דעה - הישרדות, גרסת המעונות: על המלחמה בין הילדים הנבחרים לבין הילדים המופקרים

אחרי חודשיים של הסתגרות בבית, לפני שבוע, יצאנו לחופשי. הממשלה ומשרד הבריאות שחררו שורה של הקלות, שכותרתן הייתה תוכנית הדרגתית לחזרה לשגרה. אולם לאחר חודשיים של סגר כפוי, התחושה היא לא צעדים הדרגתיים אלא אורגיה של שכרון חושים, אופוריה מתפרצת שבמסגרתה אנשים רק מחפשים לאן לצאת מהבית, ואת מי לחבק בדרך. התמכרות לתחושה שהמלחמה נגמרה ועכשיו הזמן לצאת לחגוג ברחובות. אבל ממתי האויב מולו אנו נלחמים הוא נגיף מסתורי ובלתי נראה, בלי קסדה ורכב משוריין אבל בעל היכולת להרוג את חסרי האונים ביותר?

יש לא מעט שבחרו להמשיך בסגר. מבודדים בבידוד שכפו על עצמם, חשים חרדה מעצם המחשבה על חזרה לשגרה, ממשיכים בנאמנות עיוורת ועקשנית לעקוב אחר הנחיות ממשלה שהיו תקפות עד לפני שבעה ימים, אבל לא עוד. מסרבים להצטרף לריקוד הצמוד והמיוזע של הציבור, שלא תמיד כולל מסכות.

החשש מהתפרצות נוספת לא שכך. ואפילו תחושת האופוריה הכוזבת לא יכולה להשכיח את העובדה שקיים סיכוי, שאם לא ניזהר, אם לא נשמור על כללי ריחוק חברתי מינימליים, היגיינה ועירנות, פנינו לקראת גל שני שהוגדר על ידי משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, נחמן שי של המלחמה הזו, כסביר שיהיה קשה מקודמתו. מדינות אחרות חוו זאת על בשרן. 

ובתוך כל אלו, לצד מקומות עבודה וקניונים, גם מוסדות החינוך חוזרים לפעול. בהדרגה ובמתכונת זהירה ושונה מכפי שהכרנו, אבל ההורים יכולים להתחיל לנשום לרווחה. בין אם היו אלו חודשיים רצופי התמוטטויות עצבים בניסיון לקפוץ בין הילדים שמשתוללים בין החדרים ודורשים תשומת לב תמידית לבין העבודה מהבית, שלא כולם זכו בפריביליגיה הזו של להמשיך לעבוד בתקופה זו. בין אם הייתה זו תקופה של משפחתיות ושל קירבה שחיזקה את התא המשפחתי. חזרה לשגרה אלו צמד מילים שכולם, ללא יוצא מן הכלל, השתוקקו לשמוע בחודשיים האחרונים.

רבות נכתב על הרוטציה של גני העירייה. אבל המתווה של מעונות היום המפוקחים שונה בתכלית השינוי. מוסדות חינוך לגיל הרך, הממש רך, של גילאי 0-3, ביניהם ויצ"ו ונעמ"ת, חוזרים לפעילות כאשר רק 60% מילדי המעון נבחרו לשוב למסגרות.

בהתאם להנחיות משרד הבריאות, פרסם משרד הרווחה מתווה לחזרת הדרגתית למעונות יום ומשפחתונים לגיל הרך בתקופת הקורונה. לפי המתווה, הפעילות במעון היום תהיה בקבוצות קבועות של עד 17 ילדים בכל כיתה, כאשר עמם יהיו שתיים או שלוש מטפלות - שלוש בכיתות התינוקות והפעוטות, שתי מטפלות בכיתת הבוגרים. 

הורה שלא נכנס לרשימה בפעימה הראשונה פטור מתשלום עד להכנסת הילד או הילדה בפעימה השנייה. פעימה שנייה צפויה, אך אין עדיין תאריך או צפי.

ואיך נבחרו הילדים ברי המזל שיילכו היום למעון?  הקריטריונים לקדימות נבחנו לפי מצב סוציו אקונומי, סטטוס משפחתי, ובחינה האם ההורים עובדים במקצועות חיוניים. חד הוריות ומשפחות המוכרות לרווחה, למשל, זכו לקבל את הטלפון המיוחל המבשר על פתרון לפחות לאחד מילדיהם בתקופה זו. אם הם מעוניינים בכך.

ואם הם אינם מעוניינים? הורים רבים הצהירו כי אינם מתכוונים לשלוח את ילדיהם למסגרות בשבוע או בשבועיים הראשונים. הם תכננו לעקוב אחר מצב התפשטות המגפה בארץ, למנוע מצב של הידבקות בהתפרצות שנייה, אם תהיה, במיוחד לאור ההתנהלות חסרת המעצורים שהתפשטה בארץ בשבוע האחרון, ושמירה על חיי ילדיהם או הוריהם המבוגרים.

אולם שיחת הטלפון הזו טרפה את הקלפים. מסתבר כי אם אינם מתכוונים לשלוח את ילדיהם למעון היום, הם יימחקו מהרשימה, ומקומם ייתפס על ידי משפחה אחרת, שתקפוץ בשמחה על ההזדמנות שהם חווים כסיכון. מתי יוכלו לחזור? לא כאשר ירגישו כי עבר זעם, וכי בטוח יותר לשלוח את ילדיהם החוצה, לשהות בקירבה מטרידה לציבור, אותו ציבור ממנו הוזהרו בעקביות להתרחק עד לפני יומיים שלושה, אלא רק כאשר תחליט הממשלה כי ניתן לפתוח את שערי המעונות לכל הילדים. כן, גם ה-40% שנותרים בבית לעת עתה.

