אורט תבעה את המל"ג על סגירת מכללה - ותשלם הוצאות של אלפי שקלים

בית המשפט המחוזי בלוד דחה תביעת עשרות מליוני שקלים שהגישה אורט ישראל נגד המועצה להשכלה גבוהה בגין אי-הארכת היתר למכללת אורט הרמלין. בפתח פסק הדין מתחה השופטת יסכה רוטנברג ביקורת על רשת אורט וקבעה כי הרשת לא ביססה אף רכיב מרכיבי התביעה, וכי משאלות לב ותקוות אינן יכולות לבסס עילת תביעה.

בפסק דין דחתה השופטת רוטנברג תביעה כספית בסך 52 מיליון שקל. סך ההוצאות של אורט ישראל, חברה לתועלת הציבור, הוא כמיליון וחצי שקל, ובכלל זה אגרת בית משפט כ-900 אלף שקל, 240 אלף שקל הוצאות למל"ג, עלות חוות-דעת של 3 מומחים וכן את שכר-טרחת עורכי הדין של אורט המוערך במאות אלפי שקלים נוספים.

המל"ג: החלטות לגבי המכללה התקבלו לאחר בחינה יסודית ועניינית

התביעה נסובה על החלטת המל"ג מחודש פברואר 2015 שלא להאריך את תוקף ההיתר שניתן על-ידה להפעלת מכללת אורט הרמלין בנתניה, שהוקמה, ביוזמת ובמימון אורט ישראל, כמכללה אקדמית - שאינה מתוקצבת על-ידי המדינה.

אורט ישראל טענה בתביעתה כי החלטה זו של המל"ג היא שהביאה לסגירת המכללה; כי מדובר היה בהחלטה שגויה של המל"ג, שהתבססה על שיקולים זרים ויסודה אף ב"תפירת תיק" נגד המכללה; וכי ההחלטה גרמה לאורט ישראל נזק בשיעור של 52 מיליון שקל - סכום ההלוואות שניתנו על-ידה למכללה ושאותן היא אינה יכולה עוד לקבל חזרה כתוצאה מסגירת המכללה.

המל"ג, לעומת זאת, טענה כי אין כל יסוד לתביעה מחמת שורה של נימוקים, וכי ההחלטות לגבי המכללה התקבלו לאחר בחינה יסודית ועניינית והליך ממושך בו היו שותפים גורמים שונים ואנשים רבים, וכן ניתנו למכללה הזדמנויות לתיקון הפגמים, אך המכללה, בשיתוף עם אורט ישראל, לא הסכימה לדרישות שהופנו על-ידי המל"ג.

כמו כן, לטענת המל"ג, המכללה הפרה את הצהרותיה ואת התחייבותה בנוגע לשיעור גביית שכר הלימוד מהסטודנטים, ואף פעלה להסתרת הדבר מהמל"ג; אין כל יסוד לטענות התובעת בדבר "תפירת תיק" וכיוצ"ב ומדובר בהשמצות חסרות כל יסוד; גם החלטת המל"ג בדבר הגבלת הארכת ההיתר למכללה, כללה את הארכתו עד מועד מסויים ואף אפשרות לבקש את הארכתו לתקופה נוספת, ובסופו של דבר, המכללה היא שבחרה לסגור את שעריה; הסתבר כי מתחילה "התוכנית" של אורט ישראל הייתה להטיל את חוב המכללה כלפיה על קופת הציבור על-ידי הפעלת לחץ להפיכת המכללה למוסד מתוקצב; ובנוסף ובנפרד מכל האמור, דין התביעה להידחות מחמת היעדר ביסוס נזק, שכן כלל לא בוסס כי אילו הייתה המכללה ממשיכה לפעול, הייתה היא מסוגלת להשיב את כספי ההלוואה לאורט ישראל, ובפרט לאור סירובה לגבות שכר לימוד בשיעור שאליו התחייבה מתחילה. למעשה אף בוסס היפוכו של דבר, ולא בכדי המסמכים מלמדים כי בזמן אמת העריכה אורט ישראל עצמה את סיכויי החזר ההלוואה כנמוכים עד אפסיים.

