הצד הלא מוכר של הווירוס: הכירו את המרוויחים הגדולים מבהלת הקורונה

קטסטרופה בריאותית? משבר כלכלי גלובלי? פגיעה בתיירות העולמית? יש גם כאלה שסערת הקורונה של השבועות האחרונים מהווה עבורם חגיגה לא קטנה

קורונה / צילום: רויטרס Heo Ran
קורונה / צילום: רויטרס Heo Ran

בזמן שכל העולם עוטה מסכות - אמיתיות או מטאפוריות - על רקע אימת הקורונה, יש גם לא מעט אנשים שצוחקים מאחורי המסכה. את המפסידים מהפאניקה העולמית תקצר היריעה מלמנות: מהכלכלות שנפגעו בכל העולם והבורסות שירדו (ואז שבו לעלות), דרך חברות התעופה והתיירות שספגו מהלומה, לא מעט מפעלים ותעשיות, ומעל לכול מדינת ענק אחת בשם סין שכבר מדברים בה על אובדן של אחוז שלם מהתמ"ג (ואחוז מיותר מ-12 טריליון דולר זה לא מעט כסף).

אבל יש גם לא מעטים שיוצאים נשכרים, או לפחות עשויים לצאת נשכרים, מהאימה הזאת. ממעצמות יריבות, דרך ארצות ששואפות לקחת נתח ממה שסין מאבדת באספקת חומרי גלם ובייצור, ועד מתפרות בירושלים ובעזה; מתעשיית התרופות והמסכות, עבור בארגון הבריאות העולמי שנכנס לאגו טריפ ועד שר הבריאות שלנו, יעקב ליצמן, שמופיע כל יום בחדשות ועל הדרך מנער לעצמו את תדמית מגן הפדופיליות לטובת אביר שמירת בריאות הציבור. וכמובן התקשורת, שקטסטרופות כאלה הן שעתה הטובה ביותר.

מלחמת הסחר: ניצחון לטראמפ מכיוון לא צפוי

הנפגעת העיקרית היא כאמור סין ובעיקר הכלכלה שלה, שההשלכות לגביה עלולות להיות חמורות מאוד, בכפוף כמובן להתפתחות האירועים. בראש הנשכרים הפוטנציאליים מתרחישים מהצד החמור יותר של הספקטרום ניצבים הנשיא האמריקני דונלד טראמפ ומלחמת הסחר שלו בסין.

"מלחמת הסחר היא לא שיגעון של טראמפ", מסביר הכלכלן פרופ' דן גלאי מהאוניברסיטה העברית, "יש לה בסיס רציונלי, למרות שלא תמיד אנחנו אוהבים את האופן שבו טראמפ פועל ואת מה שהוא עושה. מלחמת הסחר נובעת מהגירעון האדיר של ארצות הברית במאזן המסחרי שלה - כטריליון דולר. זו גם הייתה הסיבה שטראמפ ביטל את הסכמי נפטא עם קנדה ומקסיקו ואת הסכמי הסחר עם אירופה. במובן הזה, מה שקורה לסין משחק לידיים שלו: כאשר מייבאים פחות, הפער בגירעון התשלומים מצטמצם, והדולר מתחזק. זה משרת את מטרותיו להראות הישגים לקראת הבחירות המתקרבות בארצות הברית".

מה שארצות הברית מרוויחה מהעניין, סבור כלכלן בכיר אחר, הוא "בעיקר אגו. כל הזמן אנחנו אומרים שמלחמת הסחר היא מלחמה על העליונות הכלכלית, הפיננסית והטכנולוגית. ופה סין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, חוטפת סטירת לחי שייקח לה כמה שנים טובות להתאושש ממנה. הקורונה תיגמר תוך חודשים ספורים והכול יחזור לנורמליות, אבל מבחינה תדמיתית הנזק יישאר לזמן רב יותר. הסינים הרי חשבו שהיואן שלהם יהיה מתישהו מטבע שמתחרה בדולר, שהם מועמדים להיות הכלכלה הראשונה בעולם. עכשיו הדברים האלה יזוזו הצדה להרבה שנים".

