משבר הקורונה הוכיח יותר מכל דבר אחר שחינוך הוא מנוע צמיחה מרכזי במשק הישראלי, חינוך שווה פריון, חינוך שווה חוסן לאומי. לא פחות.
חינוך הוא העסק של כולנו, ואם לא הבנו זאת קודם, במשבר הקורונה הפכנו כולנו שותפים במעשה החינוכי. למרות זאת תיק החינוך עדיין נמצא נמוך בסולם העדיפויות הפוליטי. הכיצד?
במרץ 2020, נסגרו בתי הספר, בצל משבר הקורונה. עד לפני מספר ימים היינו כולנו תחת סגר. אנחנו נמצאים בסופה של שנת הלימודים הנוכחית כשהמערכת עדיין מלקקת את פצעיה והבילבול גדול שלא לדבר על שנת הלימודים הבאה שבפתח וההיערכות אליה טרם החלה.
מנהיגי החינוך בשטח שינסו מותניים, לקחו אחריות ועשו כמיטב יכולתם להוביל מהלך של למידה מרחוק ושימור של מה שניתן משנת הלימודים הנוכחית. תוך תקופה קצרה קפצה מערכת החינוך שנות דור קדימה.
הדירקטיבה הנוכחית של משרד החינוך מנסה לייצר שיגרה חדשה גם אם כרגע מבולבלת ומבלבלת. נוצרה הזדמנות ענקית לשינוי וצמיחה.
גם אם ברור לכולם שהנורמלי החדש יהיה אחרת, לצד ההזדמנות יש סכנה. למערכות יש רצון, בדומה ל"נחום תקום" לחזור ולשמר את מה שהיה. הצונמי שעבר על כולנו סביר שלא יאפשר זאת וטוב שכך. מה שברור הוא שנוצרה לראשונה מזה שנים הזדמנות אמיתית לשינוי מערכת החינוך. דרוש/ה שר/ת חינוך אמיץ שיחבק את השינוי שנוצר ויקח אותו צעד אחד קדימה, הזדמנות שכל מי שרואה עצמו כמיועד לשר/ה צריך היה לחטוף בשתי ידיים.
למצער לא למדנו כלום. במקום שבכירי המפלגות ילחמו על תיק החינוך, אנו מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם, בכל הקמת ממשלה עם שר שמגיע למשרד כברירת מחדל ולא מתוך בחירה. בעוד המועמדים נלחמים על 35 תיקים אחרים, אף אחד לא נלחם בפומבי על התיק הכי חשוב ועתיר התקציבים. תיק החינוך שמשפיע יותר מכל על העתיד שלנו ועל היותינו חברה דמוקרטית. במקום שיקחו את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה, יפשילו שרוולים ויובילו את המערכת שנוגעת לכל אחד מאזרחי ישראל, צעירים ומבוגרים כאחד, למסלול של צמיחה ותקווה הם מעדיפים להתהדר בנוצות אחרות.
מתי יפנימו נבחרינו שהחינוך והלמידה הם הבסיס לכל, לאתוס המשותף, לטיוב ההון האנושי, להצמחת התעשייה העתידית וליכולת שלנו לשמר את מעמדנו כסטארט אפ ניישן. החינוך הוא כרטיס הכניסה לצבא ולתעסוקה, התשתית לערכים, ללמידה, לסקרנות, לחדשנות, לכישורי המאה ה-21. משם הדרך לפריון ולצמיחה קצרה.
ההבנה שהחינוך הוא מנוע צמיחה מרכזי מחייבת גיבוש תוכנית לבנייה והתחדשות מידית של מערכת החינוך והאקוסיסטם החינוכי. יש חלון הזדמנויות להאיץ תהליכים ב fast forward במערכת החינוך ולשנות את הפרדיגמות ומבנה המערכת. צריך להבין את גודל השעה, זוהי שעת רצון שלא תחזור. שר/ה שרואים בחינוך משימה לאומית צריכים ויכולים להחזיר את החינוך לקדמת הבמה ולבנות מורשת המבוססת על למידה, טכנולוגיות, פדגוגיה חדשנית ומנגנוני ניהול מתקדמים.
תיק החינוך נתפס במשך שנים כנושאת מטוסים כבדה שלא ניתן להזיזה. לראשונה נוצרה הזדמנות ליצירת פרדיגמה חדשנית. ממש כמו דנ"א של סטארט אפ רזה בו מנסים משהו מהר ופשוט, לומדים ומתקנים תוך כדי תנועה עד שזה מותאם לשטח. יש מי שאימץ את השינוי כבר במהלך משבר הקורונה ושינה תוך שבועות ספורים את כיוון הספינה. בדומה, במהלך משבר הקורונה, במערכת החינוך נזרעו המוני דוגמאות של יוזמות חינוכיות בשטח ממש כמו סטארט אפים רזים. כדרכם של סטארט אפים חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות, אך מכולן ניתן היה ללמוד. דמיינו מצב בו ניתן היה כעת להמשיך תהליך מופלא זה ולבנות מערכת חינוך מתחדשת מלאה יוזמות רזות שיתרחבו בהתאם לדירקטיבה של שר/ה שיבינו את העוצמה של מה שקורה בשטח. או אז נושאת המטוסים הכבדה היתה הופכת לספינה אוטונומית, יוזמת וחדשנית, קטליזטור לצמיחה של המדינה כולה. אולי אז תיק החינוך היה נחשק.
הכותבות הן מייסדות ומנכ"ליות משותפות של Think Creative ויועצות אסטרטגיות ומחברות התוכנית "אסטרטגיית צמיחה של מערכת החינוך בעקבות משבר הקורונה" עבור הקבינט הציבורי לחינוך
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.