דעה: שקט, שופטים - נהגו בממלכתיות ותנו לבתי המשפט לעשות את העבודה

בניגוד לחששות של רבים, מערכת התביעה בישראל לא נרתעה מלהעמיד לדין את האדם החזק במדינה • בד-בבד המערכת הפוליטית והציבורית לא נתנה את ידה לחסינות, חוקים צרפתיים רטרואקטיביים או פיטורי תובעים לא רצויים

אולם בית המשפט העליון / צילום: ראובן קסטרו
אולם בית המשפט העליון / צילום: ראובן קסטרו

"ביום ראשון מעמידים אותי למשפט. ביום ראשון מתחיל המשפט שלי, משפט נגדי". כך התבטא העיתונאי ד"ר אבישי בן חיים, דמות מוערכת ובולטת בציבוריות הישראלית. ד"ר בן חיים אינו לבד. רבים מתומכי ומקורבי ראש הממשלה בנימין נתניהו, בתקשורת ובפוליטיקה, מבקשים להציג את משפט נתניהו כמשפט פוליטי ולקעקע את הלגיטימיות של המשפט ושל השופטים.

בהשראת דרשת חז"ל על "דור ששופט את שופטיו", הם מבקשים להפוך את היוצרות ולהפוך את משפט נתניהו למשפטם של השופטים ושל מערכת המשפט.

מפתה ואולי גם אנושי מצד ראש הממשלה נתניהו להתמסר ואף לעודד נקודת מבט זאת. אך עדיין, מצופה ממנו לעמוד בפיתוי. הוא יכול לשאוב השראה מדוד המלך. במשך שנים חווה דוד רדיפה על ידי שאול ועדיין פעם אחר פעם הוא סרב בתוקף להצעות עוזריו לתקוף בחזרה, שכן הבין שמעבר לכעס על שאול האדם, יש להגן על מוסד המלוכה ועל הממלכה.

אולם לאחר 30 שנה בשלטון משהו השתבש ודוד חוטא כמה חטאים חמורים. באחד מהמקרים הללו, כאשר דוד מתבקש לבחור בין עונש אישי לבין עונש לאומי, הוא גורר לספסל הנאשמים את כלל הציבור הישראלי ובוחר בעונש הלאומי.

אבל בסופו של דבר דוד מתעשת ואומר לנביא "הנה אני חטאתי ואלה הצאן מה עשו", ובוחר בעונש האישי. כך נדרש כעת מראש הממשלה נתניהו, לומר בקולו - זה אני שנחשד בקבלת מתנות. כלפיי נטען שבקשתי לקבל סיקור אוהד בתמורה לרגולציה נוחה. אני כופר בהאשמות ומתכוון לנצח - אבל זהו משפטי שלי. לא של הימין, ולא של ישראל השנייה.

המשפט הוא אבן הראשה של הממלכתיות הישראלית. על ראש הממשלה נתניהו לנהוג כדוד, להתאפק ולהבהיר באופן חד משמעי לתומכיו כי אסור להם לפגוע בממלכה, על ידי ערעור הלגיטימציה של מערכת המשפט. ההליך הפלילי, האתוס המשפטי והחניכה המקצועית של השופטים נועדו כולם להבטיח שמערכת המשפט שלנו תעשה את עבודתה נאמנה.

מדובר במערכת שלא היססה להרשיע ראשי ממשלה, נשיאים ושרים מכל הזרמים והדעות - ובו זמנית לזכות אנשי ציבור בזיכוי רועם.

יודגש, ביקורת על המערכת המשפטית היא לגיטימית ורצויה. לעומת זאת, ניסיון שיטתי לקעקע את המערכת השיפוטית ולהציג את ההליך הפלילי כהליך פוליטי, על רקע נסיבות אישיות היא הפרה בוטה של כללי המשחק ופגיעה בממלכה.

התמונה שבה יושב ראש ממשלה על ספסל הנאשמים קשה לכולנו. אבל יש בה גם משהו מנחם. מחד, בניגוד לחששות של רבים, מערכת התביעה בישראל בראשות היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לא נרתעה מלהעמיד לדין את האדם החזק במדינה. בד-בבד, בסופו של תהליך מורכב לאחר שלוש מערכות בחירות, אף המערכת הפוליטית והציבורית בישראל לא נתנה את ידה לחסינות, חוקים צרפתיים רטרואקטיביים או פיטורי תובעים לא רצויים והמשפט נוע ינוע.

מאידך, בניגוד לחששות של רבים אחרים, בית המשפט העליון הדף בצדק את הדרישה לעקוף את רצון הבוחר ולהדיח את ראש הממשלה עוד בטרם משפטו, בניגוד לחוק יסוד הממשלה. בכך העניק בית המשפט העליון לנתניהו את שדרש כל העת - תנו לי את ההזדמנות להדוף את האישומים.

כעת אנו נדרשים לאיפוק. להשתיק את תופי המלחמה שמחוץ לאולם בית המשפט, לתת לתביעה, לסנגוריה ולשופטים עצמם לעשות את עבודתם. שקט שופטים! 

הכותב הוא פרופסור למשפטים, מראשי הקונגרס הישראלי וראש המרכז למשפט יהודי ודמוקרטי הפועל באוניברסיטת בר-אילן 

*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר ההחלטה להגיש כתב אישום נגדו, ראש הממשלה בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו, לא הורשע בביצוע עבירה, ועומדת לו חזקת החפות.

צרו איתנו קשר *5988