המפסידה הגדולה, סבור פרופ' איתן גלבוע, מומחה ליחסים בינלאומיים מאוניברסיטת בר אילן, היא מלחמת הסחר עצמה. "במידה מסוימת", הוא אומר, "מה שקרה מייתר את המלחמה הזאת. הרי הבעיות ביחסי סין ארצות הברית היו קודם כול גירעון מסחרי אדיר של מאות מיליארדים לטובת סין (כלומר הסינים מכרו לארה"ב בהרבה יותר ממה שקנו ממנה); שנית, העובדה שהם שיחקו עם המטבע שלהם וקבעו לו שערים מלאכותיים (נמוכים יותר) כדי לשפר את מצבם בתחרות בעולם, ושלישית, גניבת הקניין הרוחני.

"כל אלה פוחתים עכשיו במידה ניכרת. עכשיו סין לא כל-כך מוכרת, כי הייצור שותק, ומצד שני היא קונה דברים רבים: היא פנתה בקריאה לחברות בעולם ולמדינות, שישלחו לה ציוד רפואי; הם פתחו ביום אחד בית חולים במחוז הנגוע, ונזקקו למעבדות, מכשירים ותרופות. ולגבי גניבת הקניין הרוחני, ברור שזה הדבר האחרון שהם מתעסקים בו עכשיו. אז אם המחלה הנוראה הזאת תורמת למשהו, היא תורמת לצמצום מלחמת הסחר. טראמפ כבר ממילא ירד מההצהרות הלוחמניות שלו בנושא כי לקראת הבחירות הוא רצה למתן את מלחמת הסחר. עכשיו היא כמעט מתייתרת לגמרי".

טראמפ/ צילום: רויטרס Leah Millis
 טראמפ/ צילום: רויטרס Leah Millis

הכלכלה הגלובלית: הודו עשויה להרוויח

קשה לדמיין עולם בלי בית החרושת ומקור המשאבים הענקי ששמו סין. על-פי נתוני קרן המטבע העולמית, ב-2019 היוותה סין 16.3% מהכלכלה העולמית. אבל המספר הזה צנוע יחסית לחשיבותה: סין היא היצואנית הגדולה בעולם והיבואנית השנייה בגודלה בעולם. היא מקור לחומרי גלם כגון פחם ונפט גולמי, מוצרים חקלאיים שונים, חוטים, בדים ועוד. היא המתפרה הגדולה בעולם וגם אחראית לאין-ספור מוצרים ורכיבים כמעט בכל מוצר שאנחנו קונים: הרכיבים האלקטרוניים הנמצאים למשל בכל מצלמה וטלפון סלולרי, כאלה שנמצאים בציוד מכאני כבד, צעצועים, מוצרי צריכה ולמעשה כל דבר אחר שעולה בדעתכם. אם סין נחלשת כעת מי מרוויח? ומה יהיו ההשלכות?

אפשר היה לחשוב על שווקים מתעוררים אחרים שייהנו מהסטת הביקושים. למשל, ברזיל. "אבל שוק המניות של ברזיל", אומר הכלכלן הבכיר, "ספג ירידות קשות, כי היא היצואנית הכי גדולה של סחורות לסין. כך שמאוד קשה לעשות את החישוב של כלל המעטפת, שלוקחת השפעות ישירות ועקיפות, ולראות מי ירוויח ומי יפסיד".

"התשובה מחייבת ניתוח מורכב שיכול להיעשות רק בפרספקטיבה היסטורית", אומר פרופ' גדי אריאב, מומחה להודו וסין מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב, "מה שאפשר כרגע לומר בהתבסס על נתונים, יכול להישען רק על חקר מקרה הסארס ב-2003, תוך ניסיון להתאים את האפקטים השונים של המגפות. לדבריו, "ההשפעות הישירות והמדידות של מגפת הסארס על שוקי ההון נעלמו כעבור שישה חודשים, וההערכות הן שהוא עלה לכלכלה העולמית בין 40 ל-100 מיליארד דולר", השאלה היא אם מתייחסים רק להשפעות ישירות או גם לעקיפות. "המשמעות של זה בבחינה של התל"ג העולמי היא בסדר גודל של בין עשירית האחוז לחצי מזה".

