כאוס האלטרוקסין מגיע לעליון: היועמ"ש מערער על ההחלטה להשית את עלויות מנגנון הפיצוי על מי שנפגעו מהתרופה

נתבעות בתובענות ייצוגיות הן אלו שאמורות לשאת בעלויות הכרוכות במנגנון תשלום הפיצויים שנפסק לטובת התובעים, "ואין מקום להשית עלויות אלו על הקבוצה המיוצגת, תוך נגיסה בסכום הפיצויים שתקבל הקבוצה" - כך טוען היועץ היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד ד"ר אביחי מנדלבליט, בבקשת רשות ערעור שהגיש הבוקר (ה') לבית-המשפט העליון. זאת, במסגרת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז, בנוגע למה שכונו על-ידי היועמ"ש "שתי סוגיות עקרוניות" בשלב יישום הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית נגד חברת פריגו, יצרנית תרופת ה"אלטרוקסין": הטלת חלק מעלות מנגנון הפיצויים על חשבון סכום הפיצויים שיינתן למטופלים; ונעילת האפשרות לקבל פיצוי בפני עשרות אלפי מטופלים נוספים שלא פנו לוועדת הפיצויים במועד שנקבע בפסק הדין, בשל קריסת מנגנון ועדת הפיצויים. לטענת היועמ"ש, שתי החלטות אלו שגויות וצפויות לפגוע באופן משמעותי בעשרות אלפי נפגעים חברי הקבוצה המיוצגת.

התביעה הייצוגית ב"פרשת האלטרוקסין" היא אחת מהייצוגיות החשובות ביותר שנוהלו בישראל בשנים האחרונות. היא עוסקת בהחלטתה של פריגו לשנות בפברואר 2011 את הרכב התרופה, בלי שמרבית משתמשיה ידעו על כך בזמן אמת. בעקבות השינוי החלו חלק מהמטופלים בתרופה לסבול מתופעות לוואי קשות ומ"יציאה מאיזון". בעיות כמו ורטיגו, רעד, נשירת שיער, דיכאון, השמנה, בחילות ואשפוזים בבית-חולים, היו רק חלק משלל תופעות הלוואי שעליהן דיווחו חלק ממשתמשי התרופה. בעקבות התלונות הקים משרד הבריאות ועדת חקירה בעניין, וגם הוגשו תשע בקשות שונות לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת פריגו וקופות החולים שסיפקו את התרופה, בסכום כולל של יותר מ-4.5 מיליארד שקל.

ארבע שנים לאחר הגשתן, אישר מי שכיהן אז כשופט בית המשפט המחוזי מרכז, עופר גרוסקופף, את התביעה נגד פריגו בלבד. בעקבות זאת, פנו הצדדים לגישור שאותו ניהל נשיא העליון בדימוס אשר גרוניס. בתום שלוש שנים ארוכות ומייגעות נוספות, שבהן ניהלו הצדדים את מגעיהם, נכרת הסדר פשרה בתיק, שבמסגרתו הוסכם גם על הקמת מנגנון לפיצוי הנפגעים בסכום כולל של 46 מיליון שקל.

הכאוס

היועמ"ש התנגד לפשרה כבר לאחר פרסומה, ועשה שימוש בסמכותו להתייצב בהליך ולהשמיע את עמדתו. כבר אז הזהיר היועמ"ש מפני מה שהיום התברר כנכון ביותר שאת: הוא טען כי סכום הפיצוי נמוך ואינו משקף את הנזקים שנגרמו לנפגעי הקבוצה, וגם התנגד למנגנון המסובך לשיטתו של חלוקת הפיצוי. התנגדותו נדחתה ברובה, אך עמדתו לפיה את עלות המנגנון אמורה לממן פריגו ולא קבוצת הנפגעים דווקא התקבלה, ולשם כך הוסיפה פריגו עוד כ-2 מיליון שקל. לשם יישום מנגנון הפיצוי הוקמה ועדה בראשות השופט המחוזי, נשיא בית משפט השלום בתל-אביב ומנהל בתי המשפט, דן ארבל.

אלא שעד מהרה התברר, כי מלאכתו של ארבל תהיה קשה הרבה יותר ממה ששוער מלכתחילה, ותחזיותיו של היועמ"ש אכן התממשו. כך, לאחר שניתן פסק הדין שאישר את הסדר הפשרה ובמסגרת הדיווחים שהוגשו לביהמ"ש על ביצועו של הסדר הפשרה, התברר כי המנגנון אכן היה מסורבל וחברי הקבוצה נתקלו בקשיים בבואם להגיש בקשה לפיצוי. כן התברר שעלויות המנגנון חרגו באופן משמעותי מהעלויות שהעריכו הצדדים.

