"גניבות של קורקינטים הן חלק מהמודל העסקי"

אני: יזם, בוחר לעסוק בפרויקטים משני-מציאות ומונע מעשיית טוב למדינה ולתושביה, גלובלי ולוקלי בו-זמנית.

משפחה: משפחתו של אבא היא דור תשיעי בירושלים. רובי ריבלין בן דוד ראשון שלו. סבא הכיר את סבתא, שעלתה לארץ מגרמניה עם אחותה, ויחד הם עזבו לניו יורק לפני קום המדינה. אבא נולד שם ובגיל 18 עלה לארץ, הגיע לקיבוץ אייל ושירת בנח"ל מוצנח. הצד של אמא היגר מפולין לקנדה לפני המלחמה. למשפחה היה עסק גדול לאופנה במונטריאול, שם אמא נולדה. גם היא עלתה לארץ מתוך ציונות, והגיעה לקיבוץ מעיין ברוך, שם פגשה את אבא, שהיה רפתן. היא למדה בסמינר והייתה מורה לאנגלית. כשמלאו לי חמש עברנו לקצרין. אבא עבד במפעל לייצור אמצעי ראיית לילה לצבא, ואחר כך באינטל בקריית גת. אמא הייתה מנהלת בית ספר.

ילדות: במעבר בין הקיבוץ לקצרין היינו שנה במונטריאול. עזבתי את ישראל דובר עברית וכשחזרתי לקצרין דיברתי רק אנגלית ועד היום יש לי קושי בדקדוק בשתי השפות. בתיכון נופי גולן הייתי במגמת פסיכולוגיה וסוציולוגיה ושיחקתי כדורסל עד כיתה י"א בהפועל קצרין. אחרי שירות במודיעין קרבי, יצאתי לשליחות במחנה קיץ בקליפורניה כמדריך כדורסל ואחר כך טסתי למשפחה בטורונטו. עבדתי בחברת צעצועים, ובערבים, כמו כל ישראלי טוב, מכרתי מוצרים בעגלה בקניון. בכסף שהרווחתי עשיתי טיול במרכז אמריקה וחזרתי לארץ כדי ללמוד.

לימודים: למדתי מדע המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. בין היתר, עשיתי התמחות כעוזר פרלמנטרי אצל ח"כ יעקב מרגי מש"ס, הייתי עוזר מחקר במכון טרומן לשלום, והתמחיתי שלושה חודשים בשגרירות בלונדון. בסיום הלימודים הגשתי מועמדות למלגה בתוכנית למנהיגים צעירים של נשיאת קנדה, והתקבלתי. הייתי אחד מ-12 צעירים מהעולם שנבחרו מתוך מעל אלף מועמדים, ובמשך שנה חיינו בטירה בקנדה, למדנו באוניברסיטת מונטריאול, קיבלנו מנטור שליווה אותנו בפרויקטים, ונפגשנו עם מנהיגים כמו ג’סטין טרודו וביל קלינטון.

קומטריביוט: התעניינתי ביזמות עסקית חברתית והגעתי למיזם שהקימו חבר’ה מאמדוקס ומיקרוסופט, לגיוס תרומות באמצעות סרגל הכלים. הייתי סגן נשיא בכיר וכשקיבלתי מלגת מנהיגות להרווארד, לתואר שני במדיניות ציבורית וממשל, עזבתי את החברה. כשסיימתי את התואר התקבלתי לקרן שוסטרמן.

קרן שוסטרמן: קרן פילנתרופית ששכרה אותי כדי להקים מחדש את תוכנית "ריאליטי", שהביאה לארץ מובילי דעת קהל, שחקנים, אנשי הייטק וסלבס, בשיתוף עם נועה תשבי, והפגישה אותם עם מקביליהם בתחום בישראל. אחרי שלוש שנים הקרן החזירה אותי לכאן ושלחה אותי ל"אוניברסיטת העתיד", תוכנית מנהלים בשיתוף גוגל ונאס"א.

בירד: לפני כמעט שנתיים ישבתי עם חבר בשדרות בן גוריון בתל אביב, קורקינטים חשמליים חלפו על פנינו והוא סיפר לי על בירד. נדלקתי. הוא חיבר אותי לאחד הבכירים, פטריק, שהקים את האופרציה הבינלאומית, ותוך שבוע הייתי באמסטרדם, אחרי ששכנע את המייסד להשקיע בישראל כשוק הראשון מחוץ לארה"ב יחד עם פריז. אני שותף בחברה-האם ומנכ"ל החברה בישראל. ב-14 באוגוסט 2018 הנחנו את 50 הקורקינטים הראשונים ב"קן" שלהם והתחלנו לעבוד.

רגולציה: חוק הקסדות מחייב את הרוכבים והאחריות היא עליהם. חילקנו בחינם כבר 75 אלף קסדות בעולם כדי לקדם את השימוש בהן. בינתיים אנחנו בתל אביב, פתח תקוה, גבעתיים, רמת גן וממש עכשיו נכנסנו לירושלים. מספר הנסיעות נמצא בעלייה ותל אביב נחשבת לאחד השווקים המוצלחים בעולם.

מחיר: לא העלינו את המחיר אלא שינינו את שיטת התמחור. בגלל שהחברה צעירה כל-כך וצומחת, אנחנו לומדים מהו המודל הנכון תוך כדי תנועה, כשגניבות של קורקינטים הן חלק מהמודל העסקי.

קרוזר: כלי שאנחנו מנסים בארה"ב, מין הכלאה של אופניים חשמליים. לא יודע לאן זה ייקח אותנו.

אופיר: בת הזוג שלי, עובדת בחברת הנדל"ן קרן ריאליטי בתחום האימפקט. הכרנו כשהרציתי בכנס קהילות במסגרת העבודה.

תפיסת עתיד: להמשיך את המהפכה התחבורתית שהתחלנו, להמשיך לצמוח ולהיות בכל מקום. חזרתי לישראל כדי לשנות את פני החברה ואני רתום לזה לגמרי.