עם זאת, קשה להשוות בין שני האירועים. "כבר היום ההערכה היא שיש כמעט פי 10 מקרי הדבקות ואבחנה של חולי קורונה, אבל אחוז התמותה - שהוא בסופו של דבר מקור הבהלה המהותי - הוא בערך רבע ממה שהיה במגפת הסארס", אומר פרופ' אריאב. "התגובה הסינית מיקדה את האזור הגיאוגרפי ובינתיים צמצמה באופן מרשים את ההתפשטות של המגפה".

מצד שני, יש פרמטר נוסף שמקשה על ההשוואה והוא משפיע דווקא לכיוון השני. בזמן הסארס, סין הייתה הרבה פחות משמעותית בכלכלה העולמית. לכן, לעובדה שהיא איבדה אחוז אחד מהצמיחה שלה הייתה באותם ימים השפעה אפסית בניתוח גלובלי". מאז, סין הפכה כמובן למשמעותית הרבה יותר.

ואם מנסים לזהות מדינות שירוויחו מהמשבר?

"קשה לסמן מדינות מרוויחות מובהקות, אבל אפשר להעריך מדינות שיחוו גם אפקטים חיוביים. בניתוח צריכת האנרגיה של סקטורים שונים, ההשפעה של הירידה בצריכת הנפט של סין לבדה - שהיא היום היבואן הגדול בעולם של נפט - יכולה להיטיב עם מדינות שיש להן סקטור חקלאי גדול. מבחינה זו, הודו היא אולי המרוויחה הגדולה, כי הנפט מהווה כשליש מעלות הייבוא שלה, בזמן שהוא לא גורם משמעותי בייצוא המגוון והיציב שלה.

"לטווח הארוך יותר, מה שעשוי אולי לקרות הוא שהלקח הקשה יתורגם לפיזור אחר של הייצור. טראמפ בוודאי ינסה להחזיר חלק מהייצור הביתה, ותעשיות שונות, מאופנה ועד אלקטרוניקה, ישתדלו לא להיות תלויות כל-כך בגורם אחד שמסיבות שונות ומשונות - ממגפה ועד סגירת שערים כצעד פוליטי - עלול למוטט את העסק שלהן.

"כלכלות שיכולות להוות תחליף זריז לייצור הסיני - כמו וייטנאם - יכולות להרוויח מהחיפוש של חברות רב-לאומיות אחר אתרי ייצור חליפיים, אבל זה ייקח חודשים ארוכים", אומר פרופ' אריאב.

ואם עוברים מהמאקרו למיקרו, אז כמו בכל תקופות תנודתיות המתאפיינות באי ודאות גדולה, יש מי שמרוויחים כסף מעצם התנודה. "יש מי שיודע להרוויח משווקים תנודתיים", אומרת ד"ר רננה פרס מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית, מפתחת מודלים מתמטיים שמתארים תופעות חברתיות. "בדרך כלל, אנשים שהכיסים שלהם מספיק עמוקים, וארגונים שהחוסן שלהם מספיק איתן כדי לעמוד בסיכונים, למכור ביוקר, לקנות בזול ולנצל את המצב".

מסכות: 55 אלף אריזות בשבוע

מי שהצליח למכור השנה בכמה שבועות סחורה שלרוב לא נמכרת גם בעונה שלמה הוא חזי לוזון מחברת איתן ספקים, היבואנית הגדולה ביותר בישראל של מסכות למגזר הפרטי. "לרוב אנחנו מוכרים בחודש 2,000 אריזות של 10 מסכות באריזה, ובשבוע שלפני האחרון הגענו ל-55 אלף אריזות וגמרנו את הסטוק. היה לנו מזל שהייתה לנו סחורה בכמות של עונה שלמה, אבל לא חזינו את הביקוש". לדבריו, בין האחראים לביקוש האדיר יש גם סינים המבקרים בישראל או גרים בה, ששלחו את המסכות שרכשו הביתה לסין, עוד לפני שהתברר היקף הסכנה.

וכיום, עדיין נשאר לך משהו?
"עכשיו אפילו מה ששמרנו בצד לאנשים רגישים במיוחד כבר נמכר, עכשיו אין כלום".