המכשול העיקרי שעמד בפני ועדת הפיצוי נוצר לאחר שהסתבר כי הנחת העבודה של כל המעורבים בתיק, כולל של השופט גרוסקופף, הייתה שגויה. בפועל, קיבלה הוועדה פי שמונה יותר פניות ממה שסברו: במקום כ-4,000 פניות להן ציפו בוועדה בהתאם להנחת הצדדים בפרשה, קיבלה הוועדה למעלה מ-30 אלף פניות, סגרה את שעריה לפניות נוספות שהגיעו לאחר המועד האחרון שנקבע בפסק-הדין לקבלתן, וקיבלה עוד כחצי שנה מעבר למה שנקבע בפסק-הדין על-מנת להתמודד עם הכאוס גדול שנוצר בעקבות הצורך לטפל במבול הפניות.

מקצה שיפורים

בעקבות ההתפתחויות האמורות, הצדדים הגישו לביהמ"ש בקשה לאשר הסכם נוסף שלפיו פריגו תעביר 3.5 מיליון שקל נוספים למנגנון הפיצוי, וככל שסכום זה לא יספיק, היא לא תישא בכל עלות נוספת של המנגנון, כך שכל תוספת שתידרש תבוא על חשבון הפיצויים. היועמ"ש התנגד לכך ואף ביקש לאפשר לחברי קבוצה שהאפשרות נמנעה מהם, להגיש כעת לוועדת הפיצויים בקשה לפיצוי.

ביהמ"ש דחה את עמדת היועמ"ש, ועל כך הגיש כעת היועמ"ש בקשת רשות ערעור, באמצעות מנהל המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, עו"ד ישראל בלום, ועו"ד יואב שחם.

במסגרת בקשת הערעור, מביע היועמ"ש את עמדתו העקרונית שלפיה על נתבע בתביעה ייצוגית שהפר את זכויות חברי הקבוצה התובעת, לשאת בעלויות הביצוע של תשלום הפיצויים. היועמ"ש טוען עוד, כי ההסכם הנוסף של הצדדים מנוגד לפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה ומפר את האיזון העדין שנקבע בו. לדעת היועמ"ש, הפחתה נוספת של הפיצוי לטובת המנגנון מביאה לכך שהסדר הפשרה אינו "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה", כפי שמצווה חוק תובענות ייצוגיות.

בנוסף, עומד היועמ"ש על בקשתו לאפשר לחברי קבוצה נוספים לפנות לוועדה שאחראית לחלוקת הפיצוי, לשם מימוש זכותם לקבלת הפיצויים, וזאת משום שלשיטתו במנגנון נפלו כשלים משמעותיים אשר הקשו מאוד על הגשת הבקשות. בהקשר זה ציין היועמ"ש את העובדות שתיאר ארבל בדוח שלו, שחשף כי בסמוך למועד האחרון להגשת הבקשות קרסה תיבת הדוא"ל של הוועדה, לא ניתן היה ליצור קשר עם בא-כוח התובע הייצוגי, וגם הוועדה והנאמן לא עמדו במועדים שנקבעו להם בפסק הדין ועוד.

הנפגעים יקבלו 66% פחות ממה שציפו

מבול הפניות גם הביא לתוצאה כואבת נוספת עבור מי שנפגעו מהתרופה. בעוד שבמסגרת פסק-הדין ההערכה הייתה כי כל נפגע יקבל עד 9,500 שקל, הרי שבפועל הסכום שמקבלים גם מי שזכאים ל-100% פיצוי עומד על כ-3,000 שקל בלבד, לאור הצורך לחלק את סכום הפיצוי הכולל למספר כפול ואף מעבר לכך של נפגעים. גם היועמ"ש התייחס לכך בבקשת הערעור שהגיש היום כנסיבה משמעותית בה יש להתחשב.

לצד זאת, הבהיר היועמ"ש שהוא ער לכך כי פתיחת דלתות הוועדה להגשת בקשות נוספות כפי שלדעתו יש להורות, אומנם תגרור הפחתה מסוימת נוספת בסכום הפיצויים לכל חבר - אולם לשיטתו אין בכך להצדיק את קיפוח זכויותיהם של חברי הקבוצה שלא הספיקו לפנות במועד בנסיבות החריגות האמורות, שאף אינם יכולים להגיש תביעה אישית נגד פריגו.