בפסק הדין דחה בית המשפט את טענות אורט ישראל ואת תביעתה כולה, תוך חיובה, כאמור, בשכר-טרחה בסך של 240 אלף שקל ובנוסף לכך בהחזר הוצאות המל"ג. כן הובעה בפסק הדין ביקורת על אורט ישראל בשל העלאת טענות קשות נגד המל"ג ונושאי תפקידים בה, ללא כל יסוד, תוך שצוין בפסק הדין כי "לא ניתן שלא לתמוה על דרך טיעון זאת".

בכל הנוגע לתקינות החלטות המל"ג בעניינה של המכללה, בית המשפט קבע כי אין יסוד לטענות התובעת בדבר "תפירת תיק" ו"סימון מטרה מראש" על-ידי המל"ג נגד המכללה. בהקשר זה ציין בית המשפט כי  "הטענות לזדון וקונספירציה ארוכת-שנים, על-ידי מספר לא מבוטל של ועדות ובעלי תפקידים, לא הוכחו, ולא הונחה להן כל תשתית".

בית המשפט אף עמד בפסק דינו על הדיונים שהתקיימו במל"ג בעניינה של המכללה ועל ארכות שניתנו ופתרונות שונים שהוצעו על-ידי המל"ג, אך לא התקבלו על-ידי המכללה.

בית המשפט הוסיף עוד כי מהראיות בתיק עולה כי יש ממש גם בטענת המל"ג, שלפיה מטרתה של אורט ישראל הייתה להשיג את החזר המימון שהעניקה למכללת אורט הרמלין, על-ידי הפיכת המכללה למתוקצבת על-ידי המדינה; וכי אורט ישראל למעשה לא ציפתה לקבל את החזר כספי ההלוואה מהמכללה.

עוד קבע בית המשפט, בהסתמך בעיקר על חוות-דעת המומחה שמונה מטעמו, רו"ח אלי אלעל, כי אין יסוד לטענות אורט ישראל בדבר הנזק הכספי שנגרם לה כתוצאה מהחלטת המל"ג. זאת, מאחר שאורט ישראל כלל לא ביססה כי אם המכללה הייתה ממשיכה לפעול, היא הייתה מחזירה לאורט ישראל את סכומי ההלוואות שזו הלוותה לה.

בהקשר זה קבע בית המשפט, אף זאת תוך הסתמכות על חוות-דעת המומחה מטעמו, כי טענות אורט ישראל, לפיהן המכללה הייתה מצליחה להעלות את שכר הלימוד שהיא גובה מהסטודנטים בד-בבד עם הורדת ההשקעה היחסית בכל סטודנט, וכאשר היא נדרשת להתחרות מול מכללות אחרות להנדסה, היא בלתי סבירה.

בית המשפט הוסיף ופירט כי בזמן אמת התובעת ידעה כי קיים סיכוי נמוך שההלוואה תוחזר לה, אם בכלל, וכי הדבר עולה הן מהערכתה בדוחותיה הכספיים; הן מטיעוניה בהליך בירור התביעה, שלפיהם ההלוואה והיקפה לא פגעו באיתנותה הפיננסית של המכללה, שכן למעשה סביר כי היא לא הייתה נדרשת להחזירה, ודאי שלא בטווח הנראה לעין; והן מהוראות המסמך שהסדיר בתחילת הדרך את הענקת ההלוואה מאורט ישראל למכללה.

בית המשפט הוסיף וקבע כי מהראיות עולה כי סביר להניח שהפסקת פעילות המכללה דווקא מנעה מאורט ישראל להמשיך ולהעמיק את הענקת המימון למכללה, שאותו לא היה סיכוי סביר כי תקבל בחזרה.

אורט ישראל יוצגה על-ידי עורכי הדין ד"ר רענן הר זהב, אורי אדלשטיין ושני מנחם. המל"ג יוצגה על-ידי עורכי הדין יאיר עשהאל, דן ליברמן וכרמל צ'רקה הורוביץ ממשרד אפרים אברמזון ושות'.