אריזת מסכות נמכרת לרוב בכ-10 שקלים, כך שמדובר בהכנסה של מאות אלפי שקלים, אבל ללוזון חשוב להדגיש: "אני לא רוצה לעשות קופה מהמחלה. אם המגפה תעבור ואנשים ירצו להחזיר את המסכות שלהם - אנחנו נקבל אותן בחזרה בשמחה ונחזיר לכולם את הכסף". הוא גם מציין שלא הוא ולא הקמעונאיות שמוכרות את המוצר הסופי ניצלו את האירועים כדי להעלות מחירים.
וכרגע, אין מסכות.

מסכת הגנה/ צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
 מסכת הגנה/ צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

"הן מגיעות רובן ככולן מסין, וכמובן שמה שמיוצר שם היום הולך לשוק המקומי וממילא המשלוחים מסין תקועים. הבטיחו לי משלוח שהיה אמור לצאת בשבוע הבא, והוא כבר נדחה פעם אחת ואני נערך לכך שיידחה שוב".

ציוד רפואי: העיתוי של חומרי החיטוי

כפי שאפשר להבין מדבריו של לוזון, הרווח שהיה יכול לכאורה להפיק מהמצב הוא ממילא חרב פיפיות, כי כמי שמוכר ציוד רפואי בסיסי, סין היא הספקית העיקרית שלו. "אנחנו רואים שלבתי החולים יהיו חוסרים במזרקים, גאזות, קטטרים - אף אחד לא התכונן לשיתוק כזה של סין", הוא אומר.

כלומר גם אם הקורונה לא תגיע לכאן, המחסור בציוד עלול להשפיע על הרפואה המקומית.

"עלול. אלא אם תתחדש האספקה מסין או שחברות אחרות בעולם יסבו את קווי הייצור שלהן ממוצרים אחרים לציוד רפואי".

פרופ' גילי רגב, מנהלת היחידה למניעת זיהומים בשיבא, טוענת מנגד שאת רוב המוצרים ניתן לקבל גם ממקורות שאינם בסין או בקרבתה - כמובן במחיר שתואם את העלייה בביקוש, כלומר גבוה הרבה יותר. לדבריה, בינתיים בית החולים נערך למחסור אפשרי על-ידי צמצום הבזבוז במוצרים הללו. "למשל, אם עיתונאים רוצים שנצטלם עם מסכות לשם האילוסטרציה, אנחנו לא מסכימים".

מי שלא סובלת מבעיית עוצר המשלוחים מסין - אלא אולי להיפך - זו חברת ד"ר פישר, המייצרת מגוון של מוצרי חיטוי, ביניהם המותג הפופולרי אלכוג'ל, ועושה זאת בישראל. לדברי מנכ"ל קבוצת ד"ר פישר, משה זילברשטיין, הביקוש של הצרכנים למוצרי חיטוי התחזק בינואר על רקע הבהלה משפעת, ואז התחזק אף יותר עם תחילת בהלת הקורונה, כך שהיום קצב המכירות גבוה ב-250% מבתקופה המקבילה אשתקד (וזה עוד לפני שהצרכנים כילו את המאגרים שיש להם בבית). ובניגוד למסכות, שבהן הצרכנים רק מצטיידים, בחומרי חיטוי יש גם שימוש גובר על רקע המודעות למחלות זיהומיות גם בלי שהקורונה הגיעה לכאן בפועל.

"אנחנו מהווים 70% מהקטגוריה", אומר זילברשטיין. "יש לנו 22 מוצרי אלכוג'ל שונים, כולל מגבונים שהם מוצר רק שלנו ורק אותם אפשר להעלות למטוס. אנחנו מוציאים עכשיו שלושה מוצרים חדשים שאתם יכולים לדווח עליהם לראשונה", הוא מדווח בהתלהבות. "אלכו קרם שמאפשר לחטא ידיים בתדירות גבוהה בלי שעור הידיים יתייבש, כי עור סדוק רגיש יותר להעברת זיהומים; אלכוג'ל בספריי וכן 'אלכודוג', מארז הכולל חומר חיטוי יחד עם שקית איסוף צואת הכלב. בהמשך יגיע גם מוצר דומה, 'אלכובייבי', המיועד למצב של החלפת חיתול לתינוק בשטח".

