דעה: בעוטף עזה מנהלים שגרה עסקית, ולא בזכות המדינה

תקופת האי-ודאות הפוליטית אינה תירוץ לאי-קבלת החלטות שחיי אדם תלויים בהן • קל וחומר כאשר המצב הביטחוני הרגיש החל כבר לפני שנים רבות ושרד ממשלות רבות

חיי לילה בשדרות / צילום: רפי קוץ, גלובס
חיי לילה בשדרות / צילום: רפי קוץ, גלובס

לפני כמה שבועות, אירחתי את פורום המנכ"לים של התאחדות התעשיינים לכנס שכותרתו "ניהול סיכונים בתנאי אי-ודאות". הרחבתי על שלושת התחומים העיקריים שמהווים מקור לאי-ודאות עסקית בהתייחס לחברה שאני עומד בראשה, ספקטרוניקס אמרסון משדרות: התמורות בשווקים הגלובליים, שינויים ארגוניים כתוצאה מהמיזוג והמצב הביטחוני בעוטף. שני התחומים הראשונים משותפים ללא מעט חברות ברחבי העולם, אך התחום השלישי ייחודי לעסקים הפועלים תחת שגרת אש. וכאילו כדי להוכיח את טענתי על חוסר הוודאות הביטחונית, כמה דקות אחרי שסיימתי לדבר, התרעת צבע אדום פרצה ממכשירי הנייד של רבים מאיתנו. הפעם לא מדובר היה בשדרות אלא באזור אחר בעוטף, אבל את האפקט חשו הנוכחים כולם.

הצורך לנהל חיים עסקיים רגילים בצד סבבי לחימה ומבצעים מתמשכים יוצר קשיים וסיכונים מסוג אחר. מאי-ודאות פשוטה, שבכל רגע נתון יכולה לבוא לידי ביטוי באזעקת צבע-אדום, הגורמת להפסקת העבודה ולהתמקדות בהבטחת שלום העובדים, ועד ימי לחימה המשביתים, באופן מלא או חלקי, את הפעילות העסקית.

התמודדות עם האי-ודאות הביטחונית מחייבת שיח פתוח עם העובדים, כי אין תחליף לרגישות המעסיקים כלפי העובדים, להבנת צרכיהם וחששותיהם הייחודיים. המתיחות הביטחונית הקבועה מקצינה לחצים אחרים וטבעיים שבפניהם עומד כל עובד בכל תחום - הרצון להוכיח עצמך, לשפר ביצועים, להיות מעורב חברתית, לאזן בין העבודה למשפחה. כל אלו מתווספים לחרדה הביטחונית הייחודית של העובדים בעוטף ולשגרה שיכולה להשתנות בתוך רגע.

עסקים רבים בעוטף עזה משגשגים וצומחים, ממש כמו יישובי האזור, שעל אף הירי הרקטי ובלוני הנפץ ממשיכים לגדול ולפרוח. אולי זו הסיבה שבגינה המדינה חשה נוח בהמשך המצב שבו בעלי העסקים תלויים בעיקר בעצמם. החוסן של תושבי האזור ושל הכלכלה מאפשרים למדינה להתנער מאחריותה כמדינת רווחה שמחויבת להעניק רשת ביטחון פיזית וסוציאלית. מעבר לחוסר ההגינות הבסיסי, די באירוע קשה אחד, חלילה, או ברצף אירועים כפי שכבר חווינו בעבר - כדי שאלו יובילו לשינוי דרמטי הן במצבם האישי של תושבי האזור והן במצבם של בעלי העסקים בו.

תלויים בעצמנו? הנה עוד דוגמה: תוספת מיגון. לצערנו, אחרי אלפי רקטות ששוגרו לעבר העוטף רק בשנים שחלפו מאז מבצע "צוק איתן", המדינה עדיין אינה משקיעה מספיק במיגון מפעלים בעוטף עזה והנטל נופל על התעשיינים עצמם. כיצד תגיב ממשלת ישראל אם חלילה רקטה תיפול במפעל עמוס עובדים שלא היה ממוגן כראוי? כולנו יודעים שיום אחרי פגיעה כזאת יקרו שני דברים: יועברו תקציבים למיגון מפעלים ותוקם ועדת חקירה לבדיקת ה"תאונה" הידועה מראש. לא כל המפעלים בשדרות ובעוטף יכולים להרשות לעצמם את המיגון והמרחבים הממוגנים. האם חיי אותם עובדים שווים פחות?

תקופת האי-ודאות הפוליטית אינה תירוץ לאי-קבלת החלטות שחיי אדם תלויים בהן. קל וחומר, כאשר המצב הביטחוני הרגיש החל כבר לפני שנים רבות ושרד ממשלות רבות. אין דבר שישראל לא יכולה לו - המדינה שמקימה בימים אלו מכשול קרקעי חסר תקדים בגבול עזה כנגד מנהרות חמאס יכולה גם יכולה להשקיע במיגון העסקים בעוטף ובדאגה לרווחת עובדיו ותושביו. אל למדינה לנצל את החוסן הפנימי של העסקים והתושבים בעוטף כדי להנציח מצב קיים לא הוגן ולא הגון.

הכותב הוא מנכ"ל ספקטרוניקס אמרסון משדרות

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988