כלכלת ישראל | פרשנות

מה אם יבוא גל שני? אסור להפסיק את התמיכה במשק מוקדם מדי

המצב לא מזהיר: ה-OECD צופה כי התוצר בארץ יתכווץ השנה ב-6.2% בתרחיש של גל קורונה אחד, ויספוג מכה קשה יותר אם נעמוד בפני גל שני • ההערכה הזו, אגב, פסימית יותר מהתחזית העדכנית של בנק ישראל, שצופה כי במקרה של גל מגפה אחד התוצר יתכווץ בשיעור של 4.5% "בלבד"

נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: רפי קוץ
נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: רפי קוץ

מה הולך לקרות למשק הישראלי, ובעצם לכלכלה העולמית בשנה הקרובה? שאלה טובה. ברור שאנחנו נמצאים במיתון חריף ואפילו חסר תקדים בעשרות השנים האחרונות. אבל מה יהיה עומק המשבר? בכמה בדיוק תתכווץ הפעילות במשק השנה? את זה כבר יותר קשה לקבוע. כפי שהסביר בנק ישראל בתחזית הצמיחה העדכנית שפרסם לפני כשבועיים, "המשבר העולמי והמקומי על רקע מגפת הקורונה הוא חסר תקדים בהיקפו ובמאפייניו. לפיכך, ".

זו גם רוח הדברים שעולה מהתחזית הכלכלית הראשונית שפרסם אתמול (ד') ה-OECD להמשך השנה. אנחנו בתקופה של "אי ודאות יוצאת דופן", כותבת ד"ר לורנס בון, הכלכלנית הראשית של הארגון. למספרים צריך להתייחס בימים אלה בעירבון מוגבל.

מה שברור, כאמור, זה שהמצב לא מזהיר. ה-OECD צופה שהתוצר בארץ יתכווץ השנה ב-6.2% בתרחיש של גל קורונה אחד, ויספוג מכה קשה יותר אם נעמוד בפני גל שני: במקרה כזה התוצר יתכווץ ב-8.3%. ההערכה הזאת, אגב, פסימית יותר מהתחזית העדכנית של בנק ישראל, שצופה שבמקרה של גל מגפה אחד, התוצר יתכווץ בשיעור של 4.5% "בלבד" השנה (בתחזית מוקדמת יותר, מאפריל, הבנק העריך שהתוצר יתכווץ ב-5.3%). במקרה של גל שני, גם בבנק ישראל מדברים על התכווצות של כ-8%.

ההבדלים בין התחזיות משמעותיים, יכול להיות שהם משקפים גישה מעט פסימית יותר ב-OCED, כמו גם נתונים שונים שנכנסו לכל אחת מהתחזיות - הנתונים הכלכליים הרי מתעדכנים באופן שוטף, וגם ההנחיות הממשלתיות משתנות בהתאם למצב. בכל מקרה, התמונה הבסיסית ברורה: ישראל, כמו כלכלת העולם כולו, נקלעה לבור כלכלי. למעשה, לפי התחזית של ה-OECD עד סוף השנה הבאה אובדן ההכנסה העולמי יאפיל על כל מיתון קודם במאה השנים האחרונות, למעט תקופות מלחמה, "עם השלכות חמורות ומתמשכות לאנשים, חברות וממשלות".

מצבים יוצאי דופן דורשים תגובה יוצאת דופן. יו"ר הפד, ג'רום פאוול, נוהג לדבר על הצורך לבנות "גשר" שיסייע לאנשים ולחברות לעבור את תהום הקורונה. בון בוחרת במטאפורה אחרת, מעט מפחידה יותר, ומדברת על "הליכה על חבל" לעבר ההתאוששות. בדוח של ה-OECD אפשר למצוא בהקשר הזה דגש חשוב, שלמען האמת מתיישב גם עם הרוח העולה עד כה ממקבלי ההחלטות בארץ: כל עוד הפעילות הכלכלית מדשדשת ואין כל סימן לאינפלציה (אם כבר, המחירים יורדים), יש מקום להמשיך במדיניות של ריביות נמוכות וחוב גבוה. כלומר, אסור להפסיק את התמיכה במשק מוקדם מדי. גם בחלק של הדוח שמוקדש לישראל ספציפית אפשר למצוא דברים ברוח דומה. לישראל יש מספיק "מרחב" תקציבי לתמוך עוד במשק אם צריך, קובע הדוח, ובנק ישראל יכול למשל להרחיב את תוכנית רכישת הנכסים שלו.

הממשלות צריכות לספק סיוע, אבל כמובן שזה צריך להיעשות בשום שכל, מדגישים ב-OECD. יש להם שלל קווים מנחים, שאולי אינם מרעישים, אבל בכל זאת הגיוניים. למשל: לנהל את תוכניות הסיוע בשקיפות, לוודא שהגירעון אכן מנוצל כדי לעזור למי שזקוקים לסיוע יותר מכול, ולוודא שגם בעלי המניות תורמים את חלקם כשחברות זוכות לחילוץ, לשפר את מערכת היחסים בין עובדים למעבידים, להכשיר מחדש עובדים ממגזרים שנקלעו להאטה מתמשכת כך שיוכלו לעבור למגזרים שמשתקמים מהר יותר - ולהשקיע בתשתית דיגיטלית וירוקה.

לכל זה ה-OECD, שהוא בסופו של דבר ארגון לשיתוף פעולה בינלאומי, מוסיף תזכורת. ההתאוששות העולמית תלויה בשיתוף פעולה בינלאומי, ובהימנעות מצעדים שמגבירים את אי הוודאות בתחום הסחר. בימים בהם המערכת העולמית מפולגת כפי שלא הייתה זה עשורים, ומלחמת הסחר רוחשת ברקע, אפשר למצוא בתזכורת הזאת דווקא סיבה לדאגה.