המוצרים של החברה נמכרים כיום רק לצרכן הסופי לאחר שמשרד הבריאות קבע במפתיע שעליהם לעבור רגולציה מיוחדת של מוצרים רפואיים לפני שהם יוכלו להימכר לבתי החולים כפי שקרה עד לאחרונה. בעקבות ההוראה, העבירה ד"ר פישר חומר שלא נמכר לבתי החולים אל השוק הפרטי, והעיתוי לא היה יכול להיות טוב יותר עבורה. "נשאר לנו פתאום מלאי לשנתיים (בגלל ההוראה החדשה), ואז מכרנו אותו תוך חודשיים לרשתות השיווק הגדולות, שקנו אותו כדי למכור לצרכן הסופי. אנחנו מאמינים שהן ימכרו את כל הסחורה".

וזה לא הכול, בעקבות המצב, החברה קיבלה הזמנות מסין וממדינות נוספות בחו"ל במיליוני דולרים. "ההזמנות הן מעבר לכושר הייצור שלנו והן מגיעות אלינו בזמן שרבים מקווי הייצור תפוסים לקראת עונת ההגנה מהשמש, אבל אנחנו מוכנים להיכנס לחוסרים כי אלכוג'ל יכול להציל חיים".

בנוסף לאלכוג'ל, ד"ר פישר מספקת לשוק הביתי והרפואי מוצרי חיטוי נוספים כמו דרמוקס ודרמקסול (אל-סבון בקטריאלי) לחיטוי הגוף לפני ניתוח, וכן פולידין לסוגיו. זילברשטיין מרגיע כי מבחינת חומר הגלם יש מספיק לארבעה חודשים נוספים. "אחר כך בהחלט יכולה להיווצר בעיה", הוא אומר, אם המגיפה עדיין לא תיעצר וגם הכיסוי התקשורתי שלה - שהוא בעצם זה שמניע את המכירות - יימשך באותה צורה.

חיסונים: מי תזכה בפרס הגדול?

מי שמרוויחות מאוד מבהלת הקורונה הן חברות תרופות שמתיימרות לפתח חיסונים או תרופות למחלה. מניית חברת הענק גיליאד עלתה מתחילת פברואר בלמעלה מ-9% והוסיפה לערכה כ-7 מיליארד דולר עם שווי שוק של 87 מיליארד דולר, בעקבות ההודעה כי היא כבר נכנסת בימים אלה לניסוי בסין בתרופה שאמורה להפחית את חומרת המחלה גם בקרב הנדבקים. המוצר פותח במקור למחלת האבולה וכשל במשימתו, אבל בדיקה של פעילותו בתאים מחוץ לגוף האדם הראתה פוטנציאל לטיפול בקורונה, והסינים החליטו לא לחכות.

גיליאד כמובן אינה לבד ויש כיום כמה גופים שמנסים לפתח חיסון למחלה. חברת החיסונים הקטנה VIR עלתה ב-58% בעקבות הצהרתה כי הטכנולוגיה שלה לבידוד נוגדנים מחולים שהחלימו והזרקתם לחולים שמערכת החיסון שלהם לא מצליחה להילחם במחלה - עשויה להיות רלוונטית גם עבור וירוס הקורונה. גם חברת מודרנה שהודיעה כי היא נערכת לפתח חיסונים למחלה נהנתה מעלייה של 10% במחיר המניה, והחברה נסחרת כעת לפי שווי של 7.5 מיליארד דולר (יש לציין כי נראה שהמניות הללו הגיעו לשיא, לפחות כרגע, והן דווקא החלו לרדת בימים האחרונים).

יעקב ליצמן / צילום: אמיל סלמן-הארץ
 יעקב ליצמן / צילום: אמיל סלמן-הארץ

ארגוני הבריאות: יחסי ציבור ותקציבים עתידיים

מי שהבהלה משרתת אותם בדרך אחרת, תדמיתית, הם גורמים אקדמיים וגורמים ממשלתיים שעוסקים בחיסונים, מניעת זיהומים וניהול מגפות. מומחים לחיסונים שעד כה הדבר המסעיר ביותר שעסקו בו מבחינה ציבורית היו ויכוחי אינטרנט מעגליים עם מתנגדי חיסונים, פתאום מחוזרים על-ידי כלי התקשורת המרכזיים וכמובן שגם הציבור מתעניין בהם וקשוב להם הרבה יותר מבעבר. בכלל, נראה כי מגפת הקורונה הובילה לחיבה מחודשת של הציבור לחיסונים, וגם שיעורי ההתחסנות נגד שפעת נמצאים כעת בעלייה בישראל, ואולי גם במדינות נוספות.

