לפני כשבוע חתמו יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד והממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, קובי בר-נתן, על הסכם קיבוצי מיוחד המסדיר את תנאי התעסוקה של עובדי המגזר הציבורי בתקופת החירום הנוכחית.
הסכם החירום, שתוקפו עד 16 באפריל (סוף חופשת פסח), יחול על עובדי המדינה, הרשויות המקומיות, המועצות הדתיות, המוסד לביטוח לאומי וגופים נוספים. הוא קובע כי עובדים לא חיוניים יוצאו לחופשה על חשבון ימי החופשה שלהם, ולעובדים שאין ימי חופשה, יקוזזו ימי חופשה עתידיים. עוד נקבע כי ההסתדרות והמעסיקים יקימו קרן ימי חופשה משותפת, כדי לסייע לעובדים שאין ברשותם ימי חופשה מספיקים, מתוך עיקרון של ערבות הדדית ובהתאם לכללים שיעוגנו בהסכם קיבוצי עתידי.
בתחילת אותו שבוע הוצאו מאות אלפי עובדי המגזר העסקי הפרטי לחופשה ללא תשלום או פוטרו מעבודתם, זאת בשל הנחיות החירום שסגרו ענפים שלמים. עוד קודם לכן חדל כמעט ענף התעופה לפעול וחלק מעובדיו הוצאו לחופשה ללא תשלום, ובתחילת השבוע שעבר הצטרפו ענפים שלמים נוספים: מלונאות, הסעדה וחנויות בקניונים.
חל"ת ללא שימוע ועבודה לא מובטחת
ההסכם שנחתם במגזר הציבורי מחדד את ההבדלים בין עובדיו לבין עובדי המגזר העסקי. בעוד שהאחרונים עומדים בדרך כלל לבדם מול המעסיק, במגזר הציבורי, יש שוויון כוחות גדול יותר בין העובדים למעסיקים. כך, בשעה שעובדים במגזר הציבורי לא ירגישו, לפחות לא בטווח הזמן הקרוב, כל הבדל בהכנסתם - הם יישארו בבית עם הילדים אבל הכסף יזרום כרגיל לחשבון הבנק - עובדי המגזר העסקי יצטרכו להסתפק בדמי אבטלה שלרוב אינם מגיעים ל-70% מהמשכורת ויצטרכו לספוג הרעה משמעותית בהכנסה וביכולת לשלם תשלומים שוטפים. לפי מחשבון ביטוח לאומי, עובד בן יותר מ-28 שמשתכר 12,000 שקל ברוטו, יזכה לדמי אבטלה משוערים בחודש בסכום של 6,570 שקל בלבד. יש להביא בחשבון שחמשת הימים הראשונים כלל אינם משולמים וכך גם ימי חג, כמו פסח למשל.
"מצב החירום הזה מחדד את העובדה שיש שתי קבוצות של שכירים - אלו במגזר הציבורי שנהנים מיציבות תעסוקתית ותנאים נלווים מאוד נדיבים, ואלו במגזר העסקי שיותר חשופים לתנודות השוק", אומרת הכלכלנית דפנה אבירם ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "אלו מוצאים לחופשה בתשלום ויש להם מלכתחילה מספר גבוה של ימי חופשה, והעובדים במגזר העסקי שיצאו לחופשה ללא תשלום לא רק שימצאו את עצמם בנפילה משמעותית בהכנסות, אלא לא ברור אם יישאר להם מקום עבודה לחזור אליו".
לדברי אלכס קפלון, מרצה בבית הספר למינהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למינהל ושותף-מייסד ומנכ"ל הסטארט-אפ FUTURING UP, "ייקח זמן עד שהסקטור הפרטי יחזור לייצר בהיקף שבו פעל טרם המשבר, וגם אז מעסיקים יהיו זהירים. יכול להיות שיעבור הגל הראשון, אבל יהיה חשש אולי מבוסס לגלים נוספים של תחלואה, אז מעסיקים יהיו זהירים ויחזירו רק חלק מהעובדים שהוציא לחל"ת לעבודה וירצו לראות איך העניינים יתפתחו. לעומת עובדים בסקטור הציבורי שיחזרו מיד לעבודה.
