"הבנתי שקורה משהו איום ונורא. לא ידעתי כמה זמן זה יימשך"

דליה מנטבר, הבעלים של סטודיו לפילאטיס שנקרא על שמה, סוגרת את העסק אחרי 44 שנה • "גלובס" שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

 

דליה מנטבר, הבעלים של סטודיו לפילאטיס / צילום: רון קדמי
דליה מנטבר, הבעלים של סטודיו לפילאטיס / צילום: רון קדמי

דליה מנטבר, האישה שהביאה את הפילאטיס לישראל, סוגרת את הסטודיו שהקימה לפני 44 שנים. "ללמד זה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם", היא אומרת, "חברה טובה שלי אמרה שכנראה הקורונה באה כדי לקצר תהליכים וזה מה שקרה אצלנו. הרווח השנתי של סטודיו לפילאטיס הוא חד ספרתי ולכן אם משהו משתבש - אין לך רווח. בשנים העשירות שלי הרווחתי 10%, כיום הרווח מסתכם ב-3%-5% משום שהשיטה של המכשירים מבוססת על כוח-אדם יקר.

"המורה הכי פחות ותיק עובד אצלי עשר שנים. בשונה ממקומות אחרים, המורים עובדים בתלוש משכורת והם לא פרילנסרים. זה יצר סוג של מפלצת. כשאתה מגלגל עסק שאתה מרוויח ממנו בקטנה ופתאום בבת אחת ההכנסות השוטפות נעצרות, נוצר גרעון מיידי. נפער בור שהוא כמו סכין בבטן. ידעתי עוד לפני כן שנדרשת התייעלות, אבל המשמעות הייתה לחתוך בבשר החי כלומר לפטר או להוריד משכורות וזה הכי קשה. אני פשוט נשמה טובה ולא עשיתי את זה. ובחרתי להרוויח פחות או למען הדיוק לא להפסיד. נוצרו מצבים שמורה אפילו לא החזיק את השכר שלו כי לא היו מספיק תלמידים בשיעור".

ואז באה הקורונה.
"נכון ואז נוצר מצב שבו אני לא יכולה לתת לך שיעור ואת לא יכולה לבוא לשיעור ששילמת עליו. יצא שאני הבן אדם הרע. חדרי הכושר הגדולים המשיכו לגבות כספים ממנויים אבל ב-15 למרץ, עצרתי את גביית הכספים קדימה כשהבנתי שקורה משהו איום ונורא. התחיל סגר אבל לא ידענו כמה זמן זה יימשך, שבוע או נצח. יש בסטודיו 400 תלמידים ו-22 עובדים, כולם בחל"ת. חוסר הוודאות הוביל אותי להודיע ב-26 באפריל על סגירת המכון. ומיד לעצור את כל התשלומים. היו ששילמו כמה מאות שקלים והיו בתוכנית של תשלום מראש ששילמו מראש אלפים. ביחד זה הפך לחוב של מאות אלפים".

ניסית לקבל סיוע מהמדינה?
"זה טמטום. אני בעלת שליטה ולכן לא הגיע לי דבר. את העובדים הוצאתי מיד לחל"ת את העובדים, שלפחות הם יקבלו משכורת גם אם חלקית. המדינה אומרת לבעלי עסקים שכירים בעלי שליטה שהם לא מקבלים גרוש. זה מעליב וזה מעצבן. 44 שנים שאני משלמת את המסים שלי כחוק. אם היו מזרימים לכל העסקים היקף של חודש מחזור, לא היינו מתמוטטים.

"שאלתי עורך דין מוכר, חבר יקר מה עושים. הוא נתן לי אופציות. הראשונה הייתה להמשיך בלי הכנסות בלי תזרים של 400-450 אלף שקל שלא נכנס. הוא אמר לי עוד משהו, שגם כשנפתח יהיו אנשים שיחששו לחזור סטודיו, שמצאו אלטרנטיבות ביוטיוב, בזום ובשיעורים בפארק. זה אימפקט שיכול להימשך חצי שנה ואפילו שנה. הוא אמר לי שאם נחכה והחוב יצמח כלפי הרשויות וכלפי כולם אגיע לפשיטת רגל אישית. הצעה אחרת הייתה לסגור ולמזער נזקים. ביקשתי לחשוב. חזרתי אליו אמרתי לו אני סוגרת את העסק. הוא ענה לי קיבלת את ההחלטה הכי חשובה בכל ימי חייך'".

איך את מרגישה עם זה?
"אם הייתה תוכנית סדורה, אם היו אומרים לי ב-1 באוגוסט תוכלי לפתוח, הייתי יכולה לתכנן, להקטין הוצאות, למצוא סטודיו קטן יותר. אבל זרעו בנו פחד ורע. אני בת 68.5. תכננתי שכשאגיע לגיל 70 אפתח סטודיו קטן עם 2-3 עובדים ולחיות ברווחה כלכלית, נפשית ורגשית מכל הבחינות. אם הייתה יותר ודאות הייתי עושה את מה שחלמתי לגיל 70 כבר כעת. אם הייתי יודעת כשהכרזתי על סגירת הסטודיו שהכול יפתח אחרי שבועיים, האם עדיין הייתי עושה את זה? התשובה היא כן. את העבר אני לא יכולה להחזיר. כל החיים שלי ביחד לא הרווחתי כמה מאות אלפי שקלים שעכשיו אהיה חייבת. אולי אם הייתי מתייעלת מזמן זה היה אחרת אבל נהניתי מהעבודה וחשבתי שהעיקר זה לא להפסיד".

מה היו התגובות מהתלמידים והתלמידות?
"רגשות מעורבים. כעס תהומי מצד אחד ולכי תסבירי שלא תכננתי את זה או ניצלתי את המצב, זה כעס שהעליב אותי. והיו שהציעו עזרה. אי אפשר לשפוט אותם כפי שהם לא יכלו לשפוט אותי. סגרו כ-20 מכוני פילאטיס קטנים בתקופה הזו. להבדיל מהם אני לגכא אשת עסקים שפתחה עסק לפילאטיס, אני הפילאטיס. אני היזם, המשקיע זו שלוקחת סיכונים וגם מלמדת ומשבצת ונושאת את כל העול על גבי. אני יצרנית של כסף בפאוזה. אקח את הזמן, אני לא רוצה להחליט החלטות שתתבררנה כפזיזות. הדבר שאני אוהבת בחיי זה ללמד, אחרי כל התהליך הזה אמצא לי מקום קטן ליום שאחרי, לא ליום שאחרי הקורונה אלא ליום שבו אוכל ליהנות ולהרוויח כסף".

כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988