גם גורמים כמו ארגון הבריאות העולמי של האו"ם (WHO); הארגון לשליטה במחלות של ממשלת ארה"ב (CDC); וארגון נורווגי בשם "הקואליציה להיערכות מפני מגפות" (CEPI) אשר מעריך כי יוכל להציע חיסון למחלה תוך פחות משנה - כל אלה נהנים מתשומת לב חיובית ועשויים ליהנות גם מהסטת תקציבים לטובתם בתקופת המגפה וגם בעתיד.

ארגון הבריאות העולמי כבר ביקש לגייס 675 מיליון דולר בתרומות מהציבור לשם טיפול במחלה, מהם 60 מיליון יוקצו לפעילות של הארגון עצמו, והיתר למדינות חלשות שזקוקות לתקציב נוסף כדי להתמודד עם המחלה. הפעילות של ארגון הבריאות כוללת מימון מחקר, אבל גם משלוח של מסכות ומכונות הנשמה מהמזרח התיכון (שם הן מוקמו כדי לטפל במגפה הקודמת, שנבעה מווירוס ממשפחת הקורונה בשם MERS) למדינות הזקוקות להן.

ראש הארגון, ד"ר טדרוס אדהנום גברהיסוס, הוא הפנים של הארגון בתקשורת וברשתות החברתיות, אך לצד הערכה וחשיפה, הוא זוכה גם ללא מעט ביקורת, בין היתר על כך שכאשר הווירוס רק התגלה, הארגון דווקא טען שאין צורך בעוצר טיסות מסין, וגם על כך שהארגון ביטל את החברות של טייוואן בו בעקבות לחץ סיני.

מדיה: ניצחון לתקשורת הממוסדת ולמתנגדי הגלובליזציה

מי שעוד מרוויח הוא התקשורת. כל עניין בממדים הללו, אומרת ד"ר פרס, "תמיד עושה בוסט לצריכת התקשורת". ובמקרה הזה, לדבריה, מי ש"מרוויחה היא התקשורת הממוסדת, לעומת המדיה החברתית. כי הרי אין כמעט סינים שמדווחים ברשתות חברתיות מהשטח, סין היא מקום מסוגר יותר, ויש בו שליטה על האינפורמציה. אז כדי להיות מעודכן, אנשים צריכים לקרוא את העיתון או לראות את מהדורת החדשות בטלוויזיה כי המידע נמצא בעיתונות היותר ממוסדת. וברגע שלעיתונות הממוסדת יש יותר ביקוש, לכל מי שמשתמש בה כשטח פרסום יש פוטנציאל לזכות ביותר ביקוש כי הרייטינג שלה עולה".

אבל הבהלה משרתת גם גורמים פחות נעימים. "הווירוס מעורר בהלה גדולה, חלקה בצדק וחלקה פחות, ואז השאלה היא מי מרוויח מסוג כזה של בהלה, באופן פוליטי או חברתי", מעלה ד"ר פרס נקודה נוספת. "וכמובן שמי שיוצאים נשכרים הם גורמים שיותר מתנגדים לגלובליזציה, פחות אוהבים היפתחות וקשרים בין-מדינתיים. עבורם, מגפה כזאת עוזרת לעודד הסתגרות ונותנת דחיפה לתפיסת העולם שלהם".

וכן, גם הגזענות הפשוטה מרימה ראש כפי שרואים בכל העולם וגם בישראל בדמות יחס לא נעים ל"מלוכסנים" ברחוב, גם אם הם גרים כאן כבר לא מעט שנים. ממלא מקום שגריר סין בישראל, דאי יו-מינג, השווה בכאב את סגירת הגבולות בישראל לסינים לתקופת השואה. ההשוואה אומנם הייתה לא מוצלחת, אבל הכאב שבו דיבר שיקף את תחושתם של סינים רבים, בישראל ובארצות אחרות.

אופנה: הפסד זמני לכלכלה הגלובלית

מרוויח גדול נוסף, אם כי באופן זמני, הם העסקים המקומיים בכל מקום. "אם אחד הדברים שמאוד נפגעים מהווירוס הזה הם כל הספקים הגלובליים, אז כאשר הווירוס מכה בגלובליזציה, בעלי אקספרס ובחברות השילוח הבינלאומיות, לעסקים הלוקאליים - ולהבדיל גם למתחרה אמריקנית כמו אמזון - יש פוטנציאל רווח יותר גדול", אומרת ד"ר פרס.

