צה"ל | דעה

דעה: מחר מלחמה? הצחקתם אותנו - צה"ל לא מוכן למלחמה כי אין לו את רוח הניצחון

הבעיה חמורה שבעתיים כי מתרבים הסימנים שגם אם תהיה לצה"ל את רוח הניצחון – לא תהיה לו היכולת לנצח במלחמה הבאה

מטוס צה"ל בתרגיל המטכ"לי  / צילום: דובר צהל
מטוס צה"ל בתרגיל המטכ"לי / צילום: דובר צהל

"צה"ל לא רוצה לנצח כבר שנים. וזו בדיוק הבעיה. מה שצריך באמת להשתנות זה מצב התודעה הבסיסי שאני תולה אותו בתוצאות מלחמת יום הכיפורים. במלחמת יום כיפור עברו בצורה הכי טבעית מהגנה להתקפה למרות סדר כוחות קטן מהרגיל. היום בצה"ל אין רוח כזאת. זה מה שמטריד אותי".

את הדברים האלה לא אומר שר הביטחון נפתלי בנט, או קודמו לתפקיד אביגדור ליברמן. את הדברים האלה אמר רק בסוף השבוע האחרון לעיתון "הארץ", מי שהיה סגנו של הרמטכ"ל אייזנקוט, ח"כ יאיר גולן. הדברים שלו צריכים לגרום אי-נוחות לכל מי שכן יושב בנוחות. גולן מסביר בעצם שלצה"ל אין כיום את רוח הניצחון שהיתה לו לפני 50 שנה. אגב, אם תשאלו קצינים בכירים לשעבר, הם יגידו לכם שעוד מאז מלחמת לבנון הראשונה צה"ל איבד את הרצון לנצח. במילים אחרות - הבעיה אינה נמצאת בהכרח אצל דור "הסמארטפונים", אלא בתוך ומתוך צה"ל.

כשחייל מתגייס לאחת מיחידות צה"ל הלוחמות, צמד המילים הראשונות שמלמדים אותו בהגיעו לבסיס הטירונות הוא: "מחר מלחמה". לצערי, נדמה כי המושג הזה הפך בשנים האחרונות לסיסמה קלישאתית נדושה.

הבעיה מתנהלת בשתי רמות חשובות שכדאי להתעכב עליהן בכדי להבין מה קרה פה. הראשונה, הרמה הארגונית: האם צה"ל כארגון מוכן בכלל למלחמה? האם הימ"חים מלאים? האם כלי הרכב כשירים? האם יהיו מילואימניקים שייכנסו שוב ללחימה ארוכה בלי אפודים או ציוד מתאים? והאם צה"ל למד מטעויות קודמות והוציא מכשירות כלי הרכב המשוריינים שלא מתאימים ללחימה? מסמכים פנימיים בצה"ל שנחשפו רק לא מזמן מוכיחים כי כמעט ולא נלקחו צעדים בכיוון הזה ושאוגדות מילואים שלמות בצה"ל לא מוכנות טכנית ופרקטית למלחמה - ובל נשכח שצה"ל הוא צבא שמתבסס במלחמה רוב רובו על כוחות מילואים.

בנושא הזה ראוי להקשיב לאלוף במיל' יצחק בריק שהכין דוח מקיף בכל הקשור למוכנות צה"ל למלחמה ולתרבות הארגונית הלקויה שלו: "אין מי שמכיר את צבא היבשה היום טוב יותר ממני" הוא אומר כבר חודשים ארוכים, "הטראומה של 73' תהיה כלום לעומת המלחמה הבאה". המסקנה שלו נחרצת: צה"ל לא מוכן למלחמה. בעוד הרמטכ"ל לשעבר, אייזנקוט, לא היה מוכן להיפגש עם בריק ולהתייחס לדוח שלו עניינית - הרמטכ"ל הנוכחי, כוכבי, נפגש איתו כבר שלוש פעמים מאז כניסתו לתפקיד. כך גם השר בנט שלוקח את הדוח שלו ברצינות והחליט גם הוא להיפגש איתו לא פעם אחת.

