודה. אני עובדת לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה.

"במאבק בסחר בנשים ובצרכנות זנות מאוד קשה לבנות תוכניות עבודה סדורות, כי הוא מאוד מאוד מטולטל מאירועים במציאות. כל יום יכול להשתנות מהקצה לקצה לפי האירועים; ויש שבועות שהטלפון לא מצלצל, ואני כותבת תוכניות עבודה ומרעננת נהלים".

תחביב: אוכל

"אני מאוד אוהבת לאכול, לבשל לעצמי ולצלם לאינסטגרם את הבישולים. זה התחיל מזה שנאבקתי במשקל שלי, וירדתי משמעותית במשקל בזכות תוכנית תזונה. תמיד הייתי מלאה ומגיל מאוד צעיר הייתי בדיאטות, אבל התחלתי תוכנית שהכניסה אותי לעולם הבישולים הבריאים, וזה הפך לתחביב. היום אני מתעסקת המון באוכל. אני צריכה לדאוג שיהיה לי אוכל לא-משמין, אבל מאוד טעים אז אני משתדלת לפחות פעם בשבוע לייצר סיר של 'מאמות' ואני חולה על בלוגים של האוכל באינסטרגרם, עוקבת אחרי הכי טובות, ומעתיקה.

"חוץ מזה כשיש לי פנאי אני ישנה. לא פתחתי תחביבים אחרים ואני לא עושה ספורט. אני אוהבת לעבוד, אז זה גם התחביב שלי".

מחשבות לעתיד

"אני מאוד אוהבת את העבודה במטה, אבל כמה שהמאבק בזנות הוא בדמי ובלבי יש במדינה כל כך הרבה עוולות וכל כך הרבה אוכלוסיות מוחלשות, מודחקות ושקופות, ואני רוצה להיות הקול שלהם. אני מרגישה שהיה לי בי"ס מדהים במאבק בזנות על איך מקדמים סדר יום וחקיקה בישראל. קיבלתי מגאפון מטאפורי, אבל אמיתי, הקול שלי היום נשמע, ומאוד הייתי רוצה להמשיך להשמיע עבור אוכלוסיות שלא מושמעות, למשל פועלי הבניין שנופלים אל מותם.

"בעתיד ארצה לעשות את זה מתוך המערכת, בתוך הפוליטיקה. אני מאוד לא מתביישת להגיד שאני פוליטיקאית. אני מאמינה שאנשים שמוכנים לעשות בשביל לשנות צריכים להיות במקום הכי גדול שבו אפשר לשנות. ראיתי את הכנסת יותר מדי זמן מבחוץ, ראיתי כמה כוח יש לח"כים ואני מאמינה שיום אחד אני אהיה שם".

אלמלא הייתי לוחמת זכויות

"הייתי מורה. כסטודנטית עבדתי כמורה. יש משהו במפגש עם התלמידים שמאוד מדבר אליי. הייתי קמה בבוקר לשעת אפס ומקללת את זה שקמתי, אבל יוצאת מהכיתה בשמונה ורבע מאושרת ומלאה. אני מאמינה בחינוך".

לא יודעים עליי

"שאני אוהבת לדבר עם נהגי מוניות".

"מאוד קשה לשבור את רוחי"

מה מכעיס אותך?

"אדישות".

מה עלול לשבור את רוחך?

"התמודדתי הרבה פעמים עם מוות של קרובים בגיל מאוד צעיר, אז מאוד קשה לשבור את רוחי. במאבק להעברת חוק איסור צריכת זנות אמרו לי כל הזמן שלא נצליח וניסו לשבור אותנו. אני מאוד הישגית ונלחמת באמירה 'לא תצליחי'".

למי את מתגעגעת?

"לדוד, שהיה חבר מאוד טוב שלי מביה"ס היסודי, ונפטר כשהיינו בכיתה ט'; ולמנהלת ביה"ס שלי באולפנה, שהלכה לעולמה לפני כמה שנים. היא הייתה אחת הדמויות הכי מעצבות בחיי. היא לימדה אותי אזרחות, והפכה אותי לאזרחית שאני".

מיהו גיבור ילדותך?

"יצחק רבין".

את מי את מעריצה?

"מרב מיכאלי מעוררת בי השראה. אני חושבת שמה שהיא עשתה עם השיח בלשון נקבה הוא הברקה שלא תיאמן. פעם כתבתי מאמר ששמו 'מרב מיכאלי מעצבנת אותי', כי אמרתי שזה נורא מעצבן שכל פעם שהיא מדברת במליאת הכנסת או בתקשורת היא מזכירה לנו שאנחנו לא שוות עדיין'".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"צדק".

בעבור מה תסכני את חייך?

"בעבור המשפחה שלי, ואני אומר בצער שאני מאמינה שגם בעבור מאבקים שאני מאמינה בהם".

על מה לא תסלחי?

"על רוע שחוזר על עצמו. בהתחלה אפשר לסלוח, אבל אם נחנך ונלמד, ואנשים ימשיכו בכל-זאת להיות רעים ופוגעים, זה יהיה לי קשה".

מה חסר לך בחיים?

"שלוות נפש".

איזה חטא היית מבצעת אם היית יודעת שלעולם לא תיתפסי, ולא תשלמי כל מחיר?

"אני אדם שבקושי עובר במעבר חציה ברמזור אדום, אז אין לי שום עניין בחטאים, אבל הייתי שמחה לאכול בלי הגבלה ולא להשמין".

מהו המאכל האהוב עליך?

"החריימה של בן-זוגי".

מה הצליל האהוב עלייך?

"צליל ההתראה בטוויטר".

כיצד היית רוצה למות?

"הכרתי המון אנשים שמתו מאוד צעירים, אז אני לא רוצה למות צעירה. אני רוצה לעשות עוד הרבה דברים, כך שאני ממש לא רוצה למות".

עו"ד ניצן כהנא

בת 31, נולדה בהולנד ומתגוררת במרכז ת"א עם בן-זוגה חגי, ההייטקיסט ● סבה היה הרב ד"ר קלמן כהנא, ממנהיגי "פועלי אגודת ישראל" ומחותמי מגילת העצמאות, ח"כ וסגן שר החינוך והתרבות ● מ-2017 מנהלת את המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות ● הובילה את אישור חוק איסור צריכת זנות לאחר 11 שנות מאבק, וכן את אישור התוכנית הממשלתית למאבק בסחר בנשים ● שימשה כרכזת מטה השטח של הח"כית לשעבר שלי יחימוביץ' בבחירות להסתדרות ● התמודדה במקום ה-23 ברשימת "המחנה הדמוקרטי" בבחירות האחרונות ● משמשת כחברת ועד מנהל בעמותת החצר הנשית, ובעבר הייתה ממובילות המאבק בהדרת נשים בירושלים וממקימות הפורום נגד קווי ההפרדה ● נבחרה לרשימת 30 האנשים המבטיחים מתחת לגיל 30 של מגזין "FORBES", זוכת "אות האיש ההולך לאקטיביזם" של מגזין "TIME OUT", נבחרה לאחת מ-20 האקטיביסטיות המובילות של ישראל לשנת 2018 של מגזין "ליידי גלובס", ולרשימת 10 הגיבורים החברתיים לשנת 2018 של עיתון "ידיעות אחרונות"