ואם מדברים על עסקים מקומיים, בואו נביט פנימה אל ישראל. הסמן הצבעוני ביותר לשינוי בהרגלי הצריכה הישראלית עשוי להיות תחפושות פורים הקרב ובא. מה יעשו ההורים שלא הקדימו להזמין את התחפושות הזולות מסין? האם מוכרי התחפושות המקומיים (שרק מיעוטם תופרים פה, והשאר ייבאו אותן - מבעוד מועד, יש לקוות - כמובן מסין) ייהנו מתנועת קונים ערה יותר? ההיגיון אומר שכן, אולם אין כרגע נתונים שמאששים אותו ויש להניח שהדברים יתבהרו סמוך יותר לחג.

פורים הוא בכל מקרה אנקדוטה קטנה. השאלה המשמעותית יותר היא אם טירוף רכישות האונליין של הישראלים יופנה כעת, לפחות באופן חלקי, אל הקניונים ורשתות האופנה והחשמל המקומיות. בינתיים, מטבע הדברים, מדובר על פוטנציאל ולא על נתונים מובהקים בשטח. "אני חושב שמוקדם להעריך את השפעת הפגיעה באונליין", אומר גורם בתחום האופנה. "אם המשבר יימשך, נראה את זה בחודש הבא. מה שכן, אולי כבר יש ניצנים של העלאת מחירים לצרכן, וצריך לראות אם המבצעים השונים יקטנו קצת יחסית לתקופה המקבילה. מצד שני, אי אפשר להעלות את המחירים יותר מדי. יש פריימרק והישראלים נוסעים הרבה לחו"ל".

בינתיים, ממשלת סין האריכה את חופשת ראש השנה כדי להרוויח זמן, אבל עולם האופנה עוצר את נשימתו כדי לראות מה יקרה בטווח המעט רחוק יותר. "בביזנס הזה", מסביר גורם בתחום האופנה, "הייצור בסין אורך בין 45 יום לחודשיים, הסחורה נמצאת בים במשך חודש נוסף, ולוקח חודש מיום הגעתה עד שמסדרים במחסנים ומפיצים לחנויות. כלומר", הוא מסכם, "הטווחים הם של כארבעה חודשים. כדי להספיק ליולי-אוגוסט, צריך להתחיל לייצר במארס. ולא יודעים מה יקרה לא רק עם הייצור אלא גם עם התחבורה הפנים-יבשתית, והאם הנמלים יחזרו לעבודה מלאה".

לדבריו, "הלחץ גם מייצר הזדמנויות לחפש מקורות נוספים, כגון הודו, בנגלדש, אינדונזיה, תאילנד וגם אירופה. בטורקיה, למשל, שכר העבודה במקומות מסוימים כבר נמוך יותר מאשר בסין - שבשנים האחרונות העלתה משכורות וגם התחילה להקפיד על תנאים סוציאליים".

ומתפרות בישראל לא יכולות ליהנות מזה גם?
"חלק משחקני האופנה בישראל, כמו גולברי, רנואר וקסטרו, עושים חלק קטן מהפעילות בארץ או בשטחים, עדיין יש קצת מתפרות ומקומות שגוזרים בהם בד בכפרים ערבים פה בישראל, וגם בעזה יש מתפרות. חלק מהספקים כבר פנו לשם, אבל מדובר בכמויות לא גדולות. האם המשבר הזה יהווה הזדמנות עבור עובדי ועובדות הטקסטיל בעזה, ירושלים המזרחית והכפרים הערבים בתחום ישראל? הכול תלוי בגודל המשבר".

מי שכבר מרגיש את היתרונות של הקורונה הוא סלאח חרבאווי, בעלי חרבאווי גרופ, שמגדיר את העסק שלו "גדול יחסית" למה שנותר מתעשיית הטקסטיל המקומית. הוא עושה למשל תיקונים לקסטרו, וליצרניות אופנה קטנות כמו מאיה נגרי וגרטרוד, כלומר "לכאלה שעושים כמויות קטנות ברמה גבוהה".