הרמה השנייה, החשובה לא פחות, היא בכל הקשור לרוח הלחימה. האם לדרגים השונים בצה"ל יש את רוח הלחימה הדרושה בכדי להגיע לניצחון? האם בצה"ל ממשיכים לחנך את הקצינים הצעירים לחתירה לניצחון כערך עליון של הצבא? בנושא הזה כדאי להקשיב טוב לאלוף במיל' גולן ולקצינים בכירים נוספים ששירתו בשנים האחרונות בצה"ל. הם טוענים בתוקף שבקרב הלוחמים והמפקדים אין היום רוח כזו בכלל ושצה"ל לא רק שלא מטפח רוח זו בקרב קציניו, הוא מסרס ודוחק את הקצינים שרוח הלחימה עוד קיים בהם.

דוגמא טובה לכך בסוף 2018, בכנס פיקוד בכיר שנערך בדרום, אמר מח"ט 7 דאז, אל"מ רומן גופמן לרמטכ"ל לשעבר אייזנקוט: "הרמטכ"ל, רציתי ראשית להגיד לך שאנו מוכנים להילחם. יש בעיה אחת. אתם לא מפעילים אותנו". גופמן בחר להטיח את הביקורת מבלי להתבייש, על אף המעמד באולם מלא, בו יושבים קציני צה"ל הבכירים ביותר ובראשם הרמטכ"ל. הוא הוסיף: "לאורך זמן יש כאן דפוס מאוד בעייתי שמתפתח ובעיקרו להימנע מהפעלת כוחות היבשה . פעם אחר פעם למעשה אנו מספרים לאנשים שלנו שיש כלים יותר רלוונטיים...וזה בקצה משפיע על הרצון להילחם. מה שעושה אותנו למפקדים קרביים לאורך זמן זה חיכוך עם הצד השני. אחרת זה מצב של מוות קליני".

גופמן, היום תא"ל ומפקד עוצבת הבשן, אמר לאיזנקוט דבר פשוט: נכון להיום אנחנו מוכנים להילחם, רוצים לנצח. אבל בגלל שאתם שמים דגש על חיל האוויר ויחידות אחרות, אתם הורסים לנו את הלוחמים עם הנעליים בשטח, אתם מדכאים את הרצון שלהם להלחם ולנצח. בטווח הארוך לא נוכל להחזיק את לוחמי היבשה במתח גבוה.

גופמן בעצם תיאר את מה שעובר על צבא היבשה בשנים האחרונות. אין חיכוך עם אויב, ולכן אין גם הבנה מבצעית של מה זה להילחם מול אויב אמיתי, לא מול מטרות קרטון או תרגילי לוחמה בשטח בנוי, ריאלסטיים ככל שיהיו. המפקדים נשחקים בתרגילים. הלוחמים לא ראו אויב מימיהם וכך צבא היבשה הולך ומתנוון.

הצבא הישראלי מזמן עבר לצבא "עדיף מהאוויר". זאת ועוד, הדרג המדיני ובכירי צבא לשעבר מספרים לאזרחי ישראל וללוחמים שעדיף להימנע מפגיעה בחיי אדם, לא רק של האויב, אלא גם של לוחמי צה"ל בכל מחיר. לכן, במקום להיות צבא שחותר להכריע ולנצח, צה"ל נהיה צבא ששם לו למטרה להיות כמה שיותר הומני. ואם מה שיותר חשוב זה אתיקה צבאית, חיי אדם ומניעת פגיעה ב"בלתי מעורבים", אזי צבא היבשה הופך כמעט ללא רלוונטי. המחיר להחלטות הללו, עולה לנו כמובן ברוח הלחימה, אבל בסופו של דבר המחיר הכואב לא פחות הוא שחיקת ההרתעה הישראלית והיעילות המבצעית.

לכן האלוף גולן צודק בכל מילה. צה"ל לא מוכן למלחמה, כי אין לו את רוח הניצחון. ואם האלוף במיל' בריק צודק, אז גם אם תהיה לו רוח ניצחון - לא תהיה לו את היכולת לנצח את המלחמה הבאה. 

הכותבת היא סמנכ"לית פורום מזרח תיכון - ישראל

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988