"צריך לסייע אחד לשני ולקנות יותר בחנויות ליד הבית"

"אני מייצרת נעליים באיטליה. במפעל קטן של משפחה איטלקית. אני עוקבת אחרי המצב שם די הרבה זמן, וזה היה ברור שאנחנו בדרך לאותו המצב. באיטליה, אמרו לאנשים להישאר בבתים. למנוע הידבקות. אבל הם המשיכו לצאת, לשתות קפה, המשיכו עם החיים הטובים. ועכשיו זה משבר בריאותי נורא שזלג מהצפון לכל איטליה למעשה. ובתוך זה כל העסקים נפגעים", אומרת טל ארבל, מעצבת ובעלים של מותג הנעליים והתיקים Norman & Bella ובעלת חנות ביפו. לדבריה, היא כבר הבינה בשבועות האחרונים שזה בדרך לכאן, אבל ללא כל דרך אפשרית להיערך לקראת המציאות הבלתי אפשרית שנכפתה על כלל המשק הישראלי.

 נורמן אנד בלה / צילום: דני כתרי

העסק בשגרה: "יש לי חנות ביפו, בבית אשל באזור שוק הפשפשים. במהלך התקופות השונות היו לי בין 2-3 עובדות בחנות. אני מעצבת נעליים ומייצרת אותן בארץ ובאיטליה. נעלי עור בעבודת יד. למדתי באיטליה, ובשנים האחרונות החנות הייתה פתוחה יום-יום. הזמן שלי היה מחולק בין ישראל לאיטליה. כל חודשיים-שלושה הייתי נוסעת למפעל באיטליה, מפעל משפחתי הממוקם במרכז איטליה, על החוף המזרחי האדריאטי".

העסק בימי קורונה: "החנות סגורה. עובדת אחת בחופשת לידה, השנייה עובדת בפרילאנס ופשוט צמצמנו עבודה עד להודעה חדשה. אתר האונליין עדיין עובד ואפשר להזמין. יש משלוחים חינם והחזרות חינם. אפשר אפילו למדוד בנחת בבית ולהחזיר. נכון לעכשיו יש לי מלאי וזה עובד. אבל יש כאן מצב בלתי אפשרי. אני זוכרת שלפני כמה חודשים אמרתי לעצמי, 'איזה מזל שאני לא מייצרת בסין עם כל מה שקרה שם, מזל שהחלטתי לעבוד עם איטליה'. אבל לפני חודש בערך, כשהתחילו לבטל תערוכות של יצרנים, כבר הבנתי שזה משהו שמתחיל להיות יותר גדול. אמנם המפעל באיטליה הוא משפחתי וקטן, אבל ברגע שהבנתי שהמקום שמייצר סוליות נסגר ויש עוד מרכיבים שחסרים - אז התחילה הבעיה. היה לי ברור שזה בדרך לישראל. באזור שוק הפשפשים רואים לא מעט תיירים בינואר-פברואר, ולפני חודש כבר ראו פחות תיירים וגם ראיתי תיירים איטלקים שחששו להיתקע בארץ. וברגע שאין תיירות, ואני גם פונה לתיירים, אתה מתחיל להבין שמשהו גם מגיע לכאן".

היערכות: "לא הייתה אפשרות להיערך. זה מעט מדי זמן. לא הספקתי אפילו לחזק קצת את האינטרנט. חוץ מהנחות, אין הרבה מה לעשות. גם אם הייתה לי תקופה ארוכה יותר להתכונן לדבר כזה, בדיעבד אני לא יודעת מה הייתי יכולה לעשות. ייצור נעליים לוקח זמן. אי אפשר להפסיק באמצע. זה תהליך של פיתוח, זה לא לקנות מוצר ולשים מדבקה, וזה לוקח חודשים. אם הייתי מפעל גדול בסין, אולי היה פתרון אחר. לכולם הנזקים גדולים, אבל לעסקים קטנים זה הרבה יותר. לגבי שרידות - קשה לי מאוד לדעת היום מה יהיה. אני עם המכירות באונליין עדיין פעילה ואני מקווה שיהיה בסדר".

התמודדות: "אני מנסה להבין. הייתה מסיבת עיתונאים ודיברו על דחיות תשלומים ומענק של 6,000 שקל. זה לא היה מאוד ברור וגם כשניסיתי לברר באתרי האינטרנט הרלוונטיים, הם לא עמדו בעומס או שגם לא היו ברורים. בכל מקרה, גם דחיית תשלומים זה רק דחייה שמתישהו נצטרך לשלם. בלי הכנסות עכשיו, איך אשלם אחר כך? גם המענק של 6,000 שקל, שרק עכשיו הבנתי שכנראה לא אהיה זכאית לו בכל מקרה, זה כמו שכר מינימום של עובדת, חודש שכירות לדירה, או לקנות חודש במכולת. אבל מה יהיה בחודש הבא? ויש גם את מסי העירייה, גם זה לא מבטלים. הכול דוחים.

"זה פלונטר משמעותי. אני גם מנסה להסתכל על המצב קצת מחוץ למקרה האישי שלי, בצורה רחבה יותר. יכול להיות שבסופו של דבר נלמד להסתדר, והכול יצטרך לחזור להיות לוקאלי יותר, פחות הזמנות מחו"ל, אבל בשביל זה כל מיני מקצועות שכמעט נכחדו כאן בישראל, מקצועות לואו טק, בעלי מלאכה, יצטרכו לקבל הנשמה כדי שימשיכו לעבוד. זה עכשיו צומת דרכים. אני חושבת שאף אחד לא יוכל להמשיך לעבוד כמו שהיה עד עכשיו, ולהסתמך על עבודה עונתית בלבד. הגלובליות זה נחמד וחשוב, אבל משהו כנראה ישתנה בעולם הזה".

טיפ לעסקים דומים: "עכשיו צריך להדק חגורה וזהו. ברמה האישית, כמעצבת ואדם, אין לי שום רעיון קונקרטי עדיין. אני יודעת שלא אעצב בינתיים דברים חדשים. כל אחד צריך ממש לשבת עם עצמו ולחשוב איך מתקדמים הלאה. אבל יש לי עוד משהו שאולי כן נכון לדבר עליו עכשיו - והוא גם קשור לעסקים. נורא קל עכשיו לבטל מינוי לחדר כושר או כל מיני דברים, אבל גם שם יש אנשים שמפעילים עסקים. בתור בעלת עסק, אני רגישה יותר לבעלי עסקים וצריך לנסות לסייע אחד לשני. יותר לקנות בחנויות ליד הבית, במכולת ובמקומות אחרים".

צפי להמשך: "אנחנו חייבים להיות בהסגר, לנסות לנצח את המצב. אבל גם חשוב שתהיה הבנה שעסקים קטנים מחזיקים את המדינה. תורמים לקופתה. אנחנו רבים וצריך לתמוך בנו. בשבועיים האחרונים כל הזמן דיברו רק על השכירים, אבל גם לעצמאים יש בעיה, אין לנו שום רשת ביטחון. יש חוסר ידיעה גדול מאוד, שיכול לשגע. מעסק פעיל ביום אחד אני סוגרת דלתות. יש מקום להבין שעצמאים הם חלק חשוב בכלכלה. כולם באותה סירה, לא מזלזלת באף אחד, אנשים פוטרו ועוד יפוטרו. זה המצב".