ומאז פרוץ המשבר אתה מקבל עוד עבודה?
"אני לא מאחל לאף אחד שיפול במחלות כאלה, אבל נראה לי שתהיה לנו יותר עבודה. ככה אנחנו מקווים. פנו אליי קליינטים חדשים, שאני עוד לא עובד איתם, כאלה שעובדים בסין, וגם כאלה שעובדים בטורקיה, כי שם כבר הריחו את המצב והתחילו להעלות מחירים. מי שפנה אליי אלה לא רשתות האופנה הגדולות אלא כאלה שמוכרים בגדי עבודה ומייצרים בכמויות פחות גדולות.
"אבל קחי בחשבון שהבדים שאנחנו עובדים איתם מגיעים מסין, וגם מהודו ומהמזרח, ואם לבדים מהודו תהיה דרישה כפולה, באופן טבעי המחירים יעלו גם עבורי וזה ישפיע גם על מחיר המוצרים שלי".

תיירות: פסח בלי תאילנד

אומנם בטלוויזיה רואים מדי יום נופשים ישראלים בתאילנד ובמזרח שמספרים איך אף אחד כאן לא הולך עם מסכה, אבל משפחות שמתכננות כעת את חופשת הפסח הקרבה עם הילדים, לא ישושו השנה לבחור ביעד הכה אהוב. מה גם ששר הבריאות ליצמן הוציא אזהרת מסע הכוללת גם את תאילנד ויפן.

אז לאן יטוסו הישראלים בפסח ובקיץ? על-פי מה שנמסר מאופיר טורס, בינתיים המרוויחות הן ארצות הברית - שם היעדים הם ניו יורק וגם פארקי השעשועים באורלנדו ובלוס אנג'לס - ואירופה. אצל האחרונה נראה שהמזרח החדש הוא מזרח אירופה, כולל ערים כמו בוקרשט, בודפשט, פראג, סופיה ו-ורשה. מי שחלם על חופשה לחוף ים, יסתפק בפארקי מים מקורים באירופה הקרה. 

"המון גופים מעוניינים ליצור פאניקה"

בניגוד לסברה המקובלת, יש גם מי שמשוכנע שההשפעה על הכלכלה העולמית תהיה בכל מקרה זניחה

הדעה הרווחת היא שהקורונה, שרמת ההדבקה שלה גבוהה, עלולה להתפשט לרחבי העולם וכי כבר עכשיו מדובר במכה קשה לא רק לכלכלת סין אלא גם לכלכלת העולם. אבל לא כולם שותפים לדעה הזאת. "שימי לב", אומר ד"ר יעקב שיינין, בעל בית ההשקעות מודלים, "כי ארגון הבריאות העולמי הגדיר את הקורונה 'התפרצות' (outbreak) ולא 'מגפה'. קל להידבק בה, אבל הנתונים מראים ששיעור התמותה הוא 2%, בהשוואה לנגיף הסארס שבו אחוז התמותה היה 10% (מצד שני, מספר המתים מקורונה בסין כבר עבר את מספר המתים מסארס בשל כמות הנדבקים הגדולה, ש' ל', ג' ו'). ובינתיים המחלה בעיקר בסין, ואין כמעט מקרים בארצות הברית ובאירופה. זה לא המגפה השחורה או אבעבועות רוח. כל שנה מתים משפעת רגילה קרוב ל-100 אלף סינים, ו-35 אלף אמריקנים".

ובכל זאת, אי אפשר להגיד שלא מדובר באסון עבור הסינים.

"זה אולי חמור מבחינת אסון אנושי בסין, אבל זה לא ישפיע על הכלכלה העולמית. זה לא דבר שהתוצר של אירופה או של ארצות הברית ייפגע ממנו משמעותית. בתסריט הכי גרוע, התוצר יכול לרדת ב-2%-1%, וזה במקרה ש-50% מהסינים נדבקים, ועל-פי הסטטיסטיקה של 2%, 13 מיליון סינים ימותו. זה אסון הומניטרי, אבל זה אחוז אחד מכוח העבודה הסיני. יש המון גופים שמעוניינים בפאניקה, התקשורת, שרי הבריאות ומנכ"לי המשרדים שמראיינים אותם כל הזמן לחדשות".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988