פרופ’ (אמריטוס) מוטי מירוני, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מומחה לדיני עבודה, גישור ובוררות, אומר שכל הצדדים במישור יחסי העבודה פועלים כרגע בתנאי אי-ודאות, והצעדים שנעשים יוכלו להיבחן רק בדיעבד. כלומר, ייתכן שצעדים שננקטו כעת יצטרכו לעבור את מבחן בית הדין לעבודה בתום המשבר.
לדוגמה, ההוצאה הגורפת לחל"ת. בעוד שההסכם הקיבוצי במגזר הציבורי הסדיר את היציאה לחופשה תוך כדי הגעה להסכמות, במגזר העסקי העובדים לא היו צד בהחלטה. בימי שגרה, אומר מירוני, מי שמבקש חופשה ללא תשלום הוא בדרך כלל העובד והמעסיק צריך להסכים לבקשה. במקרה שמחליטים על חופשה כפויה, יש לעשות שימוע לעובד והוא רשאי לא להסכים להוצאה לחופשה ללא תשלום. לפי הדין, יש לערוך שימוע ורק לאחר מכן לקבל החלטה על מהלך כזה.
בפועל, מאות אלפי עובדים הוצאו לחל"ת בהודעת סמס ובלי שידעו כי יש ביכולתם להתנגד לכך מבחינה משפטית. אם היו מתנגדים לכך, הם היו יכולים להתפטר, ולא בטוח שהמעסיק היה רוצה בכך - גם בגלל עלויות הפיטורים הגבוהות, וגם משום שהמעסיק, יש לקוות, יצטרך את העובדים הללו ביום שאחרי המשבר.
הצעד המפתיע של חברת טבע
בהקשר הזה, מירוני מדבר על ההיבט של ניהול יחסי עבודה ומשאבי אנוש, כלומר מה נכון לעשות במצבים כאלה כדי לשמר את העובדים ואיזו נאמנות המעסיק מפגין כלפי העובדים.
לדבריו, המקרה של טבע, שהודיעה השבוע במכתב לעובדיה כי היא מוציאה אותם לחופשה בתשלום על חשבונה (ולא על חשבון ימי החופשה שלהם), הוא "מדהים". לפי ההודעה, כל מי שיכול לעבוד עובד, ומי שלא יכול - יישב בבית אבל יקבל משכורת מלאה.
"ההסדר בטבע הוא משהו יוצא דופן מבחינת מערכת הדימויים שיש לנו על החברה. אחרי שהיא עברה קיצוצים ותקופה קשה, דווקא היא מכל המעסיקים יוצאת וכותבת לעובדים במפורש שהם לא צריכים לקחת חופשה על חשבון החופשה השנתית שלהם", הוא אומר. "היא נותנת להם מתנה: שבו בבית ואנחנו נשלם לכן את השכר המלא כי אתם העובדים שלנו. זה כל כך שונה מכל מה שאתם רואים אצל מעסיקים אחרים בימים אלה. גישה שהפוכה למגמה במשק הישראלי. ככה אתה מפגין נאמנות לעובדים. מדברים על הנאמנות של עובדים למעסיק, אבל בימים כאלה גם מעסיקים צריכים להפגין נאמנות לעובדים ולשמור איתם על קשר. למשל לתת מתנה לחג".
בימים אלה מופצת ברשתות החברתיות עצומה ברוח הדברים האלה - מעיקים ועובדים קוראים לממשלה להעניק תמריץ כספי למעסיקים שרוצים לשמר את העובדים שלהם ולא להוציאם לחל"ת עקב ההאטה בפעילות במשק. "במקום לשלם דמי אבטלה לעובדים ולהוציאם ממעגל העבודה - העבירו את הסכומים כתמריץ וסיוע למעסיקים שיתחייבו להמשיך ולהעסיק את העובדים עד תום המשבר", נכתב בעצומה. "המדינה היום מעודדת הלכה למעשה הוצאת עובדים לחל"ת גם בעסקים שממשיכים לפעול, ומתמודדים עם האטה בפעילות. הנזק למשק, לעובדים ולעסקים הוא עצום. העסקים מוציאים עובדים לחל"ת, מצמצמים את פעילותם ואין ודאות שלעובדים יהיה לאן לחזור בתום המשבר, המדינה תידרש לשלם דמי אבטלה חודשים ארוכים גם אחרי תום המשבר והעסקים יאבדו עובדים מוכשרים ומקצועיים".
