יבוא | דעה

לפתוח את שוק הביצים ליבוא, ועכשיו

רק כאשר תעבור מועצת הלול מהעולם, וייפסקו התכנונים, ישראל תפסיק להיות שבויה בידי גורמים אינטרסנטיים שמסכנים את בריאותנו • בינתיים הציבור משלם ביוקר על ביצים

תבניות ביצים / צילום: עינת לברון
תבניות ביצים / צילום: עינת לברון

איזו מגפה מאיימת עלינו יותר מכול היום? תלוי את מי שואלים. אם תשאלו את השירותים הווטרינריים של משרד החקלאות, תקבלו תשובה מפתיעה, שמסיבה כלשהי, נותרה בדממה תקשורתית ואפס יחסי ציבור.

מכתב נוקב שנשלח מטעמם לפני כחודשיים, מסביר בפשטות כי "שפעת העופות" היא הסכנה הממשית האורבת לנו, אף יותר מהקורונה שפגעה קשות בחיינו בחודשים האחרונים.

לטענת השירותים הווטרינריים, הנזק הולך להיות בממדי אסון ממשי לבריאות הציבור. טיפול מונע בנושא דורש שלולי התרנגולות המטילות יעמדו בסטנדרטי בריאות, ובקיבולת שנקבעה לצפיפות המטילות.

אבל למרות תוכניות ממשלתיות לשדרוג הענף, באופן מפתיע (או שלא, למי שמצוי ברזי מאבקי הכוח בנושא), לא קורה דבר.

הגורמים למצב העגום הם בעיקר מועצת הלול, והתכנון בענף. תוצאה ישירה של "מוסד מועצות הייצור החקלאיות". על אף שאבד עליהן הכלח, הן נאחזות בקרנות המזבח, כדי לשמור בקנאות גם על הלולים המיושנים, שמגדלים בהם תרנגולות מטילות בצפיפות מסוכנת. בברנז'ה מכנים אותם "לולי זבל".

הסיבה לכך שבישראל 2020 קיימים "לולי זבל" היא הכוח שיש לארגוני המגדלים ולמועצת הלול.

מועצת הלול היא חלק ממועצות הייצור שתפקידן המקורי נועד להגן על החקלאים. במהלך השנים בחרה ממשלת ישראל להפוך את המודל ל"מודל כופה", שתכליתו בעיקר לתכנן ולווסת את המשק החקלאי, לרוב באמצעות קביעת מכסות ייצור לחקלאים. זאת, כדי לשמור עליהם מפני תחרות ומהורדת מחירים, ולהבטיח לתפיסתם (של החקלאים) חקלאות בת-קיימה. את תפקידם זה הם מבצעים, בלי להביא די הצורך בחשבון את הנזק העצום לכלכלה ולבריאות הציבור.

יצוין, כי מצב "לולי זבל" לא נעלם מעיני הגורמים האמונים על בריאות הציבור. תוכנית ממשלתית בנושא, שנקבעה מזמן מחייבת את שדרוג לולים אלה. העלות הכספית לכך גבוהה, ורוב בעלי לולים אלה אינם מעוניינים להכניס את היד לכיס. ולמה שיסכימו אם החוק מעניק להם כוח קרטלי?

ומה לגבי המחסור בביצים? מדוע אחרי שערוריית הפסח האחרון לא משחררים את מגבלות היבוא, או לפחות מעלים את מכסות הביצים, שלא עונות היום על הביקושים?

השירות הווטרינרי, מהטעמים שהוסברו לעיל, מתעקש שלא יינתנו עוד מכסות ל"לולי ה זבל"; ולא וכן להגדיל את הסיכון לציבור. כך, מבחינת מועצת הלול, אם לא נותנים לכולם - קרי גם למגדלי "לולי זבל", אז גם השאר לא יקבלו.

והציבור? אם אין ביצים, שיאכלו עוגות. ובלי ביצים.

ובחזרה לשירות הווטרינרי: לעמדתו, אין שאלה אם שפעת העופות תשוב לארצנו. היא תשוב! הסבירות להתרחשותה גבוהה מהסבירות להתפרצות מחודשת של הקורונה. השאלה היא - מתי ומה יהיה היקף הנזק.

בהינתן ש"לולי זבל" ממשיכים לפעול באין מפריע, כתבו בשירות הווטרינרי, שהתוצאה עלולה להיות פינוי יישובים לתקופה ארוכה, פוטנציאל גדול מאוד לנזק כלכלי למשק כולו, וחשש לפגיעה בבריאות הציבור.

את מחיר המצב השערורייתי הזה משלמים כולנו. בהיעדר פתיחת הביצים ליבוא, מחיריהן בארץ גבוהים משמעותית מאלה שבחו"ל, ומצבן התברואתי לעיתים גרוע. מבדיקות שערכו בשירות הווטרינרי, עולה שכ-15% מהביצים נגועות בסלמונלה.

הבעיות היו יכולות להיפתר אם היו פותחים את השוק ליבוא חופשי של ביצים, ללא מכסים. כך שבאופן טבעי הייתה נוצרת תחרות, המחירים היו יורדים, הצרכנים היו יכולים לבחור בביצים מאיכות גבוהה. אבל מה שברור במדינות המערב אינו אפשרי בישראל של 2020. מועצת הלול שולטת ביד רמה בתכנון השוק, הלובי החקלאי מחזק את אחיזתו בכנסת, ומה שהיה צריך לעבור מזמן מהעולם, מתברר כמציאות עגומה, שרירה וקיימת.

האם הציבור ימשיך לשלם בזהב גם לביצי הסלמונלה? תלוי בשר החקלאות החדש, אלון שוסטר, שעד כה נראה שדבריו בתחום לא מבשרות על רוחות של שינוי. 

הכותבת היא מנכ"לית עמותת "צדק פיננסי", הפועלת לקידום התחרותיות, השקיפות וההוגנות במערכת הפיננסית והכלכלית בישראל

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988