אקדח לרקה. מקומות תעסוקה רבים שעד עתה הפגינו סובלנות, כאשר לא הייתה ברירה אחרת, עלולים להתחיל לאבד אותה. והפחד של הורים רבים, שפרנסתם ומצבם הכלכלי נפגעו קשות בחודשיים האחרונים, לאבד את מקום עבודתם, עלול להתממש. 

בחירתה של סופי. האם להסתכן בהמשך הפגיעה הכלכלית והעצמתה ולהשאיר את הילדים מוגנים בבועה הביתית תום שהם מלווים בידיעה כי ההחלטה מתי להשיב את הילדים למסגרת המוכרת נלקחה מידם, או לשלוח את הילדים למסגרת, למקום בו ייטמעו בקרבם של 16 ילדים נוספים, אשר אין לדעת עד כמה הוריהם שמרו על כללי הריחוק החברתי בתקופת הקורונה?

ומה יעלה בגורלם של ההורים שלא נבחרו? שלא עמדו בקריטריונים? הורים שחיכו בכיליון עיניים לחזרה לשגרה, לחזור לחיים, ועכשיו נאלצים לראות בעיניים כלות כיצד הורים אחרים זוכים לקחת את הילדים למסגרת, בעוד להם אין מושג מתי יוכלו לעשות כן. מתי יוכלו להציל עצמם כלכלית.

אתמול בערב התאספו כ-200 הורים להפגנה מול ביתו של שר הרווחה אופיר אקוניס. "לא נוותר, הילדים שווים יותר", קראו. ""שר הרווחה לא מאפשר לי פרנסה. אדוני השר, תן לנו פתרונות. מה אנחנו אמורים לעשות עם הילדים שלנו מחר בבוקר. בושה, בושה, בושה".

אם אחת אמרה כי "הבת שלי מחר תישאר בבית ותראה את החברים שלה חוזרים לגן. איזו החלטה שערורייתית זאת. אופיר אקוניס, אין לנו ברירה. אנחנו נאלצים לעמוד כאן בשביל הילדים שלנו. לא חוזרים אל השגרה בגלל שר הרווחה".

בפוסט שהעלה אקוניס לעמוד הפייסבוק שלו ובו התגאה במתווה המוסכם, זכה שר הרווחה לשלל תגובות. "זה לא הסכם! איזה מן מתווה זה שאין פתרון ל 40% מההורים!", כתבה אחת הגולשות. "נשמע לך הגיוני שרק 17 ילדים יחזרו לגן וכל השאר יישארו בבית. זה פשוט בדיחה! ככה מפקירים את ילדנו ללא מסגרת יציבה. אפילו לא קבלנו חצי שבוע.
אך אני כמורה ובעל במשטרה אמורים להסתדר? כשאין לתינוק מעון ולילדה בת 4 בגן עירייה יש מסגרת לחצי שבוע! איפה ההיגיון להחזיר את הקנינונים ולערוך אירועים עד 50 איש אבל את הגנים להגביל?!".

בושה וחרפה, הפקרת את הגיל הרך, אתה שומע לעצמך בכלל?!", כתבה אחרת. "17 ילדים בקבוצה והמדינה מתווכחת עוד אם יהיו 2 או 3 מטפלות, תתביישו לכם, אתה כשר מקבל משכורת עתק שאנו השכירים רק יכולים לחלום על כך, שחקתם את הציבור לחלוטין, תתביישו לכם, הפקרתם את הילדים. ואתם עוד מעיזים להוליך שולל את הציבור, פשוט להטעות את הציבור, 17 ילדים בקבוצה עם 2 מטפלות, השתגעתם? ירדתם מהפסים? איך בדיוק המטפלות יצליחו לשמור על היגיינה וחיטוי, הציפיות שלכם לא ריאליות בכלל. אתם מפקירים גם את המטפלות".

"מה עם מי שלא נכנס לרשימה של ויצו?!?!?? להתפטר ולחתום אבטלה?", כתבה בייאוש אם נוספת.

ימים מספר לאחר שפרצה ההיסטריה הציבורית, כמעט שבועיים מהיום בו נסגרו הגנים וחלקנו החלו כבר להסתגר בבתים, להתרחק מההורים ומחסני האוכל כבר היו מלאים עד אפס מקום, נתקלתי בשיר קצר, פרי עטה של סיגל פלד דריאל.

הִתְעוֹרַרְתִּי אוֹר לְיוֹם הַיּוֹם וּמָחָר
הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה בְּדִיּוּק מֵעָלַי
וְכִוְּנָה אֶת הַצָּהֳרַיִם
יָשָׁר לְתוֹךְ עֵינַי
לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה
אֶלָּא לָקוּם

מַעֲרָב פָּרוּעַ
שֶׁל יוֹם חָדָשׁ

באיזשהו מקום, בין אם אנחנו שייכים ל-60% או חלק מה-40%, נראה שהורים רבים לתינוקות ופעוטות התעוררו היום למערב פרוע של יום חדש.