הסדר כזה, לדברי מירוני, בתוספת מאמץ קטן מטעם מעסיקים להשלים את המשכורת לעובדים, תאפשר לקיים פעילות עסקית ואולי לחשוב יחד עם העובדים על פתרונות יצירתיים.
בתום המשבר, לא הכול יהיה ורוד גם למגזר הציבורי. ראו לדוגמה את עניין ימי החופשה.
בהסכם הקיבוצי שנחתם במגזר הציבורי נכתב שהעובדים יוכלו לצבור ימי חופשה ביתרה שלילית. פרופ’ מירוני מניח כי בצבירה ניתן יהיה לכלול ימים קיימים ולהיות ביתרה שלילית על ימי החופשה העתידיים, המגיעים עד שנתיים נוספות של צבירה. לגבי קרן ימי החופשה שנקבעו בהסכם, הוא אומר כי "מאחר שהוא נחתם בלחץ רב, אף אחד לא יודע איך יעבדו קרנות החופשה מי יהיה זכאי".
בהסכם נכתב כי חופשת פסח לא תוחרג. כלומר, אם יש הסכמים לחופשה מרוכזת בחברה, המשמעות שעל כל יום חופשה ינכו לעובדים חצי יום, כמו בחופשת חול המועד רגילה. מירוני מעריך שאחרי שיסתיימו ימי החופשה ואם יימשך מצב החירום, גם העובדים במגזר הציבורי ייאלצו לצאת לחל"ת, אף שזה לא כתוב במפורש בהסכם.
יהיה הסכם חדש ביום שאחרי?
לדברי אבירם ניצן, ברור שהמגזר העסקי ייצא חבוט מהמצב אבל גם המגזר הציבורי יצטרך לתת את חלקו, כפי שהיה ב-2003, אחרי שלוש שנים של מיתון, אז נחתם במגזר הציבורי הסכם לעידוד הצמיחה במשק, שכלל הפחתה זמנית בשכר, דחיית עדכון תוספת יוקר ודחיית תשלום דמי הבראה.
"יהיה משבר קשה בסקטור העסקי. גם בתרחיש אופטימי, שבמאי נתחיל באופן הדרגתי לחזור לעבודה, נסגור את השנה עם נסיגה של 6%-7% בתוצר, בדומה לנסיגה שרשמו חלק ממדינות המערב במשבר 2009 והגירעון הגבוה ממילא רק יעמיק. לכן יש המון היגיון שגם המגזר הציבורי יישא בנטל, באמצעות הפחתת שכר ודחיית תשלום דמי הבראה שצפויים להינתן בקיץ - בשנה לפחות. זה סכום משמעותי. יש להחיל זאת במגזר הציבורי בהסכמה עם נציגי העובדים. זה נדרש במקביל לדחייה של כל תשלומי המסים למגזר העסקי - מע"מ, ביטוח לאומי ומס הכנסה".
"המגזר הפרטי קיבל רשת ביטחון מהמדינה בדמות דמי אבטלה והקלת הקריטריונים לקבלתם דווקא בגלל שהוא הרבה יותר תלוי בנסיבות העסקיות", אומר שי בירן, סמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות הכללית. "הסקטור הציבורי, משום שהוא נהנה מביטחון יותר גדול, במקום לבקש אותה תמיכה הקריב קורבן והשליך את המימון של ימי החופשה על העובדים. לימי חופשה זכאי אפילו עובד מפוטר. במצב הביקושים הנמוך של המשק, דווקא עכשיו לדבר על הפחתת שכר במגזר הציבורי, זה רק להחמיר את המיתון הצפוי לנו".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.